|
|
| נשלח ב-9/7/2003 01:20 |
 |
| |
"ומאימתי התחילו למנות,מאחר ארבע עשרה שנה משנכנסו לארץ שנאמר שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך עד שיהיה כל אחד מכיר את ארצו ושבע שנים עשו בכבוש הארץ ושבע שנים בחילוק, נמצאת אומר בשנת שלוש וחמש מאות אלפים ליצירה מר"ה מאחר ומולד אדם הראשון שהיא שנה שניה ליצירה התחילו למנות, ועשו שנת עשר וחמש מאות ליצירה שהיא שנת אחת ועשרים משנכנסו לארץ שמיטה, ומנו שבע שמטות וקדשו שנת החמישים שהיא שנת ארבע ושישים משנכנסו לארץ"
מה להלכה זו ולחישובים שהבאת בתשובתך!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 01:55 |
|
| |
כנראה חסר משהו בכח ההסבר שלי:
עצם העובדה ששנת יצירת אדם ושנת יצירת העולם הן שתי שנים נפרדות, זה עצמו אומר שהעולם נברא בתשרי, כלומר שהעולם נברא בכ"ה אלול של שנת תוהו, ואדם הראשון נוצר בר"ה של השנה שבאה אחריה, וכמבואר במדרש רבה אמור ר"פ כט.
משהו לא מובן כאן?
ליתר פירוט, מה שהרמב"ם בא להשמיענו כאן הוא, ששנת אלפים ותק"ג הנזכרת כאן היא לחשבון סדר עולם, שמתחיל משנת אדם הראשון, ואילו החשבון שאנו מונים הוא משנת יצירת העולם, כלומר מחשבון בהר"ד, והיא הנקראת שנת תוהו.
אין הכי נמי כאן מדברים בשנת שמיטה, אמנם כיון שהרמב"ם הזכיר את השנה שנזכרת בסדר עולם, הוכרח לפרש שאין זה תואם את המנין שלנו. וכיון שפירש זאת, הרי זאת אומרת שהעולם נברא בתשרי ולא בניסן, כי אם הוא נברא בניסן, אזי בריאת העולם ובריאת אדם הראשון הם שניהם באותה שנה.
משהו עדיין לא מובן?
הערת שולים:
דרשת כל הזמן שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור, ואני טענתי שאז לא יבינו כלום, כי קשה להסביר את כל הנושא, אלא אם כן יש דיון, והולכים פסיעה אחרי פסיעה. וזהו בדיוק מה שהתכוונתי.
תוקן על ידי - הלבן - 09/07/2003 2:01:49
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 15:49 |
|
| |
הלבן
לפני שאני אשיב לך על שאלתך באם"משהו לא מובן כאן?" הריני לחדש לך שהניסיון לגייס את הרמב"ם לחישובים שהקבלה ובעקבותה אתה מנסה להוכיח את אמיתות התורה היא אבסורד שאי אפשר להשלים איתו מכמה סיבות, אבל הגדולה והעיקרית שבהן היא:
לפי הרמב"ם קונספציית חידוש העולם הוא למעשה *צורך האמונה*, אבל בשום פנים הוא אינינו מהווה * תוכן באמונה*! אולם היות והוא מבין את צורך המאמין *שלא לשמה*, הוא רואה יתרון לגישה המתבססת על החידוש,(= משנה תורה) אבל, ובסופו של דבר ב"מורה" הרמב"ם פוסל שיטת רעיון חידוש העולם = "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" מהבחינה הפילוסופית, ויותר מזה מבחינה אמונית, ומדוע? משום שלפי גישה זו העולם כביכול נעשה תכלית, ואילו אלוקים הופך להיות הסבר לקיומו של העולם. (ועל כך מעיד הויכוח שלו עם חכמי ה'כאלם' ב'מורה')
הריני להזכיר לך כי בריאת העולם איננה מוזכרת אפילו בשלוש עשר היסודות (העיקרים)
אתה יכול להמשיך ולמנות ולחשב כשאתה מתבסס על ההלכה בשמיטה , אולם מי שמכיר את הרמב"ם יודע שהעיקר בתורתו הוא קיום המצוות כהלכתן, והחישוב שהוא עושה שם זה לצורך דיוק המצווה. וה*לשמה* הוא הכרת מעמדו של האדם בפני ה' , עבודת ה' בקיום המצוות, מתוך חובתו כלפי ה'. הרי כל עניין 'נעשה ונשמע' - הוא שה'נשמע' איננו ערובה ל'נעשה' שהרי יכול האדם לשמוע ויחד עם זאת לא-לעשות, או לעשות את ההיפך,שום אינפורמציה אודות אמונה עדיין איננה בגדר אמונה. כל האינפורמציה אודות עולמו של הקב"ה מבחינת הרמב"ם איננה תורמת לקיום המצוות והעיסוק בעולמו של ה', בחישובי ה' ובכוונותיו = ש*אינה לשמה*
ולפני שאשיב אם "משהו עדיין לא מובן?
