חיים היינמן היה אחד מהגאונים הגדולים שידע העם היהודי בדורו. חיים אמנם לא זכה להתעמק ולהתבלט בתורה אך יכולותיו וכישרונותיו היו פנומנאליים ומופלאים.
חיים הצטיין בכושר ביטוי נדיר וביכולת אבחנה מפליאה. הוא הצטיין באבחון מצבו הקיומי של האדם ובאיפיון וניתוח החברה האירופאית בה חי ופעל. הוא הגיע לתוצאות מרשימות וחסרות תקדים.
בין היתר, הרבה לפני שזה קרה, ניבא חיים את הצלחת הקומוניזם ברוסיה ונפילתו שבעים שנה אחר כך, את הטוטאליריזם שישתלט על הקומוניזם, את פרוץ מלחמת העולם הראשונה והשנייה, את עליית הנאציזם בגרמניה ודרכי פעולתו ועוד.
חיים היינמן גדל בילדותו כיהודי. למד בחיידר, גילה אהבה ודאגה רבה לעם היהודי תיעב את הנצרות עד עמקי נשמתו אך בסופו של דבר השתמד. והוא ידוע בשם: היינריך היינה.
למה הוא עשה את זה ואיך הפסיד העם היהודי את חיים היינמן להיינריך היינה והעיקר: האם היה אפשר למנוע את זה?
היינריך היינה, נולד בדיסלדורף גרמניה ב1797 מגדולי המשוררים הגרמניים. מחבר 'בוך דה לידר' ספר השירה המודפס והמולחן ביותר בשפה הגרמנית. היינה עסק גם רבות בביקורת ואבחון מצב החברה המערבית והגיע להישגים בלתי אפשריים כמעט.
עידן שלם לפני פרוץ השואה כתב בספרו "אגדת חורף- מסע לגרמניה" כי הריח לדבריו את העתיד הגרמני ושם הייתה צחנה נוראה של קברים. המשפט הידוע ביותר שלו הוא : "במקום בו שורפים ספרים ישרפו בני אדם" אך הוא היה הרבה יותר ממוקד, וקרוב למאה שנים לפני השואה כתב כך בתיאור מדוייק ומצמרר:
"מחזה יוצג בגרמניה אשר לעומתו תיראה המהפכה הצרפתית כאידיליה. אז תתחולל על ראש היהודים המסכנים סופת רדיפות אשר סבלותיהם הקודמות כאין יהיו לעומתה...רעדה אוחזתני למחשבתה". אבל לא רק כאן: בתקופתו היה הקומוניזם זרם שולי ובלתי חשוב איש כמעט לא שמע עליה, אך הוא ניבא יובל שנים לפני מהפכת אוקטובר: "הקומוניזם אך כי מעט מדובר בו, הינו הגיבור הקודר שתפקיד גדול לו בטרגדיה האנושית". מה שעוד יותר מפליא שהוא גם הוסיף שהתפקיד הזה "הוא תפקיד חולף וזמני".
ואיך יפרוץ הקומוניזם? גם כאן דייק וכתב: "עוד תפרוץ מלחמה בין גרמניה צרפת ואנגליה מלחמה זו תהא פתיחה לדו קרב בין העניים לאריסטוקרטים". אל תשכחו, את הדברים הללו כתב הרבה לפני זמנם. ובעוד העולם מדבר על תבונה וקידמה ועל דמוקרטיה הממשמשת ובאה אמר היינה: לא, מה שמצפה לעולם אינו דמוקרטיה, אלא דווקא הקומוניזם הכה ליברלי של זמנו - הוא מנבא דווקא טוטליטריזם וכך גם הזרמים האחרים האידיאולוגיים האחרים:
"רק רועה אחד יהיה ועדר אחד ורועה אחד רודה במטה ברזל ועדר אנשים גזוז בשווה פועה בשווה. ימים פראיים, ימים קודרים באים. היינה גם ניבא וכתב כי העולם המערבי עובד תהליך שבו הכסף הופך להיות הערך העליון 'הכסף הוא אל הזמן ורוטשילד נביאו'.
בעל מופת? בעל רוח הקודש? האם עלינו לעלות לקברו בבקשת ישועות ורחמים? לאו דווקא. חכם עדיף מנביא. והיינה היה כנראה מאוד אבל מאוד חכם. ועדיף מבעל רוח הקודש. אבל אנחנו הפסדנו אותו. מדוע?
