ביסוד הדעת, הכוונה לבסיס הראשוני ביותר שלרוב אינו מזוהה מילולית ללא עמל ויגיעה רבים.
בשורש הדעת, הכוונה לעמדה ההשקפתית בה נוקט האדם כמורה דרכו בחיי היום יום. היא המשמשת בסיס והצדקה לכל הבחירות הננקטות על ידו.
שאלת הכותרת היא על היחס בין הידוע ביסוד לבין הננקט בשורש.
נשאלתי הרבה פעמים [כולל באשכול האסכולות,
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=348285], איך אני חי חיים "כפולים" של פתיחות מחשבתית ללא טיוח שום שאלה מחד, וסגירות מעשית מאידך להיכנע לכל הלכה מזערית? שם בעמוד 2 כבר עניתי שאין שום מקום לתסכול ולחץ כאשר ברור לאדם לשם מה הוא עושה את שהוא עושה.
אבל גם אם בנושאים מסויימים הגיע האדם אל המנוחה הפנימית שלו, עדיין בנושאים המעורפלים לו, הוא לא יודע ברור למה הוא מתנהג איך שהוא מתנהג ויש לו סתירות בנושא המביאות אותו לידי תסכול. לכן הנני ניגש לבירור כללי של הנושא מתוך תקוה שזה יסייע לכל הזדקקות לבירור בכל פרט.
בכן ישנם הרבה יסודות הידועים לאדם ביסוד דעתו גם אם אין לו את הידע להגדירם בהגדרה מילולית ולשימם בגדרם המדוייק.
זה יסוד הדעת ואם ניתן היה לאדם להתקדם בחייו לפי יסוד דעתו הבריאה [טרם עוותה על ידי חטא הדעת], היה מפתח תחושות בריאות לגבי מה ראוי ומה לא ראוי במחשבה, דיבור ומעשה.
אך דא עקא [תרגום: זו הצרה] שהאדם לאחר שחטא [או מאחר והוא חלש - מחק את המיותר] יצר ערפול בדעתו וקירבת דעת לדברים מסוימים שלפי יסוד דעתו לא היה אמור להיות קרוב להם. אבל קירבה זו שוללת מיסוד הדעת לשמש גם שורש הדעת, דהיינו המוצב בדעת כמורה דרך. במקום שיסוד הדעת יהיה השורש המוצב כמורה דרך, באה קרבת הדעת לישים מסוימים והיא המשמשת כמורה דרך בניגוד ליסוד הדעת.
פיצול דעת זה הבא מ"חטא עץ הדעת", גורם שלאדם שני מסלולי דעת;
א. מסלול יסוד הדעת שהוא הראשוני והעמוק ביותר ו -
ב. מסלול שורש הדעת שהוא הנקוט בחיי היום יום.
אם כי בתחילת הדרך של חינוך ילדותי לא שייך להתפלסף עם החניך על איחוד בין יסוד ושורש, אלא להציג בפניו "כזה ראה וקדש" בדרך הטובה ביותר, אבל כל שמתבגר יש לפתחו ליישב את הסתירה בה הוא חי לבל הנציח את פיצול הדעת. אבל לא כך הוא המצב.
ועכשיו כמה דוגמאות לסתירות בין היסוד והשורש:
א. ביסוד הדעת ידוע לו היטב שאין האלוקים לא סבא טוב עם זקן לבן של סנטה קלאוס מאחורי העננים ולא רודן קנאי ונקמני עם קרניים ובכל זאת בשורש הדעת [אולי בלי להודות לעצמו ובטח לא לזולתו] זה בדיוק מה שהוא ינקוט כבסיס להתנהגויותיו מאחר וזה מה שהשרישו לו,
ב. ביסוד הדעת ידוע לו היטב שמה שהוא נאמן לתורה זה לא מכיון שהוא סומך על מה שמספרים שהיה לפני למעלה משלושת אלפים שנה בשחר הציביליזציה, אלא מפני הנוחות החברתית בחברה שנולד בה או שבחר בה כי זיהה בה מעלות ובכל זאת בשורש הדעת ינקוט כאילו הוא מאמין בתורה ללא קשר לדוגמות הסביבה החברתית,
ג. ביסוד הדעת ידוע לו היטב שיש לעשות את מה שנכון מפני שהוא נכון ולא מפני שהוא נוח מיידית או מבטיח שכר באחד העולמות ובכל זאת בשורש הדעת [אולי בלי להודות לעצמו ובטח לא לזולתו] זה בדיוק מה שהוא ינקוט כבסיס להתנהגויותיו מאחר וזה מה שהשרישו לו.
