ההוכחה האונטולוגית למציאות אלוקים

אתה סותר את עצמך

כי את ה"מוגבלות המוחית" אתה מקבל מפני שמאמינים בה'

המוגבלות המוחית היא הסקה תבונית פשוטה

פאנק גאה

ברוך הבא אל הפורום

א. מדוע לא שמו לב לטענה שהקיום אינו יכול להתחדש על ידי הגדרה? זו היתה טענתו של גאונילו, כפי שציין אידך גיסא, וכמוהו סוברים עד היום חלק מהכותבים באשכול זה. אתה, אני ואחרים.

ב. כשכתבת "מוגבלות מוחית", אני משער שהתכוונת למוגבלות מנטלית, כי מדוע לנו להתחייב להסבר כזה או אחר של כושר המחשבה ותלותו במוח שלנו?
ואולי כוונתך כפשוטם של דבריך?
אכן זו בעיה. אנו רגילים לחשוב שמחשבתנו חופשיה לחלוטין, שהאדם יכול לדמות כל דבר, אפילו, כדברי הרמב"ם, לתהות לעצמו אם האלקים ישנו או איננו (זה לא דבר טוב, לפי הרמב"ם, לפחות לא עבור ההמון). ובכן, כמדומה לי שאפשרות דיון חופשית זו סותרת את האשמתך...

אמנם, רשאי אדם לתהות אם יש דברים שאין הוא מסוגל להשיג עקרונית. אך תהיה זו תישאר עקרונית ספק שיעיק עליו כל עוד ירצה לחשוש לו.

קנט ניסה ללכת בכיוון ההפוך, ולשרטט את אופי החשיבה מתוך עיון בפעילותה. אם אתה חפץ ללכת בדרכו, אתה מוזמן לעשות זאת, אולי באשכול אחר, ונלמד ממך.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

"מוגבלות?!"

גבול היינו כשיש משהו מזוהה מעבר לו. מה שאיננו יודעים את המחר הוא כי אינו קיים עם כל אמותנו על הופעתו עם כל פלאיו. לכן אין לנו אלא את המזוהה ודימוי המעבר הוא פנטזיה נעימה ולא בה יש לבקש את האלוקים!

משום מה נשתכח האשכול הזה ונבלע בתהומות הפורום מבלי שזכה לליבון יסודי וסילוק הקושיות שבתוכו. אני חושב,כקאנט וההולכים בדרכו, שכל ראייה תיאסטית נשענת על הראייה האונטולוגית. לכן עלינו להמשיך ולהעמיק בה ולהראות שהיא אמיתית.

[ווטו היקר, ראה את זה כתרגיל אינטלקטואלי גרידא או כשחמט וירטואלי בין כותבי פורום זה]

א. שואל רבנו מימוני את טענת האריה הנמצא. ואכן, במבט ראשון, נדמה שחשפנו את האבסורד שבראייה האונטולוגית. הרי תמיד אוכל להמציא מושג כמו רבינו-מיימוני-הנמצא-בחדרי-המושלם ולאור הראייה האונטולוגית רבינו אכן יהיה חייב להמצא בחדרי. זה המקום לבצע הפרדה בין מציאות הכרחית למציאות מקרית. מציאות מקרית היא מציאותנו, היא כל מציאות שקיומה תלוי בסיבות אחרות. מציאות הכרחית היא מציאות שאיננה תלויה בסיבה אחרות, החיוב שלה חייב להיות פנימי. עכשיו קל להסביר מדוע מושגים כמו אריה-הכרחי או פורום-הכרחי הם סתירתיים כי מציאותם מקרית, אבל מציאות הישות המושלמת מתכלית - מתוך הגדרתה בלבד - איננה תלויה בסיבות אחרות ולכן יכולה להיות הכרחית.

עכשיו הספקן יגיד:"עצור רגע, האין פה שוב מעשה כשפים בו אתה מסיח את דעתנו? הרי ירית חץ ורק אז שירטטת את העיגול". ובכן, יש 2 אפשרויות לוגיות:

1. יש הכרחי קיים
2. יש הכרחי לא קיים.

[קיים = מציאותו הכרחית].

המשפט השני מכיל סתירה מניה וביה, ואילו המשפט הראשון איננו מכיל שום סתירה שידועה לנו. לכן, לפי עיקרון החסד המינמלי, נוכל להגיד בביטחון ש"יש הכרחי קיים" הוא משפט חף מסתירה, לכן אמת.