איך אוכל להבין אם אתה לוקח את דברי הרמב"ם ובונה עליהם טילי טילים של ספקולציות
פסיעה אחר פסיעה אומר הוכחות שכליות, עם הדמיון עושים ספקולציות אך מה לזה ולאמיתות התורה?
'אתה הוא עד שלא נברא העולם, ואתה הוא משנברא העולם' שמשמעותו הוא: אלוקותו של ה' איננה קשורה כלל בעולם, והוא האל גם אם אין עולם כלל.
רש"י על "בראשית ברא" ב"מדרש רבה" 'אמר ר' יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" שהיא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל, ומה הטעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" (תהלים). שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם כבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו' – "לה' הארץ ומלואה" (תהלים)
ומה אומר רש"י על מושג הזמן?
'ואם באת לפרשו כפשוטו, כך פרשהו: בראשית בריית שמים וארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו. ולא בא המקרא להורות על סדר בריאה'
ומה אומר האבן עזרא על המונח "ברא" המתיחס להוויית יש מאין?
' רובי המפרשים אמרו שהבריאה – להוציא יש מאין, והנה שכחו "ויברא אלוקים את התנינים" וכידוע נבראו התנינים מן המים ולא מן האין.. "ויברא אלוקים את האדם" ואדם נברא "עפר מן האדמה" שהוא יש מיש ולא יש מאין..וברא חושך שהוא היפך האור שהוא יש..'
עוד רציתי להעיר כי המונח 'עולם' במקרא, לא מציין "universe '' או בעברית 'קוסמוס', אלא 'עולם' במקרא משמעו מושג של זמן, כגון: "עד עולם", "לדורות עולם" "ברית עולם", "ה' ימלוך לעולם ועד", "לך אתננה ולזרעך עד עולם", "לאחוזת עולם", "עבד עולם" וכו'.
הערת שוליים
"ועל כן תמצא הציווי בכל התורה: "ולמדתם אותם", ואחר כן – "לעשותם". מביא החוכמה קודם המעשה: שבחוכמה יגיע האדם למעשה, והמעשה- לא יגיע בו אל החוכמה. וזהו מה שאמרו עליהם השלום: " שהתלמוד מביא לידי מעשה" (הקדמה למשנה, רמב"ם)
תוקן על ידי - איקה - 09/07/2003 16:19:45
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 16:18 |
|
| |
איקה,
איני יודע על מה את שחה, את ממציאה דברים יש מאין, גם במורה לא הכריע הרמב"ם שהעולם אינו מחודש. במורה (ח"ב פטו -יז פכ"ו) מפורש להיפוך המוחלט עיין שם ותראה.
נכון שאני יודע שיש פרשנים (שמיימוני כבר דיבר אודותם הרבה) המפרשים שיש הסתרות במורה ולפי דרכם זוהי כוונת הרמב"ם באמת. אבל לקום ולמר כך בפשטות שכך כתוב במורה. זה פשוט להדם!
מאידך, כבר כתב הרמב"ם (בח"א פע"א וכ"ה בפיה"מ הקדמת פרק חלק מהדורא בתרא שאביא בהמשך) שגם את המשנה תורה כתב לפי סגנון הקדמון וכבר ציינו לכך הצפנת פענח והאור שמח בספריהם.