סתירות כגון אלו בין יסוד הדעת ושורשה הן שגורמות למי שעדיין רגיש למסרים הבאים מיסוד דעתו, תסכול ולחץ, בהיותו מודע שעם כל המאמץ להיות צו"ל [צ'דיק ו'רע ל'ו או למזער צ'ומי ו'תו ל'א] עדיין מהבהב לו יסוד דעתו ומודיע לו שהוא חי בסתירה.
יוצא שהוא במצב של "אוי לי מיסוד דעתי ואוי לי משורש דעתי". אם יעשה כשורש דעתו, יהבהב לו יסוד הדעת שהוא חי בסתירה ואם ינסה לחיות כפי יסוד דעתו יבואו כל מלאכי החבלה של שורש דעתו ויזעקו עליו "לחשוב כיסוד הדעת זו עצת היצר!" [ראה אשכול אורבערפל,
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=449195], החברה תזעק עליו "אפיקורס" וכו' וכו'.
לכן אם יבין וישכיל שהאמת ביסוד דעתו היא ראשית לכל ואין דרך להתחמקות ממנה, ישלים מחד עם יסוד דעתו כמוחלט לו ומאידך יהיה מודע שעליו ל"טפל" בשורש דעתו למען יתאחד עם יסוד דעתו ושלכן עליו לתת לתיראפיה של התורה לרפאות את שורש דעתו גם אם לפעמים זה נראה לו מנוגד עם יסוד דעתו.
סוף דבר; רק הבלבול גורם תסכול כי הספק אוכל אותו לשאול את עצמו "אולי הנכון כצד זה ואני מתאמץ לשוא?" לא לחינם אמרו "אין שמחה כהתרת הספקות".
המודעות לחלוקה בין יסוד הדעת לשורשה, אמורה לסייע לאדם שלא לחשוש מהסתירות בין דעתו להתנהגויותיו. כאשר הוא חש בסתירה, יברר ויחקור "מה לפי יסוד דעתי ומה לפי שורש דעתי?" לאחר מכן יזהה שבשורש דעתו עמדה שלכאורה אינה מתאימה ליסוד דעתו. אז יברר ויחקור "האם המפריע בשורש דעתי הוא מעיוות שהוחדר לי או מאמצעי רפואה שניתן לי?"
אם יתברר לו שהנקוט לו בשורש דעתו הוא עיוות, יתאמץ לעמוד עליו וממילא יסלקנו מדעתו ואם יתברר שהנקוט בשורש דעתו הנראה מנוגד ליסוד דעתו, הוא בעצם זקוק לו לשם רפואתו הנפשית, הרי גם יסוד דעתו יסכים לכך והכל יבוא בשלום היסוד והשורש!
נשלח ב-29/6/2003 12:30
ווטו
שפתיים ישק
ולגופן של דברים. אל לנו להניח את אלו השואלים שמא "שורש הדעת" הוא האמת, והאדם מרמה עצמן לומר מה ב"יסוד הדעת".
אמת כי כאשר בא האדם ליסוד הדעת אן יכול לטעות כלל ועיקר. אמנם למתחילים ולאמצעיים הבעיה בעיצומה. וכאשר נוכחתי לראות עם שכאלו.
הצלחה להולכים לצלול ביסוד הדעת!
נשלח ב-29/6/2003 15:08
בו"ק,
אכן הודגש בהודעה שהיא פונה למתבגר. [איני חושב שבפורום יש גולשים שעדיין לא התבגרו לכה"פ בכרונולוגיית הגוף!] לשם הדגשה, אעתיק את הפיסקה מלמעלה:
"אם כי בתחילת הדרך של חינוך ילדותי לא שייך להתפלסף עם החניך על איחוד בין יסוד ושורש, אלא להציג בפניו "כזה ראה וקדש" בדרך הטובה ביותר, אבל כל שמתבגר יש לפתחו ליישב את הסתירה בה הוא חי לבל הנציח את פיצול הדעת. אבל לא כך הוא המצב."
