על קו התפר: איש התורה והמדע

לבדד

אני לגמרי לא מסכים לקביעה שלך ש: " קודמת לריאליה היא הבנת התוכן".

לדעתי הכרת הריאליה, וכן שאר התחומים שמניתי לעיל, קודמים בהחלט לכל נסיון להבין את פשט הגמרא. כמובן שכשאני אומר "קודמים" אני מתכוון לכך שהם קודמים בזמן, ולא מצד הערך המהותי שלהם (השווה לדברי חז"ל: "דרך ארץ קדמה לתורה")

בהרבה מאוד מקרים, כאשר ניגשים לטקסט התלמודי מבלי להעזר במתודה המחקרית לא מתחילים אפילו להבין את הסוגיה עצמה.

משל למה הדבר דומה ? תאר לעצמך אדם כלשהו שמתחיל ללמוד גמרא, אבל יש לו רק בעיה אחת "קטנה", הוא לא מכיר בכלל את השפה הארמית ...
האם נראה לך שיש לו אפילו סיכוי קלוש להבין את דברי אביי ורבא מבלי להכיר את השפה שבה הם דיבר ?

הוא הדין לגבי כל המתודה המחקרית. לדוגמה, אם אתה לא מברר את הנוסח הנכון של הסוגיה על ידי שאתה נעזר בכתבי יד, דפוסים ישנים, עדי נוסח מספרי הראשונים וכו' - מי בכלל מבטיח לך שאתה לומד את דבריהם של האמוראים ? אולי אתה לומד סתם גירסה משובשת שלא יצאה בכלל מפיהם.

וכן אם אינך מכיר את השפות שבהם הם דיברו, כגון יוונית, לטינית, פרסית וכו' בהרבה מקרים לא תבין בכלל את הדיון שלהם במונחים אלה, כמו שציינתי את הטעות הבסיסית של בעלי התוספות בהבנת הגמרא שדיברה על "פילוסוף".

לפעמים הדבר נוגע אפילו לתחום ההלכה למעשה. יש הרבה מאוד מקרים של פוסקים שטעו בהבנת דברים מסויימים בגלל שלא הכירו את הרקע המדעי של הסוגיה הנידונה.

יתר על כן, אני אישית בכלל לא מתרשם מיכולת פלפול מופלאה של הרבה מלומדי הגמרא (וידוע שהגר"א היה מאוד רחוק משיטה זו, ראה למשל דבריו המפורסמים על ר' יונתן אייבשיץ). לדעתי בדרך כלל לא רק שדרך לימוד זו לא מקרבת את הלומד להבנת פשט הדברים, אלא שהיא רק מרחיקה אותו ממנה.

אדם מפולפל תמיד יעדיף לומר משהו "מתוחכם" מאשר לומר דבר פשוט, אולם הרבה פעמים האמת היא מאוד פשוטה ובכלל לא מתוחכמת, ודרך הפלפול רק סוטה מהאמת ("ויש להקשות בדוחק ... ויש ליישב בדוחק ...").

ועוד, דרך הפילפול יוצאת מתוך נקודת הנחה בסיסית שהטקסט שהיא לומדת הוא תמיד "אמיתי" או "נכון", ולכן היא מוכנה לעשות שמיניות באוויר ורק לא להודות בכך שלפעמים יש אכן טעויות בטקסט.

ולסיום, ציינת את ההבדל שבין מדעי הטבע ומדעי הרוח. אין מי שחולק על כך שמדעי הרוח אינם "מדוייקים", ולמעשה אף פעם לא ניתן לומר בהם דבר מסויים בוודאות גמורה. אולם דבר זה אינו אומר שאין ללימודים אלה שום ערך. אם אני לא יכול לומר משהו בוודאות גמורה, אבל אני יכול לומר שבוודאות של 90% הדבר נכון, עדיף שאומר כך ולא להפך.

לדוגמה, אם כל כתבי היד גורסים ההפך ממה שכתוב בדפוס וילנא, ומדובר על כתבי יד שונים שבאים ממדינות שונות, וכן ידוע לי שדפוס וילנא מלא בשיבושים שונים על ימין ועל שמאל - אמנם אני לא יכול לומר בוודאות של 100% שנוסח כתבי היד הוא הנכון, אבל אני בהחלט יכול לומר שמאוד מאוד מסתבר שזהו אכן הנוסח הנכון, ומי שמתעלם מכך בוודאי שפועל בצורה לא הגיונית שמוכתבת מדעות קדומות.

