נראה לי שזוהי כתבה חשובה יותר מכפי שנדמה במבט ראשון. היא מעלה את השאלה: האם כל הפמיניסטיות הדתיות של 'קולך' וכו' אינן מייצגות בסופו של חשבון תופעה זעיר-בורגנית שבעה, שיש לה זמן, כסף וכוח להתעסק במותרות? האם כל מאבקי הסרק על גובה המחיצה בבית הכנסת , על מנייני נשים וכד' הם אכן מאבקים לפתרון מצוקה אמיתית? האם בעיותיה של יהדות ההלכה נעוצות ברבנים ה"סגורים" וה"קפואים" של "האורתודוקסיה המאובנת"? האם הישגיה של ש"ס בתחום קידום הנשים אינם פועלים במקום שבו הן צריכות קידום באמת?
אלו רק שאלות, ולכם - התשובות.
נשלח ב-4/7/2003 16:42
פמיניזם נוסח ש"ס
מכללה לבנות חרדיות. עדינה בר-שלום, בתו
של הרב עובדיה יוסף. צילום ארכיון: קובי
האם התנועה מקדמת קלמנוביץ'
נשים בכך שהיא
מאפשרת להן לעבוד,
או רק מנצלת אותן
כדי שהגברים יוכלו
ללמוד תורה ללא
דאגה?
אבישי בן חיים
הכנס הבינלאומי השלישי של ארגון הנשים הדתי פמיניסטי "קולך", אשר ממשיך
לטלטל את העולם הדתי-לאומי התקיים השבוע במרכז הקונגרסים בירושלים. בחדר 311
ניסתה ד"ר ענת פלדמן, מרצה במכללת "אחווה" ובאוניברסיטת בר אילן להתמודד
עם הביקורת העצבנית, שאיימה למוטט את התזה שלה, שעל פיה "ש"ס היא המפלגה
הפמיניסטית ביותר בישראל".
פלדמן טענה כי נשים זקוקות קודם כול לסידור לילדיהן, כדי שיוכלו לצאת
מהבית, וכי ש"ס עושה זאת טוב מכולם. על פי פלדמן, המחירים הנמוכים ברשת
המעונות של ש"ס מאפשרים לנשים המזרחיות לצאת לעבוד, ולמרות השכר הנמוך
שמקבלות בדרך כלל נשים אלה, יציאתן לעבודה עדיין משתלמת. היא הוסיפה כי ש"ס
סיפקה אלפי מקומות עבודה לנשים מזרחיות, במסגרת ארגוניה השונים, מוסדות
החינוך שלה והמשרדים הממשלתיים שהיו תחת שליטתה.
ועוד: ש"ס מעניקה לנשים השכלה בשיעורי הערב התורניים, המתקיימים במימון רשת
"אל המעיין", דואגת לתרבות הפנאי שלהן במסגרת התנדבותן כפעילות, ב"ימי כיף
לאשה הדתית" ובקייטנות לאמהות. את נשות יושבי הראש, יפה דרעי וציפי ישי,
ציינה פלדמן כמודל חיקוי לנשים קרייריסטיות.
הפמיניסטיות הדתיות-לאומיות התרעמו. לדבריהן, לא מדובר בפמיניזם ואפילו לא
ב"מבוא לפמיניזם". הן הדגישו כי קרייריזם נשי אינו עבודה בהתנדבות, וכי נשים
כמו יפה דרעי וציפי ישי צריכות להשתדל "להרוויח כסף, ואם אפשר כסף גדול".
אלה קנר מאוניברסיטת בן גוריון, שהרצתה על מעונות היום של ש"ס, הגיעה
למסקנות הפוכות משל פלדמן. לטענתה, דווקא במעונות היום של ש"ס מתקיים
"דיכוי של נשים", ובתנועה בכלל מתקיים "מנגנון דיכוי של נשים עניות",
באמצעות "מנגנונים שפועלים בצורה מוסווית, תוך הפיכתן של הנשים ללא נראות".
נשות "קולך" - שקיתונות הביקורת שהן סופגות הינן בעיקר בגין דרישתן להעמיק
את מעורבות הנשים במעשה הדתי, בכלל זה מעשים דתיים השמורים באופן מסורתי
לגברים בלבד - התעלמו בביקורתן הצודקת דווקא מהנקודות הידועות בעניין זה,
שהן כל כך נלחמות למענו. ש"ס היא חברה עם אידיאולוגיה חרדית שההיררכיה
המעמדית בה נקבעת על פי הגדלות בתורה, מסלול השמור לגברים בלבד. גם החוויות
הדתיות המשמעותיות המרכזיות סגורות בפני נשות ש"ס: הן לעולם לא תהיינה
שותפות אקטיביות בתפילות ובקריאת התורה, וגם לימוד גמרא אסור עליהן.