היינו שהראשונים אם כי לא התפתחה אצלם עדיין היכולת המילולית לנתח את יסוד דעתם, שורש דעתם לא עמד בסתירה ליסוד [כי היו יותר מסורים לתורה בלבד ולא מוסחים כאחרונים] וממילא היתה תחושתם הבסיסית טהורה ומותאמת ליסוד הדעת.
לעומת זאת עם הדורות, מתפתחת היכולת המילולית להגדיר ולדייק עד תימלא הארץ דעה!
נשלח ב-30/6/2003 12:28
לאור הערה שקיבלתי באישי [מרציו], אשתדל להציג את הנושא מזוית שונה ובצורה המאחדת עם מושגים שנידונו בעבר.
את סיווג ערכי האדם מבחינת קרבתם לנפשו, ניתן לחלק לשלושה:
א. ערך טבעי [נשימה, תזונה; מסלוב ורבי עקיבא כ"א לפי דרכו],
ב. ערך אתי-מוסרי [מחוסר הכרה טבעית שראוי לעשות הנכון-התאמה, אך מהכרה שראוי להתחנך לכך],
ג. ערך משמעתי [שמירת ההתאמה, היינו כניעה לסמכות בה ניתן אימון שראוי להיות אחראי כלפיה ללכת בדרך הנכונה].
המטרה היא שהערכים האתיים [ב] ייהפכו לערכים טבעיים [א] וממילא יתבטל הצורך בערכים משמעתיים [ג].
בעצם, אין האדם פועל אלא לפי ערכים טבעיים. מה שהוא מוכן לפעול לפי ערכים אתיים ומשמעתיים, זה רק מאחר וזה איכשהו מתחבר לו [אמנם עם מאמץ] לאיזה ערך טבעי.
ערך טבעי יסודו ביסוד הדעת. ההכרה הפשוטה שהיושר מתאים יותר מכל אופציה אחרת, מתחברת לאחדות שבראשית הדעת ומתוך כך נבחר היושר כערך טבעי בשורש הדעת. אבל מאחר והאדם חלש [או חטא בעה"ד], הרי הוא תופס בקלות רק את היושר של ערך ההנאות והריגושים ואת היושר [התאמה] הדק הוא מזניח ומתעלם ממנו. כך נוצרת הסתירה בין יסוד הדעת לשורשה.
כדי להשיב את האדם ליושרו המקורי [שבועת יום הלידה], אין ברירה אלא להשתמש איכשהו בערך טבעי הנמצא בשורש דעתו ולקשר אליו גם את היושר הדק.
מטרת הערכים האתיים והמשמעתיים, היא כאמור להשיב את כלל היושר להיות ערך טבעי. לשם כך דרוש לקשור אותם לערך טבעי קיים.
ישנם בני אדם שאם כי נחלשו מהיות היושר ערכם הטבעי-אוטומטי, עדיין ערך טבעי להם הוא השיבה להיות היושר ערך טבעי, אלא שהם זקוקים לזכוכית מגדלת להגדיל את ערך היושר כדי שיונעו לכיוונו.
לכן בהינתן להם תורה עם קולות וברקים או עם סביבה של חברה שלימה השומרת אותה, זה מספיק להם כדי שההתקדמות ליושר תהיה להם ערך טבעי. אלה העושים "לשמה".
יש שרושם התורה והעם לא מספיק להם עדיין וזקוקים לסיוע של ערך טבעי של הנאות וריגושים הקיים בהם. להם ניתנת הבטחות שכר ועונש וכו'. אלה העושים "שלא לשמה".
אך כפי שכתב הר"ד ז"ל בח"ג ממכתב מאליהו, גם אלה עושים "שלא לשמה" שמתוך כך יגיעו [ואף מגיעים בכל פעם] ל"לשמה".
