ההוכחה האונטולוגית למציאות אלוקים

"התכוונתי לומר שהיקום כפי שהוא מוכר לנו הוא במורכבות סדורה, ולא כאוטית סתמית."

ואיך לדעתך אמור להראות יקום "סתמי"? האם לא כל רצף של מאורעות מיניה וביה מהוה סדר כלשהו?

עוד על זאת,

ראה למשל פה http://www.gutenberg.org/files/5740/5740-h/5740-h.htm בסעיפים 6.32 עד 6.372 - במיוחד סעיפים 6.341  ו-6.342 .

וכאן http://plato.stanford.edu/entries/wittgenstein/#Rul :

חומר למחשבה.




"נסה להסביר עמדה בה ישנו בורא רק איננו רלוונטי לעולם"


לא אמרתי "איננו רלוונטי" - אמרתי שאין ההנחה בדבר קיומו באה להסביר כלום.

למשל, תחשוב על העובדה הטריוויאלית הבאה: אני יושב עתה מול מחשב.

האם ההנחה אודות כך שאני יושב עתה מול מחשב באה להסביר לי דבר מה?

אולי תגיד שהנחה זו באה להסביר לי את העובדה שאני רואה עתה מראות מסויימים, נגיד (או עובדה אחרת כלשהי לפי
בחירתך. (

אוקיי. 

וההנחה שאני רואה מראות מסויימים (או כל עובדה אחרת שההנחה בדבר היותי יושב מול מחשב באה להסביר) - האם היא עצמה באה להסביר משהו? 

גם אם תענה "כן" - בסופו של דבר תגיע למה שנקרא "brute facts" - שלא באים להסביר כלום אלא פשוט נתונים כעובדות. 

כמו שידידינו וויטגנשטיין מהלינקים דלעיל אמר "Explanation must have an end"  : 

צורה אחרת להגיע לאותו דבר תיהיה באופן הבא:

הפילוסוף של המדע קארל המפל, מנסח הסכמה הנומולוגית-דדוקטיבית http://plato.stanford.edu/entries/scientific-explanation/#2,  הבחין בין הסבר (explanans) למוסבר
 (explanandum)

עכשיו , ניתן לשאול:  האם המוסבר עצמו מסביר משהו?

לעתים כן.

לדוגמה: סיבוב כדור הארץ סביב השמש מסביר (בין השאר), יחד עם הנחות נוספות,  את חילופי היום בלילה וחוזר חלילה. וסיבוב זה עצמו מוסבר ע"י חוקי ניטון  (ביחד עם הנחות נוספות).  

אבל ישנן עובדות שהן עצמן פשוט נתונות ודורשות הסבר אך אינן מסבירות כלום. ואלו הן העובדות ה"גסות " עליהן דיברתי מקודם.

עכשיו, זה שעובדה מסויימת דורשת הסבר, אין זה אומר שניתן לה הסבר בפועל או שאי פעם יינתן לה הסבר כזה או שהסבר כזה בכלל ייתכן. 

 דוגמה מובהקת של עובדה שאיננה באה להסביר כלום, איננה מסבירה כלום בפועל ואיננה מוסברת על ידי שום דבר וגם קשה לדמיין מה יכול להיות הסבר לעובדה זו - ואף על פי כן, קשה להכחיש את ממשותה - היא עובדת קיומן של האיכויות (Qualia) 
http://plato.stanford.edu/entries/qualia/
.

אני מביא את הסכמה הנומולוגית הדדוקטיבית רק כעוד ראיה לכך שלא כל הנחה בדבר עובדה כלשהי באה להסביר משהו. 

אז עבורי קיומו של אלוקים הוא עובדה כזאת.

     

 
"דבר נוסף נסה להסביר (ושוב לא את עצמך) הכרה כלשהיא ששיכת בבורא. הרי כל הכרה היא מוגבלת במושגה האינדוודואלי, ברגע שאתה מניח הכרה בבורא פירושו שאתה שם בו חילוקים ולמעשה אתה הופכו לאדם-על.
"

אם מה שמטריד אותך זה שלילת התארים, אז אני באמת לא מחזיק בשלילת התארים. שלילת תארים באמת איננה מאפשרת אמונה בעלת פשר באלוקים.

אם מה שמטריד אותך הוא היאך תיתכן ידיעה מצד האלוקים, מהי ידיעתו של אלוקים ושאלות דומות, אז היה לי דיון מאד ארוך עם החבר "שומר תוכחות"  בנושא זה באשכול אחר, "מהי כפירה" החל מעמוד זה(לא מצליח לפתוח את העמוד - השרת שוב עושה בעייות - יאללה עם האתר הזה...)    .   הגענו בסוף למסקנה שידיעתו של אלוקים איננה דבר מה כה בלתי ניתן להיות מועלית על הדעת כפי שנראה במבט ראשון.

עיין שם.

" ובנוסף מהי הכרה בכלל "

שאלה גדולה שאלת – בשביל לענות עליה קיים תחום שלם הנקרא אפיסטמולוגיה. אני כרגע לא נוקט בעמדה אפיסטמולוגית מסויימת – ואין בזה צורך גדול לדיונינו. הפואנטה שלי היא שכשאנו מדברים על הכרתנו את אלוקים או הכרתו של אלוקים את העולם, אל לנו להתכוון למשהו אחר מאשר כשאנו מדברים על הכרתנו-אנו את העולם – ולא, דברינו מסתכנים בלהיות חסרי משמעות....