| נשלח ב-9/9/2004 01:36 |
 |
| |
במסגרת הרציונליזציה של המיסטיקה,
ראה תשובות 'וישב הים' של הרב הלל (מקובל חשוב מאד מירושלים דהיום). זכורני שראיתי שם תשובה ארוכה מארץ מידה, בה אסף הנ"ל כעמיר גורנה את שיטות הראשונים לגבי 'תמים תהיה' וכישופים.
וכבר ידועים דברי הגר"א על הרמב"ם ואכמ"ל.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 03:18 |
|
| |
כבר הכה על קודקודך מציץ ונפגע .שהגמרות עצמן ובמדרשים מפורש שלא כהרמב"ם . והגמרא [ובפסיקתא אפילו עוד יותר מפורש.] עושה הבדלה ברורה בין אחיזת עינים לבין כשפים.
וכבר הזכיר מיכי את הגאון שצווח ככרוכיא על הרמב"ם.
מהיכן לקחת שהב"י בדעת הרמב"ם ?
ועכשיו לרשימה חלקית . הרשימה תקפה בתנאי שלא תפרש אותם כאת הגמרא. [עצם היות חלקם אחרי הרמב"ם ולא שעו לדבריו אלא כתבו בפשיטות גם תהוה הוכחה]
תשובות הגאונים החדשות קטו
רש"י סנהדרין צא א.
רא"ש סנהדרין ז ,ז. [ובהמשך בציטוט מבנו]
רבינו ירוחם ,תולדות אדם וחוה נתיב יז חלק ה קנט.
תשבץ קטן סימן תקפ.
אגוד הלכות טבילה סימן אלף שצ
יראים רלט
חינוך מצוה ס"ב
עקרים מאמר ג בשם רב האי גאון
דרשות אבן שועיב פרשת בא.
טור יו"ד סימן קעט בשם הרמ"ה ואביו.
רמב"ן שמות ז יא
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 08:31 |
|
| |
נאךאמלנישט,
הב"י (=שו"ע) הוא בדיוק במקום שעליו מעיר הגר"א.
ונוראות נפלאתי ממה שראיתי בחינוך שהפנית אליו במצוה ס"ב, שהרי זכורני שבמצוות אחרות הוא מסביר בעקבות הרמב"ם (רציונליסטי. לא רציונליזציה של המיסטיקה, כשיטתי הקטן). אמנם לא חיפשתי כעת.
אוסיף (=רציונל' של המיסט') ששיטת הרמב"ם וסיעתו שהלכו אחריו תמוהה בזה, שהרי לשיטתו יוצא שמי שמשקר ועושה את עצמו קוסם (אף שלמעשה אינו עושה מאומה) חייב סקילה, וזה מן המתמיהין. למעשה, יש כאן איסור להיות טיפש ולטפש אחרים, וקשה לומר שחייבים עליו סקילה.
וכמובן שמה שהכריחו לדוחק הזה הוא הטעות שעליה הצביע הגר"א הנ"ל. ומכיון שהרמב"ם לא הכיר תורת הנסתר (לא שלא הכיר בתורת הנסתר אלא לא הכיר את תורת הנסתר), נראה ברור שאין הלכה כמותו בזה (שהרי שיטתו בזה מבוססת על חוסר ידע).
וכעת עולה בזכרוני שנחלקו ריה"ג ור"ע בגמ' סנהדררין (איפה?) האם יש ממש בע"ז, או שזה רק אשלייה. ולא חיפשתי כעת.
אמנם מדי דברי בזה לא אמנע מהביא את מה שאני נבוך בו מזה זמן. שהראשונים (ראה למשל בחינוך שם, ועוד) הביאו קריטריון לאיסורים אלו מה שהניסיון לא מורה עליו, כלומר שיהיה מעל הטבע.
אולם מה שהיה מעל הטבע לדורות ההם, הוא הטבע לדידן (אוירון, תרופות, הקרנות וכדו'). ואולי מה שמעל הטבע לדידן יש מישהו שכבר יודע אותו כיום, ואיך נוכל לסקלו?
ואם אינו יודע לנמק, האם חייב בגלל זה סקילה?
