אצלינו בחוץ לארץ קראו את פרשת שלח רק בשבת שעברה ובעקבות הקריאה עלתה שאלה בראשי בנושא אחד של הפרשה שכל השנה זמנו, ואשתף את הקוראים כאן.
בדרך כלל טעמי ונימוקי המצות באים ברובם לנמק למה נצטוו במצוה פלונית ואלמונית, ולא למה לא נצטוינו (יאמרו כאן כמה: על הראשונים אנו...) שהרי אין לדבר סוף, ואין כאן מקום לשאלה.
אולם ביחס למצות ציצית ניתן לדעתי להעלות שאלה כזו. התורה עצמה אומרת שמטרתה של מצות ציצית היא בכדי שעל ידה נקיים ולא תתורו אחרי אחרי לבבכם ואחרי עיניכם...למען תזכרו ועשיתם כל מצותי. עקב הצהרה זו אף קבעו חז"ל שמצות ציצית שקולה כנגד כל המצות.
בחז"ל עצמו מצינו סגולתה של המצוה המונעת את החטא של ולא תתורו בסיפור הידוע על הזונה.
לפי-זה יש לתמוה, מדוע אין מצוה זו מצוה חיובית, ואינה אלא במקרה שיש לאדם טלית הוא חייב לתלות עליה ציצית, ההגיון אומר להיפוך: שאין מצוה כה חיונית כמו ציצית, וכפי שכתב האבן עזרא בחריפות אופיינית נגד אלו שלובשים הטלית בבית הכנסת ולא ברחוב ששם יש להיזהר מפיתויים מסוכנים?
נשלח ב-29/6/2003 20:56
איתא[9] במדרש[10] שמשה רבינו אמר להקב"ה: מהי הפעולה מזה שנתת לבנ"י תורה ומצוות, מאחר שנמצאים הם בעוה"ז הגשמי והחומרי, יכולים לשכוח על כל ענין התורה? ענה לו הקב"ה: אתן להם מצות ציצית, שעי"ז יזכרו כל המצוות, כי "ציצית" בגימטריא שש מאות, וביחד עם שמונה חוטים וחמשה קשרים, הרי זה תרי"ג, ובמילא מזכיר הדבר על כל המצות, כמ"ש[11] "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות הוי'".
ולכאורה אינו מובן: מאחר שמטרת המצוה היא לזכור את כל המצוות, למה צריכים גם טלית? העיקר הם הציצית שמזכירים על
התרי"ג מצוות כנ"ל, וא"כ הי' אפשר לקחת רק ציצית, ולשם מה צריכים גם טלית?
אלא הפשט בזה הוא: טלית הוא מקיף, שהרי אין זה מזון שנכנס בתוכו ובפנימיותו, אלא לבוש המקיף את האדם מבחוץ, היינו, שאינו יכול להשיגו בהבנתו. וצריך לידע שתרי"ג המצוות הנרמזות בציצית נמשכות ובאות מ"טלית", היינו, מענין שלמעלה מהשכל.
בשעה שלוקח ציצית לחוד בלי טלית - אין בכך שום מצוה, ואין זה מזכיר מאומה; ורק כאשר לוקח את הציצית כפי שהם תלויות ומשתלשלות ("הענגען אראפ") מטלית, היינו שיודע ומכיר שכל ענין התורה ומצוות מקורו ממדריגה שאין לו שום תפיסא בה - אזי הוי מצוה.
יתכן שזה חלק מרעיון הבחירה.
גם ללבוש את המכשיר שמונע את ה"לא תתורו", זה חלק מהבחירה.
נשלח ב-30/6/2003 02:44
מדפיס יקר
הכיצד ציטוטך עונה על שאלת מסתברא?
נשלח ב-30/6/2003 05:52
בדרך פשוט יש לומר כי התורה צוותה כמה מצוות במצב של מציאות ידוע, כגון תרומות ומעשרות במצב שיש לאדם גורן ותבואה או מצות פדיון פטר חמור וכהנה וכהנה, וכמו שלא תקשה למה לא צוה התורה שיקנה האדם גורן שיתן תרומה, או חמור כדי לפדותו בשה, או לבנות בית כדי להתחייב במזוזה ומעקה, כן לא תוכל להקשות למה לא צוותה התורה ללבוש בגד ד' כנפות ולעשות בה ציצית.
