האם "הגדוילים" יכולים לטעות?

שאלתתך כבר נידונה, ובהקשר של הציטוטים שלך

ישנו מאמר שפורסם במעריב לפני שנים שכותרתו 20 אלף ליטר פטל על חתונה שנערכה באחת מחצרות החסידות ובו מתואר ההשקעה באירוע, כתב העיתון מציין שאל לנו לשכוח שאותו אדמור מייסד השולשלת של אותה חסידות הטעה את חסידיו במלחמת העולם השנייה בזה שלא הנחה אותם לברוח מהמדינה , בהנחה שלא יקרה כלום והנאצים לא יכבשוה .

נידונה איפה(אולי תפנה אותי)
על איזה ציטוטים אתה מדבר?

בקשר למה שכתבת על הרבי מבעלז.יש פה איזה קישור
מעניין שיכול לשפוך אור על הנושא.
בקשר ללמקרה הספציפי הזה ראוי לנהוג לדעתי בכלל
"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"
במאמר מוזכר כתבה שעשו על הנושא בטלויזיה.ראיתי את הכתבה היא העלתה בי ספקות
אולם מתי שקראתי את המאמר קצת נרגעתי.

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/harabi.htm

הרב דסלר כותב:"וכל מי שזכה לעמוד [לפני גדולי ישראל], היה ברור לו שראה שכינה שורה במעשה ידיהם, וכי רוח הקודש שרתה בחבורתם... [ויאמר אדם לעצמו] החוש שלי בטל ומבוטל הוא כעפרא דארעא כלפי בהירות שכלם וסייעתא דשמיא שלהם. חסרון הכרת ההתבטלות לעומת רבותינו - זהו שורש כל חטאת ותחילת כל חורבן" (כרך א', מכתב מאליהו, 75-77)

הרב ויינברג מאמריקה מנסח זאת כך:"גדולי ישראל מחוננים בסגולה או יכולת לרדת לעומקה של המציאות האובייקטיבית, להכיר בעובדות כמות שהן באמת ולהחיל את עקרונות ההלכה המתאימים. סגולה זו היא מעין רוח הקודש, הגובלת, ולו אך כהוא זה, במעלת הנבואה"

אפילו הרב סולובייצ'יק אמר על ר' חיים עוזר גרודזינסקי:
"מוחו היה ספוג קדושת התורה של אביי ושל רבא.. היה רואה ברוח הקודש פתרון כל השאלות הפוליטיות העומדות על הפרק.. תמיד בלי הרף"

כבר החתם סופר כתב:
"רוח ה' על עוסקי תורה לשמה אשר זוכים לכוון האמת.. הקב"ה בחסדו יהיב חכמא לחכימא.."

תן מקור מדוייק לכל ציטטא בבקשה

אשר.
אתה מדבר אליי?
בכל מקרה-מה שכתבתי על היחס החם של הבן איש חי
כי"ח מופיע בנוה צדיקים(מצורף לבן איש חיל)
דרשה י

את הציטטות ליקטתי מתוך הספר המצוין:"בין סמכות לאוטונומיה במסורת ישראל". מאמרו של לורנס קפלן.
להשגה באינטרנט ובספריה הקרובה למקום מגוריך.

הנושא הזה כבר נידון כמה פעמים, גם אצלנו, גם בח"ח, ואולי אפילו באש"י.

אסתפק בציטטה אחת, אמנם יפהפיה.

אומרים משמו של ר' נחמן מברסלב:
העולם טועים בשתיים, אמנם שתיים שהן אחת.
חושבים שאדם גדול אינו יכול לטעות.
חושבים שאם טעה אינו אדם גדול.

ואידך זיל גמור (=ואת השאר - לך תלמד).

הייתי סוגר את האשכול, אבל מן הראוי היה לציין לינקים לאשכולות אחרים בנושא זה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

קודם כל מהשמו יקר, הכותרת אינה פרובקטיבית דיה. אני חושב שהיה מתאים יותר הכותרת:
האם היהדות הפכה לדת קתולית.

ולעצם העניין מה דעתך לפתוח אשכול בשאלה אם השמש זורחת או לא? צא ובדוק כמה פעמים טעו הגדוילים לא רק ברמה הציבורית כי אם גם ברמה האישית, בחייהם הפרטיים, בייעוץ לפרט, בעצה לניתוח שלא צלח ועוד ועוד. כל אדם טועה ונדמה לי שגם הגדוילים הם בני אדם או שאני טועה.


ומה מבקש מר זריחת העץ להוכיח בציטוטיו? שגם הרב דסלר, הרב ויינברג, הרב סולוביציק והחת"ס טעו?