ובאמת כעת נראה לי שזה קשה בעיקר על הרמב"ם וסיעתו, שהרי אם האיסור הוא שימוש בכישוף, אזי מי שמבין בזה (בסנהדרין) כנראה יודע מתי זהו כישוף ומתי לא, ולא תליא האם הוא מבין את המדע שבזה.
יותר מכך, הרי לשיטות החולקות על הרמב"ם מוכח שזה כלל לא יכול להיות הקריטריון, שהרי לשיטות אלו גם הכישוף עובד בפועל, ולכן הניסיון האמפירי יראה שגם אלו פעולות שפועלות על פי הטבע. ומוכח שהיה להם קריטריון אחר להבחין בין כישוף לבין תיחכום מדעי.
לסיום, אעיר שכה"ג הוי קשיא לי בסוגיית חילול שבת כדי לרפא באופן לא טבעי (למשל, ע"י שם), שנחלקו בזה האחרונים. מה נקרא 'טבעי' לעניין זה? וכנ"ל.
 
מיכי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 09:45 |
|
| |
מיכי
רק כדי להציל את רבנו הרמב"ם מידי המתמיהין עליו.
א. יש להודות שהרמב"ם לשיטתו, שאין בכשפים ממש, בעוד שנראה ברור מן הגמרא שהיו שהאמינו בהם. וכפי שכתבתי במקום אחר, אין לתמוה על אמונתם בזה, שהרי אז זה היה חלק מהידע האמפירי, בדומה, נניח, לכוח המשיכה ולחשמל דהאידנא (=של היום).
ב. אולם לשיטת הרמב"ם ברור מדוע העונש כה כבד. אסור להפיץ אמונות הבל של עבודה זרה ונספחיה! הרי עונשה של עבודה זרה אינו בגלל שיש בה אמת, חלילה, (והרי יש מי שסובר כן -  &  ), אלא בגלל שמקרב בני אדם לאמונת הבל מסוכנת ומרחיק אותם מן האמת.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 09:49 |
|
| |
כמדומה שכבר דן אראלסגל באשכולו (לינקזעזער אייכה?) בשאלה מדוע באקמול אין חשש כישוף (ויש לדון הן לשיטת הרמב"ם והן לשיטת הרמב"ן ואכמ"ל). כידוע מנגנון פעולתן של רבות מן התרופות אינו ידוע (וכך הן גם נראות). הקריטריון לאישורן הוא אמפירי סטטיסטי בלבד (double blind pleacebo controlled tests). מלבד זאת, יש לטעון כי "הבנת" המנגנון אינה אלא רדוקציה שלו למנגנון אחר בלתי מובן.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 11:38 |
|
| |
מיכי
כתבת:
אוסיף (=רציונל' של המיסט') ששיטת הרמב"ם וסיעתו שהלכו אחריו תמוהה בזה, שהרי לשיטתו יוצא שמי שמשקר ועושה את עצמו קוסם (אף שלמעשה אינו עושה מאומה) חייב סקילה, וזה מן המתמיהין. למעשה, יש כאן איסור להיות טיפש ולטפש אחרים, וקשה לומר שחייבים עליו סקילה.
הרמב"ם כאן הולך לשיטתו, והיא ששלמות האדם היא שלמות שכלית, וזה בעקבות אריסטו והאידיאל של "חיי עיון". לפיכך אכן אין לך עבירה יותר גדולה מאשר להיות טיפש, והשווה לפירושו הנפלא על מאמר חז"ל התמוה שהירהורי עבירה חמורים מהעבירה עצמה (ראה מו"נ ח"ג פרק ח):
כבר ידעת אמרם הרהורי עבירה קשין מעבירה . ויש לי בביאור זה פירוש מופלא מאוד, והוא, שהאדם אם עשה עברה הרי עשה את העברה מחמת המקרים הנספחים לחומרו כמו שביארתי, כלומר: שהוא עבר בבהמיותו.
