ההוכחה האונטולוגית למציאות אלוקים

כמדומה שאם ניקח מודל לחיקוי בהעלאת ספרים על שולחן, אתה בהחלט מודל טוב.

ואשר על כן, הנני מכבדך להורידם עד האחרון שבהם.

בורג ווטו

אתם נלחמים נגד הפחד מאתיאיזם, נגד הרגל רב שנים שאת האלוקים אסור לעזוב גם לצורך גילוי האמת (בעצם אמיתותו).

צריך קודם למצוא איזה פסוק או מאמר חז"ל או איזו שהיא סמכות רבנית שתאמר שאלוקים מוותר על האמונה שאינה עומדת במחקר האמת, שאלוקים אומר על עצמו את מה שאמרו הפילוסופים: 'אהוב את סוקרטס אבל את האמת עוד יותר'.

תראו איך נפתח האשכול: 'ההוכחה...'. זאת אומרת המבוקש מונח מראש, השאלה רק באיזו הוכחה נשתמש! אשאלכם, חברים יקרים, הלזה ייקרא הוכחהחהחהחה?

חברים יקרים,

האשכול נגרר מעט אל מחוזות אחרים: מן הדיון בהוכחה האונטולוגית אל הדיון בכוחן של הוכחות רציונליות בכלל.

אתחיל מהסוף:

בוגי,
אני מתאפק שלא לקטול אותך על ההערה. "ההוכחה האונטולוגית למציאות אלוקים" היא מונח "טכני", פשוט אין למהלך זה שם אחר. "הוכחה" איננה בהכרח תקפה, היא רק מתיימרת להיות כזו, ומכאן השאלה אם הוכחה ספציפית זו תקפה או לא (אילו היית קורא את הודעת הפתיחב קצת מעבר לכותרת, היית רואה שבכך בדיוק במקש האשכול לעסוק). למעשה, ספק אם ישנה הוכחה כלשהי למציאות אלוקים החסינה בפני הביקורת.

ווטו,
האתה הוא זה, ווטו, אביר ההגדרות, המילונים וכו'? הלא אתה הנחלת לפורום זה, יותר מכל אדם אחר, את התביעה להעלות גם להעלות את הדיונים הפילוסופיים, וגם בשפתם המקצועית, ובלבד שיינתן לשפה זו תרגום נאות!

מימוני,

בוודאי לא אחדש לך דבר בטענה הבאה, אך מכל מקום יש להעלות אותה (ומה עוד שהבקיאים ב"תולדות הפילוסופיה" ממילא אינם אמורים לחדש
): אתה מודה שהספקנות מוליכה לאבסורד; אם כן, מה טעם יש להחזיק בה יותר מאשר ב"אבסורד" (לכאורה) של אמונה בשכל, בחושים או, להבדיל, בתורה?
משוכנעני שכבר חשבת על כך ותשובתך מוכנה עימך.


א"ג

אידך גיסא

זמן רב לא עסקתי בספקנות בתולדות הפילוסופיה. פעם הקדשתי לנושא זה זמן רב. התשובה היא שיש כמה סוגי ספקנות וספקנים, והקונסיסטנטיים שבהם אכן אינם יכולים לטעון שהם *יודעים* שאי אפשר *לדעת* כלום, כי זו סתירה. יש להם רק ספקות. (בושה ששכחתי את המונח הטכני, אך נדמה לי שזה ספקן אמינות).
עלי לפשפש בניירותי כדי למצוא את מסקנותי דאז בנושא זה.
שאלה זו נידונה כבר בפורום לאחרונה, אך כנראה באשכול אחר.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אד"ג יקר,

תודה על השבחים. אשתדל לעמוד בהם בלי להשתעבד להם!

בנושאי אחרים, גם אם אני רואה אחרת, אין לי מניעה לנסות לשים את עצמי ב"נעליים" של הצד שכנגד, אבל בנושא זה שבציפור נפש האדם בכלל והיהודי בפרט, יש לי קושי.

כתבת: "ספק אם ישנה הוכחה כלשהי למציאות אלוקים החסינה בפני הביקורת."
העיקרון מאחורי משפט זה הוא אחד מהדברים [ואולי העיקרי מהם] שהביאוני לחפש לי רב [שתודה להווה מצאתי]. הרי איך ניתבע להאמין במה שאינו מוכח? איך אלוקים הוא נידון כישות הצריכה הוכחה והניתן לספק ולשלילה?

התשובה אליה הגיעני הווה אלוקיי [בלי להיכנס כאן למהותה], מוכיחה לי שידיעה זו היא אכן ידיעה מוחלטת [לא "מוכחת מאליה" כי יתר על כן] איננה זקוקה להוכחה אלא למיקוד וברגע שממוקדים [למרות שתמיד אפשר יותר] שמים לב שתמיד היתה ידועה ולא שייך אחרת.

לכן, כל דיון בצורה העתיקה התופסת הווה [ולא רק את "שמו"] כאישיות מצומצמת הניתנת לדיון "אם קיים" ו"איך מהותו או תכונותיו", מהווה לגביי חילול.


[מיימוני, אני מקוה שבניירותיך לא תמצא גם את אלוהיך ]

אידך

ראית את הרימון שלי?

הבאתה כ'הוכחה' בלי לציין את שציינת בהודעתך האחרונה, מניחה שהיא הוכחה ככל ההוכחות. ככזו מלמדים אותה, בסוף סדרת ההוכחות הפילוסופיה על האל. חוסר ההקפדה לציין את זה מוכיח אי איכפתיות לדיוק בנושא ועל זה התרעתי!