2. ההתמודדות עם קאנט מצריכה התעמקות נוספת וקשה במושג מציאות והיפותטיות. קאנט מבקר את השלב האחרון של הראייה: השלב בו אנחנו מבצעים קפיצת-דרך כביכול מן המושג וקובעים שאלוהים קיים בהכרח לא רק בשכל האנושי אלא גם במציאות. בנקודה זו מתערב קאנט, מראה את ריקנותו העובדתית של משפט אנלטי [משפט המתבסס על ניתוח מושגים, משמעותם והוראתם] וקובע שהקביעה היחידה שאנחנו יכולים להגיד היא: "אלוהים קיים בהכרח במציאות רק אם בדקנו זאת במציאות ונוכחנו שהוא קיים במציאות" וזה, כמובן, טריוואלי עד אבסורדום. לטענתו של קאנט, רק משפט סינתטי מסוגל להגיד משהו על המציאות, אבל ככל משפט השאוב מהמציאות אמיתותו לא מוחלטת בשום פנים ואופן.

לדעתי, הביקורת הזו מרחיקת לכת בשתי מובנים:

א. קיימים היגדים בעלי צורה אנליטית ותוכן סינתטי. לא מדובר בוודאי בחשיפה של עובדות חדשות [חייב להיות סינתטי במקרה כזה!], אלא בחשיפה של אמת הנמצאת במושג.

ב. ריקנותו של האנליטי מתפוררת נוכח העובדה שסתירות הן ראיות אונטולוגיות שליליות כפי שהראה שטיניץ המוקדם. אין צורך לחפש את הספר שמספר את כל מי שלא מספר את עצמו, או לחפש את כיפת הסלע המרובעת. באמצעות הלוגיקה הטהורה, ורק באמצעותה, אנחנו יכולים לחסוך עבורנו כל חיפוש ולקבוע אפריורי שאין מציאות כזו. אם כן מה הבעיה להפוך את המטבע ולקבוע שהלוגיקה יכול לשמש לראיות אונטולוגיות חיוביות ?

אני מניח, ר' מיימוני, שזה נותן את התשובה לשאלה השלישית שלך. ספקנות סיטונאית היא חסרת-מובן, ואם יש ביכולת שכלנו לשלול מציאותם של דברים כמו כיפה-מרובעת או קבוצת כל הקבוצת שאינם מכילות את עצמן, או אז יש ביכולת שכלנו להוכיח בצורה לוגית טהורה חיוב במציאות [הצד השני של המטבע]. ומזה מובאר מדוע דוגמתו של א"ג מוטעית, שהרי איננו בונים הגדרה [כמו רבינו-מיימוני-הנמצא-בחדרי-המושלם], אלא מפענחים את משמעות המושג של יש מושלם בתכלית השלמות, או ,למצער, יש הכרחי.

אם כן, מדובר איפוא בשכנוע אינטואיבי עמוק ומוטעה בדבר חוסר היתכנותה של הראייה, בשעה שמבחינה לוגית לא נחשפה סתירה אלא ההיפך. למעשה יכלתי להגיד "קיומו של יש הכרחי הוא הכרחי" ולבקש מהשוללים להביא שלילה לוגית למושג הזה בלבד, ומזה להוציא שכרי בהפסדם. "יש הכרחי" הוא מושג הרבה יותר נוח וקונסיסטנטי מהמושג אל, כי אם ברצוננו להראות את הקוהרנטיות של מושג האל רוב הסיכויים שנכשל [ורק נזכיר את משל האבן וחופש הרצון לדוגמא].





תוקן על ידי - motech - 23/11/2003 23:09:00

הקיצו ורננו שוכני עפר"

אני שמח לראות שהאשכול החשוב הזה זוכה להתענינות מחודשת ,ובכך מאפשר למבקרים שגילו רק לאחרונה את הפורום (כמוני למשל) ליטול חלק בדיון הפילוסופי המרתק על הראיה האונטולוגית.

MOTECH

אני בהחלט מסכים עם החלוקה שעשית בין מציאות שבאפשרות לבין מציאות הכרחית

אך היות והנושא דורש עיון והתעמקות רבה , לכן על מנת שלא לגבב מילים בעלמא שרק יגררו את הדיון במעגלים , ובכך יערפלו עוד יותר את הנושא דווקא במקום שכה דרושה הבהרה ,
לכן אני מתכוין לכתוב ביתר פירוט בנושא רק בעוד מספר ימים.