ומה שאת כותבת שהרמב"ם לא עשה מכך עיקר תעיין נא ביסודות שבפירוש המשניות מהדורת קאפח יסוד הרביעי...ודע כי היסוד הגדול של תורת שמה רבינו הוא היות העולם מחודש יצרו ה' ובראו אחר ההעדר המוחלט, וזה שתראה שאני סובב סביב ענין קדמות העולם לפי דעת הפילוספים הוא כדי שיהא המופת מוחלט על מציאותו יתעלה כמו שביארתי וביררתי במורה". (וקטע זה הוא ממהדורא בתרא שהוסיף רבינו בסוף ימיו עין הערת הר' קאפח שם) והר' קאפח לא ציין למקום הנכון במורה שאליו התכון הרמב"ם וצ"ל בח"א פע"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 16:20 |
|
| |
איקה
את מעלה נושא חשוב לדיון, אבל לא בנושא הזה אנו דנים כאן, כי אם בנושא הזה:
האם לדעת הרמב"ם יכול להיות שההלכה אינה תואמת את המציאות, ולמרות זאת ההלכה אינה משתנה.
התחלתי להוכיח שהתוס' כותב שאלו ואלו דברי אלקים חיים יכול להיות גם בעולם המחשבה.
המשכתי להוכיח שהתוס' מוכרח לאמר הסבר זה גם כשאנו פוסקים כן הלכה למעשה, בדבר שאינו תואם את מציאות העולם.
המשכתי להוכיח שגם הרמב"ם סובר למעשה שהעולם נברא בתשרי, שהרי הרמב"ם הוא זה שחידש בעצמו את כל המושג הזה, שיש הפרש בין המנין שבברייתת "סדר עולם", שמתחיל משנת יצירת האדם, ובין המנין שלנו ליצירה, שמתחיל משנת יצירת העולם. וכיון שמדובר בשתי שנים, ושעל זה בנויות הלכות השמיטה שכותב שם, הרי שנוקט למעשה שנברא העולם בתשרי (לא כמו רש"י ותוס' בר"ה יב, א).
למרות זאת פוסק הרמב"ם להלכה ולמעשה שצריך לברך את ברכת החמה ביום תלייתה ביום רביעי שבתחלת ניסן. א"כ ראינו כאן שהרמב"ם נוקט להלכה, גם בדברים שלמעשה אינם תואמים במציאות בעולם. ואם נגיע למסקנה הזאת, אזי לא יהיה מקום יותר - כאילו להפריך הלכה מסויימת, כיון שהמדע אומר אחרת, ועוד קושיות כאלו.
*
הערת שולים:
אחרי שנסיים את נושא בריאת העולם בניסן או בתשרי, שבו דן התוס' והרמב"ם, כאמור לעיל.
אח"כ נעבור לשלב הבא: שגם אילו ננקוט שהעולם נברא בניסן, ובו נתלו המאורות, ולכן בו אנו מברכים את ברכת החמה כשהיא חוזרת למקום וזמן שבו נתלה בתחלה; עדיין כותב הרמב"ם שכל החישוב הזה אינו מציאותי, רק הלכתי, וא"א להתחשב בו אלא לעניני הלכה ולא לעניני מציאות.
וא"כ שוב נראה בעליל, שגם הרמב"ם מודע לסתירות שבין המדע ובין ההלכות, ולמרות זאת פסק להלכה ולמעשה, שהלכות אלו קיימות, גם כשהמדע מוכיח שאין המציאות תואמת את ההלכה הזאת.
בין אם נקבל את ההסבר שבתוס', ובין אם נמצא הסבר אחר לגישה זו, הרי ברור הדבר שהמדע אינו מפריך את ההלכות, גם כאשר כל ההלכה בנויה על מציאות מסויימת שקיימת בעולם.
וזאת היא כל מגמתי בדברים האלו, שכבר כתבתי כמה פעמים שנבוך אני בנושא, אבל הקושי הוא בהסבר הגישה הזאת של הרמב"ם, אבל העובדה, שזאת היא גישתו של הרמב"ם, ברורה לחלוטין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 17:02 |
|
| |
מסתברא?
אתה בעצמך הודית כי אינך מבין מה אני אומרת, ואינך יורד לסוף דעתי, אז ממה נפשך פתאום? שאתה מנסה להביןאותי, ועוד מסיק שאני ממציאה על אף שאינך מבין מה אני אומרת, בשבילך שאולי אתה מכיר פה ושם "ציטוטים" שמשרתים את גישתך, לקום ולומר דברים בפשטות , זה פשוט להדם! אך לאדם שלמד את הרמב"ם באופן יסודי לקום ולומר דברים בפשטות הם מתוך אמונה גדולה!