מוקדש לכל מי שרק עיניו תפגענה בהודעה זו.

חכמים יקרים, ד"ר מתורבתים, פילוסופים מתוחכמים.

הידעתם שאפשר לדון בכל נושא ללא "מונחים טכניים" ללא "הוכחות" וללא "מילים"?!

דיי כבר, נכון שהכותרת מעידה בדיוק על מה נדון הענין, אבל רק מן הכותרת עלינו לבוא ולומר כן אונטולוגית או לא אונטולוגית, יש אלוקים בלי אונוטולוגיה, נקודה.

מי שרוצה לדעת מיהו האלוקים, שיעמוד ויצעק, ומי שלא מחפש את אלוקיו אלא דרך משקפי האוניברסיטה, או משקפיים שרוטות, שיערב לו.

תבזבזו זמן, תתפלספו, תדונו, תתווכחו, אבל דבר אחד דעו, אמת מתקיימת ללא מילים פלצניות, וללא כל סגנון שונה.

הווה הוא האלוקים.

ומי שיבין מהודעתי שהנני מתכוון לתקוף פילוסופיה, ידע מלכתחילה שלא הבין מה כתבתי.

בורג?

האם אתה מתכוון לזה שאדם בעל מחשבה רציונלית בהכרח יכיר את אלוקיו? למשל כמו אברהם אבינו?

'כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמה, היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג ולא יהיה לו מנהיג, ומי יסבב אותו, ולא היה לו מלמד ומודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטפשים, ואביו ואמו וכל העם עובדי עבודה זרה, והוא עובד עימהם, ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד'

מורי ורבותי: משום מה רק עתה נקלעתי לאשכול הזה ואני מעט מופתע. א"ג עשה מעשה ברק 'הלך עד הסוף' ופתאום התברר שמיימוני ספקן ווטו נוטש בסופו של דבר את הראציו לטובת החוויה האינטואיטיבית.

ווטו יקירי: אין שום ערך לחויות האישיות זולת לצורך אילוסטראציה, או החווית כיוון אבל אם אתה רוצה לקבוע דבר מה כאמת, לא כ'אמת שלך', עליך להעמיד את דבריך להפרכה. אין אמת כפי שכבר הראה פופר אלא אם היא מוכחת מתוך הספק. 'ככה זה', 'אני רואה את זה', זה מתאים למשגיחים, לברגים הקטנים ולשאר הנשים והקטנים.

מיימוני
אולי תגדיר ביתר בירור איזו ספקנות זו: האם אינך מאמין בכוח של השכל אלא בכוחו של..(מה?) האם אתה פוזטיביסט הסבור שהכל עניין של ניסוח? אולי הספקנות שלך היא דווקא קרטזיאנית הטוענת לספקנות כנקודת מוצא?




תוקן על ידי - מוישהגרויס - 10/07/2003 23:20:08

לעצם העניין והנושא:
אכן א"ג אין כמו ההוכחה הזו כדי לדון עליה אינטואיטיבית. וזו גישה מרעננת ונאה:

פעם ביקרתי בשוק ערבי ושקלתי לקנות שטיח. המוכר היה חלקלק ומשכנע, השטיח נראה טוב וזול מאוד אבל היה לי תחושה כבדה שעובדים עלי.
בדקתי את השטיח מכל כיוון ותהיתי. איפה הרמאות פה, הרי לא ייתכן שהשטיח הזה באמת בסדר.

כך גם בפעם הראשונה בה למדתי את ההוכחה האונטולוגית לא נתקפתי ברגשות הקודש של אנסלם אלא נתקפתי באותה תחושה מעיקה ולוחצת "איפה הקאטש פה, איך הוא מצליח לעבוד עלינו?" כי הרי לא ייתכן שממשפט כזה, א-פריורי מושגי ושכלי בלבד נוכל להקיש לעבר המציאות. על המציאות עליך ללמוד מניתוח המציאות ולא מתוך ניתוח מושגיך שלך.

אז אקווינס (אליו התכוונת מיימוני?- כומר בשם קאטרוס תקף את דיקארט על סמך דברי אקווינס) כבר תקף את ההוכחה מההיבט עליו דיברת, קנט מצא בעייה טכנית משהו. מציץ ונפגע טוען שזה פרדוקס. (אבל זה לא, שכן יש להבדיל בין קיום כמושג וקיום במוחש. והשלב הראשון מדבר רק על קיום כמושג כאשר ניתוח המושג מביא להיסק של קיום במוחש)
ואשר לטיעון של קאטרוס זו התקפה חלשה מאוד משום שבשונה מכל שאר המושגים הספקולטיביים אלוהים במהותו ומעצם הגדרתו הינו 'מחוייב המציאות' זו אינה תכונה נוספת אלא הכרח מתוך הגדרת המושג עצמו. ברגע שאמרת אלוהים אמרת 'ישות החייבת להיות'. לכן ברגע שהנך יכול לתפוס ולהמשיג את מושג 'האלוהים' השגת דבר שאינו יכול לא להיות. והיות והינו דבר, ולא הגדרה מילולית הריהו גם נמצא. קשה מאוד למצוא את הבעייה בהוכחה הזו למרות שאינטואטיבית דרך הוכחה זו מנוגדת להנחות יסוד אחרות.



תוקן על ידי - מוישהגרויס - 10/07/2003 23:54:43