| נשלח ב-26/8/2004 10:17 |
 |
| |
מסתברא, אני בעוניי לא מבין את השאלה.
ראה סנהדרין כ"א (על לא ירבה לו נשים) שם נחלקו ר"ש ור"י על דרישת טעמא דקרא במקום שהתורה עצמה מציינת את הטעם. וראה שם ששיטותיהם מתהפכות, ופשוט.
בכל אופן לא רואים שם שכשהתורה מציינת טעם, לכו"ע דורשים אותו. וראה גם בשורש החמישי לרמב"ם, שמתייחס לכך ישירות וקשר לכאן.
אמנם עי' ברמב"ם בפיהמ"ש על אתר מפרש לא כרמב"ן בהשגות על השורש, וסובר שיש שם תנא שלישי (ת"ק), ע"ש היטב.
מבחינה לוגית, הטעם שהתורה מוסיפה אינו בהכרח היחיד. היא רק אומרת שלבישת ציצית עוזרת לשמירת המצוות וזכירתן, ולהימנעות מהחטא. אולם ייתכן שיש לה גם טעמים אחרים.
על כן אין ללמוד מקיומה של סיבה אחת אצל נשים על חיוב במצווה זו. אני משוכנע שהקרבת קרבן על ידי ישראלים יכולה להביא תועלת כלשהי, ובכ"ז המצווים בזה הם רק כהנים (שלוחי ד...).
ועוד, יש דברים שלגביהם גדול מי שאינו מצווה ועושה, ולכן ציווי אינו בהכרח המדד היחיד לרלוונטיות. ייתכן שהתורה רוצה לאפשר לנשים לעשות כמי שאינן מצוות (אגב, סבתא של אבי לבשה ציצית).
ועוד, האם ייתכן שהאופי הנשי מופשע אחרת מציצית, או בעל נטייה אחרת לחטא ולאי זכירת מצוות? אינני רואה כאן קושי של ממש. אולי שאלה יש כאן, ולא קושיא: מהו אותו שוני באופי?
ועוד לאלוה מילין,
מיכי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2008 19:03 |
|
| |
לקושית מסתברא, מה הקושיא?
למה התורה לא חייבה ללבוש בגד של ד' כנפות? נראה לי פשוט שזו טרחא יתירא שלא צוותה התורה על כגון זה.
אם אדם לבוש כבר כפי צרכיו וזה לא כולל בגד כזה, יש הכבדה בדרישה ממנו ללבוש בגד נוסף על ראשו ורובו.
ראה את הטצדקי שעושים היום ישראל קדושים כדי לקיים מצוות ציצית בבגדים שאינם אלא לצורכי דת. (ציצית גופיה, ציצית רשת וכו')
אם השאלה היא מדוע לא להטיל ציצית בכל בגד, הרי לכל מצוה יש מידה וצורה.
אם השאלה היא על התוצאה, אזי זה נכון אם הגישה היא ש'הקב"ה היה יכול לחשוב על רעיון אחר'. אני לא מוטרד מזה, בעיה שלי?
בהזדמנות זו אעתיק כאן את דרוש התכלת שלי ויש בו מניחוחו של הרש"ר הירש.
תניא היה רבי מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד.
הקושי העיקרי הוא כמובן בדימוי לכסא הכבוד. אם עד כאן סברנו שמדובר בדמיון חזותי אופטי, גוון התכלת אכן דומה לים ולרקיע, מה אם כן מקומו של כסא הכבוד בשרשרת זו? וכי ניתן לדבר על מראה וגוון של כסא חלילה?
בנוסף צריך להבין, מדוע יש צורך בים כמתווך כדי לדמות את התכלת לרקיע? הלא ניתן לומר ישירות שתכלת דומה לרקיע.