התירוץ של המדפיס הוא תירוץ נכון כי הבגד לא צוותה התורה עליו כיון שהוא למעלה מהשכל, והוא בנוי על דברי הארי"זל כי הבגד הוא מקיף שאין לנו בה השגה משא"כ הציצית יש השגה, (לנו אין השגה בשניהם) לכן צותה התורה עליו, ותי' זה הוא ע"ד הסוד.
יש עוד לומר בפשיטות כי מכיון שהמצוה הוא הזכירה וזה רק ע"י הציצית לא הבגד, לכן לא צוה התורה על הבגד כי אין בזה משום זכירה, ולא צוה רק על הציצית שהוא הוא המזכיר, ודו"ק.
נשלח ב-30/6/2003 06:16
אבל הרי התורה הרי היתה יכולה לחייב על טלית וציצית כיחידה אחת.
נשלח ב-30/6/2003 09:29
האם מותר להציע תירוץ על דרך הפשט בלבד?
יש מצוות רבות שמצטרפות למהלך החיים הרגיל: כגון ציצית, מזוזה. מצוות אלו ניתנו לפי אורח החיים הרגיל שנהג בימי מתן תורה ואילך, ואכן אורח חיים זה נמשך והלך עד ימי התנאים ואחר כך.
השינויים העצומים שחלו מימי מתן תורה עד ימות חז"ל ומאז ועד ימינו, הביאו לידי כך שמצוות רבות איבדו את נסיבות החלות שלהן. רוב תרי"ג מצוות הן במצב זה. כל המצוות של המקדש (פרט למורא מקום מקדש ואיסור כניסה וכיו"ב). רוב המצוות של טהרה (פרט לכהנים ולצד האיסורי שבדיני טומאה), רבים מדיני זרעים ועוד.
השאלה על מצוות ציצית איננה לפיכך, לדעתי, שאלה על ציצית לבדה, אלא על האופן בו נמסרה תורה, כך שהיא תלוית מקום והקשר.
אבל - זו דרך נתינתה של תורה. והשאיר הקב"ה מקום לחכמים לתקן, להוסיף, להשלים ולפרש לפי הבנתם. לחכמים המוסמכים כמובן (וגם בסמיכה זו חלו שינויים, שהרי ניתקה שלשלת הסמיכה הרשמית).
***
מעניין לראות כבר בימי האמוראים קו שהתפתח מאד בזמננו: יצירת חיוב מרצון במצווה.
בימי האמוראים, ראה רב קטינא (נדמה לי, אבל מסתברא יכול לתקן...) מלאך, שהזהירו על כך שלא קיים מצות ציצית, לפי שלא לבש בגד בן ד' כנפות. בעקבותיו, עד היום אנו לובשים בגד מיוחד כדי להתחייב בציצית.
ובזמננו, מספרים על אדמו"ר אחד שהחל לגדל גינה ליד ביתו בארץ ישראל בשנה לפני שמיטה, כדי שיזכה לקיים מצות שמיטה בשנה שלאחריה.
וכן המליץ רב ידוע בבני ברק לתושבי שכונתו שישתדלו לגדל בגן ביתם המשותף עצי פרי החייבים בשמיטה, בתרו"מ כדי שיזכו לקיים מצוות אלו.
וכן ראיתי במו עיני מודעות המזמינות את הציבור לקיים מצוות נדירות כמו פדיון חמור, בציר בכרם כדי לזכות במצוות התלויות בו וכיו"ב (תמורת תשלום קטן).