עצוב לגלות שהיינריך היינה למד בילדותו בחיידר ואף מצטט פה ושם חומש רש"י. בכתביו האישיים משובצים מילים עבריות כמו גנב, טלית ותפילין, רחמנות ורשעים. בצעירותו חלם לחיות בארץ ישראל, גם בבגרותו המשיך להתעניין ביהדות והצטרף ל'אגודה לתרבות ולמדע של היהודים'. שחבריה חקרו את היהדות וייסדו את "חכמת ישראל" ספר הפרוזה הראשון שלו הוא בנושא יהודי 'הרבי מבכרך'. בגיל 28, מסיבות שונות (שאחת מהם נעוצה במשבר שפקד את ה'חברה' בה היה חבר שראשה התנצר,) התנצר. למרות זאת היינה גילה כל ימיו קשר עז לעם היהודי הוא היה מהיחידים שלחם נגד עלילת דמשק, הוא כתב "מעולם לא התכחשתי ליהדותי לעולם לא עזבתיה" הרגיש בושה במעשהו וכתב:
אל הצלב זחלת
אל הצלב שביזית
שלרמוס אותו ברגלך אתמול
כה רצית
הוא אמר שלא האמין מעולם בנצרות וכתב על עצמו שהוא 'יהודי בלב ונפש שהוטבל משיקולי תועלת'. לקראת מותו כתב דברים נלהבים על היהדות. והביע געגועים עזים לעולם היהודי. הוא שכר חזן יהודי להגיד לפניו תהילים ובעיקר את מזמור קל"ז שאמר שמביא אותו לידי בכי. וכתב: כי התנ"ך ורק התנ"ך מביא אור לנפשו והוא 'אוצר האמת של ההיכל'. אבל למרות הכל למרות שניסה, לא הצליח להזדהות לגמרי עם היהדות. מדוע?
את המפתח לנפשו של היינה ניתן למצוא בספר האחרון שחיבר: 'מנגינות עבריות'. בספר מופיעים שירים נוגעי לב היפים ביותר שנכתבו על נושאים יהודיים. שבת, ערכי צניעות וערכי התורה והיהדות. אבל היינה חותך את האידיליה בתער ולא נותן ליופיה של היהדות לנגוה ללא שהוא מגלה מה בעצם מעיק עליו:
בספר מתאר היינה זוג מלכותי המזמין לפניו כומר נוצרי ורב יהודי להתווכח לפניו מי מהם הדת הצודקת. הכומר מגבב הבלים ודברי שיטנה ומתואר באופן נלעג כמרושע וגס רוח. הרב מתואר כפחות מופרך מהכומר. הוא מגלה את הצדדים היפים של היהדות אך בנימת כאב מצטט היינה את דברי הרב הטוען בלהט שיש לשמור על היהדות כי רק כך נזכה לאכול מהלויתן והצימוקים בבא המשיח. ומוסיף עוד טענות מוזרות וחסרי שחר.
הכומר תוקף את דבריו הלא הגיוניים אבל הרב מתעקש: 'איך אתה יכול לטעון אחרת, הרי כך כתוב בתוספות יו"ט'. "מי זה התוספות יו"ט הזה מאיפה יש לו סמכות בכלל? מה זאת אומרת מתקומם הרב: "אם אין לו סמכות אז למי בכלל יש סמכות?"
בסיום הויכוח שואל המלך את המלכה מה דעתה? מי צודק בויכוח. "אני לא יודעת", היא עונה "אבל אני חושבת ששניהם מסריחים".
המילה האחרונה הזו שמופיע בסוף הספר קוממה עליו יהודים רבים שלא הבינו כיצד ייתכן שאדם שביטא כל כך הרבה אהבה ליהדות והתקרב חזרה כותב כך. אבל אולי דווקא משפט זה הוא הפתרון לנפשו השסועה של היינה.