אבל המחשבה הרי היא מסגולות האדם הנספחת לצורתו, וכאשר שוטט במחשבתו בעבירות, הרי עבר בנכבד ביותר שבחלקיו. ואין אשמת מי שהזיד והתעמר בעבד סכל, כאשמת מי שהתעמר בבן חורין חסיד,
כי הצורה הזו האנושית וכל סגולותיה הנספחים לה אין ראוי להשתמש בהם כי אם במה שעותדו לה להתחברות בנעלה, לא להתדרדרות לעמקי השפלות.
ובכלל לא הבנתי מהי קושייתך שאדם יתחייב מיתה על טפשות, שהרי לכאורה הטיפשות היא אם כל העבירות, ומצינו עבירות חמורות מאוד בתורה כגון עבודה זרה. והאם גם כאן תשאל מדוע אדם חייב מיתה אם עבד עבודה זרה - שהרי אין בה ממש ?
ואולי נצטרך חלילה להסיק שאכן יש ממש בעבודה זרה, שאם לא כן תמוה מדוע התורה אסרה זאת ? (שו"ר שמימוני הקדימני בטענה זו)
עוד כתבת:
וכמובן שמה שהכריחו לדוחק הזה הוא הטעות שעליה הצביע הגר"א הנ"ל. ומכיון שהרמב"ם לא הכיר תורת הנסתר (לא שלא הכיר בתורת הנסתר אלא לא הכיר את תורת הנסתר), נראה ברור שאין הלכה כמותו בזה (שהרי שיטתו בזה מבוססת על חוסר ידע).
הרמב"ם לא "הכיר" את תורת הקבלה (קרי: ספר הזוהר) מפני שהיא עוד לא הייתה קיימת בזמנו. כמובן שהקבלה הקדומה הייתה קיימת כבר (כגון רבותיו של הרמב"ן וכד') אבל הרמב"ם בהחלט הכיר יפה מאוד את צורת החשיבה של הקבלה ולא סבר כמוה.
כך שלא מדובר על "חוסר ידע" (כלשונך) של הרמב"ם, אלא מדובר על חוסר הסכמה עקרונית, שמיעא ליה ולא סבירא ליה (כפרפרזה על דברי חז"ל).
אתה יכול לראות את האופן שבו הרמב"ם מתאר את העבודה זרה הקדומה במורה נבוכים ח"ג פרק כט והלאה (לפי הבנתו, ולא אכנס כאן לסוגיית הצאביה הסבוכה), ושהיא דומה מאוד להשקפת הקבלה, כגון שהמצוות הן אמצעי להורדת שפע רוחני וכדומה.
כל האגדות על כך שהרמב"ם כביכול חזר בו בסוף ימיו מצוצות מן האצבע (לסקירה קצרה, ראה מאמרו של ג' שלום), וכל מי שהינו בעל בקיאות מינימלית בהגותו של הרמב"ם יבין שמדובר על תפיסת עולם כל כך שונה מהקבלה שאין שום אפשרות שהרמב"ם היה מקבל אותה.
ואם כבר משווים בין הרמב"ם לגר"א, כדאי לציין שהרמב"ם היה מאוד עדכני מבחינת המדע והפילוסופיה של זמנו, ואילו הגר"א למרות התלהבותו הרבה ללימודי מדעים מדוייקים היה "תקוע" כמה שנים טובות אחורה, והוא אחז בתפיסות עולם מגוכחות כמו למשל שהעולם שטוח (מפני שכך נראה מדברי חז"ל), השיטה הגאוצנטרית ועוד.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 09/09/2004 11:53:36
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 11:58 |
|
| |
ובעניין שימוש ברפואות תמוהות, ועל ההבדל בין טבעי לעל-טבעי. הרי שלשיטת הרמב"ם אין דבר על טבעי שהינו בעל השפעה ממשית, אם משהו "עובד" סימן שהוא "טבעי", וכך הוא כותב במורה נבוכים לעניין דרכי האמורי:
ולהרחיק מכל מעשי הכשפים הזהיר מלעשות דבר ממנהגיהם, ואפילו ממה שתלוי במעשי הפלחה והרעיה ודומיהן, כלומר: כל מה שאומרים שהוא מועיל, ממה שאין העיון הטבעי מחייבו, אלא נוהג לפי דמיונם בדרך הסגולה , והוא אומרו: ולא תלכו בחוקות [שנח] הגויי , והם שקוראים אותם ז"ל דרכי האמורי , מפני שהם ענפי מעשי המכשפים, לפי שהם דברים שאין הגיון טבעי מחייבם, והם מושכים לעשיית הכשפים אשר הם נשענים לדברים כוכביים בהכרח, ויתגלגל הדבר לרוממות הכוכבים ועבודתם , ואמרו בפירוש, כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, כוונתם שכל מה שמחייב אותו העיון הטבעי הוא המותר, וזולת זה אסור.