אבל אלה שאין מגמתם ליושר כלל וכל מטרתם אך הנאות וריגושים, לא יגיעו ל"לשמה", אלא אם מאיזו סיבה [יסורים, הארה מיוחדת] ישתנה מסלולם.
זו דרך השיבה המאחדת את שורש הדעת ליסודה!
[משמובן שהערכים האתיים והמשמעתיים מטרתם ליהפך לערכים טבעיים כנבואת ירמיהו "תורתי בקרבם ולא ילמדו כי כולם ידעו" מובן שמה שתמיד נשאר ערך טבעי כמו אי אכילת בשר אדם http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=480561, א"צ שיהיה כתוב בתורה]
תוקן על ידי - ווטו1 - 6/30/2003 12:32:09 PM
נשלח ב-6/7/2003 02:08
אמנם באיחור, אך מוטב מאוחר...
ניתוח נפלא.
הבה ננסה להמשיכו ולהרחיב את הדיון:
א. איך עושים את זה? איך גורמים בפועל למעבר מב' לא' ? מסתמא שמעבר זה אף הוא טבעי, לאחר אימונים, אך על סמך מה? מה תכנית האימונים הראויה?
ב. מה קנה המידה לנקוט בג' כדי שיעשה ב' או א'?
ועד כמה?
ג. (כשאלת סוגריים משנית, מדוע יסוד ושורש? נראה כי שורש אף היא מילה יסודית).
נשלח ב-6/7/2003 12:22
עכשיו לשתי השאלות הקודמות. אפענח אותן לשם התייחסות מדוייקת יותר.
קודם, תודה עליהן. כך אמור דיון להתפתח בצמידות לנקודה העקרונית של נושא ובניסיון לפתחו הלאה. [ירבו כמוך בפורום ובכל.]
השאלות הן:
א. איך מצליחים להפוך ערך אתי [חינוכי] [ב] לערך טבעי [א]?
ב. לפי איזה קנה מידה ישתמשו בערך המשמעתי [ג] ויקבעו את מינונו כדי שזה יסייע ולא יזיק לערך האתי [ב] ולמטרתו דהיינו ההפכותו לערך טבעי [א]?
לשתי השאלות תשובה אחת מכיון שהצלחת הפיכת הערך האתי לערך טבעי תלוי בטיב ליווי הערך המשמעתי.
למעלה הגדרתי את הערך המשמעתי ככניעה לסמכות כלפיה אחראי האדם לנכונות מעשיו. במבט ראשון ניתן לחשוב כי "סמכות" זו כל כוחה במתן שכר ועונש. אבל זה לא כך.
הנקודה שם היא כי ישנם כמה שלבים בהתפתחות האדם [בוגי מונה שם שלושה כנגד שם, חם ויפת, דבר שנידון באריכות בעבר,
http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=192308. באשכול אחר נמשלה ההגעה לערך הטבעי שאז נעלם המשמעתי להפיכת חם, יפת ושם ל"אדם".]
השלבים: בשלב ראשון הסמכות היא "שכר ועונש", בשני דעת החברה ובשלישי דעה עצמית.
נמצא הערך המשמעתי בן [לכה"פ] שלושה שלבי סמכות:
א. שכר ועונש ילדותי בצורה של גזר ומקל או אימון הורים ומורים כללי,
ב. עוצמת השפעת החברה,
ג. הסברים הגיוניים.
גם מבין המסוגלים, מעטים הם המגיעים לשלב השלישי, מחמת היתקעות בשלבים הקודמים. להצלחת ההתקדמות דרושה הורדה הדרגתית של הסמכות הנמוכה והעלאה הדרגתית של הגבוהה יותר. הכוונה שעל המחנך [הורה ו/או מורה] להיות תמיד עם אצבע על דופק החניך לדעת את דרגת התקדמותו במוכנותו להתקרב לשלב הבא. כגיל כללי-סטנדרטי ניתן [בתורה וכך גם גילה Piaget] עד גיל 13 לשלב הראשון של ינקות-ילדות, עד 20 לשני של נערות והלאה לשלישי של התבגרות. אבל בתוך כל שלב ישנה עליה הדרגתית לכיוון הדרגה הבאה, אותה צריכים לזהות, אם לא רוצים שהחניך ייתקע בשלבים הראשונים.