היינה ללא ספק אהב את עמו. הגן עליו בלהט. בתקופת עלילת דמשק היה מהיחידים שנחלץ לעזרת הנרדפים. ביטא אהבה רבה למסורת בשיריו. אבל מצד שני עלינו לזכור כי בימיו הייתה היהדות מפולגת בין שניים בלבד: מצד אחד עמדה היהדות המסורתית של הגטו שאופיינה בחוסר שכלתנות, אמנות טפלות וניתוק מוחלט מתרבות המערב. מצד שני עמדו הרפורמים אותם תיעב היינה עד עומק נשמתו. כצבועים וחסרי אופי. לא הייתה דרך אחרת שלישית. היו פה ושם מעט ניסיונות של בודדים, לפתח גרסה יהודית שמרנית שתשמור על המסורת בלי לדחות לחלוטין את ההתקדמות המערבית ואת התבונה כאלה היו אולי גם באגודה בה היה חבר בצעירותו אך הניסיונות הללו כשלו ורובם הובילו להתנצרות. וכך נותר היינה קרוע בין שני עולמות. מחד הוא היה בן פתח המאה התשע עשרה. לאחר שהתפתחו ערכי התבונה והחירות בחברה הנוצרית ומצד שני מה הציעה היהדות של תקופתו? בשר לוויתן והגותו של התויו"ט. כאשר היינה ניסה לבחון את ערכיה כפי שהם מתממשים בחיי היום יום. הוא לא מצא שם לא יושר ומחוייבות לאמת ולא ניסיון להבין מדוע יש לעשות את מה שעושים וכפי שהגדיר זאת בדבריו: "כמה גרועה הגנת ישראל הכזב שומר עליו מבחוץ והאיוולת והפחד מבפנים" הדת הייתה דרך חיים להמון שעשה את מה שעשה רק כי כך כולם עושים, או כי הרב התויו"ט אמר, או כדי להימלט מבעיות הקיום וזה הוא ולא מרקס שקבע על פי מראה עיניו שהדת הוא אופיום להמונים. מה הפלא שמצא עצמו קרוע. הוא אהב את העם, את התנ"ך, הזדהה עם הרבה ממנהגי המסורת, אבל איפה היא החברה היהודית שתוכל להתאים לו? מה יעשה היינה וימצא בה מנוח לנפשו? וכך שר היינה בכאב:
אותך אהבתי יותר מכל.
יותר מהאלה של יוון
יותר מהפייה שבאה מהצפון
אותך אני אוהב
היהודייה המתה.
אני אוהב אותך אומר היינה. יותר מהראציונליות היוונית. מתרבות המערב. אבל למה את מתה אהובתי? איך אחיה עימך ואת מתה?
כך הייתה דמות היהדות של תקופתו: מתבססת על סמכות בלבד, נוקשה, חסרת רגישות ליחיד ולמשתנה. כך חשבו יצליחו לשמור את היהודים בין החומות. לא הייתה דרך שלישית כי חדש אסור מהתורה.
אך ייתכן ואני אומר זאת בזהירות, ככי אילו היה חי היינה מאת שנה מאוחרת יותר. בתקופתו של הרש"ר הירש, כאשר דרכים אחרות נוסו, כאשר הופיעו דרכי ביניים המשלבים בין יהדות שמרנית וקפדנית לתרבות מודרנית הצליחו אלה להחיות את היהדות ולהראות שהיא יכולה להיות רלוונטית גם לאדם המודרני. אם אז היה חיים היינמן חי היה מוצא את אהובתו, בריאה ותוססת לחייה ורודות ועיניה בורקות. אייתכן והיה מוצא עצמו חבר נאמן ליהדות כפי שאנשים בעלי שאר הרוח אחרים הצליחו. מאה שנה אחר כך היה מוצא עצמו באחד מהזרמים האורטודוקסיים. נושא את היהדות לאשה. מקים לה משפחה ומוליד לה צאצאים ואנחנו היינו מרוויחים את חיים היינמן.
את הסיפור הזה אני מספר כדי להסיק משהו: ככל שהיהדות האורטודוקסית תהיה מגוונת יותר. עם זרמי ביניים שונים, גוונים שונים, כך יש סיכוי גבוה יותר שאנשים בעלי אופי ודעות שונות ימצאו את עצמם במסגרתה. אם האורטודוקסיה תתעקש על זרם מייצג אחד בלבד, בעל אופי נוקשה, חסר רגישות, חסר ראציונאליות התובע לקבל את דעותיו 'כי כך אמר התויו"ט". אם יתנתק מהעולם התרבותי ויפתח דפוסי קיום מעוותים. אם זרם אורטודוקסי אחד יהיה דומיננטי, ויציג את כל הדרכים האחרות כפסולות. הוא אולי יצליח לשמור את ההמונים בגטו. מאחורי החומות. זמני בלבד ובעירבון מוגבל בלבד. אבל מי יודע כמה חיים היינמן אנחנו מפסידים בדרך.