ולפיכך כאשר נאמר אילן שהוא משיר פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסיקרא, הקשו על מעשה זה ואמרו, בשלמא טוענו באבנים, כי היכי דלכחוש חיליה, אלא סוקרו בסיקרא וגו', הנה נתבאר כי סקירתו בסיקרא וכל הדומה לכך ממה שאין הגיון מחייבו אסור לעשותו משום דרכי האמורי.
וכך אמרו בשליא של מוקדשין תקבר, אמרו אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי 38, ועל זה תדון .
ואל יקשה עליך אותן שהתירום כגון מסמר הצלוב ושן השועל , כי אלה באותן הזמנים חשבו בהן שהוכיחם הניסיון, ולכן נעשו משום רפואה, והרי הן כמו תליית ה"פאוניא" על הנכפה, ונתינת צואת כלב לנפיחות הגרון, והעישון בחומץ וב"מרקשיתא" לנפיחויות המיתרים הקשים, שכל דבר שנתאמת ניסיונו כגון אלו, ואף על פי שאין ההגיון מחייבו מותר לעשותו, והרי הוא משום רפואה , והרי הוא ככל המרפים את המעיים.
והבן אתה המעיין את המופלאות הללו שבדברי והישמר בהן, כי לווית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך . (מורה נבוכים ח"ג פרק לז)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 12:57 |
|
| |
רב"צ, הקושי בשיטה זו הוא כי אם כל מה שעובד מותר, מדוע יש איסור בדרכי האמורי. הרי הנוהגים בהם ודאי מאמינים שהם מועילים דאל"כ מדוע יטרחו לעשות כן (אלא אם תדחוק שכל הנוהגים בדרכי האמורי עושים זאת להכעיס, ועינינו הרואות שלא כך הוא). א"כ לפי טעותם מעשיהם מותרים. כל מה שיש לטעון כלפיהם הוא כי אינם משתמשים בבחינה סטטיסטית ראויה כדי לבחון את דרכי הריפוי המומלצות על ידם (כפי שגם הרמב"ם עצמו עשה) ועל מה ולמה נלין עליהם (שלא לדבר על מלקות)?
ככלל, התפיסה כאילו חוקי הטבע הם "הגיוניים" בניגוד למעשי הכשפים שאינם כאלה הייתה אכן פופולרית בתקופות מסויימות, אך אינה מתקבלת על דעתו של מי שמכיר את המדע המודרני.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 13:59 |
|
| |
הרב מיכי,
והעילוי ממיצ'יץ'
מרן בשו"ע יו"ד קע"ט, ו', פסק כדעת הרמב"ם לגבי לחש על המכה שאסרה המשנה, "שאין הדבר מועיל כלום". על דברי השו"ע הללו, המסכימים עם הרמב"ם, איתא בהגהות הגר"א (ס"ק יג) שאמנם מקור השו"ע הוא הרמב"ם,
"אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו, שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא, והוא [[הרמב"ם]] נמשך אחר הפילוסופיה [הארורה], ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות – הכל הוא שקר. אבל כבר היכו אותו על קדקדו, שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמרא ע"פ שמות וכשפים... והפילוסופיה הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי, ולעקור אותם מפשטן. וחס וחלילה איני מאמין בהם, ולא מהם ולא מהמונם. אלא כל הדברים הם כפשטן, אלא שיש בהם פנימיות. לא פנימיות של בעלי הפילוסופיה (שהם חיצוניות) [שזורקין אותן לאשפה] אלא של בעלי האמת". ע"כ לשון ההגהה.