ואת הציטוט שהבאת לסיום זאת תעודת העניות שלך, שאתה אינך מבין את יסוד תורתו של הרמב"ם ואתה מפרשו כפי עניות דעתך - כשהרמב"ם מדבר על מופת הוא מתכוון לאנשים המאמינים כמוך!
הלבן
אם הבנתי נכון הקשי שלך מתבטא בזה שבעצם הרמב"ם ראה סתירה בין המציאות לבין ההלכה, והוא בכל זאת תומך בהלכה?
שהרי כאן אתה מעמיד בסתירה את כל משנתו של הרמב"ם בדבר "אחדות המציאות"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 17:09 |
|
| |
כן הבנת נכון, ולא רק שהרמב"ם ראה, אלא שמפרש ומבאר שזה נוגד את המציאות, אלא שבמקום שמבאר את ההלכה אינו מזכיר את המציאות ובמקום שמזכיר את המציאות אינו מזכיר את ההלכה. בצורה ברורה שהוא לא דגל בפתיחות של פורומינו, אבל ברור שהוא פסק להלכה אף במקום שאינו תואם את המדע והמציאות. ודבר זה אומר למדני.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 17:44 |
|
| |
הלבן ידידי
זה שאתה הבנת ופירשת עוד לא מוכיח את אמיתות סברתך, אולי תביא לנו את ה"קטעים" המוכיחים את עמדתך?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 17:59 |
|
| |
מסתברא, 
ארבעה אין הדעת סובלתן ואלו הן דל גאה וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 18:04 |
|
| |
למי שלא הבין "אחוות הלוחמים" כאן מתגלית במלוא הדרתה וזאת המשמעות העמוקה של המושג
"יד רוחצת יד"
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 18:38 |
|
| |
דנים אנו על מה שהרמב"ם כותב בהל' ברכות פ"י הי"ח:
הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחלת המחזור של שמונה ועשרים שנה, שהתקופה בתחלת ליל רביעי, כשרואה אותה ביום רביעי בבקר מברך ברוך עושה בראשית.
חיפשתי בכל הרמב"ם ולא מצאתי "מחזור של שמונה ועשרים שנה" (רק מחזור של י"ט שנה, שמובא במקומות רבים ברמב"ם).
נכון שמחזור זה של כ"ח שנים מובא בגמרא (ברכות נט, ב), שאביי פירש את הברייתא הזאת: כל כ"ח שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי, באורתא דתלת נגהי ארבע. ומפרש רש"י: "שבתאי, שם שעה ראשונה של ליל ד', שבאותה שעה נתלו מאורות ... שאינה באה לתחלת ליל ד' אלא מכ"ח שנים לכ"ח שנים ... בראש כל מחזור הגדול באה לתקופה הראשונה, שהוא תחלת ליל ד'. אמנם ברמב"ם לא מצאתי שום איזכור של מחזור זה של כ"ח שנים.
נכון שגם החשבון הזה, שכל כ"ח שנים חוזרת תקופת ניסן, לאותו זמן בשבוע, מובא ברמב"ם הל' קדוש החודש פ"ט ה"ד: אם תרצה לידע באי זה יום מימי השבוע ובאי זו שעה תהיה התקופה. קח שנים גמורות שעברו משנת היצירה עד שנה שתרצה והשלך הכל כ"ח כ"ח והנשאר יותר מכ"ח קח לכל שנה יום אחד ו' שעות. וקבץ הכל והוסיף עליו ג' והשלך הכל ז' ז'. והנשאר מן הימים ומן השעות תתחיל למנות מתחלת ליל אחד בשבת ולאשר יגיע החשבון בו תהיה תקופת ניסן. ולמה מוסיפין שלשה לפי שתקופה ראשונה של שנת יצירה היתה בתחלת ליל רביעי.