גם האפשרו ת להגיע למעמד גבוה באמצעות הזרוע הפוליטית של ש"ס חסומה בפניהן,
שכן ש"ס לא תאפשר לנשים להיות חברות כנסת מטעמה. השבחים שמרעיפה פלדמן על
ש"ס, אשר מאפשרת לנשים לצאת לעבוד וללמוד כדי לעבוד, כרוכים בהתעלמות
מהעובדה שהמטרה אינה שחרור האישה, אלא מתן אפשרות לגברים החרדים לא לעבוד,
ולהתעסק בלימוד תורה בלבד. יתרה מכך, מהפכת הנשים של ש"ס הובילה לכך שאם פעם
אפשר היה לומר על אישה ש"סניקית שעליה מוטלות כל חובות הבית, מהפכת ש"ס
מייעדת לה קבלת אחריות לא רק על עבודות הבית, אלא גם על פרנסת המשפחה.
האישה החזקה תאשר
מי שבכל זאת מחפש פמיניזם בש"ס, יכול להיאחז באירוע שהתרחש השבוע בישיבת
סיעת ש"ס בכנסת. לישיבה הגיעה במפתיע עדינה בר-שלום, בתו של הרב עובדיה
יוסף. היא ביקשה את עזרת הח"כים למען המכללה הייחודית לבנות חרדיות שהיא
מפעילה, מכללה שמעוררת התנגדות קשה מצד חשובי הרבנים האשכנזים. בין הפעילים
התעורר חשש כי הביקור הוא בניגוד לדעתו של יושב ראש ש"ס, אלי ישי. את ישי,
הנמצא בחופשה פרטית בחו"ל, לא ניתן היה להשיג. במבוכה שהשתררה נדונה השאלה
איזה בכיר בש"ס יוכל לפסוק בסוגייה העדינה, האם אפשר לאשר את ביקורה של בת
הרב.
השם הבולט שהועלה כראוי לפסוק בסוגייה, לא היה של איש מהח"כים, אלא דווקא
של יהודית יוסף, האישה החזקה בש"ס, אשר נשואה לרב משה יוסף, בן הזקונים של
הרב עובדיה.
שני דברים ברורים. ראשית, נשות "קולך" מנהלות מערכה, שהן לא יכולות לנצח
בה. השאיפה לשנות את מעמד האישה, תוך התעקשות להישאר בתוך תחומי
האורתודוכסיה, נראית בלתי ישימה בעליל. אם אכן יצליחו לשנות מן השורש חלקים
בציבור הדתי-לאומי - האורתודוכסיה תפלוט אותן, וייוולד זרם דתי חדש. שנית,
גם אם היה מתחולל המהפך, ומנייני תפילה של נשים היו הופכים, למשל, לעניין
מקובל לפחות השבוע במרכז הקונגרסים בבנייני האומה; אם מישהי היתה מנסה לארגן
מניין נשים ספרדי מתוך מאות הנשים שנכחו, היא היתה נוחלת כישלון חרוץ.
פמיניזם דתי מהסוג של "קולך" הוא עדיין סיפור של נשים אשכנזיות בלבד. הנשים
המזרחיות עליהן דיברה פלדמן יסתפקו במילים שפחות מפוצצות את הראש כמו
"מגדר", "העצמת נשים", "דיכוי פטריארכלי" ועוד ועוד, ויותר ממלאות את הבטן.
גלאט טלפון
אחת המחמאות שניתנו לחרדים במסגרת כנס "קולך" נבעה מתוך הביקורת הפנימית על
אובססיית הצניעות שהולכת וכובשת לה מקום בקרב חלקים בציבור הדתי-לאומי.
"לפחות אצל החרדים דורשים צניעות לא רק מהנשים, אלא גם מהגברים", אמרה שם
מישהי. והחרדים אכן ממשיכים במאבק באתגרים הצניעותיים שהעולם המודרני מזמן
להם. אחרי שנלחמו באינטרנט ובטלפונים הסלולריים, החל בימים האחרונים המאבק
נגד הטלפונים הביתיים.
היוזמה החינוכית עסקית החלה לפני כחודש. מודעות ענק תחת הכותרת "חללי
תשס"ג" התריעו נגד נזקיו של הטלפון הביתי וקבעו: "אילו היה ידוע כבר לפני
שנה כמה חללים מבתים טובים יפיל הטלפון בשנת תשס"ג, לא היה הטלפון דורך
40
על מפתן בית יהודי". על המודעות חתום "הוועד להגנה ממפגעי הטלפון".
אחרי שהוטמע בציבור החשש מהטלפון הביתי, החל בשבוע שעבר הקמפיין למכירת
"כרטיס חכם" שחוסם את האפשרות להתקשר לשיחות אירוטיות. מודעות ענק הכריזו:
"היות ונתרבו לאחרונה סכנות רוחניות עצומות על ידי הטלפון ומכשיר הטלפון
נהפך למשחית, רחמנא ליצלן, ורבים חללים הפילה וסכנה עצומה מרחפת על כלל
ישראל. וב"ה שהמציאו מכשיר החוסם את כל ה שיחות מקווים לא ראויים, אנו מגלים
דעתנו לכל אשר נפשות בני ביתו יקרים בעיניו: יחוש לעצמו להתקין בהקדם האפשרי
את המכשיר הנ"ל בטלפון בבית ובמקום העבודה כדי לשמור על קדושת בתינו". ויצאה
גם קריאה מיוחדת למנהלי מוסדות החינוך להתקין את המכשיר בטלפונים הציבוריים
המיועדים לתלמידים.
