|
|
| נשלח ב-7/7/2003 19:14 |
 |
| |
מוישה,
קודם ככלל לגבי לשון חז"ל.
מאחר ודבריבהם נאמרים מתוך תחושותיהם העמוקות והחזקות בדרך משל ולא בדרך ניתוח מילולי מופשט, שוב אין הבדל במרחק שבין המשל לנמשל.
לגוף הנושא וודאי שיש הבדל במבנה הגנטי גם של תאומים זהים. פעם קראו לזה מרה שחורה, אדומה, לבנה וירוקה [או צהובה?]. אך הבדלים אלה במבנה אינם מניחים שום אינפורמציה מובנית במודעות על העולם החיצוני אלא הבדלים בכלים הניתנים לאדם שבאמצעותם יתייחס לעולם.
בעל המרה לבנה יתייחס בצורה מסוימת כי למשל זמין לו יותר המיקוד בחצי הכוס המלא ואילו לבעל המרה שחורה זמין יותר המיקוד בחצי הריק!
לכן אין סיבה לחדש שלא כ"פשטות היא האמת" שכל אחד נולד עם מודעות של "טאבולה ראזא" [טבלא חלקה]!
תוקן על ידי - ווטו1 - 07/07/2003 19:23:29
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2003 19:31 |
|
| |
אכן אכן.
מה לי להוסיף אל דבריך? כל המוסיף גורע אך רק הערה קלה:
אין שום הבדל גנטי בין 2 תאומים זהים. יש הבדל גנטי בין 2 תאומים לא זהים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2003 19:38 |
|
| |
מוישה,
אם כי אני יחסית "מן-הארץ" בנושאי גנטיקה, אבל אני מכיר תאומים זהים שבכל זאת יש הבדלי ניואנסים ביניהם [שלכן הקרובים להם מבדילים ביניהם] א"כ למה לא יתכן גם הבדל קטן במרה האדומה שלהם [למשל]?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2003 19:41 |
|
| |
בתאומים זהים כל השונות בין האחד לשני נובעת אך ורק מהשפעת הסביבה. הסביבה השונה מתחילה כבר מרגע ההריון המיקום השונה בשליה וכולי.
לכן תאומים זהים מהווים כלי חשוב במחקר השפעת הסביבה על האדם.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 07/07/2003 19:41:42
|
|
|
|
| נשלח ב-7/7/2003 19:43 |
|
| |
מוישה,
תודה על ההחכמה. העיקר התכוונתי שגם בהם ייתכנו שינויים ולדבריך הם מחמת נסיבות בהיריון ולא בגנטיקה - בסיידר!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/7/2003 00:42 |
|
| |
בעניין תפקידו של היצר הרע, שאינו רע במהותו - ניתן וצריך להשתמש בו, נכתב בחסידות רבות. למשל:
בספר "ברית אברם" לר' יוסף משה שפירא (1815-1735)
מדרך לימוד על הפסוק "וכי תבוא מלחמה ..." במדבר י 9, תשלובת דרשנית סבוכה על פסוקים ומאמרי חז"ל כדי לאושש את הטענה, כי היצר הטוב והיצר הרע אינם שני אויבים אלא אדרבה הם שני רעים המשלימים זה את זה. יתר על כן, לא זו בלבד ששני היצרים כרוכים זה בזה, אלא שהיצר הטוב הוא רדום וחסר אונים ללא היצר הרע, והכח המעוררו מתרדמתו הוא היצר הרע, שהוא גם מקפצה להשגת מדרגה רוחנית עילאית.
ובספר "אור יצחק" לר' יצחק מראדויל (1741-1825)
על הפסוק "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך וכו'" דברים ו 5, בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע. היצר הרע מלהיב ומרטיט את נפשו של אדם והוא גורם ראשוןבמעלה להשבחתם של חיי הדת, 'משום שאי אפשר לבוא לדביקות השם יתברך בלעדי היצר הרע'
(ובשל"ה פירוט נרחב כיצד לעבוד את ה' עם היצר הרע.)
מנגד,יש לציין, שר' חיים הלברשטאם מצאנז אמר "שהיצר והתאווה הם אויבים ויהיו נמאסים בעיניו כדרך שבזוי ושנוא בעיני האדם דבר מאוס"
ויתכן שרש"ר הירש היה מאמץ את הדעות הראשונות שלקחו את ה"שטן" הפנימי וגייסו אותו למאמץ הנכון....
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2003 05:24 |
|
| |
סדרה ג'
שיעור ב'
שאלת השיעור הקודם היתה מה זה משנה בין אם המלאך הזה שאנו קוראים לו "יצר הרע" [יצרעיאל] נוצר ללא מעורבות האדם ודוחף אותו לעשות רע לבין אם הוא נוצר כתוצאה מבחירה רעה של האדם [כדברי הרש"ר]?
היטיב ידידנו הנעלה מוישהגרויס [שקיבל כאן תואר ונעלם] להבחין שיש הבדל.
והנה מדבריו:
[לגישה השניה] -
א.היצר נמצא בתוכינו.
ב. היצר אינו רע במהותו אלא ניתן להפנות אותו לחיוב או לשלילה.
כמדומני שגישה זו משמעותה: חינוך תוך כדי בחינה מתמדת של נפש החניך וכן גם חינוך על דרך החיוב.
