| נשלח ב-23/11/2010 22:57 |
 |
| |
אכן. יוכי ברנדס, שבע אימהות, עמ' 147-146. ספר קליל ונחמד. גם לא פמינסטים יכולים לקרוא ולהנות.
תוקן על ידי אליעזרט ב- 23/11/2010 22:58:23
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 23:00 |
|
| |
גדוילים -- מי שישמע
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 23:03 |
|
| |
רדף,
יש לי הצעה. הבה נבדיל בין 'גדיילים' לבין 'גדולים', נראה לך? את השם הראשון נשמור לחוגי הליטאים ואת השם השני נשמור לחוגי החסידים, בלא שנדקדק בגודל החצר. מה דעתך לגבי חוגי הדל"ים. איך נכנה אותם?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 23:11 |
|
| |
גד"לים :-)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 23:12 |
|
| |
קניתי. אל תלך לישון אני מכין לך ציטוט נוסף
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 23:16 |
|
| |
פלוני שקיבל את התואר ה'חבר הטוב בעולם למסעות' נשאל מה הן התכונות הדרושות לכך ענה: אני לא מתלונן אני מוכן לנסות הכל אני אוכל כל דבר שמציעים לי תמיד מוכן לצאת לאיזה דרך צדדית שלא תוכננה מראש ואפילו לא מופיעה על המפה והכי חשוב: אני מביא אתי את נייר הטואלט שלי יש לי פנס כיס ואני מביא ביסקוויטים לכל מסע מי האיש?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 23:22 |
|
| |
מרחביה,
נפלא. נכון שהדברים יפים?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 23:28 |
|
| |
טוב - חידה ממני לכבוד החכמים דפה:
דמותו של סוקראטס בדיאלוג המשתה דלאפלטון [אל תבהלו! החידה תיהיה אודות המקורות היהודיים דייקא] מבטאת, בשמה של הכהנת דיוטימה, את הרעיון הידוע שלו [של אפלטון, דהיינו] שהיופי הגשמי הוא בבועה של היופי האידיאי. עד כאן לא חידוש גדול -- רעיון מעין זה נמצא הרבה במקורותינו היהודיים שנכתבו אחר אפלטון וגם נמצא הרבה אצל אפלטון בהרבה מקומות.
אבל, בהמשך לדברים אלו, סוקראטס/דיוטימה/אפלטון אומר שכשאדם נמשך מינית אל פלוני יפה [כן - תסלחו לאפלטון וסוקראטס על נטיותיהם..] - הרי שבזאת מתבטאת שאיפתו הסמוייה אל אידיאת היופי.
זאת ועוד - משיכה זו, אומר סוקראטס, הגם שיכולה להסיח דעתו של אדם מענינים שברומו של עולם ולכבול אותו אל הכאן והעכשיו הגשמי, יכולה מאידך גם להוות טריגער לתחילת ההתעלות מעל העולם הגשמי הזה במעלות הסולם הדיאלקטי אל עבר עולם האידיאות הנצחי ועד לפסגתו - שהיא אלוהים. זאת בתנאי שאותו אדם מודע לעצמו בעת המשכותו אל אותו פלוני ומסוגל להתעלות מעל יצריו ולראות מעבר ליופי הפרטי של אותו פלוני -- את המקור השמימי של היופי באשר הוא.
כך, מציע סוקראטס, במקום להלחם ביצרים, ניתן להשתמש בהם כבמנוף להתעלות רוחנית ולרתום אותם להתעלות זו [בכך אפלטון מקדים את פרוייד והסובלימאציה שלו באלפיים ושלוש מאות שנה.. בדיוק כמו בעניין הלא-מודע, שגם בו אפלטון דן].
ועכשיו החידה עצמה:
איפה רעיון זה בדיוק מבוטא בספרות החסידית [לא - לא השבתאית. החסידית]?
ואל תביאו לי סתם מקורות האומרים שהיופי הארצי הוא בבואה של היופי הרוחני. זו לא חוכמה גדולה.
אני רוצה שתראו לי מקור בו משיכה מינית דווקא - כלפי בשר ודם - משמשת להתעלות מעל לגשמיות ולהדבקות בבורא.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 23:32 |
|
| |
וכוונתי למקור חסידי קלאסי: לא קרליבך ולא אוהד אזרחי ולא מרדכי גפני וגם לא זלמן שעכטער-שלומי או שמולי בוטח
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 23:40 |
|
| |
בספרי מוסר קבליים וחסידיים רווחות גם הצעות אחרות, כגון אימוץ של תהליכים סובלימטיביים, כגון "אם הסתכל בפתע פתאום על אשה יפה יחשוב במחשבתו מנין לה זה היופי הלא אם הייתה מתה לא היה לה עוד זה הפנים אם כן מנין לה זה ע"כ זה בא מכח אלהי המתפשט בה..." (צוואת הריב"ש).
מועתק מויקיפדיה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 23:46 |
|
| |
אוקיי - נחמד. אע"פ שלא לשם כיוונתי.
מהמקור הזה שהבאת נראה שמה שעושה ה"כח אלהי המתפשט בה" הוא להחיות אותה - וכך למנוע אותה מלהירקב ולאבד כך את יופיה.
כוונתי למקור בו היופי עצמו מייצג את האלוקות - ולא רק מעיד על קיומה או נגרם מחמתה.
ושוב -- כוונתי למקור מפורש בו אדם [יותר נכון -שני אנשים המוזכרים שם והמשווים באשר לענין זה] מנצל את המשיכה המינית שלו כלפי בשר ודם כדי להדבק בבורא -- ולא דרך שכילות והיסקים ראציונאליים מהסוג שהריב"ש מציע - אלא באופן ישיר -- מתוך המשיכה עצמה האדם מגיע להדבקות בבורא - רגש מוליד רגש והראציונאל נשאר בצד.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 23:48 |
|
| |
נ.ב. חוששני שהגוגל והוויקיפדיה לא יעזרו לך
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2010 23:52 |
|
| |
וחוץ מזה, ריב"ש איננו מקור חסידי
_________________
|
|
|
|
|