אחד העומדים מאחורי פרויקט הכרטיס החוסם הסביר, כי נעשתה "עבודת נמלים" כדי
אנא זכור שהרבה מהמהפכות החשובות יזמו וניהלו דווקא אנשים שבעים, משופעים בכסף ובפנאי.
לפרולטרים האמיתיים שלהם אין משאבים אלה, אין גם מרווח הנשימה להרים ראשם מסאון היומיום ולנסח מניפסטים...
האם מה שכינית מאבקי הסרק של הנשים השבעות והמשועמות הן גם תופעת סרק?
איני סבורה כך. נראה לי שיותר קל לנשים משועממות ללכת למועדון כושר או לשתות קפה עם חברה (יש בסביבתי הרבה נשים משועעמות, והן לא הולכות ומקימות 'קולך'ים). על אף שאני איני משתייכת לקבוצות האלה, תחושתי היא שעשיה כזו נובעת מצורך עמוק וממחויבות של אמת.
ולגבי האפקטיביות בהשפעה מבפנים?
ימים יגידו.
התחושה שלי שעוד נשמע על הקבוצות האלה רבות ושהן עוד לא הגיעו אפילו קרוב לפסגת ההשפעה שלהן.
נשלח ב-6/7/2003 08:31
ראשית, את המהפכות עושה המעמד השליט... מספיק לזכור שאת בני ישראל הוביל ממצרים משה רבנו שגדל כבן מלך אצל העשירים והחזקים...
ואת המהפכה הבולשביקית הובילו היהודים ברוסיה אשר דוכאו שם חברתית, אך אינטלקטואלית היו במעמד הגבוה דווקא......
באשר לפמניסטיות הדתיות... הרי זו תופעה שבוודאי תלך ותגבר. אחוז גבוה של נשים אינן מוכנות להשלים עם העובדה שהן תעבודנה והבעל "ילמד תורה" מבלי שיהיה להם חלק ונחלה בעניין.....
אגב, חלקן רחוק מלהיות עשיר ושבע... חלקן הן בעלי משפחות מאוד גדולות ורמת חיים נמוכה....
ובאשר לעזרתן לציבור, נדמה לי שצריך לשמוע את קולן... יגידו הנשים המשתתפות פה אם אכן הן תומכות בהן או לא....
בתור גבר, אני מייד חשוד בחוסר אובייקטיבית בכל מה שקשור לפמיניזם.. (ואולי בצדק)
נשלח ב-6/7/2003 08:56
הייתי מציע לכן/ם לקרוא , ולראות שדווקא הנשים הבאמת חזקות , חזקות מספיק להודות שיש חזקים מהן
ארווין סטיין הוא דור שלישי בארצות הברית. קשריו עם ישראל רופפים על-אף שחי בקהילה ששליחי המגביות וההסתדרות הציונית לא פסחו עליה, והירבו להזכיר את מדינת ישראל ואת צרכיה. ויהי היום, ובשיחה משפחתית אחים, אחיות ונכדים, צויינה העובדה שאף לא אחד מבני המשפחה ביקר בישראל "וזו באמת בושה".
ארווין סטיין, איש עסקים מבוסס האוהב את מנעמי החיים, החליט בעקבות אותה שיחה כי מן הראוי שהוא היהודי, יפקוד לפחות פעם אחת את מדינת היהודים ויסייר בעריה ובאתריה. החופשה השנתית הגיעה וסטיין הרווק פנה למשרד נסיעות של מכר וביקש להכין לו את הביקור בארץ. בהיותו דובר אנגלית בלבד, קיבל את עצת המכר לפיה כבר בשדה התעופה בן-גוריון ימתין לו מדריך תיירים עם רכב "אשכול" נוח ורחב, וכך יהנה מצפיה במירב יופיה של ארץ-ישראל.
ובוקר אחד וסטיין נוחת עם A.W.T בישראל, ואביסר גור ממתין לו סמוך לביקורת הדרכונים. אותו אביסר, איש בגיל העמידה, בנה לאורך השנים קשרים עם מוסדות לנכים שהשפיעו עליו שפע של עמלות וטובות-הנאה אחרות. כמדריך תיירים היה מנווט אותם בכיסוי של סיפורים שונים ומשונים למרכזי נכים ומוגבלים וכמובן שמכל תרומה נשמרו לו העמלות. וכך גם נהג עם מיסטר סטיין. אביסר היה חביב מאוד לסטיין, נטל ממנו את המזוודות ואת תיקי היד והוביל אותו אל מחוץ לשדה התעופה לרכב המאוורר. כשני ק"מ מהשדה, התחיל לספר לו על נכי צה"ל, נכי פיגועים ונכים מלידה והציע "הנה כאן, פה קרוב, יש מרכז מיוחד לנכי תאונות עם שיטות שיקום מדהימות שאינן קיימות אפילו בארה"ב".