לגבי שאלת האוטנטיות של הגהה זו כדי לשים לב לנקודות הבאות:
1. הנוסח המקורי של הגהה זו, "הפילוסופיה הארורה" מופיע בדפוס ראשון. אולם משנדפס השו"ע עם הגהות הגר"א שוב בוילנא בדפוס ראם, השמיטו המדפיסים את תיבת "הארורה", ואת המילים "שזורקין אותן לאשפה" החליפו במילים "שהם חיצוניות", בעקבות העירעור על האוטנטיות של דברי הגר"א אלו. ראה: דב אליאך, ספר הגאון (הוצאת מכון מורשת הישיבות, ירושלים תשס"ב), כרך ב, עמ' 588-589, ובמקורות המצויינים שם.
2. לפני כמה עשרות שנים, שמעתי מאחד מילידי ירושלים מצאצאי הגר"א, כי מסורת במשפחתו שיש ספק אמיתי באוטנטיות של הגהה זו, בעיקר בגלל העובדה שהביטויים כנגד הרמב"ם: "הפילוסופיה הארורה" ו"שזורקין אותן לאשפה" אינם מוכרים כלשונו הרגילה של הגר"א, ובודאי לא כנגד הרמב"ם.
3. אי אפשר שלא לשים לב שכאן, שלא כדרכו של הגר"א, לא צויינו בהגהה מראי מקומות מדוייקים אלא יש בה רק את הקביעה הכללית של "כל הבאים אחריו", בלא שום ציון.
4. עצם הקביעה ש"כל הבאים אחריו חלקו עליו" איננה אמת. ראה למשל במאירי, שבת, סז, א, ד"ה כל מיני הלחשים; פסחים, קט, ב, ד"ה בכמה מקומות ביארנו. המאירי היה כידוע מהבאים אחריו, ולא חלק עליו בנ"ד.
5. בנוסף, מקור השו"ע הוא בדברי הטור, יו"ד, קעט, ו, שהביא את דברי הרמב"ם הנ"ל בלא חולק, הרי שבעל הטורים הסתפק אם יש בכלל מחלוקת בין הרמב"ם לדעה ראשונה (שדי חמד, כללי הפוסקים סוף סימן יב). מאחר וגם הטור היה כידוע מ"הבאים אחריו", איך יתכן שהוא לא ידע ש"כל הבאים אחריו חלקו עליו"? (ע"ע בשד"ח שם, סימן יא אות ד).
6. גם המהרש"ל גדול פוסקי ליטא בדורו של הרמ"א, כתב בשו"ת מהרש"ל סי' ג' על הכישוף כדעת הרמב"ם "דעיקר איסורו לפי שהם הבלים וכזבים ודברי תעתועים ואין בהן ממשות",
ואיך יתכן שגם המהרש"ל לא ידע ש"כל הבאים אחרי הרמב"ם חלקו עליו"?
7. עיון בדברי הגר"א, הביאם תלמיד הגר"ח מוולוזין, מעורר תמיהה נוספת:
"פילוסופייא, אמר רבנו שממקום שמסתיים הפילוסופיא משם ולמעלה מתחיל חכמת הקבלה, וממקום שמסתיים קבלת הרמ"ק – משם ולמעלה מתחיל קבלת האר"י ז"ל." (ארחות חיים, כתר ראש, סא).
אמירה שהפילוסופיה נמצאת מתחת לקבלה, כמו שקבלת הרמ"ק נמצאת מתחת לקבלת האר"י, אינה מתיישבת עם הלשון החריפה של "הפילוסופיה הארורה" "שזורקין אותה לאשפה".
8. ר' ישראל משקלוב הביא בהקדמתו לפאת השלחן, כי חכמת הפילוסופיה – הגר"א "למדה לתכליתה", והוציא ממנה "רק שני דברים טובים", עיי"ש.
