נשירת נוער חרדי

ב'גדול'(ו-בחכמה)הייתי אומר כל אחד שם על השולחן בעצם את בעיותיו האישיות...
למה לא בעצם?
בואו ננסה להתעלות מעל עצמינו להסכים (גם)לדעותיו של השני או לפחות לכבד, ולדון עם פרספקטיבה כמה שיותר רחבה

דומני שיש שלוש סוגי פורשים מהצבור הדתי:
א) מומר לתיאבון, שעוזב מסיבות בהמיות, תאוות וכדומה, והנימוקים של סיבות אידאולוגיות באות להסוואה.
ב) מומר להכעיס, שלא הסתדר בחברה והחליט להתנתק.
ג) מסיבות אידיאולוגיות, קושיות על הדת, בהלכה אינו נקרא מומר כי אם אפיקורוס.

דומני ברור, שרוב החוזרים בשאלה הם מהסוג הראשון או השני, ואילו השלישי מוצאים רק בספרים.
מסופר על אחד מאדמו"רי חב"ד, שניסה לעודד מישהו שיתחיל לשמור שבת. השיב לו האיש "רעבע, אין בין אנאפיקורוס!", העיר לו הרבי: וואס מיינסטו, מיט קנאקן סעמיטשקעס אין גאס ווערט מען אנאפיקורוס?"

הדרכים לעצור את המגפה:
לסוג הראשון, קשה למצוא תרומה, אבל יש להשתדל. והעבודה היא עם כל אחד ביחוד, עם הרבה סבלנות, וחזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם.
לסוג השני, הדרך היא סבלנות וקירוב ועידוד. וזה ודאי עוזר.
לסוג השלישי יכול לעזור הפורום הזה, אולי.

תועלת ה"הסתגרות" בכל הנ"ל:
לסוג הראשון, שאינו נחשף להעין רואה והלב חומד וכו' וגם לא נחשף לחיים בהמיים של חברים שעושים כל מה שרוצים.
לסוג השני, שלא בורחים מהבית עד שיש חבר שמבטיח סיפוק כל המצטרך.
לסוג השלישי, ההסתגרות מונעת את האידיאולוגיה של דעת אמת וכיו"ב.

יהיו אולי כאן חברים שיטענו ש"הסתגרות" הוא חסרון, ואולי יופתעו לשמוע שהדוגל הראשון ב"הסתגרות" הוא הרמב"ם, שכותב בהל' דעות:
דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע ואומר אשרי האיש וגו' וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים.

משער אני ומקוה, שחילוקי הדעות בין כמה חברים כאן, יכולים להיות רק בקשר לסוג השלישי, ולא בקשר לשני הסוגים הראשונים, שהם רובם ככולם של הפורשים.


תוקן על ידי - הלבן - 7/5/2003 12:19:42 AM

דברי הרמב"ם:

ישב בדד וידום ואם היו רעים וחטאים שאין
מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים.

העניין הוא שהיום בונים את המערות = ישיבות הסגורות , בתוך ערים מיושבות, כך שהכל נמצא בהישג יד, כל תאוות העולם נימצאות בהישג יד , אולי באמת אם היינו נוקטים כמו הרמב"ם וחיים בתוך מערות ממש, היינו ניראים אחרת , אולי .

ועוד דבר אחד הלבן עמיתי, התשובה לתיאור השני שהבאת ( נשירה מתוך מצוקה ), אינה בהכרח , עידוד,כי אז אולי אתה שוב יכול להיגרר ( על ידי התעמולה ) ל'כפייה' ורק להעצים את הבעיה , אני נוקט להיפך לשחרר את הנושר כציפור דרור שימצא את שליבו חפץ, במקום שליבו חפץ

הלבן

הרמב"ם לא דגל ב"הסתגרות" ההיפך הוא הנכון , ההתבודדות היא רק במקרים שהם על דרך הרפואה

"אבל מה שעשו אותם חסידים בקצת הזמנים וקצת המקומות, וקצת אנשים מהם(מחכמינו) גם כן מנטות אחר קצה האחד ...בהתבודד במדברות- לא עשו דבר מזה אלא על דרך הרפואות...ולהפסד אנשי המדינה..כשיראו שהם נפסדים בחברתם וראות פעולותיהם עד שיפחדו מהפסד מדותיהם בעבורם – ועל כן ברחו להם למדברות ולמקום שאין שם אדם רע. כמאמר ירמיה הנביא, עליו השלום: מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאיתם כי כולם מנאפים עצרת בוגדים

וכאשר ראו הכסילים שהחסידים עשו אלה הפעולות ולא ידעו כונתם חשבו שהן טובות וכונו אליהן, בחושבם שיהיו כמותם....ויחשבו שהם קנו לעצמם מעלה ומדה טובה ושעשו טובה, ושבזה יתקרב האדם לשם- כאילו השם יתברך שונא הגוף ורוצה לאבדו..."

( ש"פ,פ"ד)



תוקן על ידי - איקה - 05/07/2003 22:09:55

באראפ

אתה כל כך מזלזל בנוער החרדי עד שאתה חושב שכולם סתומים? נראה לך שאף אחד לא שם לב שהוא חי חיים כפולים מתוך חינוך לדברים שלא מתקבלים על דעתו או אפילו סותרים לדעתו? נראה לך שאף אחד לא חכם לזהות את השקרים הקדושים לרוב?