סטיין האדיב הסכים לבקר במרכז ואת השעתיים הראשונות שלו בישראל עשה במרכז הנכים הסמוך לשדה התעופה. ובקיצור, במשך שבוע ימים ראה מיסטר סטיין גם נופים אבל הכיר באינטנסיביות גם את מרכזי השיקום של הנכים לכל סוגיהם, רח"ל.
בשובו לארה"ב התכנסה המשפחה בביתה של האחות מרי לשמוע על חוויות ביקורו של האח בארץ הקודש. ארווין סיפר על הנופים שראה בדרך ועל מדריך התיירים הנחמד אך הפטיר בנימה של צער: "באמת האנשים שם ממש נהדרים, אלא שרובם, ישמור הא-ל, נכים. נכים מכל הסוגים. עוד לא ראיתי מדינה כזאת. מה שמלחמות יכולות לעשות לעם שלם".
נזכרתי בארווין, שלראשונה שמעתי עליו מהרב שמואל הכהן אבידור, בקשר לכנס הבינלאומי השלישי של "קולך". מי שמאזין לדבריה של גב' חנה קהת, יו"ר "קולך", עלול לחשוב שרוב רבני ישראל רצים כל היום במדרשות ובבתי אולפנה ומחפשים איך להטריד מינית נערות חסודות; שכל בעל שני מכה את אשתו; כל אשה שלישית היא עגונה וכל דייני-ישראל מחפשים איך להעליב נשים ולפגוע בזכויותיהן. וכל זאת כדי להצדיק את ה"עמלות" שגופים שונים ומשונים מזרימים ל"קולך" ולשרת את עודף הזמן של נשים מבוססות ואשכנזיות, המחקות את התנועה הפמיניסטית החילונית בארץ ובארה"ב.
הכינוס של "קולך", "אשה ויהדותה", הוא שערוריה שאין כדוגמת מבחינת תוכנו. מדינת ישראל נמצאת עתה באחת השעות הקשות ביותר מההיבט הכלכלי והביטחוני. בעיתונות וברדיו מתפרסמות כתבות מצמררות על המצב האיום שאליו נקלעו משפחות חד-הוריות ומשפחות ברוכות-ילדים ואילו העוני הפושט גם לתוך חוגים שנחשבו מבוססים. באופן טבעי, הדבר הזה מביא עמו את צרור בעיותיו גם למשפחות שחיו בשקט ובשלווה זוגית. "קולך" על-פי סדר היום, הקדישה שעה וחצי לשולי הנושא החברתי: "פמיניזם דתי ומחוייבות חברתית".
ייאמר לשבחם של כמה אישים מרכזיים המזוהים עם "כנס לביא-עדה", שמעל דפי "עמודים", ביטאון הקיבוץ הדתי, מחו על הנתק שבין תוכנו של "כנס לביא-עדה" לבין המציאות היומיומית המרה והקשה. (מדובר בכנס שנערך בסוכות לפני כשנתיים כאשר הטרור שלט בערי ישראל.)
ב"קולך" לא למדו ולא הפיקו לקחים מאותו כינוס חשוב אולי אבל עקר, משום שהיה רחוק מיילים רבים מהמציאות של חיינו.
בעוד החברה הישראלית על סף התמוטטות ערכית ונתונה בקשיים איומים, קיומיים בא גוף כמו "קולך" ומנפח שוליים שבשוליים בחברה הדתית ופוגע קשות בדימויה של החברה הדתית כדי לפרנס תקציבים ממקורות שראו פירוט ב"בשבע" (של ערוץ 7). איפה "קולך" ואיפה המציאות האמיתית? והכל בשם הדת, כביכול.
שוחחתי השבוע ארוכות עם ידיד קרוב העושה שבועות רבים בהודו (בעיקר במנאלי) כדי להציל צעירים מהיסחפות לסמים ושקיעה בכתות המשעבדות את מאמיניהן. הוא סיפר לי בכאב לב כיצד צעירים וצעירות ישראלים, דתיים במספרים גדולים, פורקים כל עול. נגררים לסמים ומוצאים כל מיני היתרים עקומים לעבור על איסורי תורה. חלק מהצעירים והצעירות הללו הם בנים ובנות למשפחות ירושלמיות טובות ומבוססות, ש"קולך" היא הגורו הרוחני שלהן. במקום לעסוק בבעיות האמיתיות של המשפחה הדתית המזוהה עם המודרן-אורתודוקס, נתפסת "קולך" ל"העצמה נשית", לפוריות חריגה, ל"סידור החדש" וכיו"ב דברים שהם כרגע לא רלוונטיים לרבבות משפחות דתיות ומסורתיות.
אני מודה, אני מודאג מסוגיית האלימות במשפחה. אבל אחרי הכל, הבעיה קיימת בציבור שלנו במימדים שאינם מצדיקים את השערוריות המלאכותיות של "קולך". כמו גם הנושאים האחרים שהיא עוסקת בהם.