בחידושי הריטב"א (חולין פט א) כתב: "הא דאוריך כולי האי לומר שהתכלת דומה לים והים דומה לרקיע הוה ליה לומר שהתכלת דומה לרקיע נראה הטעם לפי שאין תכלת דומה לרקיע ממש אלא שעל ידי שהתכלת דומה לים קצת והים דומה לרקיע קצת נראה שהתכלת דומה לרקיע. ויש שפרשו בדרך מדרש כי זה לרמוז ע"י התכלת שדומה לים לזכור נסים שעשה לנו הקב"ה על הים וע"י מה שדומה לרקיע לזכור מה שהרכין ז' רקיעים כשירד לסיני לתת לנו התורה. עכ"ל.
אך הרמב"ם כתב שהתכלת דומה לרקיע עצמו, אם כן אינו יכול ליישב כפשטו של הריטב"א. כמו כן קלא אילן שהוא צבע אינדיגו ומוכר היום, בהיר יותר מהים ודומה למדי לגוון של הרקיע.
נראה שניתן לשלב בין שני הפנים של הדימוי – האופטי והסימבולי - ובזה נבין את עומק המשל. נתחיל מהחוליה הרחוקה וממנה נבוא אל הקרובה.
מהו רקיע?
אנו מרימים את ראשנו ביום בהיר ולמלוא העין נפרשת יריעת תכלת. אנו קוראים לזה רקיע – שמים. אך ידוע לנו כיום שאין אנו רואים דבר הניתן למישוש ולהגדרת צבע. תאורטית יכולנו לחשוב שאולי האדם עוד לא הגיע אל מרקע התכלת הרחוק הזה, אך החוש מוכיח לא כך. שהרי אל הירח כבר הגיעו בני האדם והתכלת הלא נמוכה ממנו. שאם לא כן, כאשר הירח נראה ביום ואינו מלא, היה חלקו האפל מסתיר את התכלת. במציאות, התכלת נראית זהה לגמרי ביום, גם על רקע החלק האפל של הירח. הרי לנו מן העין הבלתי מזוינת שהתכלת קרובה אלינו למדי. מהי?
ידוע לנו כיום, שהגוון הזה הוא דלילות האטמוספירה. בקשת הצבעים, קרן האור החלשה ביותר והקרובה לשקוף חסר הצבע, היא התכלת. מעט אויר הוא חסר צבע, בהצטבר קילומטרים ממנו הוא מחזיר קרן אור תכלכלה. מחוצה לו, בחלל, גם את הגוון החיוור הזה אין לראות.
אם כך, מה שאנו רואים מעל ראשנו בעצם, זה את המינימום שניתן לקלוט בעין, את הגשם הקרוב ביותר לרוח, את הדומה ביותר לריק, לבלתי נתפס. הוא מקיף את היש המוכר כטבעת חיצונית, הגשם עטוף הוא ברוח.
מהו הים?
האדם בן הישוב, סוף תחום מושבו הוא קו החוף. הנודר מיושבי היבשה אסור מיורדי הים, שיורדי הים בכלל יושבי היבשה[2]. היבשה היא מקום החיים, מעבר לקו המים אין יצירה ממשית, אין חיים מפכים מעל לפני המים. גבול היבשה הוא גבול היצירה האנושית.
גוון התכלת של מי הים, הוא הצטברות של דלילות עצומה, כמויות בלתי נדלות של מים שקופים שאין להם סוף. בנוסף, גם כאן, התכלת היא ביטוי של מה שמעבר לחוש, מעבר לחיי היום יום, מסגרת ליבשה הוא הים.
מהי ציצית?
הבגד הוא סמל התרבות האנושית. בעלי החיים אוכלים כבני אדם, ישנים כבני אדם, אך אינם מתלבשים כבני אדם. קודם החטא, לפני שנראו החיים האנושיים כפי שהם נראים היום, טרם החל האדם לעבוד את האדמה ולפתח את העולם על מנת להשתמש בו, ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו. לאחר שהפכו לבני תמותה, כאשר הוטל עליהם עמל החיים ויצירת התרבות האנושית, ויעש ה' א' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.
אדם בן תרבות נבדל מהאדם הפרימיטיבי בלבושו. הבגד עושה את האדם לאדם.