ברמה הציבורית, נדמה שאחרי הכשלון לחזות את השואה (כולל רח"ע גרוזינסקי שמנע יציאת יהודים לפלסטין) הויכוח כמו הרבה ויכוחים אחרים, נגמר.

בשואה כשתכלס' היו צריכים להציל יהודים והכרעות לכאן ולכאן היו בין חיים ומוות הגדוילים של זריחתהעץ כשלו באופן מחפיר.

כשל מי שהחליט להבריח את הישיבות מרוסיה. כשלאחר זמן קצר דווקא ניסה להבריחם פנימה. כשל מי שהביא את כל הישיבות בוילנא ולא ידע מה לעשות אחר כך. כשל מי שסירב לאפשר לישיבות מסויימות להימלט דרך שנחאי, כשל מי שאמר כמה שנים לפני השואה שעל האנשים להישאר במקומם ו'ישבו לבטח' וכשלו האדמורי"ם שברחו והבטיחו הבטחות שווא לחסידיהם.


2.
אוי לנו ואבוי לנו שעד שיש לנו חוקרת אקדמית בדמותה של פרבשטיין היא עסוקה בלתרץ תירוצים לעובדות פשוטות המזדקרות לכל עין. היה רבי. הוא ברח. הוא הבטיח לחסידיו שיהיה בסדר ואף הבהיר שאינו ח"ו בורח. אבל מה יש לה ל'חוקרת' להגיד? שבבודפסט נרצחו רק ארבעים אלף יהודים ותירוצים מהסוג הזה.

1. אני מציע לפתוח אשכול נפרד בנושא פרבשטיין.
2. הכותבים שענו לפותח האשכול ברמה האידיאולוגית העקרונית, לא שמו לב שמה שמטריד אותו הן שתי דוגמאות ספציפיות, ומגדולי יהדות המזרח דוקא.
ובכן, ביהדות זו מעולם לא היתה דוקטרינת 'דעת תורה' ויחוס יכולת חיזוי העתיד לגדויילים(עיני הבדולח), ובכן מה הבעיה?

חתרנים מה יהיה אתכם ?

לילה טוב

אפשר לענות על השאלה "האם גדולים יכולים לטעות במתן עצות" בצורה כזאת, בהתבסס על רעיונות של הרמב"ן ושל ר' יוסף אלבו:

מה שיקרה לאדם הוא רצון הקב"ה, ואיש אינו יכול לסכל את הרצון הזה. ממילא אם אדם ישאל עצה מגדול תורה ולא יעלה בידו, הרי זו גזירת ה'.
מצד שני, כאשר אדם פונה לגדול תורה, הרי הגדול הזה מבקש עליו שהעצה תעלה יפה, וכן יש לאדם זכות בכך שהוא מקדש ה', בעצם הסתמכותו על גדול. כך שבזכות זה, ייתכן שגם אם נגזרה עליו גזרה, יכופר לו.

המסקנה היא שאדם חייב לפנות ולבקש עצה מגדול התורה, למרות שאין לו ודאות שזכויותיו יספיקו לכך שהעצה תועיל.

כל זה כאשר מדובר בעצות, אבל אין בכך כדי להתייחס לשאלה - האם גדולי תורה יכולים לטעות בתחזיות.

ומכאן לנדון דידן, גזירת האינתיפאדה נגזרה על עם ישראל, והרב עובדיה לא יכול היה לשנותה, אבל הצבעתם של בוחרים בעד ש"ס נחשבת להם כזכות, אשר תועיל להם בעולם הזה או בעולם הבא.

זריחת עץ.
זה בכלל לא בטוח שאתה צודק!
מאיפה אתה יודע את מחשבותיו של הקב"ה?אולי דוקא בגלל שחתמנו על ההסכם האיום כל הצרה הזאת באה עלינו?
וגם לשיטתך שזה היה קורה בכל מקרה האם ש"ס
היתה צריכה להיות שותפה לזה("מגלגלים זכות ע"י זכאי וחובה...")

בכל מקרה אני אישית רואה בש"ס כאלה שמכרו את
עם ישראל בעד בצע כסף.

התורה מקשרת את ירידת הגשם עם החטאים, לא עם ההתקדמות במטאורולוגיה. כוונתי לומר, בתורה מוצאים שמקור השפע אינו בהתנהלות הפוליטית הארצית, אלא בקיום המצוות. מכאן שאי אפשר לעשות טעות במישור הפוליטי, פשוט משום שהמישור הזה חסר חשיבות.

***

(אני לא בהכרח מסכים עם העמדה שאני מציג, אבל אני חושב שיש בה הגיון ומידה רבה של עקביות דתית)