אמנם שם מבאר זאת הרמב"ם רק לפי חשבון תקופת שמואל, שכל שנה היא שס"ה ורביע היום, ולכן כעבור כ"ח שנים מתאספים כ"ח פעמים רביע יום ומתמלאת השבוע, וחוזרת התקופה לתחלת ליל רביעי. משא"כ לחשבון תקופת רב אדא השנה היא קצרה יותר, בארבע וחצי דקות, כפי שהרמב"ם מבאר בארוכה שם פ"י. ומסיים הרמב"ם (שם פ"י ה"ו): ונראין לי הדברים שעל חשבון תקופה זו [של רב אדא] היו סומכין לענין עיבור השנה בעת שבית דין הגדול מצוי, שהיו מעברין מפני הזמן או מפני הצורך, לפי שחשבון זה הוא האמת יותר מן הראשון [של תקופת שמואל], והוא קרוב מן הדברים שנתבארו באיצטגנינות יותר מן החשבון הראשון שהיתה בו שנת החמה שס"ה יום ורביע יום.
ופירוש הדברים הוא כך: לפי חשבון האצטגנינות (שמבואר ברמב"ם בארוכה שם פי"א ואילך), אורך השנה היא שס"ה ורביע פחות 11 וחצי דקות, יוצא לנו אם כן שתקופת רב אדא היא יותר קרובה אל האמת מאשר חשבון תקופת שמואל, ולכן נראה לי שעל חשבון תקופה זו היו סומכים חכמים לענין עיבור השנה.
נשאלות אם כן כמה תמיהות עצומות בדעת הרמב"ם:
א) כיון שהרמב"ם מבאר מפי"א ואילך, שכשבאו חכמים לבדוק את ראיית הירח הם בדקו זאת לפי חשבון האצטגנינות [שהיו ידוע ומפורסם בימים ההם, ועצם העובדה שידעו אז לקבוע את זמן ליקוי הירח וליקוי השמש מורה שידעו אז את החשבון המדוייק של אורך השנה]. אם כן מדוע כותב הרמב"ם שלענין עיבור השנה היה בית דין הגדול סומך דוקא על תקופת רב אדא (ולא על האמת ממש, של תקופת האצטגנינות).
ב) כיון שתקופת שמואל רחוקה לגמרי מחשבון האצטגנינות, וכיון שכל החשבון של מחזור כ"ח שנים בנוי רק על חשבון תקופת שמואל, א"כ איך זה פוסק הרמב"ם שלענין ברכת השנים מברכים אותו כל כ"ח שנים שלפי תקופת שמואל (הרי לפי האמת לעולם לא תבוא תקופת ניסן בתחלת ליל רביעי, כי כל שנה חסרה לה 11 וחצי דקות, וכעבור כ"ח שנים כבר חסרו לה יותר מחמש שעות, וכן הלאה).
מה שיהיה הביאור בזה, הרי לפועל רואים אנו מסקנת הרמב"ם כך:
א) לענין ראיית הירח סמכו חכמים על תקופת האצטגנינות, שהיא האמת.
ב) לענין עיבור השנים סמכו חכמים על תקופת רב אדא שהיא קרובה אל האמת יותר מחשבון שמואל.
ג) לענין ברכת החמה סומכים על תקופת שמואל, שאינה לפי האמת.
יוצא לנו אם כן, שכל הסתירות שיש בין המדע ובין ההלכה אינו אומר לנו כלום, שהרי הרמב"ם חוזר ומדגיש שתקופה שמואל אינה לפי האמת, ואינה אפילו קרובה אל האמת, ומ"מ פוסקים כמותו לענין ברכת החמה, ומברכים עליה בשם ומלכות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 19:42 |
|
| |
הלבן
בשאלת המבוכה שלך אתה מזכיר את "עובדיה הגר" שתקף את הרמב"ם על שדבריו במקום פלוני הם ההיפך הגמור ממה שאומרת הגמרא במקום אלמוני וכו', והרמב"ם מסביר לו " 'וכל המניח דברים שבארנו, שהם בנויים על יסודות התבונה והולך ומחפש בפסוק מן הפסוקים, או באגדה מן האגדות או במדרש.... עד שימצא פסוק אחד או מילה אחת, או מאמר אחד.... שישיב בהם על דברינו שהם דברי דעת ותבונה, אינו אלא מאבד נפשו לרעה, ודי לו במה שעשה לנפשו'
והרי את השאלות שאתה נבוך בהם יכולת באותה המידה לתהות על רבי יהושוע,שגם אצלו ההלכה לא התאימה למציאות! שהרי במחלוקת המפורסמת בינו לבין רבן גמליאל בעניין המועד המדויק בו חל יום הכיפורים, היה זה מבחינתו חילול יום הכיפורים! ובכל זאת קיבל את "הגזרה" "שאחרי רבים להטות" וקיבל עליו את הדין!