[רוב האוכלוסיה תקועה. היא חוששת משדים וכדומה. זו שארית השלב הראשון בו לגיטימי לתינוק לחשוש מצל העומד או זז על הקיר ומכל חפץ הבולט בלילות. אמונתה באלוקים ורמת מוסריותה של רוב האוכלוסיה נעצרת במנטליות השלב השני של הנוער.]
על המחנך להיות מצוייד בקני מידה המתאימים לכל שלב. עליו להיזהר שהערך המשמעתי לא יהפוך לעיקר, אלא יודגש שוב ושוב אך כאמצעי לערך הטבעי העתידי המבוטא בינתיים בערך האתי. הדגשה זו בשלב הראשון, עיקרה במעשה ואך מעט בדיבור. היינו שבשום אופן לא יגדל מינון המשמעת לרמה כזו שכל מגמת החניך תהיה לעשות את מה שמתחנך לו אך ורק מחמת שכר ועונש וחברתיות ללא מודעות ואיכפתיות לנכונות הדברים מחמת עצמם ["אמת מפני שהיא אמת"]. הוא אמור לחוש שיש כאן דאגה לטובת עתידו. ככל שגודל החניך, כך ניתן להעביר לו את המסר יותר בדיבור.
זה הכלל; לא להציב רמת הנעה פחותה מזו שהחניך כבר מוכן לה. היינו לא להזניח אף שעל מהעיקר לטובת טפילו המשרתו. ראיתי אמש משפט יפה מאד בנושא:
יושרו ורוחניותו של כל מעשה, נסתר ברגע שהוא מוצב בהנעה של הבטחת שכר.
אי ההבנה ש"שלא לשמה" חיובי אך ורק כטפל ל"לשמה" בלי לקבל כנפיים עצמאיים, היא בעוכרה של ההתקדמות גם אצל בני אדם רציניים.
[אם מדובר בחניך כזה שמפני השלום החברתי צריך לדכא ולהשתיק את השתוללויותיו, דרוש עד כמה שאפשר שיועבר לו המסר באיזו צורה שהיא, שהכוחניות המופעלת היא בלית ברירה ושהמחנך מצטער שהוא נזקק לכך.]
הבעיה בדת היא שרוב המחנכים בעצמם תקועים בשלב השני ואין להם את הכלים להציג את היושר הטבעי לו מחנכת הדת. [זו בעצם הבעיה עמה מתעמת הפורום. גם ההתעמתויות שנוספו לאחרונה, הן סה"כ השלכות חברתיות של היתקעות ב"שלא לשמה" אם במישרין ואם בעקיפין.]
נשלח ב-10/7/2003 08:49
אור,
לגבי שאלתך השלישית המוסגרת.
יסוד, זה מה שהכל עומד עליו ואילו שורש למרות שיחסית הינו גם יסודי, הוא מורה על הצמיחה ממנו הלאה. יש יסוד יותר יסודי מאשר השורש והוא הגזע. בעץ נראה כי יסוד היסודות הוא חיבור הזרע עם האדמה המאפשרים את הגזע.
כך כשמדברים על יסוד היסודות בדעת לעומת הדעות הנקוטות המצמיחות את הבחירות, נראה היה מתאים מאד להשתמש ב"יסוד" לראשון וב"שורש" לאחרונות. אדרבה תקנני אם יש הצעה טובה יותר.
נשלח ב-12/7/2003 23:20
ווטו שבוע טוב,
סיכום תשובתך לשתי השאלות היא בכלל שניסחת: "זה הכלל; לא להציב רמת הנעה פחותה מזו שהחניך כבר מוכן לה. היינו לא להזניח אף שעל מהעיקר לטובת טפילו המשרתו"......אי ההבנה ש"שלא לשמה" חיובי אך ורק כטפל ל"לשמה" בלי לקבל כנפיים עצמאיים, היא בעוכרה של ההתקדמות גם אצל בני אדם רציניים, ע"כ.