דברי מוישה משמשים הקדמה לניתוח יצירת היצר והדרכים להתמודד עמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2003 05:25 |
|
| |
משמעות קדימת המודעות לבחירה ולרצון היא שלא מלאך חיצוני יוצר את רצוננו, אלא כדברי הרש"ר שהאדם המודע לשני צדדים בחר ב"שביל מודעותי" מסוים ובעקבות הבחירה זרמה מרוצת הרצון לכיוון הנבחר.
ענין זה של קדימת המודעות לבחירה ולרצון, חזה רבא [יבמות ס"?:] בעיניו הבדולח כאשר קבע: "אין קישוי אלא לדעת".
גם רצון זה שהוא לכאורה אוטומטי, עובר בנתיב המודעות והבחירה. יש מחקר-סיפור האומר שהיה אדם מאויים שייהרג אם יתקשה ובחר בחיים ולא התקשה. זה מוכיח שגם רצון זה אינו מה שקוראים אינסטיקנט. [ראוי לפתוח אשכול על המשמעות המעוותת הניתנת למלה זו.]
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2003 05:25 |
|
| |
למרות החשיבות שיש לבחירת האדם בדרך חייו, אין להתכחש למוגבלותה לנסיבות בהן הוא חי, כמו הסביבה החינוכית, הנסיבות בחיי היום יום וגודל רושמם. כל אלה משנים את נקודת המוצא של נקודת הבחירה. וודאי שכליו הראשוניים של צדיק בן צדיק יעילים יותר.
אך ראש לנסיבות המשפיעות על הבחירה, הוא הבחירות הקודמות של האדם. כל בחירה מקרבת את האדם לצד הנבחר עד שהדרך לנקודה הנבחרת סלולה ומהירה ["נעשה לו כהיתר"] כמין יצירת שביל מודעותי דרכו רץ הרצון.
שביל זה הנוצר מבחירות האדם הוא היצר וכד' הרש"ר. [אך יש הבדל בין יצר הטוב לרע, שהטוב יכול להתהוות חלק טבעי של האדם מאחר והוא מעוגן ביסוד דעתו עד שלא יהיה שייך אחרת ואילו הרע שגם אם נהיה אוטומטי בשורש דעתו, אינו מגיע ליסוד דעתו שבו הכל אחדות וטוב - הנקודה הפנימית. התבאר באורך באשכול "יסוד הדעת ושורשה",
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=484573.]
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2003 05:26 |
|
| |
לסיכום:
מאחר וראשית הרצון במודעות ובבחירה והשתרשותו בשורש הדעת, הוא הוא היצר, הרי שעל ידי התבהרות המודעות ואימון הבחירה משתנה היצר משורשו בטבע האדם.
זו נקודה חינוכית חשובה שידע האדם מילדות ונערות שאין לו איזה "יצר הרע" מפלצתי. השקפה זו יכולה להזיק משתי קצוות. מצד אחד הוא רואה את עצמו כיצור שלילי וכך מתערער בטחונו באפשרויותיו להשתפרות. מצד שני הוא רואה את עצמו כאנוס שיכחיש בכלל שיש לו כלים להתמודד עם יצרו שהלא אין זה הוא אלא איזה מפלץ חיצוני דוחף!
נמצא שמלחמתו של הרש"ר למען ההבנה הרציונלית של משמעות היצר, אינה רק מלחמה למען תיאוריה פילוסופית נאה, אלא למען נקודה יסודית מאד בהתקדמות החינוכית ומניעת קפאונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2003 11:10 |
|
| |
ווטו,
כתבת, מהותה של בחירה היא הכרעה בין שתי ידיעות.
אם נאמר שאין בחירה חופשית היינו שיש לכל בחירה סיבה ראשונית [אחדות], א"כ אין הבחירה הכרעה בין שני ידיעות, אלא שידיעה אחת חזקה יותר.
הייתי מנסח את זה כך,
ידיעה מסופקת,
ידיעה חזקה יותר של אחד מהצדדים,ואז,
הוא רץ לזה [רצון], ואין שלב של בחירה בינתיים.
אז בחירה הייתה משקפת את הפעולה ה'מעשית' של הידיעה בלבד, היינו הוא בחר לעשות כך וכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2003 17:55 |
|
| |
שלום,
קראתי כל הגדרות על ראשית פעולות והפעלת האדם, דעת, רצון כל השרשרת. האם דבריך מבוססים על מדע מוצק, או תחושת בטן? או מדע אנטומית אריסטטלית או של אבן רשיד? או אמונה גרידא.או אינטיציה עצמית של הבחנת דרכי פעילות שלך. רק לאחרונה קראתי סקירה על ספר שהמחבר עשה מחקרים מדעיים וגילה על ידי בחינת תאי המוח בשעת פעולת האדם, שקיימות פעולות רבות שאין בהן שום רצון מקדים, אלא נעשים אוטומטית ושריריתית. (בשרירות לבו).
על קושי מדעת, והרי בפועל יש מקרים שבמוחש הפעולה נעשית בשינה שלא מדעת, וגם בספרים כותבים שהיא נעשית על ידי חום, עצבות, או שאר מקרי גוף אי וולנטרי. האם יש להבחין בין ער לישן? זה שבעת פחד אין אפשריות להגיע לידי מצב זה, מהי הוכחה לדעת, הרי לפי התלמוד פחד עוצר דם נדה, והאם דם נדה גם וולנטרי?
|
|
|
|
|