מי יודע כמה אנשים אוהבים את היהדות ואת העם הזה אהבת נפש אבל מה יעשו ואהובתם עטופה מוות קר ומנוכר. עיניה עצומות ושפתותיה חיוורות. נשקו שפתותיה, אולי תקום לתחייה. קראו בשמה, אולי תפקח עיניה. אל נא אהובתי, אל תתני להם ללכת בלב שבור.
[תוקנו טעויות הקלדה לפי בקשת מוישה גרויס]
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 6/27/2003 8:20:59 AM
תוקן על ידי - מיימוני - 6/27/2003 4:35:13 PM
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 6/29/2003 5:47:06 AM
נשלח ב-27/6/2003 10:27
מרגש,
אבל,
יש לזכור כי ישנם המאשימים את חיים ושכמותו במותה של האהובה.
עוד יש לזכור, כי גם לאהובה יש מה לומר, וצריך לקרוא לנערה ולשאול את פיה האם היא מוכנה לשאת אחד שכמותו לאשה.
נשלח ב-27/6/2003 10:59
מרשים מאד.
אבל, איננו בטוח שעזיבתו של היינה נבעה מצורת היהדות דאז. היינה היה איש חלש אופי ונוח להתפתות .
היינה הלך בעקבות מה שנראה לו החיים הקלים.
הוא המיר את דתו כדי למצוא עבודה (משפטן)
ומאחר והוא היה איש ערכי, שידע גם להנות מהיהדות, הוא היה חצוי כל ימיו.
לא זכור לי שהוא למד בחיידר.
למיטב זכרוני היה לפחות רב אחד שהוא ניהל איתו דיאלוגים והעריך אותו מאד . כמדומה לי זה היה רבו של הרש"ר.
נשלח ב-27/6/2003 11:15
לחיים היינמן היו גם הרבה בעיות אישיות ופסיכולוגיות....
כידוע לכולם, פרנס אותו דודו שהיה בנקאי עשיר, אך כשהדוד מת, השתנה המצב.....
בצרפת הוא חי עם איזו אישה לא ברורה (ולא משכילה) במערכת יחסים בעייתית מאוד....
הוא אמר גם הרבה שטויות.. ציטטו פה דברים נכונים שאמר אך אמר גם הרבה דברים אחרים...
ונכון, הוא שייך לאותם יהודים שהצליחו מאוד בחברה המערבית אך נשארו בחלקם קרועים...
צריך לזכור שמקובל שארבעה הוגי דיעות בתחילת המאה העשרים השפיעו על החשיבה המערבית...
קרל מרקס, פרויד, איינשטין ודרווין... שלושה מהם יהודים...
היינה איננו יוצא דופן, היו הרבה כמוהו...
"אין כמו עפולה בלילות"
נשלח ב-27/6/2003 11:56
בע"ע
כן הוא אכן למד בחיידר ורק בגיל יותר מבוגר נשלח ללמוד לימודי חול בבי"ס לא יהודי.
אשר לסיפור התנצרותו : העניין שהוצעה לו משרה ממשלתית שבשלה התלבט ארוכות אם להתנצר. למעשה הוא החליט שלא יתנצר בשל רגשות פטריוטיים עמוקים . הוא אף כעס על אלה שהתנצרו משיקולי תועלת. אך לאחר שהנ"ל התנצר נפלה אצלו ההחלטה.
נשלח ב-27/6/2003 12:03
מזקני
האם באמת התעמקת בהשוואת ערך דברי היינה לעומת ערך דברי דרווין וככה קיטלגת את היינה בלשון מדברת גדולות או שפשוט הסתמכת על האימרה המקובלת שהבאת?
נשלח ב-27/6/2003 14:25
מזקניהעמק:
כנראה שאין זקנותך מגיעה עד לאותם דורות או שהיית יודע שכל השמות אותם מנית הם אישים שנולדו במאה התשע-עשרה (המוקדם שבהם דרווין)ופעלו לקראת שילהי אותה המאה לעומת היינה שנולד במאה השמונה עשרה.
בהתייחס ליהודים ההבדל הזה מהותי מאוד: היינה הוא דור ראשון לאמניסיפציה ולהתבוללות. לכן עדיין טעם טעמה של יהדות ושבת. כל השאר הם דור שני או שלישי להתבוללות שלא הכירו אותה כמעט כלל ולכן לא התחבטו כלל באותן חיבוטי נפש.