וייאמר שוב ושוב: "קולך" מנפחת בעיות שוליות בחברה שלנו, ואני למד שהיא גורמת בעקיפין נזקים כבדים בלא מעט בתים, שאלמלא "קולך" החיים בהם היו שבים למסלול תקין.
יש ל"קולך" מוסדות, יש כסף, יש זמן והרבה זמן, כנראה, לקהילה שממנה הגוף הזה שואב את מקור חיותו. וכמה חבל שכל זה אינו מנוצל לצרכים האמיתיים של הימים הללו ושל השנה הזאת.
ויהי רצון שמסרי "קולך" לא יפגעו באותן משפחות המוחאות היום כף לנואמים והדוברים בכינוס הבינלאומי השלישי, שרוח חכמים אינה נוחה ממנו.
נשלח ב-7/7/2003 05:29
אני בכלל לא מבינה את הכתבה שהובאה פה.
אם יש בהוויה הישראלית שלנו הרבה נושאים חשובים ודחופים, הדבר מפקיע את החשיבות של הנושא שעומד לדיון?
איש לא מזלזל בשאלות של חוץ וביטחון, בשאלות של עוני ופערים. השאלות שמעלה 'קולך' תקפות לא פחות.
זו נטיה ידועה של כל עקר/ת בית, לנקות את הבולט והנראה לעין -אבק וכו' ולהזניח את הלכלוך הנסתר יותר (עובש ושאר מרעין בישין), שלפעמים דווקא בו טמונה סכנה לבריאות בני הבית לא פחות מזה הגלוי והבולט.
הכותב מבכה את אותם "צעירים וצעירות ישראלים, דתיים במספרים גדולים", אשר "פורקים כל עול. נגררים לסמים ומוצאים כל מיני היתרים עקומים לעבור על איסורי תורה". הוא מוסיף: "חלק מהצעירים והצעירות הללו הם בנים ובנות למשפחות ירושלמיות טובות ומבוססות".
האם הקשר לא זועק לשמים? אם אותם צעירים וצעירות היו מוצאים מענה לשאלותיהם המעיקות ולצרכים הדתיים שלהם, אולי לא היו מקפצים על הגבעות בגואה בין טריפ לטריפ. מכאן, שהפעילות של גופים כמו "קולך", גם בהם יש מידה של דחיפות.
ולהגיד שבעיות של אלימות ביתית הן בעיות שוליות?!
נשלח ב-8/7/2003 09:09
* * * מהפכניות בעולם ההלכה * * *
נשים דתיות לומדות תורה מצליחות למוטט הנחות סטריאוטיפיות עתיקות יומין ולגרום לכך שלאט, אבל בהתמדה, העולם התורני משנה את פניו
במבי שלג
אם יש את נפשכם לדעת מנין, בין השאר, יצמח השינוי התרבותי שהחברה
הישראלית כל כך צמאה לו, הייתם צריכים להזדמן לבנייני האומה בשבוע
שעבר, לכנס "אישה ויהדותה", של פורום "קולך", פורום הנשים אורתודוקסיות,
המבקש להשפיע על הנעשה בתוככי העולם ההלכתי בכליו שלו.
כל מי שמצוי בנבכי העולם הדתי יודע איזו עוצמה חסרת תקדים צוברת מהפכת
הנשים לומדות התורה, וכיצד מהפכה זו ממוטטת הנחות מגדריות ישנות
המניחות, למשל, כי אישה אינה יכולה להיות פוסקת הלכה, אינה יכולה להיות
"תלמיד חכם", ועוד כהנה הנחות סטריאוטיפיות, שהפמיניזם שצמח במאה
העשרים הוכיח כי אין להן קשר ישיר למציאות.
אין צריך לומר, כי להנחות אלה
היה תפקיד מכונן בהדרה של נשים, במשך אלפי נשים, מלימוד התורה ומפסיקת
ההלכה, דבר שהביא לכינונה של הלכה, שבה קולן של הנשים כמעט ואיננו קיים.
מה, אם כן, חשיבותו העצומה של השינוי הנעשה בשנים אלה ומביא לתופעה
שנשים, צעירות ומבוגרות, מתנפלות על הכתבים התורניים לסוגיהם, כמוצאות
שלל רב? החשיבות אינה טמונה רק בלימוד, אלא בתוצאותיו המעשיות. קודם כל,
ישנה השמחה הפשוטה על המפגש הבלתי אמצעי עם כל כתבי ההלכה והחוכמה
העצומה, שהנחילו לנו אבותינו לדורותיהם. שנית, כמובן, מחלחלת תחושת הכוח
של מי שכבר מבינות את שפת ההלכה, את רזיה ודקדוקיה. שלישית, לימוד
תורני מקיף ומעמיק חושף את הלומדות למיקומן המושתק של נשים בתולדות
ימי ישראל ולמצבן הנחות בסוגיות שונות. בצד האהבה העצומה לתורה על
רבדיה השונים, נחשפות נשים רבות לחוויה של קרע פנימי, הנובע מן המצב
הכאוטי שלעיתים נשים מושלכות אליו מכוח ההלכה. למשל, עניין מסורבות
הגט.