בעיני, יש כאן מהפך. המצוות ניתנו ונועדו להוסיף למהלך החיים הרגיל קדושה ומסגרת נוספת, קטגוריה חדשה של דת. היום, המצב התהפך. אנו משנים את שיגרת חיינו ויוצרים שיגרות חדשות כך שאלו יתאימו לתחולתן של המצוות שבמורשתנו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-30/6/2003 14:22
הציצית היא מצווה חיונית ושקולה כנגד.... אולם בדווקא היא אינה מצווה "קבועה", אלא דווקא רק על מי שלובש בגד של 4 כנפות.
מצוות ציצית עיקרה בטעמה "ולא תתורו וכו'" על שלל הפירושים. מהות הטעם הוא עניין המסור ללב, לרגש ולמחשבה. גם "ואהבת את ה' אלוקיך" ו"ואהבת לרעך כמוך" הינם בכח הלב, ובמצוות אלה ישנם גילויים מעשיים של המצוה. אהבת ה' - ללכת בדרכיו, אהבת הרע - שלל הנהגות בין אדם לחברו.
אדם בטבעו זקוק למעשים שימחישו לעצמו, יפעילו את מחשבתו ולבו, אחרת אין אדם רגיל יכול לשלוט בהם. גם למצוות "ולא תתורו" מתלווה מעשה "ועשו להם ציצית על כנפי ביגדיהם" (למה דוקא ציצית ודווקא בגד - רבו הפירושים).
זה המעשה שהתוצאה המקווה הנלווית אליו היא ה"ולא תתורו". אולם הצעד הראשון חייב להיות בידי האדם, הוא ייזום את לבישת בגד 4 כנפות. ילבש ציצית ואז יושפע לקיום "ולא תתורו". הכל טמון ביוזמה, בפעולה הראשונה שהיא תוביל את הלב והמחשבה למטרה. אם הצעד הראשון לא ייעשה מרצון אז "חבל על הזמן".. זו עוד מצווה טכנית ואין בינה לטעמה ולא כלום. היוזמה והרצון להגיע למטרה היא כל כחה של מצוות ציצית.
נשלח ב-30/6/2003 17:00
יואל,
אם הבנתיך, אתה טוען כי דווקא העובדה שהאדם מסוגל לפטור את עצמו מהמצווה ובכל זאת הוא בוחר ללבוש בגד כזה הופכת את המצוה ליותר בעל משמעות וממילא מתקנת את נפשו?
אם כן, אזי
על הרעיון המופלא.
אבל מבחינה היסטורית, איני יודע אם יש סמך לרעיון זה, שהרי בזמן מתן תורה הבגדים העליונים היו תמיד בעלי ד' כנפות כמדומה לי.
אבל בזמננו זה ודאי כדבריך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-30/6/2003 17:18
אולי ניתן לומר להיפך, שזכרן זה של כל המצוות אכן אין צורך בו אלא באדם הלובש בגד בעל ארבע כנפות.
וזה עצמו ניתן לפרשו בשני אופנים: א) שאדם שאין לו בגד כזה עדיין לא הגיע למצב שהזכרון הזה יעזור לו. ללמדנו, שקודם כל צריך אדם להיות אדם מן השורה, בחינת דרך ארץ קדמה לתורה, ורק אחר כך עליו לחשוב על זכרון המצוות. ב) היפוכו של דבר - אדם שאין לו צורך ב"בגד", אין גם צורך להזכיר לו על מצוות, כי הוא עדיין במצב של התעלות רוחנית אשר שם אין הבגדים תופסים מקום.
כמובן כל זה מבוסס על ההנחה שרק בגד של צמר בן ארבע כנפות שמו בגד.
נשלח ב-30/6/2003 18:36
תודה על המשיבים.
לראשונים עד מיימוני דנו בדברי דרוש וסוד, ואני התכוונתי לפשוטו של מקרא.
למיימוני,
עדיין דבריך צריכים הסבר, כי למה דוקא בציצית כך ולא בתפילין. ובכלל זאת יש לדעת שגם היתה תקופה הפוכה בישראל, שלא הניחו תפילין כמתועד בכל הראשונים, ולא שמו מזוזות כדברי מהרי"ל, ואילו בציצית כן הקפידו! אז נטלו חירות באי הקפדה גם! ויש להאריך בזה מכמה פנים.