לגבי ג' הכלל ברור (אך כיצד ישומו?, ראה להלן). לגבי ב' פחות, שכן פעמים רבות הגם שאין פעולה ננקטת "טבעי", וישנה מקבילתה המחנכת (משלב ב'), הרי כבר ננקטת הפעולה המחנכת "לשמה", היינו עשיית הנכון כי הוא נכון. אך עדיין לא בטבעיות אלא במאמץ. כך שיתכן מצב שבו החניך או המתחנך העצמי שאמור להבחין במניעיו ביושר יפעל ללא טפילות, אך עדיין ללא טבעיות. ראוי אף לזכור שברגע שהכל "טבעי" אין משמעות עוד ל"שמה" או ש"לא לשמה", שהם מושגים של שלב ב'. כך שאם אין טפילות אך גם אין טבעיות, איה הפתרון בדבריך?
ובנוסף, עומדת השאלה הפרקטית, מהי תכנית האימונים הנכונה? איך מיישמים זאת מחר בבוקר?
נשלח ב-13/7/2003 07:40
אור,
מאחר ואתה משתמש באותיות א' ב' וג' וגם מקצר, קשה לי להבין בבהירות את כוונותיך! אשתדל בכל זאת.
כל זמן שאדם במצב של מתחנך הוא זקוק לכך למשמעת כי רצונו הטבעי הוא ל"נשמע ונעשה" ולא להתחנך, מערכת המשמעת משלימה את החסר הזה.
כל שאמרתי הוא שכל שנהפך אצלו לטבעי [מכוח שילוב ההסברים ההגיוניים עם רצון מוחדר תמיד לעשות את הצעד המאמצי הנוסף להיות עוד יותר טוב ולשבור עוד הרגל שלילי מחשבתי ומעשי], יש לזכור להוריד את הטרמוסטט של שלבי המשמעת.
נשלח ב-14/7/2003 16:06
עוד נקודה כללית לנושא האשכול המצביע על תכלית האדם לאחד את שורש דעתו ליסודו ולחיות באחדות שלימה.
אני מתכוין לנושא שהועלה בכמה אשכולות [ההרחקה הראויה בין המינים, צניעות וירטואלית, הכובש יצרו ומושל בנפשו, ריקוד הורה בין בנים לבנות וכנראה עוד].
ברור שעל האדם להגיע למצב שכל שאינו ראוי כלל לא יתאווה אליו ושום קירבה לבלתי ראוי לא תהווה גירוי.
בעיה אחת ישנה שלפעמים מתוך המערכת האתית-משמעתית נעשה הראוי בלתי ראוי וכך מנציחים סתירה בין יסוד הדעת ושורש הדעת.
אך אין לשכוח שלפעמים ה"בלתי ראוי" אינו מצד עצמו אלא מצד קבלת כללות חוקי הדת כעסקת חבילה למרות שחלקם אינם מוצדקים מחמת עצמם, כמבואר בסיווג האסכולות,
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=348285&whichpage=3 אמנם קשה יותר לא להתאוות לדבר שכל ערכו מחמת עיסקת חבילה, אך גם לערך כזה ראוי שיתרגל האדם את עצמו לא להתאוות נגדו!
אם זו תכליתו וודאי ראוי שהווה יעניק לו כוח לכך!
נשלח ב-16/7/2003 17:34
עקב שאלה של איקה באשכול אחר, ניסחתי בדרך אחרת את רמות המודעות ואני מעתיקן גם לכאן.
שלוש רמות למודעות והנה הן:
א. רמה החולפת על פני המודעות ובורחת כארנבת או אף נעצרת במילים, אבל אינו קונה שביתה במודעות.
הייתי קורא לזה:
רמת הפלאפי.
הכוונה כמו דיסקט פלאפי-דיסק שנכנס ויוצא בלי לקנות שביתה בקשיח!
ב. רמה הנעצרת במילים ואף מוחדרת הקשפתית במודעות אבל לא בהכרח מיושמת תמיד ואף יכולה להיחלש כאשר האדם חלש בנפשו או רוחו.
הייתי קורא לזה:
רמת הקשיח.
הכוונה כמו שמירה הקונה שביתה בדיסק הקשיח, אבל כמידע היכול להימחק ולא כתוכנית הפעלה הכרחית!
