מצות ציצית חובתה ועניינה

ווטו

אם הבנתי נכון, באת לתת מענה מדוע שלא נחייב את הבגדים העליונים\הסטנדרטים שלנו (כגון חליפה) בציצית, הגם כשאין להם ד' כנפות, שהרי הם החליפו למעשה את תפקיד הבגד שעליו דיברה התורה.

על כך אתה עונה, א. די בבגד שעליו דיברה התורה. ב. המצוה נשארת בצורת גם אם איבדה מהאקטואליות שלה.

אך לא הבנתי, מה הראיה שהבאת מכלאים?

פרוט',

אם אנו נוקטים שמצות כלאים היא לשמור על סדר ה' בבריאה וכך להכיר באדנותו בהימנעות כליאת הצומח והחי בעשייתו לבגד אחד, אז לכאורה ניתן היה להקשות שא"כ למה הציווי מוגבל לצמר רחלים ופשתן בלבד ולא בכל בד העשוי מהצומח והחי שמתמזג בלבישתו כבגד אחד? אע"כ שדי בדוגמא טיפוסית לשם השגת המכוון מהמצווה [כפי שנתבאר הנושא באשכול מיוחד].

יפה, אך ניתן גם לומר בהמשך לדבריך, שמה שאסרה התורה כלאיים דוקא בצמר רחלים ופשתן - שהם החשובוים שבמינים - הוא מפני שבהכלאתם אנו מקבלים בגד משובח ביותר, ובגד זה ראתה התורה לאסור מחמת השכיחות והנוהג, ומטעם זה בדיוק התירה התורה כלאיים אלו בציצית ובגדי כהונה, כדי לייקר ולהחשיב בגדים של תשמישי קדושה (הגם שציצית אינו משמש במהותו לקדושה כמו בגדי כהונה).
 
אני נוטה להאמין, שיהיו שיאמרו, שכל כלאיים, גם בכרם וגם בבגד, מטרתם היא להביא להישג משובח ביותר שאינו מושג בדרך הטבעית, והתורה מנעה תשוקה זו הסותרת את דרכי הטבע, ולכן התירה זאת רק בתשמישי קדושה, ואם תשאלני מן המעשרות והביכורים והדומה, אשיב כמובן, שהזריעה עצמה אינה למטרת המצוה, והמצוה נולדה ביבול של רשות ודו"ק.

תוקן על ידי פרוטגורס ב- 06/08/2008 16:58:29

פרוט'

כלאי הכרם לא הותרו משום ניסוך היין בביה"מ. על היתר כלאיים בציצית ובבגדי כהונה שמעתי בשם ר"ג שדי בסמליותם כציצית ובגדי כהונה להיותם בגד האדם הישראלי גם אם אין בהם סמל אי כליאת שעטנז.

חשבתי על זה שוב.

ומצאתי הסבר שאינו מבטל את ההגדרה של ארבע כנפות, ומאידך מסביר את הבגד שאנו לובשים.

נראה לי שכאשר האופנה התחלפה, והפסיקו להתלבש בבגדי ארבע כנפות המכסים את כל הגוף - חכמינו חפשו בגד אחר שיכבד את לובשו. לפיכך החליטו לעשות "גלימה" שתולים על הכתפיים. זה אולי לא מודרני ולא כ"כ אופנתי, אבל יותר מכובד מבגד מסורבל שמכסה את הגוף כמו במזרח הרחוק. גם הטלית קטן עשו אותו בגד, כעין החולצה, אבל בעל ארבע כנפות. (אגב לדעת הגר"א צריך טלית קטן עד הברכיים, כלומר בגד ממש)

ווטו

ניסוך היין, מקורם בענבים רגילים שמצידם ראוים גם לדבר הרשות, והאיך תתיר התורה בענבים אלו לנטוע כלאיים, וכי בשעת הנטיעה מיועדים הם אך ורק לניסוך? משא"כ בבגדי כהונה וציצית, איסור כלאיים הנאמר בבגדים, אינו בשעת יצירת הבגד, אלא אך בשעת לבישתו, ואז אכן ניתן להבחין ביעודו הקבוע של הבגד.

מיכה

וכי עלה על דעתך, שרק בשל המצווה שנועדה רק לבגדים של אותם ימים, נחייב עצמנו ללבוש באופן קבוע בגד שאינו שימושי\רלוונטי להיום?

וע"כ שכל מה שאנו עושים היום, אינו אלא כדי לצאת ידי חובת זכר המצווה בזעיר אנפין.