זאת ועוד, כבר כתב הרמב"ן בהקדמתו למלחמות שאין חכמת התורה כמו חכמת התשבורת וכו' - כלומר שגם לימוד התורה ה"קלאסי" אינו מתיימר להיות מדע מדוייק, אלא גם הוא שייך לתחום מדעי הרוח. כך שאם אתה פוסל את מחקר התלמוד משום שהוא לא מדע מדוייק, אתה אמור לעשות את אותו הדבר גם ללימוד הקלסי, מה שמן הסתם לא תעשה.


תוקן על ידי - רב_צעיר - 24/08/2004 16:33:46

הרב מציץ שליט"א,

יעיין כבודו בבית הבחירה למאירי, שבת, סז., ד"ה כל מיני הלחשים, וכן בבית הבחירה פסחים, קט:, ד"ה בכמה מקומות ביארנו, וימצא מרגוע לנפשו.
שכן שמועה שמעתי שהרמב"ם ז"ל שהיה ירא את ה' מנעוריו, ידע על הגמרות שכת"ר מצטט, והרי לא יעלה על דעת כת"ר שהרמב"ם חשב כדברים האלה על חז"ל.

עבדך הנאמן
השוכן לבדד

חוששני שכבוד תורתו מפספס את הפואנטה כאשר הוא מביא עוד ועוד מראה מקומות. ידוע היטב לכבוד תורתי שיש בראשונים פירושים אפולוגטיים. אלא שכבוד תורתי סבור שאפולוגטיקה היא רק אפולוגטיקה ומי שניחן ביכולת הבנת הנקרא יודע לזהות האם פירוש מסוים מתקבל על הדעת או לא, ללא קשר למעמדו של מי שהמציא את הפירוש. ולכן במקום מראי מקומות כדאי שכבודו יפתח את הגמרא, יתבונן אם פירושו מתקבל על הדעת ואז להסביר לכבוד תורתי כיצד אפשר להבין דברי הגמרא אחרת מפשוטם.

וכפי שאמרתי יש כאן עוד דוגמה של גישה בלתי מדעית.

רמב"ם לבדו ישכון

זה כבר אופנה.
יש יהדות אחת והיא של הרמב"ם וכל השאר כמוץ נדפו.

[ואולי צריך לפתוח פעם אחת אשכול על הנושא הזה]

הגמרות מלאות בכשפים ולחשים ורק מי שלמד בישיבות ואפילו כשהלך ללמוד מדעים מדוייקים לא השתחרר לגמרי.יכול לעקם ולהוציא מפשוטה של גמרא.
בנוסף דומני שרוב הראשונים חלקו על הרמב"ם והמאירי.
שלא לדבר על האחרונים. שמהם -במתודה מדעית מדוייקת- הסבירו שבתקופת חז"ל היה כשפים ואילו בתקופת הרמב"ם הפסיק.

והערה לסיום גם אם מאן דהו חולק עליך לא בהכרח שהוא שואב את ידיעתיו מהפרוטקולים.
וזה אולי גם משירי הישיבות.

לבדד
תודה על המינוי.
אולם רציונליסטים לא יאבו לקבל גם את הרציונליזציה שלך.
מציץ
(לשם שינוי )

תוקן על ידי - יבוסי - 08/09/2004 22:24:18

נאך אמל נישט,

כתבת: "בנוסף דומני שרוב הראשונים חלקו על הרמב"ם והמאירי".

הואל נא בטובך לציין מיהם "רוב הראשונים" הללו.

הם לא היו ידועים לר' יעקב בעל הטורים שהסתפק אם הרמב"ם חולק על הדיעה הראשונה אם לאו, הם לא היו ידועים למרן בעל השו"ע בסי' קע"ט ביו"ד, שהרי לא הביאם, וכנראה שלא היו ידועים גם למהרש"ל, גדול הפוסקים בליטא בדורו של הרמ"א, שכתב בפשיטות על הכישוף:

"דעיקר איסורו לפי שהם הבלים וכזבים ודברי תעתועים ואין בהן ממשות" (שו"ת מהרש"ל סי' ג', וכן בים של שלמה חולין פרק ח' סי' י"ג).

גם הרשב"א בתשובה (תי"ג) שנוטה לחלוק על הרמב"ם, כותב את דבריו בלשון ספק, עיי"ש.

לסיכום, הרמב"ם אינו שוכן לבדד, והרוצה לסתור - עליו הראיה.

ר"מ