ליואל,
דבריך אהבתי ובעצמי אחרי ששלחתי הודעתי עלה בלבי רעיון דומה לשלך או אולי כשלך.
חשבתי כך: שהרי לפי הפשט ולא תתורו אחרי הינה חלק בלתי נפרד ממצות ציצית, כלומר שלפי הפשט הפשוט יתכן הרי לומר שולא תתורו אינו איסור בפני עצמו כפירוש חז"ל ומוני המצות, אלא היא תוצאה של קיום מצות ציצית, שאם תקיים מצות ציצית התוצאה תהא שאתה לא תתור, אולם בכל זאת זאת הפרידה המסורה בין הדברים.
נראה איפוא שבכך טמון הרעיון שעיקר ללא תתורו הוא בלב, האדם חייב לשלוט על עצמו בלי אמצעיים וויזאליים רק בלית ברירה זקוקים לציצית לעזור.
ונראה שרעיוני הוא רעיון של יואל.
מר בר רב אשי,
לא הבנתי וכי כל הבגדים חייבים בציצית, והלא רק ארבע כנפות, וכי שאין לו ארבע כנפות ערום הוא ובלי לבוש?
תוקן על ידי - מסתברא - 6/30/2003 7:07:53 PM
נשלח ב-30/6/2003 18:41
עיין תוס' ערכין ב ע"ב, דהעונש של אי לבישת ציצית הוא דוקא בזמן ההוא שהכל היו לובשין בגד של ד' כנפות ואחד עושה טצדקי להפטר, אבל בזה"ז שאין לובשין בגד ד' כנפות אין עונש אם אין לובשין בגד ד' כנפות.
ולהעיר בסוף סי' י"ז משמע ברמ"א כי יש חיוב ללבוש טלית עם ציצית, והוא ע"פ הירושלמי, אולי לדעת הירושלמי אינו מצוה שלילית כלל.
ובעיקר מצות ציצית נסתפקתי אם אמנם הזכירה הכתוב אצל מצות ציצית אם הוא אמנם טעם המצוה וכמו שמשמע בפשטות, או הוא סגולת המצוה אבל אין הקב"ה מצווה אותנו ללבוש ציצית כדי שנזכור המצות, אלא כמתן שכרה בצידה של ציצית הוא שנזכור המצוות.
ומה שהביאנו לזה הוא כי הרמב"ן על התורה חולק על רש"י וס"ל כי עיקר הזכירה הוא ע"י התכלת לא הציצית עיי"ש. ולפי"ז בזה"ז שאין לנו תכלת, שוב אינו מצוה מן התורה, ולמעשה הרמב"ן סובר כי ציצית בזה"ז דבר תורה וחולק על בעל המאור הסובר כי הוא דרבנן, עיין פרי מגדים בתחלת הל' ציצית.
אבל אם נאמר כי אינו טעם המצוה אלא הבטחה מסגולת המצוה, שוב לא תקשה, כי אף שלא נזכור מ"מ מחוייבים אנו בהמצוה. והבן.
נשלח ב-30/6/2003 18:49
מסתברא
מנאי ומינך תסתיים שמעתא.
לאור קושייתך העצומה, אני חושב שיש לחלק בין שני סוגי מצוות, בהמשך לקביעה היסודית שלי כי המצוות באות להוסיף קטגוריה של קדושה לחיינו:
יש מצוות שהן תלויות הקשר - ציצית כמו הדוגמא שלך ואחרות.
יש מצוות שהן פורצות את אורח החיים היומיומי וחלות ללא סייג. כאלו הן תפילין וקבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע.