מדוע, אם כן, משקפות הנשים הלומדות ואלה המצטרפות אליהן, תנועה של
שינוי ותקווה? הסיבה היא שנשים אלה חוות את ההדרה שלהן בדברי ימי ישראל
כדבר שניתן לשינוי ולתיקון. השינוי שבו מדובר איננו שינוי הבא לעקור את
התורה מן השורש, אלא להפך, הוא בא להעצים את התורה מכוח האמת הנחשפת
במציאות. המציאות של הנשים הלומדות תורה מגלה כי נשים אינן נחותות
מגברים מבחינה אינטלקטואלית תורנית או אחרת. באיחור של כמאה שנים
הגיעה המהפכה הפמיניסטית גם לעולם התורה, והיא עתידה לשנות אותו
מיסודו.
בכינוס של פורום "קולך", בשבוע שעבר בירושלים, השתתפו אלפי נשים וגם
כמה מאות גברים. באוויר היתה התרוממות רוח, שבאה מכוח ההכרה שהשביל הזה
כבר הפך לדרך. לאט, אבל בהתמדה, העולם התורני ישנה את פניו. לתופעה
הזאת עתידה להיות השפעה עצומה על החברה הישראלית ועל העם היהודי, עוד
בימינו.
נשלח ב-8/7/2003 19:14
אווווווףףףףףףףף!!!!!!!
אולי תפסיקו כבר לצטט מאמרים וכתבות מהעיתון ותכתבו משהו משמעותי???????
נשלח ב-9/7/2003 00:04
שחרית...עוד פעם 1 ודיי ? טוב ?
סינפלד ...אנא
הנה הרב רוזן
היטיב לעמוד על הבעייתיות
הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל (תיקוני זוהר, תיקון סט, צט ע''ב). זוהי קביעה שיש לה משמעות 'טכנית' בעולם הקבלה, אולם יש בה גם רמז עם נופך של הומור למתרחש בעולמנו. נושאים יהודיים, הגותיים והלכתיים, תלויים במזל. יש נושאים, שיביאו את הקורא להזדהות אתם באופן מיידי, ולעומתם, יש נושאים שכל הכותב עליהם שם נפשו בכפו, וללא ספק ייפגע מימין, משמאל, או משניהם כאחד.
מעמד האישה הוא אב-טיפוס לנושאים מסוכנים אלה. גבר שיכתוב עליו עומד בפני אלטרנטיבה ברורה: אם יעיז לכתוב 'נגד' הרי הוא חזיר גברי שוביניסטי. אם יכתוב 'בעד' - הוא 'פַּטֶרנליסט'. אף על פי כן, לא אמנע מלהעיר כמה הערות על הנושא. המוקד להערותיי היא אימרתו הקלאסית והמושמצת של ריש לקיש (יבמות קיח,ב ובמקבילות שונות) ''טב למיתב טן-דו מלמיתב ארמלו'' (= טוב [לאישה] לשבת בצוותא מלשבת בודדה). רש''י מלמד אותנו שריש לקיש השתמש כאן במשל הדיוט, דהיינו משל עממי (כתובות עה,א), המתאר מציאות לא תמיד חיובית. ריש לקיש הוציא את הפתגם מהקשרו והפך אותו לכלל משפטי, ולדעתי גם 'פילוסופי'.
חושבני שריש לקיש בא להזהיר אותנו בפני סכנה חמורה. העולם המודרני תרם רבות לשחרור האישה ולשוויון המינים. הפמיניזם, ובעקבותיו הפמיניזם הדתי, סבור שעדיין לא סיים את מלאכתו, ולפניו משימות רבות נוספות. לתהליכים חיוביים אלה התלווה תהליך איום; הקשרים החברתיים נפרמים, המשפחה נהרסת. האדם שוחרר, אך נפל למאסר עמוק יותר: הבדידות, המסוכנת יותר לאישה מאשר לגבר. כאן נעוץ המסר שבדברי ריש לקיש, המופנה הפעם אל הפמיניזם הדתי. אנו חייבים להיות שותפים במאבקי ה'בעד' וה'נגד', לתקן כל מה שניתן לתקן, אך אל נפגע, לא ישירות ולא בעקיפין, בזוגיות ובמשפחה. טוב יותר לשמור על המסורת של הטן-דו, של היחד המסורתי על בעיותיו, מאשר לדון את האדם המודרני, ובייחוד את האישה, לבדידות.
עוד ארוכה הדרך, אך עלינו להעריך את מה שעשינו. למרות ערך הענווה והביקורת העצמית, למרות השאיפה לתיקון מתמיד, ברור לי שהחברה הציונית-דתית יצרה זוגיות שהיא נווה במדבר האינדיבידואליסטי הפוסט-מודרני. אלה הם חיים בהם האישה לוקחת חלק פעיל, מבלי לעזוב את המייחד אותה כרעיה וכאם. לדאבוננו פעמים רבות מדי חברתנו נכשלת. לדעתי, כי חלונותינו פרוצים ורוחות העולם החיצוני חודרים לתוכנו. עלינו להיאבק נגד רוחות אלו המתבטאות באמצעי התקשורת למיניהם, ומעידות לדאבוני שאין הפמיניזם הדתי יכול לקבל השראה מהעולם החיצוני בעניינים שבינו לבינה.