ג. רמה הנהפכת חלק מנפש האדם בצורה בלתי הפיכה שלא תיפרד ממנו אלא במותו תיפסק הגישה [החיצונית לכה"פ].
הייתי קורא לזה:
רמת השריפה.
הכוונה כמו מידע השרוף בסי.די.ראם או באיי.סי.קיו, היינו מידע שלא ייפרד אלא בשבירה תיפסק הגישה החיצונית.
נשלח ב-17/7/2003 00:36
וטו
הלא סביר שהאל עשה את האדם ישר ולמה נניח שהוא שפוט להיות מעוות? אלא שלרוב התרחק ממטרתו כל כך ששני חייו לא מספיקים להשיבו לישרותו
נשלח ב-18/7/2003 16:35
חקירה:
אדם מתאוה למה שלא ראוי לו נגיד בשר חזיר.
1. מפני שהוא מעוות (סתירה בין יסוד ושורש)?
2. מפני שהחזיר כן ראוי לו (ואין סתירה בין יסוד ושורש)?
3. החזיר ראוי לו מחמת עצמו אבל לא ראוי לו מאחר ונכנס לברית המחייבת שלא לאכול את החזיר. ה'לא ראוי' הוא הברית שהגבילה אותו מחזיר הראוי לו מחמת עצמו (אמונתו יצרה לו סתירה בין יסוד ושורש)?
נשלח ב-20/7/2003 05:43
בוגי,
"אלו ואלו ואלו"!
החזיר אמנם לא ראוי אבל לא כל כך שישים לב לכך מעצמו [קצת עיוות] ולכן זקוק לתורה שתחנכנו ותעוררנו לענין!
כך גם בנישואין. הם לא באים להדביק שניים שאין להם שום שייכות אלא שניים השייכים אבל לא מספיק שיהיה ברור מאליו, אלא עם חיזוק ברית הנישואין!
נשלח ב-31/8/2003 19:09
חשבתי לפתוח אשכול חדש בשם:
היבט האמונה כגישור בין הידוע בזיכרון [ובתחושה] לבין הידוע בדמיון הנקרא בלתי ידוע: חידון אפיסטמולוגי
אבל מאחר ו"בעת המפזרים כנס" ועדיף לכנס באשכולות קיימים כדי שהמעוניין יקבל תמונה שלימה, אכתוב כאן על הנושא.
הכוונה לברר שאין כזה דבר "בלתי ידוע", שהרי אם אינו ידוע אז אינו ידוע ומה שידוע ממנו הרי ידוע. [כבר התברר באשכול "מלל שוא".]
לכן חשבתי על חידון אפיסטמולוגי לברר נכוחה מהי ידיעה ומהי אמונה.
מה שאני "יודע" שהחדר הסמוך קיים אינה ידיעה טהורה אלא אמונה מניסיון העבר לפיה אני מדמיין את העתיד שיתברר לי שהכל עבד כאילו היה החדר הסמוך קיים [ע"פ רוב]. גם אז לא אדע יותר מכך ש"כך התברר" למפרע אבל לא ידעתי לעולם שאז היה החדר קיים! זו משמעות המשפט המודגש. [אין אלו ספקולציות טריוויאליות לשעשוע מחשבתי, אלא ליושר הידע והחיים כפי שיתבאר!]
להבנת הנושא דרוש להבדיל בין יסוד הדעת שהיא ידיעה טהורה ללא בחירה שלא תיוודע. מאידך שורש הדעת הוא נקיטת דרך התלוי בבחירה. האמונה תלויה בבחירה. האדם מאמין במה שהוא רוצה להאמין. האדם בוחר באיזו ידיעה יתמקד ובאיזה דמיון יאמין. החכם יהיה נאמן [יאמין] אך לאמת ולסביר והפתי לכל דבר והמעוות לכל אשר יחפוץ לבו הרע!
מכאן אציע שאלות לניתוח ודיון על כל מיני ידיעות מאיזה סוג הן, ידיעה טהורה ביסוד הדעת או אמונה של נקיטת דרך בשורש הדעת.
יסוד אי ההבנות באמונה באלוקים ובכל דבר, הוא חוסר הבהירות ב"דע את שהנך יודע" ולצורך זה דרוש החידון הזה כתרגול.