כמדומה לי שטעם החילוק ברור. קבלת עול מלכות שמים אינה תלויה בשיגרת החיים, אלא היא מחוייבת בכל שיגרה שתהיה. יתכן שגם מצות תפילין היא כזו - אם כי יש לעיין מה החיוב מן התורה, להניח כל יום, כל היום, או פעם בכמה זמן (וכמה זה כמה זמן? פעם בשנה? פעם ב-30 יום, פעם בשבע שנים?).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-30/6/2003 20:58
מסתברא,
במצוות שיש להם ערך משמעתי [שמירת ההתאמה-בין אדם למקום] ולא ערך אתי-מוסרי [עצם ההתאמה-בין אדם לסביבתו] קשה להגיע להבנתם בצורה ההופכת למובן מאליו דהיינו ש"מעצמי הייתי אומר כך", מאחר והרבה דרכים בעבודת השם וסו"ס המצוה [גם אם היא נצחית] נאמרה בהקשר מאד מסוים לדור המדבר, כך שהמקסימום שניתן להבין הוא מה האובייקטיבי ביותר לפי:
א. לשון הכתוב,
ב. הקשרי הכתוב,
ג. עצם הענין לפי הבנתנו אנו במצבנו.
לכן אעיר כמה הערות על מצות ציצית איך שהיא כתובה ואיך שנתפרשה לפי חז"ל ואשתדל להפיק כמה שאפשר.
א. שלא כמצוות התזכורת -תפילין על הגוף ומזוזה על הבית- בציצית לא נאמר לכתוב דבר שבקדושה אלא להוסיף גדיל ופתיל,
ב. לא נאמר על כל בגד אלא על בן ד' כנפות,
ג. לא נצטוו ללבשו אלא להטיל בו ציצית ונחלקו אם דווקא כשלובשו או אף כשמונח במלתחת בגדיו [לכא' כאשר עומד למכירה א"צ ואכמ"ל],
ד. לא נאמר בספר דברים עם תפילין ומזוזה אלא כפרשה לעצמה בסוף פרשת שלח,
ה. המצוה נאמרה לאחר חטא "תרי" הארץ והממרים את פי השם בהעפלה וכמטרתה נאמר לא ת"תורו",
ו. במצוה נאמר במטרתה לזכור את כל המצוות ולמעלה נאמר על הקרבן המובא בשגגת כל המצוות ועל מרי המקושש בשבת.
מכל זה נראה שכאיזון לרפיון שנהיה מחטא העם בתיור הארץ, ניתנה מצוה "קלה" במובן שאינה חובה לעשותה אלא שיהיה במלתחת בגדיו ["גרדרובה" Wardrobe] בבגד הסטנדרטי ביותר [שהרי הבגד הפשוט והטבעי ביותר הוא לחתוך בד עם ארבע קצוות ולהתעטף בו עם או בלי חור באמצע] סמל תזכורתי טבעי [חוט] לזכירת המצוות ולבלתי יתורו אחר הלב והעיניים.
שבזמן דאיכא ריתחא ענשינן.
ע"כ שאינו לובש ציצית.וע"פ מה שאכן כולם פה ציינו אוסיף ואומר.מכיון שניתנה לו לאדם מתנת אל לא כחובה אלא כזכות.מתנה שמאפשרת לו להתגבר על יצרו שהוא עניין "לא תתורו" והוא לא ניצל זאת.א"כ כשמגיע זמן ריתחא וירצה לטעון להגנתו שיצרו תוקפו יאמר לו: אבל הייתה לך אפשרות ללבוש ציצית לעזור לך ב"לא תתורו"
ולהוסיף על מה שאמר ווטו שזה עניין של בחירה.והוא ע"פ בהא ליטמא פותחין לו.כלומר הייתה לו אפשרות להגן על עצמו אך הוא בחר להכנס למצב ללא ציצית שתגן עליו מפני יצרו
נשלח ב-30/6/2003 21:47
מסתברא שליט"א
ראה הרב הירש על המקום, הוא מניח שהתורה מציעה את לבישת הציצית כחובה.
אלא שלא חייבה בחיוב קבוע להיות לבוש כל הזמן בבגד שהוא דבר המתחלף ואינו משתלב באופן טבעי כקבוע. אך המלצת התורה להיות לאיש הישראלי בגד קבוע ומצוייץ המציין אותו כבן ישראל בן לעם קדוש.
[איני זוכר אם יש הנמקה מפורטת בדבריו, ואתח"י].
) שהרי אין לדבר סוף, ואין כאן מקום לשאלה.