הרמב"ם במשנה תורה פוסק על פי מה שפסקו חכמים לפניו, והוא גם מדגיש בהקדמה שהוא אינו בא לחדש , אלא –
' ופני זה נערתי חוצני אני משה בן מיימון הספרדי, ונשענתי על הצור ברוך הוא... וראיתי לחבר דברים... כולם בלשון ברורה ודרך קצרה... כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם... אלא יהא חיבור זה (משנה תורה) מקבץ לתורה שבעל פה כולה... ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם'
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 20:01 |
|
| |
איקה
מה אתה מזכירה לי כאן את עובדיה הגר ואת רבי יהושע, שהם דנים בקושיות שיש מאגדות התלמוד על דברי הרמב"ם, או מקביעת ההלכה לא כפי שהיא נראית לרבי יהושע.
כאן אנו דנים בנושא, אם אפשר להוכיח עפ"י המדע שהמציאות היא לא כפי שמבואר בחז"ל ובפוסקים, ועפ"ז לפסוק היום אחרת.
ע"ז הבאנו מהרמב"ם, שחזר והדגיש שהתקופה של שמואל אינה לפי האמת ואינה קרובה לחשבון האצטגנינים, ולמרות זאת לא משתנית ההלכה שפוסקים כמותו, באמירת ברכה בשם ומלכות.
הרי שדעת הרמב"ם שאי אפשר להפריך הלכה מזה שאנו יודעים היום איך היא המציאות.
ומזה ענין לנושא בנין בית הרחם והל' נדה; דרך התרבות הפרעושים והל' שבת; זמן קיום העולם וההלכות הקשורות לנושא מנין השנים שלנו; מהלך הגלגל היומי והלכות מים שלנו, ועוד רבים כיוצא באלו, וכל שאר הסתירות שיכולים להיות בין ההלכה והמדע.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 21:46 |
|
| |
הלבן
"הם דנים בקושיות מאגדות התלמוד"? – הם דנים בנושאים מהותיים ביותר נושאי אמונה!
זה שעובדיה היה גר לא אומר שאותו הטרידו דברים פחות חשובים משלך.
וקביעת ההלכה ככה סתם לא התאימה לרבי יהושוע, הרי מבחינתו ההלכה סתרה את המציאות שהוא חי בה.
אינני מבינה גדולה בש"ס, ויש לי עוד ללמוד הרבה כדי להשיב לך על ה"פרטים" האלה שאתה מעסחק את מוחך בהם, לא מקנא בך!
אך מהתרשמותי כפי שכבר אמרתי הרמב"ם אינו מתעסק עם בעיית למה בית דין גדול סומך דווקא על תקופת אדא, אלא קובע את זה כעובדה, שזה מה שהתקבל והיות והוא רק מקבץ דברי תורה שבעל פה במשנה תורה , הוא מביא מה שנפסק .
ומזה אתה מסיק שלדעת הרמב"ם אי אפשר להפריך הלכה כדי למציאות? מדובר בהלכה מסיני?
"שהקדוש ברוך הוא ציוונו לשמוע מחכמי הדור, כמו שאמר: "ואל השופט אשר יהיה בימים ההם" ואלו הדברים שנפלה בהם מחלוקת ,והם ניתנים לשינוי או להפרכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/7/2003 22:03 |
|
| |
קשה לי להבין את דבריך (אולי מסתברא יעזור לי). מה הבאת כאן את ר' עובדיה הגר שהטרידו אותו דברים גבוהים? ובסוף את חוזרת לנושא שלנו ומסכמת ההיפך. נעלמו לי דרכיך.
אנו דנים כאן בהלכה מסויימת (בתור דוגמה) של ברכת החמה כל מחזור של כ"ח שנים ביום רביעי של תקופת ניסן.
הרמב"ם מדגיש ומבאר שתקופה זאת אינה תואמת את חשבון האצטגנינים. ומטעם זה משער הרמב"ם שגם חז"ל לא סמכו על חשבון זה, לא בעיבור החודש ולא בעיבור השנים. ולמרות זאת לא נשתנתה ההלכה של ברכת החמה, שהיא דוקא לפי חשבון תקופה זה.
אז מה את חוזרת ומסכמת ההיפך?
|
|
|
|
|