9. הלשון "... אבל כבר היכו אותו [את הרמב"ם] על קודקודו" בולטת מאד בחריפותה לעומת לשונו של הרשב"א הנוטה לחלוק על הרמב"ם, בתשובה תי"ג. היא גם אינה מתאימה למובא בעליות אליהו (י"ח ע"א) בשם ר' ישראל גורדון מ"ץ דוילנא, שהעיד כי כאשר הועלתה לפני הגר"א הצעה לבטל שיעור במורה נבוכים בבית המדרש, מחשש להתפשטות לימוד הפילוסופיה – הגיב בחרי אף: "ומי יעיז לדבר נגד כבוד הרמב"ם וספריו" (הובא ב"הגאון החסיד מוילנא" לר"ב לנדוי, עמ' רטז).
10. הטענה שהכפירה בכישוף או באובות היא תולדת הפילוסופיה, מוקשית מאד: גם רב האי גאון כפר באמיתות האובות, פרט לשינוי חד פעמי של סדרי הטבע שעשה הקב"ה במיוחד עבור שאול המלך (הבאו דבריו בפי' הרד"ק, סוף שמואל א', בפרשת בעלת האוב). על רב האי קשה לומר ש"הפילוסופיה הטתו", שהרי רב האי גאון, כידוע, היה ממתנגדיה הגדולים של הפילוסופיה (ראה שו"ת הריב"ש סי' מה). וקשה להבדיל בגישה העקרונית בין כישוף לאוב.
11. גם המהרש"ל (שו"ת מהרש"ל סי' ג, וביש"ש חולין פ"ח יג), למרות התנגדותו הידועה לפילוסופיה (כמפורש בשו"ת הרמ"א סי' ו), כפר באמיתות הכישוף. מכאן תמיהה נוספת על דברי הגהה זו, וצ"ע.
לסיכום:
מי שלמרות כל האמור עדיין משוכנע באוטנטיות של ההגהה הזו, הרי הוא מטיל דופי קשה בגאון ישראל, לא ירד בני עמו וידי לא תהא במעלו.
ר"מ
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 14:07 |
|
| |
הרב מיכי,
כתבת: "ששיטת הרמב"ם וסיעתו שהלכו אחריו תמוהה בזה, שהרי לשיטתו יוצא שמי שמשקר ועושה את עצמו קוסם (אף שלמעשה אינו עושה מאומה) חייב סקילה, וזה מן המתמיהין."
טענה זו הוזכרה בכבוד מיוחד בדברי האבן עזרא בפירושו לתורה ויקרא י"ט ל"א):
"וריקי מוח אמרו: לולי שהאובות אמת גם כן דרך הכשוף – לא אסרם הכתוב .
ואני אומר הפך דבריהם, כי הכתוב לא אסר האמת רק השקר, והעד האלילים והפסילים."
ורב צעיר כיוון בשפה עדינה יותר, לדברים.
ר"מ
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2004 14:15 |
|
| |
אין זמני להאריך ולהסביר כל מקור ומקור.
אבל ניכר שלא עיינתם.
הב"י מתיחס ללחישה אבל באותו סימן משמע מפורש שענין השדים והכשפים הוא קבל כהגמקרא ולא כהרמב"ם.
רב האי גאון לא ידוע לי מדבר על האובות .[לי זכורים גאונים אחרים.]
אבל לגבי השדים והכשפים זו השאלה.
א"א מפרט מסוים שאחד הראשונים ביטל [כי הוא גילה בזמנו שאין דבר זה ] כי הוא חולק על הכל וזו הסיבה שעל השדים יש הסכמה כמעט מקיר לקיר.
זמני דוחק לכשיתרווח אאריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2004 00:51 |
|
| |
ועדיין בכל דברי חכמי הדור דידן לא מצאתי סברא מדוע יש להרוג את הטיפשים (אמנם היטלר הוא בהחלט תנא דמסייע לגישה זו)? וראה הערת יצחק יונתן לעיל.
ואם האבן עזרא רוצה להרוג אותם, לבריאות. זו אינה תשובה על כלום. באבן עזרא ישנם הרבה דברים תמוהים עוד יותר.