נשלח ב-27/6/2003 19:16
נצח/ היינה
נצח! מה ארוך אתה,
משנות-אלף רב הזמן;
כבר נצלה אני שנות-אלף
אוי! ועוד לא מטוגן.
נצח! מה ארוך אתה,
משנות-אלף רב הזמן;
ובסוף פה יבלעני
עור ועצם - השטן.
נשלח ב-29/6/2003 17:42
שאלה באישי:
האם היינה שינה את שמו כשהמיר את דתו? הרי אביו ודודו גם הם היו קרויים היינה.
לכן ברצוני להבהיר:
היינה אינו אלא הדרך לבטא בגרמנית את שם המשפחה "הינמן" (יש שטוענים שהשם הנכון הוא היימן) כך שבקרב היהודים הייתה המשפחה קרוייה היינמן אך ביטאו זאת בגרמנית היינה. גם שמו הפרטי, היינריך ניתן לו עוד בילדותו כמו שנהוג היום בקרב יהודי חו"ל שמעניקים לילד שם לועזי נוסף על השם היהודי כך למשל ישנם יהודים ששמם העברי אברהם אך בתעודות הממשלתיות הרשמיות יקראו ' אייב', וכך משה זה 'מרטין' או 'מרק', זלמן זה 'סטיב' ושלמה זה 'סלומון וכן הלאה.
לכן היינה לא חידש את שמו, לפחות לא רשמית אך בהחלט אימץ את הזהות כפי שהיא מתבטאת בשמו הלועזי, לעומת הזהות האחרת הבא לידי ביטוי בשמו היהודי.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 6/29/2003 5:50:19 PM
נשלח ב-29/6/2003 17:58
מוישה גרויס
מרגש ומפעים. מקלדתך מקלדת סופר מהיר, והמילה "מפעים" נולדה עבור כתיבתך.
ולכולם -
הדברים הם כה מרגשים, וכה מרתקים, עד שהם סוחפים את הקורא - לפחות אותי - ולוקח זמן עד שאפשר לתפוס פרופורציה, וכל שכן - להגיב.
מעבר לסיפור על דמותו של היינמן-היינה, יש כאן ביקורת נוקבת על דמות היהדות בשנים בהן צצה ההשכלה.
בסך הכל, זו אינה ביקורת חדשה. הרב קוק, בקטע מדהים, כותב שההשכלה היתה האנטיתזה (איני זוכר את המונח שלו, אבל הוא השתמש ברעיון ההגליאני) הבריאה, בהשגחה פרטית, לירידה שחלה ביהדות עקב אותן בעיות שצוירו כאן בדבריו המרגשים של מוישה גרויס.
אם הבנתי את התזה של מוישה, אזי הנושא המרכזי הוא אטימות, נוקשות ואוילות שאחזו ביהדות הרשמית, התקנית, בלי שהשאירו מוצא לאנשים בעלי שאר רוח שחיפשו התעלות. בעיה שלא זכתה להתחלה של פתרון אלא רק עם דורו של הרב הירש.
לא חייתי באותן שנים. וכבר אמרו לא לדון את חברנו עד שנגיע למקומו. אך אני רוצה לקוות שגם אם הייתי שותף, ללא ספק, לביקורת על תופעות שפקדו את היהדות (ארשה לעצמי להשתמש במילה גורפת זו) באותה תקופה, לא הייתי שותף לצעדיו של היינה, או אפילו לצעדיהם של משכילים שלא המירו את דתם.
כלומר, איני סבור שהמוצא שבחר בו היינה, או שבחרו בו אחרים, הוא מוצא ראוי.
גם בתוך היהדות האורתודוכסית דאז היו גוונים שונים. אחד מהם מיוצג - מן הסתם לא בהקבלה מדוייקת היסטורית - על ידי המהר"ץ חיות. אחר מיוצג על ידי שד"ל (שעם זאת מקובל היום כמי שחרג יותר מדי ויצא החוצה מן התקן).
האם היהדות היא כה לוחצת, והבעיות הכלכליות הן כה חסרות מוצא, עד שאין דרך אלא "הכל או לא כלום"?
האם השמרנות, שהיא אחד הכוחות הפועלים בתולדות היהדות התורנית וההלכה, חייבת לדרוס את כל מי שמנסה לחשוב באופן עצמאי?