* * *
המבקרים את אימרתו של ריש לקיש לא שמו לב לכלל נוסף שחז''ל מלמדים אותנו. הבבלי בכתובות (פד,א) מביא בסוגייה הלכתית מסוימת את דעותיהם של ר' יוחנן ור' אלעזר, בני דורו של ריש לקיש, המנסחים עיקרון נוסף: ''משום חינא (=החן)''. כך מפרש רש''י: ''משום חינא - שימצאו האנשים חן בעיני הנשים ויהיו נישאות להם''. 'חינא' זה יותר מחן, זה לבוא לקראת הנשים ''שלא תדאגנה (הנשים) להפסיד כתובתן'', במקרים בעייתיים שיכולים להתעורר.
מפרשים שונים ניסו לחבר את מושג ה'חינא' עם מושג ה'טן-דו'. אין ספק בעיני ששני העקרונות הללו מנוגדים, אך שניהם אמת, ולפיכך משלימים זה את זה. ה'חינא' הוא בדיוק המושג הסימטרי ל'טן-דו'; בטן-דו מועלה ה'אינטרס' הנשי להתחתן, ב'חינא' מועלה ה'אינטרס' הגברי. מי שאיננו רואה את שני הצדדים האלה, איננו רואה את ההלכה בשלימותה, בריבוי פניה, בריאליזם שלה.
* * *
כפי שהבאתי לעיל, רש''י לימד אותנו שהאימרה על 'טן-דו' היא במקורה פתגם עממי. החכמים מביאים פתגמים אחרים דומים אך אינם מסכימים עם המציאות. ברייתא אחת קובעת אפילו בצורה אכזרית שהטן-דו כפי שהובן, דהיינו הנישואים בכל מחיר, באו לפעמים לשמש כיסוי לחיים לא-מוסריים. החכמים חושבים אחרת. 'חינא' פירושו שהגברים חייבים לעזור לאישה לממש את עצמה. אך מיישום העיקרון בסוגיה התלמודית למדים אנו שלא כל מה שנראה ריווח הוא באמת זכייה. יש לפמיניזם כר פעולה נכבד, אך אל לו לשחרר את האשה בכוח מ'מאסרה'. ההצלחה בקריירה, בעסקים, בפוליטיקה, אינה יכולות לבוא במקום היחס האנושי וברכת האמהוּת. במקום לשאוף להיות גם היא פטרנליסטית, עליה לפתח את קולה הנשי המיוחד, קולה המטרנליסטי
את שואלת: "אם יש בהוויה הישראלית שלנו הרבה נושאים חשובים ודחופים, הדבר מפקיע את החשיבות של הנושא שעומד לדיון"?
יפה דרשת. גם אם את צודקת, ואין בהם כדי להפקיע את החשיבות וכו' - במקביל גם אין בכך כדי להפקיע דיונים אלה מחזקתם הנ"ל - דיונים של ציבורים זעיר-בורגניים שבעים.
אבל לדעתי יש בהם כדי להקפיע את החשיבות וכו'. שאלת גובה המחיצה ומנייני נשים היא בעיני קטנונית, לא רק בהשוואה לשאלות הבוערות שעל הפרק, אלא גם בפני עצמן. קל וחומר בהשוואה לבעיות הבוערות שעל הפרק.
יתר על כן, מה עם הסיפא של הודעת הפתיחה? האם ש"ס איננה עושה לקידום האשה הרבה יותר, ובמקמומת שבהן נשים צריכות קידום באמת? האם קידומן של נשות שס למעגל הלימודים, למעגל העבודה ולמעגל העשייה הציבורית איננו משמעותי הרבה יותר, מבחינת מעמד האשה, מאשר המאבק על מנייני נשים ועל גובה המחיצה?
א"ג
נשלח ב-14/7/2003 15:37
א"ג,
כאמור, איני מכירה את "קולך" מבפנים. הרושם שלי הוא שהן עוסקות שם בדברים יותר חשובים מגובה המחיצה, אם כי גם זה נושא ראוי.
אמנם סימפטום לבעיה ולא הבעיה עצמה, אבל גם בגילויי המחלה צריך לטפל.
ולגבי נשות ש"ס האמיצות, הרי בא 246 והראה לך טיבו האמיתי של הפמיניסם הש"סניקי. וכל מילה נוספת מיותרת.