כסבור הוא האדם שיצירתו היא גבולו. הוא קיים עד היכן שהוא יוצר. בגד שהוא לבוש בו, ארבע כנפות יש לו, ארבע קצוות. עוטף הוא את עצמו, את חייו, את הכרתו בבגד רבוע ותוחם הוא את תודעתו בתוכו. זה מה שהוא מכיר, זה מה שהוא יודע ובזה הוא מתעניין.
אך איש הרוח לא כן עמו. ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם. רצועות יוצאות מגבולו של האדם היוצר, אל מה שמעבר לו, מעבר לעשייתו, מעבר לתרבותו. אל תסתפק במה שאתה מכיר, יש עוד מעבר לזה, שלח לשם זרועות בגדך, פרוץ את המסגרת הרבועה לתוכה הכנסת את ישותך.
כדי לסבר את עינו במשמעות פריצת גבול זו, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. התכלת מסמלת את מה שבחוץ, את מה שמעבר לאדם.
ומכאן לים.
כאשר פרצת את גבול עצמך, כאשר אין אתה עוד מאפיל בטליתך, זכור תזכור כי אין רוח האדם מוגבלת להיכן שרגליו מוליכות אותו. גם אם בן יבשה אתה, גם אם המרחב המימי זר לנוכחותך, אל תוותר על מרחבי תודעתך. ידוע תדע כי ארבע כנפות הארץ, אינן מגבילות אלא את מקום מושבך. רוחך וכוח התודעה האנושי, משברי גלים לא יוכלו להם. יש תכלת מעבר לקו החוף, תכלת הים. התכלת מסמלת את מה שבחוץ, את מה שמעבר לאנושות.
ומכאן לרקיע.
את הים אתה משיג בחושיך, גם אם לא בחייך השגרתיים. בסך הכל המים הם אותם מים, האויר הוא אותו אויר ובעלי חיים גם הם ניצודים משם לצרכיך. עתה שא נא עיניך וראה, דע מה למעלה ממך. השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. כל יושבי תבל ושוכני ארץ, מכירים את האדמה, עובדים ומעבדים אותה, חיים עליה וממנה וחלק אין להם במה שמעל ראשם. אך חלילה לך מחשוב, כי מה שאינך חש אינו עוד קיים. למעלה מחושיך, למעלה ממושגיך, תכלת הרקיע פרושה. יש שם אין סוף עצום ונורא. התכלת מסמלת את מה שבחוץ, את מה שמעבר ליקום.
רקיע דומה לכסא הכבוד.
גם את החלל תוכל לחקור, לנתח, להבין. דע לך בן אדם. זוהי תמונה חלקית בלבד.
הכבוד, מלך הכבוד, המלך יושב על כסא, הרם והנישא שוכן עד. אין סוף, אין תפיסה, אין גבול. מעבר להשגתך, מעבר לתפיסתך.
הרחב בן אדם את עולמך, את גבולות תרבותך. אל תתור אחרי לבבך ואחרי עיניך לאמר ולהתיימר: כל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם, לא מנעתי את לבי מכל שמחה. למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לי, נתתי לכם מצוה יקרה זו, המקיפה את הכסות ומרחיבה את הראיה אל מעבר לאופקיך.
_________________
-------
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2008 10:59 |
|
| |
מאיר
כהמשך לדרוש התכלת שלך,
בפתיל תכלת כתוב- וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'-
וכבר רש"י רואה את הקושי איך אפשר לראות את פתיל התכלת, ולזכור את כל מצוות ה'?
בהמשך להסברך היפה על הים, באם תקח מלוא חופן ים, לא תראה תכלת, באם תקח חבית שלמה של מי- ים, לא תראה תכלת, באם תקח 100 קוב מי ים, לא תראה תכלת.
באם תטפס על האוורסט, שמלמטה, אתה רואה אותו תכלת,- שם לא תראה תכלת, באם תטוס במטוס ברקיע התכלת, לא תראה לידך תכלת היא תמיד תהיה רחוקה ממך.
.