האם אי אפשר להיות שמרני ועצמאי גם יחד? האם לא נוכל ללכת בדרכים אחרות?
אם תרצו, זה כמובן אחד היסודות שעליהם עומד הפורום הזה...
אבל הדור שלנו אינו הדור שלהם. הבעיות שלנו אינם בעיותיהם. ואיך אוכל להביע דעה על תקופה כה שונה?
אילו היה היינה חי היום, מן הסתם היה מוצא לו מקצוע חופשי, שלא היה פוגע באינדיבידואליות שלו, והיה מפרסם את שיריו בחדרי חרדים או אצלנו...
הערה אחרונה: משום מה, התוס' יום טוב מוצג כאן כמי שמייצג את האטימות שאיפיינה חלקים מהיהדות בתקופה ההיא. אני סבור שזה משפט חריף מדי. איני בקיא בהיסטוריה שלו וגם לא למדתי הרבה מפירושיו, אך כמדומה לי שהוא מתאפיין במחשבה עצמאית וביקורתית, כפי שמעיד פירושו למשנה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-29/6/2003 22:34
קיימת נטיה אנושית להעצים את גדלותם של בני אדם שיש להם מומחיות בתחום ספציפי ולהפוך אותה לאייקונות תרבותיות.
במישור הרדוד אנחנו רואים ששחקן כדורגל מביע דעות פוליטיות.
או במחננו, שחקן חוזר בתשובה הוא ראיה ברורה לקיומו של הבורא .
הדמות המצטיירת לי מסיכום מה שקראתי על היינה (וזה, למען האמת, לא היה בזמן האחרון) היא של רומנטיקן, סנטימנטלי, בעל כשרונות פיוטיים וליריים נפלאים, אך אדם חלש מאד, שבשבת, נטול חוט שדרה.
מאחר ואני מעריך אישיות הרבה יותר מכשרון, נקודת הדיון שלי כלפי היינה, איננה נובעת מההפסד העצום ליהדות.
נשלח ב-29/6/2003 22:48
בעל עגלה
אני מניח שהיינה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-30/6/2003 02:48
המבט שלי על מצב היהדות במדינות רוסיה, לא תואם בדיוק את הקו האמור כאן.
הרושם שאצלי, שעד לתחלת המאה ה19 היתה כמעט כל היהדות של מדינות רוסיה אוקראינה ליטא ופולין אורטודוקסית וחרדית.
תחלת השינויים התחילו בגזירותיו של דרז'בין:
א) הביא לעקירת חלקים ניכרים של היהודים מביתם, והגביל אותם לעיירות הגדולות בתחום המושב או בקאלאניעס שהם הוצרכו לבנות.
ב) עקרו את מוסד הרבנות, והכריחו רבנות כפולה, כאשר כל הכח נמצא אצל הרב מטעם הממשלה.
ג) אחרי זה באו גזרות הקנטוניסטים, שנשלחו לצבא ל25 שנים.
ד) אח"כ באו גזירות בתי הספר, והכרח ההורים לשלוח לשם את הבנים.
ה) הבאת מורים מגרמניה, ללמד את הילדים האלה דעת (לא דעת תורה).
ו) סגירת בתי הדפוס היהודים, והשארת בית דפוס אחד (ואח"כ עוד אחד) תחת פיקוח צנזורי קשה.
ז) ועל כל החורבות האלו נוסדה חברת מפיצי השכלה, ובתי הספר שלהם.
ח) גזירת הלבושים, שאסרו על היהודים ללבוש בבגדי היהודים.
ט) ועוד גזירות שונות ומשונים במשך תקופת ניקוליי.
י) אז באו הפרעות בשנים תרמ-מב, שזה היה הקש ששבר את ראש הגמל, ואז התחילה היהדות החרדית להתפורר במדינת רוסיה ושכנותיה.
במשך 15 שנים חל כל המהפך הזה (1880-1895), כאשר מרבית היהודים עזבו את היהדות החרדים, ונחלקה לכמה קבוצות:
א) חלק עזב את הדת והיגר לארה"ב.
ב) חלק עזב את הדת ועלה לארה"ק.
ג) חלק עזב את הדת ויסד את חברת פועלי ציון ולחם בדת בחירוף נפש.
וכך התפלגה והתפוררה היהדות במשך 15 שנים, מבלי כל קשר לטענותיו של היינה על היהדות האיוולת.