נשלח ב-15/7/2003 01:16
שחרית,
הפמיניזם הש,סניקי איננו פמיניזם נוסח המערבי, משום שהוא איננו נובע מתוך תפיסה עקרונית של שויון בין המינים. מן הבחינה הזאת, צדקו נשות קולך שטענו כי אין זה אפילו 'מבוא לפמיניזם' (ראי לעיל). ואולם, הפמיניזם הש"סניקי, ללא אידיאולוגיה פמיניסטית, מביא בפועל לקידום מעמד האשה במידה ובהיקף ששום פורום פמיניסטי איננו חולם עליו. כל מאבקי הפמיניסטיות הדתיות לא היה מקדם אשה אחת מירוחם או ממוסררה אל עבר ההשתלבות במעגל העבודה, במעגל הלימודים או במעגל העשיה הציבורית. גם אם המחיצה הייתה מונמכת לרצפה - הנשים הללו לא היו נהנות מזה כמלוא נימה, ולא היו מפיקות מכך כל תועלת. ספק אם אפשר להכחיש זאת (ובכל זאת, אשאיר פתח למכחישים ולא אכריז כי כל מילה נוספת מיותרת...). ובכן, הפמיניסטיות צריכות להכריע מה חשוב להן יותר: קידום מעמדן של נשים, הרחוקות מרחק רב משויון, בשיעור ניכר ובעניינים החשובים - או שמא קידום מעמדן של נשים הנהנות ממילא ממצב כמעט-לגמרי-שוויוני בשיעור מועט ובעניינים טפלים וקטנוניים?
והוא הדין ברב עובדיה: מה חשוב יותר, רטוריקה פוליטיקלי-קורקטית או תכל'ס מעשים בשטח?
נשלח ב-15/7/2003 01:33
הערה. אולי יסודית.
איני אשה. ממשפט טריביאלי זה נובע שאיני יכול להבין מה חשה אשה, את התיסכול, את האידיאלים שאינם יכולים להתממש, את התקווה שאולי יש מקום בהלכה לעשות יותר.
אבל יש לי דמיון. וכשאני משתמש בו, נדמה לי שאני מבין לרוחן של בנות "קולך".
במידה שאני מבין מה הן תובעות ומה הן עושות, איני מסכים לזה. הדרך להכניס שינויים, אם יש כזו, עוברת דרך פעילותם של תלמידי חכמים (אולי פעם גם של תלמידות חכמים, וכבר היו דברים מעולם), אבל לא דרך מפגני כוח באופנים שונים.
כמו כן, צדק מי שאמר שרק מי שיש לה פנאי, כסף ועוד כמה תנאים יכולה להצטרף. לאחרות אין זמן וכוח. כשנלחמים לשרוד, אין אפשרות לדון בשויון כן או לא.
אבל בכל זאת יש כאן משהו מהותי. מי שגדלה על העקרונות המערביים של שויון, קשה לה להשלים שהגבר ילמד תורה וגמרא, והיא לא. שהגבר יניח תפילין, והיא לא. שהגבר יכול להעיד, והיא פסולה לעדות.
מה יש? האם היא אינה יכולה להיות אובייקטיבית? נכון, היא יכולה ללדת והאחריות לילדים עליה, ולכן היא פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא. אבל כאשר עבר גיל הלידות, מה אז?
ובכלל, החיים הם שיתופיים, אז אי אפשר להעניק לה נתח גדול במקצת מעולם המצוות, מהסיפוק שמכנים "רוחני"?
וגם אם זו שאיפה מוטעית, כפי שיש כאלו שמסבירים בטוב טעם ודעת, הפצע כואב.
עד כאן מה שאני מסוגל להשיג בדמיוני.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-16/7/2003 05:01
א"ג יקר,
נראה לי שיש מקום לשאול מה טיבה של העשייה בש"ס. ושוב, איני מכירה אותה מבפנים ואיני יכולה להעיד עליה אישית. אבל ראוי לשאול מה המטרה בקידום הנשים שם, האם שינוי או שימור מצב הנשים תוך שיפור התנאים (בבחינת הכנסת טלוויזיה צבעונית לתאו של אסיר, במחילה).
ואכן, אין זה גורע מהעשיה החשובה שמתוארת בכתבה שהובאה פה על נשות ש"ס.
הויכוח מה חשוב יותר מעונות ותנאים סוציאליים או גובה המחיצה, אינו מיוחד לעיסוק בפמיניזים דתי. הוא קיים בכל תנועה שדורשת שינוי חברתי.
אני זוכרת למשל את הצעקות הרמות על השקעת המוני משאבים במאבק משפטי כדי שאיזו נערה שנולדה עם כפית כסף בפה תוכל ללכת לקורס טיס בצבא, בזמן שלנשים בארץ יש בעיות כל כך אקוטיות של אפליה בתעסוקה ובמשכורת וכו'.
נו, מה נגיד על זה, אל תניח(י) ידך מזה ומזה כי שניהם כאחד טובים.
מיימוני יקר,
לא רוצה "מענקים, רוצה לקחת את מה ששלי...
נשלח ב-17/7/2003 12:33
תיקון טעות קטנה-גדולה
המאמר האחרון ש246 הביאה הוא לא של הרב ישראל רוזן אלא של פרופ' שלום רוזנברג, וכותרתו - טן-דו וחינא.