ובסברא שלא הורגים על אמת, זוהי הרי שטות גמורה. גם חזיר הוא באמת טעים, ובכ"ז אסור לאכול אותו. מה עניין אמת לאיסור. העובדה שכוח כלשהו פועל אינה מתירה את השימוש בו. הרי האיסור אינו על אמונה שהכוח הזה אכן פועל (שאז לא שייך לאסור על אמונה שהיא עובדה אמיתית), אלא על שימוש בו. ו'נאים' ומתאימים הדברים למי שאמרם.
ואם במקורות עסקינן, ראה במפתח לפרנקל פי"א מע"ז סוה"י שהקשו קושייתי. ועוד הביאו שם ראיות נגד שיטת הרמב"ם בזה.
וכדי לבחון את הנושא ברצינות דרוש לעבור על כל החומר ולסדרו ברצינות, ואכ"מ.
גם ביחס לראיות המפוקפקות על האותנטיות של הגר"א, אינני מבין מדוע סיפורי אגדות מהספר של לנדוי מהימנים יותר מאשר הדפסת השו"ע. ולענ"ד ברור שהגר"א נקט כאן לשון חריגה, ולכן אין לתפוס אותו על מה שלא כל הבאים אחרי הרמב"ם חלקו אחריו. וגם על כך שיש שלא חלקו אף שלא עסקו בפילוסופיה. ואכ"מ להאריך בזה.
בכל אופן הבנתי שבנו של ר"מ במז"ל כבר לא ישתדך עם בתי, וחבל. אולי אחפש סגולה כלשהי (ללחוש על עקרב ביום ג')שתעזור לי בכל זאת.
ביחס לע"ז, סליחה על המיסטיקה רב"צ, אבל אכן להרבה שיטות (וכן לענ"ד הקטנה) היה בה ממש. וציינתי בהודעתי לעיל גם לתשובת וישב הים שדן בזה, וגם מחלוקת תנאים בסנהדרין שזכורה לי בעניין זה.
סוף דבר, מיצוי הנושא כאן הוא חסר סיכוי.
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2004 01:00 |
|
| |
מיכי
אם אני מבין אותך נכון אז אתה סבור שיש ממש בעבודה זרה. למה הכוונה בדיוק, האם אתה מאמין שקיימים אכן עוד "אלים" בנוסף לאלוהים, ושבני אדם שעבדו את אותם אלילים על ידי פסלים וכד' אכן הצליחו לגרום להורדת כל מיני השפעות רוחניות לעולם הזה ?
[אגב, זה ממש לא משנה לי אם היו חכמים גדולים שהאמינו שיש ממש בעבודה זרה, שהרי במקום שיש חילול ה' אין חולקים כבוד לרב - ברכות יט ע"ב]
תוקן על ידי - רב_צעיר - 10/09/2004 1:13:35
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2004 01:07 |
|
| |
ובנוסף, פשוט בעיני שטעם האיסור על כישוף, ניחוש וכיו"ב, שהינו תופעה יוצאת דופן ויחודית בכל העולם העתיק, הינה חלק בלתי נפרד מהתפיסה המונותאיסטית של היהדות.
הרי כל הדתות הקדומות לא רק שהאמינו בכישוף, אלא הן אף בדרך כלל ראו בו דרך להשגת מטרות רוחניות שונות. אולם היהדות שללה תופעות אלה לחלוטין ואסרה אותן מכל וכל, מפני שהדבר סותר לחלוטין את ההשקפה המונותאיסטית, וכדברי חז"ל המפורסמים שכשפים נקראים כך מפני שהם "מכחישים פמליא של מעלה".
לפיכך, ברור שהכישוף, כמו עבודה זרה, יהיה אסור בין אם הוא "אמיתי" ובין אם לאו. מה שאסור בכישוף הוא לא עצם הפעולה עצמה, שהרי מה רע בדבר כל עוד אדם לא מזיק לזולת על ידי הכישוף (ואדרבה, הרי יש את הכישוף ה"לבן" שאמור לעזור לאנשים), אלא האיסור הוא בהשקפה שסותרת את האמונה היהודית.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 10/09/2004 1:44:45
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2004 03:03 |
|
| |
לרב הצעיר
מאיפה לקחת שהגר"א סבר שהארץ שטוחה?.
|
|
|
|
|