כך גם מצוות ה', בשביל לזכור את מצוות ה', יש לקיים את כל המכלול של המצוות, לחשוב חלקית, כגון מצווה אחת שהיא כנגד כל המצוות,- אין רואים תכלת, אין מצווה אחת או שניים שהם עיקרי המצוות,
כמו התכלת, רק כל המצוות יש להם מעמד שווה, בכללותם. רק אז אפשר לקיימם, אחרת כמו התכלת, לא רואים אותה מפורט.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2008 12:25 |
|
| |
אני עובר על האשכול ומתפלא כיצד זה שטרם עלו כאן על התשובה הפשוטה לשאלתו של פותח האשכול.
השאלה הייתה, מדוע מצוה כ"כ חשובה של "וראיתם אתו וזכרתם... ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם..." היא בסה"כ רק מצוה קיומית ולא חיובית?
אוסיף ואשאל: מדוע מצות ציצית נאמרה רק על בגד של 4 כנפות ולא של 3 כנפות או 2 ?
לענ"ד התשובה לכך פשוטה, בזמן התורה ולאחריה, הבגד העליון והמכובד- במקביל למה שמשמש היום חליפה, היה בגד מרובע\מלבני וארוך שאותו היו מגלגלים בתנועה סיבובית העוטפת את גוף כפי שניתן עד היום לראות אצל האתיופים או במזרח הרחוק.
כשהתורה בחרה בגד של 4 כנפות, לא היה זה משום חביבות של המספר 4, אלא משום שהתורה ראתה צורך במצות ציצית רק על הבגד המכובד והרישמי שעמו יוצאים לרחוב, ורק בבגד עליון זה נקבע הצורך להבחין בין ישראל ובין העמים בקוד לבוש חיצוני של ציציות תכלת וע"י כך יזכרו - ברחוב וברשות הרבים בדוקא- את שונותם ויהדותם ולא יתורו אחרי לבבם וגו'.
במילים אחרות, מטרת הציצית היא כמין קוד זיהוי מאפיין של 'כובע וחליפה' בזמנינו, היעלה על הדעת שיהיה צורך ללבוש גם בבית פנימה כובע וחליפה? ודו"ק.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2008 12:46 |
|
| |
פרוטגורס
כאמור המצווה אינה חובה על האדם, היא חובה רק אם האדם לובש בגד של 4 כנפות, ולמה רק בגד של 4 כנפות?
ה4 כנפות מסמלות ומכוונות - כנגד ארבעת כנפות הארץ- האדם התר ומחפש בארבעת כנפות הארץ, הוא צריך שמירה של לא תתורו.
אם לבגד יש ארבע כנפות, אבל מעוגלות, שוב הבגד אינו חייב בציצית,-- אדם שאינו איש קצוות, , אינו זקוק וחייב בציצית
הוא לא בחזקת של לעבור על לא תתורו.
עצם הטלת הציצית על קצות הבגד, מסמלת למעשה, את שבירת הקצוות, הכההת הקוטביות.
יש הרבה מצוות שאדם מצווה עליהם כמו ציצית, והוא אינו מחויב לקיימם רק במקרה שהוא ניתקל בהם.
מילה, פדיון הבן, שילוח הקן- פטר חמור- להחזיר את גרושתו,--- וכן רבים רבים אחרים
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2008 13:29 |
|
| |
פרוט',
ייש"כ על הגדרת מצות הציצית שהיא להיות "קוד זיהוי מאפיין"! [עצם הרעיון כבר מובע בעמוד הקודם בהודעות יהוסף וווטו ובלינק האחרון של לינקזצר כאן, אך ללא ההגדרה החדה והחלקה.]
לגבי רעיון בגד ד' כנפות מהיותו בזמנם "הבגד העליון והמכובד", ניתן לבא מצד היבט לוגי ופחות היסטורי [אולי משלים ולא סותר] שהיה "הבגד הפשוט ביותר" שהרי לא כהיום עם כל טכסיסי הקונפקציה, בזמן הקדום מי שרצה ליצור לעצמו בגד היה לוקח בד וחותך ממנו בד מרובע ועוטף את עצמו בו.
[לכללות האשכול; יעויין עוד באשכול על פרשת שלח.]