תוקן על ידי - הלבן - 6/30/2003 3:17:13 AM
נשלח ב-30/6/2003 11:45
מיימוני:
1.
תודה.
2.
אם אחדד עוד יותר את הנקודה הבעייה הייתה החד-מימדיות של החברה המסורתית, לאו דווקא החשיבה האורטודוקסית (למרות שקיים קשר, כמובן).
נכון שהיו יחידים שניסו ליצור מחשבה אורטודוקסית אחרת אך לא הייתה קיימת כל חברה או קבוצה שחייתה כך הלכה למעשה עד לרש"ר הירש. היינה לא היה הוגה דעות. הוא היה משורר בעל חושי אבחנה מחודדים אבל הוא לכשעצמו לא היה ביכולתו ליצור יהדות אחרת. מרבית בני האדם זקוקים לחברה בה יוכלו לחוית ועימה יוכלו להזדהות ולא מתעניינים במיוחד בהוגי דעות יחידי סגולה ערירים ובודדים. זרמים חברתיים שונים הם כורח המציאות כדי שליחיד יהיה את היכולת למצוא את מקומו שלו ולא להציב בפניו את הברירה בין חיים שאינן מותאמים לו, לבין נטישה מוחלטת. כך שהדגש במקרה שלי הוא סוציולוגי ולא הגותי.
4.
(רק תחשבו מה היה קורה ליהדות ללא החסידות . מה היה נשאר ממנה? מה היה קורה לו הגאון מוילנא היה מצליח לעצור את החסידות? גם מי המבקר החריף ביותר של החסידות אינו יכול שלא להודות שליהודים רבים אילולי החסידות, הברירה האחרת הייתה נטישה וזה בעצם אותו הרעיון בדיוק.)
5.
הערתך על התויו"ט מוצדקת כנראה אך כך זה מופיע במקור. אין לי מושג מדוע בחר היינה דווקא בו (אולי הוא הגיע עד לימוד משנה בלבד?) מה שלא יהיה לשימוש בשם הזה ערך סימבולי בלבד.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 6/30/2003 11:50:46 AM
נשלח ב-30/6/2003 12:10
בעל עגלה:
לא הבנתי את הקשר בין שחקן כדורגל להיינה. אולי גם תשווה בין סוקרטס למדונה, ובין יהודה הלוי לאייל גולן?
כה אמר העגלון: "יש נטייה להעצים בני אדם. הנה תראו את איינשטין בגלל שהוא למד קצת פיזיקה חושבים שהוא יכול להביע דעות על היקום"
היינה היה אדם שללא ספק קלט היטב את שהתחולל סביבו וידע לאבחן באופן מדהים את הכוחות הפועלים בחברה בה הוא חי.
בתחום הזה הוא היה גאון וראוי להקשיב לאבחנות שלו.
אשר לכך שהיה חסר חוט שידרה וכולי: אני לא יודע איזה ביוגרפיה קראת.
אבל אדם שגלה ממולדתו כדי שיוכל להשמיע את דעותיו בחופשיות, אדם שבאופן עקבי תקף את המנהיגות הפוליטית ושילם על כך מחיר כבד מאוד. עד סכנת מוות. אדם שלמרות חוסר הפופולריות שבעניין הגן בצרפת על יהודי דמשק והנהיג מחאה כללית נגד העלילה (וגם על כך שילם מחיר) הוא בעל חוט שידרה קשיח יותר מהרבה אנשים אחרים שאנחנו מכירים.
היו ענינים מסויימים בלבד שלגביהם היה הפכפך וזאת משום שמלכתחילה היה קרוע ואמביוולנטי לגביהם.
זו בדיוק הנקודה שאי אפשר להבחין בה מקריאה שטחית בביוגרפיה.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 6/30/2003 12:13:10 PM
נשלח ב-30/6/2003 12:14
מוישהלע,
בנוגע לנקודה 4. שמעתי פעם משפט חריף בשם החזו"א [ציטוט לשם הדגשה בלבד - נאמנות לחוק מוישה-בוגי ]. לפי השמועה הוא התבטא בהקשר התמעטות ציבור שומרי תו"מ בעקבות השואה, באומרו: "מי אמר שהקב"ה חפץ במרובים אולי אך במועטים?"
]. לפי השמועה הוא התבטא בהקשר התמעטות ציבור שומרי תו"מ בעקבות השואה, באומרו: "מי אמר שהקב"ה חפץ במרובים אולי אך במועטים?"