לכל אחד התוקף עלי, ובפרט לשחרית הנני קצת קנאי ולא אוכל לשמוח ביום אידך, חבל.
דברתי הרבה פעמים עם חוזרים בשאלה על הסיבה שעזבו את הדרך בה חי לשעבר, כולם הודו שאז היו החיים יותר משמחים, אלא שלא ידעו אז, וחשבו שיותר יונח להם לילך "האקן א לעבען" ולכן התחילו לילך לבית של אחד והתסכלו בווידיא, כמובן אחד משך השני ואבדו את הטעם בתפלה או בלימוד התורה לפי שמחשבתם היה בדבר אחר, ובדבר אחר גדול. רובם אני מודה יש להם קושיות על חינוך, למה אומרים המלמדים כך כשאינו אמת, ולמה אין מקפידים יותר על בין אדם לחבירו, אבל פשוט אצלי כי זה לא היה הסיבה שעזבו את הדרך, כי הקושיות באים להם לאחר המעשה לתרץ לי שיש להם גם רצינית, ואינם לגמרי בעלי תאוה, אלא יש להם "קושיות", קושיות כאלה אפשר לתרץ בקל להם, אבל פשוט אינם מעוניינים בתירוצים הם רוצים בקושיות, אז מה זה מכריח כי לא הקושיות הם הגורמים כי אם דברים אחרים.
שמעתי פעם מר' אביגדור מיללער זצ"ל, בענין קירוב רחוקים, כי בתחלה היה אומר כי הדרך הנכון הוא לדבר על לב החפשי בוויכוח ולהוכיחו כי הוא הולך בדרך לא דרך, והוא פשוט תועה, דיבורים כאלה וכדומה, ואח"כ כשיכיר הלה שהוא אמנם הולך בדרך תועה אז אפשר כבר להרגילו בעשיית המצות ובשבת מרעים. אבל המשיך הנ"ל כי לאח"כ חזר מזה, ואמר כי הדרך הוא לא ליכנס עמו בוויכוחים כלל, אלא לקרוא לסעודות ולפארברענגען היינו סעודות, ולדבר שם סתם, וליתן להם גאד טיים, ופיטר הנ"ל כי עי"ז ישובו מאליהם, כי כל הקושיות שלהם פתאום יפלו.
הדבר הנ"ל כשאמרו מלפני ששה שנים בוודאי נכנס אל לבי, והנני רואה הדבר חוזר ושונה על עצמו, כי לא הקושיות הם הבעי', רבותי, תדברו עם אחד מהחוזרים בתשובה, ותשאלו אותו לכתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר, על הרוב תשמעו ממנו שטותים והבלים, לא הלכתחילה ולא הבסוף עושה סענס, וע"כ כמו שכתבתי בתחילה.
סליחה אם פגעתי בכבוד איזה חוזרים בשאלה, אבל לא אחזור רק בשביל האמת.

יכול להיות שאתה צודק
אבל אם ההבנה שלך כל כך שטחית, החיים שלך קלים ואני גם כן קצת מקנא בך בשל כך .

בר"פ,

כדבריך לגבי ההמונים. האמור למעלה מדובר ביחידים שכנראה לא נקלעים בדרכך!

הרב אביגדור ז"ל כנראה בהתחלה שפט שכולם יחידים [כמוהו] ורצה להאמין כך לכן נתן לכולם את אותו הטיפול עד ששם לב שזה ענין ליחידים [שניים מעיר אחד ממשפחה].

אלה היחידים לא קונים אותם עם פארברענגען, שולחן שבת או נאומי אמנון יצחק. בכלל, לא "קונים" אותם. צריך שיראו בצורה ברורה שהיהדות מקדמת אותם יותר מאשר המצב בו הם נמצאים!

מנדיס, לא הבנתי למה הבנתי שטחית.
לווטו, ליחידים אולי הנך צודק, רוצה אני להכיר יחיד כזה שחזר בשאלה מחמת שאלות אמיתיות.

לא כל "נושר" הוא כישלון!!!!

לא כל מי שעזב את החינוך החרדי ופנה לדרכו הוא כישלון. הבעיה היא באלו שעזבו את החינוך והדרך הזו ולא עושים שום דבר במקום.... מי שעזב את החינוך החרדי מרצונו הטוב והחפשי, הלך לו לדרכו ורכש לו מקצוע סביר, ומסתדר לבדו, אשריו.....

הסיבה "לנשירה" היא פשוטה להפליא. אפילו הפרות ברפת, והכבשים במרעה הן בעלי אישיות שונה... אולי את העירונים זה מפתיע, אך כל חקלאי ו/או יוצא קיבוץ יודע שניתן לראות בחיות דפוסי אישיות ספציפיים... (עד כמה שניתן להגדיר אישיות בעיזים/כבשים/כלבים...).

ולהבדיל, כך זה אצל בני האדם. רוב הציבור איננו מתאים לחיי למידה של 12 שעות ביום (ובפועל הייתי מסתמך על שבע שעות). מבחינה סוציולוגית גרידא, אחוז העוזבים את החברה החרדית האשכנזית בישראל הוא נמוך מאוד. ההסתגרות כשיטה הטובה לבני אותה קבוצה היא יעילה. יש בעיות אחרות כגון סכסוך עם שאר הצבור אך כשיטה היא די יעילה.

הבעיה הטכנית היא כמובן כספית, וישלחו לי כולם שאני מדבר על "הגועל נפש" אך כידוע העולם חי מזה....

שיטת ההסתגרות תפסיק לעבוד ברגע שיותר מדי אנשים יחיו בדרך זו ויהיו הרבה שיצטרכו לשלם עבור השיטה..... כרגע, החברה החרדית על סף משבר כלכלי. מה תהיה התוצאה אינני יודע ואיני סבור שאיש יכול לנבא.

ובאשר לאותם בודדים שפרשו מהחברה החרדית, מצבם אכן קשה ולא נעים...........