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2008 15:47 |
|
| |
ווטו
.
בעניין הבגד הפשוט ביותר, הייתי אולי מוסיף, כי גם לאחר הוספת הד' כנפות, הדבר נשאר עממי ופשוט, שכן ד' הכנפות אינם משהו זר לבגד כלל, בכל הבדים היו נוהגים לקשור בקשרים ובלולאות את החוטים הנותרים מסביב ולאורך כל שולי הבגד (כפי שנוהגים בזמנינו בשטיחים וכיוצ"ב), וציווי התורה אומר, לרכז את אותם קשרים ולולאות לד' פינות הבגד במקום לאורך כל השוליים ולצבוע אותן בצבע תכלת, ובכך נייחד את הבגד העליון - הפשוט שלנו מבגדיהם העליונים - פשוטים של הגויים, כך שהשוני אינו מהותי כ"כ. (אינני בטוח שכן הדברים בחז"ל, אך כן נראה בפשוטו של מקרא)
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2008 23:09 |
|
| |
פרוטגורס
לדבריך, היה צריך להגדיר את חיוב הציצית לא בארבע כנפות, אלא בחשיבות הבגד. (ואמנם ניתן שיעור לגודלו)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2008 01:24 |
|
| |
אצל אנשי חב"ד (ואולי אצל עוד חסידים ***) ציצית אכן הפכה למצווה חיובית, עד כדי כך שלובשים אפי' בלילה דלאו זמן ציצית הוא, וגבי סוכה אמרו שהפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, אבל אלו הרי נעשים הדיוטות בסוכה עצמה ג"כ בשעת ירידת גשמים. אחד הסיפורים החביבים על העיתון 'כפר חב"ד' הוא על ה'משפיע' שבדק בפנימייה איזה בחור הוא 'ירא שמיים' לפי קריטריון זה - אם היתה לו ציצית בלילה. ואני תמה - כך לפשפש לו לבחור ישן, מתחת לבגדיו? כיום ודאי כבר היה נשלח לכלא.
_________________
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 29/07/2008 2:35:55
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2008 03:40 |
|
| |
מיכה
התורה בסה"כ אומרת "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם" ומאליו אנו יודעים איזהו בגד שיש בו כנפות? הווה אומר שהוא הבגד העליון והעיקרי שבו נהגו להתעטף ביציאה לרשות הרבים (ד"א, אאל"ט בתמונה המפורסמת של מהטמה גנדי, הוא עטוף בבגד ד' כנפות).
(תיקון טעות: בהודעתי האחרונה לווטו, כתבתי "כי גם לאחר הוספת הד' כנפות וכו'", כוונתי כמובן הייתה "הוספת הציציות" שהם החוטים הנותרים לאורך כל שולי הבגד, ועליהם ציוותה התורה לקושרם בד' כנפות הבגד וכו')
תוקן על ידי פרוטגורס ב- 29/07/2008 3:43:10
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2008 23:44 |
|
| |
כן, אבל אם לבגד העליון והעיקרי יש רק שלוש כנפות - מדוע הוא פטור מציצית?
ואילו בגד ברוחב אמה על שתי אמות, חייב בציצית ובברכה? כלומר, אין לי בעיה עם זה שיעשו בגד קטן בעל ארבע כנפות זכר למצוות ציצית, אבל איך אפשר לקרוא לזה מצוות ציצית? (כלומר אפשר גם לברך על זה זכר למצוות ברכה על הציצית, אבל זה לא ישנה את העובדה שזה זכר.)
לדבריך, היה עלינו לחייב בציצית את החולצה או החליפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2008 23:56 |
|
| |
אגב, גם לא ברור לי בכלל, איזה מין בגד זה שמברכים עליו כשהוא מכסה את הראש בלבד, בעוד אמרו כסותך ולא כסות ראשך, ובשאר הזמן הוא מכסה את הגב ואת הכתפיים פלוס שלושים סנטימטר. זה נראה פחות בגד אפילו מהטלית קטן.
|
|
|
|
|