ניכר מהאופן שבו אתה בורר את מילותיך, אותו סגנון קאנטיאני משובח.

Motech,
בשלב הראשון טענת כי קיימות שתי אפשרויות:
1. היש ההכרחי קיים
2. היש ההכרחי אינו קיים
מאחר שבאפשרות 2 ישנה סתירה, הסקת שאפשרות א' נכונה.
מבחינה לוגית, לא עשית כאן דבר. למעשה, משפט מס' 1 הוא טאוטולוגיה: X הוא X, דבר מה עונה להגדרה של עצמו. (או קיי, אני יודע שזו אינה טאוטולוגיה במובן החמור, מאחר ו-"יש הכרחי" עשוי להיות בעל תכונות נוספות מלבד קיום, אבל לצורך העניין זה לא רלבנטי)
אגב, כידוע, לא ניתן להוכיח את עקיבותה המוחלטת של הלוגיקה, ומתוך כך ייתכן שיום אחד ימצא מישהו שרשרת של היסקים לוגיים שתוביל, ללא כל סתירה, למסקנה הלוגית ש-"יש הכרחי אינו קיים", ואז ניאלץ לעמוד בפני שני משפטים בעלי תוקף לוגי זהה.
אין לי זמן כרגע לעסוק בשאלה המעניינת יותר, ללא ספק, והעיקרית ביחס ל-"הוכחה האונטולוגית" - היחס בין המילה למשמעותה במציאות: הטריק כאן נתלה במשמעות הכפולה של המילה "קיום": מצד אחד, בתוך המסגרת של הדיון המושגי, היא מציינת תכונה של המושג הלוגי "יש הכרחי", מצד שני זוהי מילה שבשימושה הרגיל מצביעה על דבר מה במציאות האמפירית. אתה דוחה את הביקורת כנגד הקפיצה ממשמעות א' של "קיום" (המשמעות הלוגית) למשמעות ב' (אמפירית) בטענה ש-"מדוע לא נוכל להרחיב את גבולות הלוגיקה ולגזור מהם קביעות אמפיריות חיוביות" (פרפרזה של דבריך) - למרבה הצער, טענה זו אינה קבילה. קל הרבה יותר להשתמש בכללים כדי לגזור מהם את שלילתם של דברים מסויימים מאשר את חיובם; המעוניין לגשר על הפער בין הלוגיקה לבין המציאות צריך לתת נימוק משכנע יותר מאשר "למה לא".

מו - טק

כמדומני שכל ההוכחה שלך מבוססת על להטוט לשוני (שכנראה אינך מודע אליה) . כדי להראות זאת אתייחס ללשונך :

"ובכן, יש 2 אפשרויות לוגיות:

1. יש הכרחי קיים
2. יש הכרחי לא קיים. "

לטענתך 2. כולל בתוכו סתירה עצמית ומתוך כך על ידי רדוקציו אד אבסורדום נובע 1 . אבל הסתירה הזאת היא מדומה והיא נובעת משימוש שגוי במלה קיום . אנסח את שתי האפשרויות הלוגיות באופן שונה ועל ידי כך יתברר הטעות .

יש שתי אפשרויות לוגיות

1. קיים יש שהוא יש הכרחי
2. לא קיים יש שהוא יש הכרחי .

אם תגלה סתירה לוגית ב2 אני זונח את כל עיסוקי ומקדיש את כל זמני כדי ללכת ולצעוק ברחובות קריה ה' הוא אלהים!

גם_וגם,

מחמת חוסר הזמן אשיב לך בתמציות.

א. לא ניתן להוכיח את עקביותה של הלוגיקה ? הקביעה כלל לא ברורה.

בעקביות אתה מתכוון למהלך הגזירה של התיאורמות מאקסיומות היסוד או לנצחיות של הלוגיקה כפי שמשתקף מהסיפא של ביקורתך ? מכיוון שבלוגיקה התהליך והתוצאה שווי-ערך לעולם לא תיתכנה הפתעות בלוגיקה [בלוגיקה מודלארית ובמתמטיקה זה מאוד ברור וקל להוכחה].

באשר לנצחיות של הלוגיקה, אני סבור שיש לה מעמד אפריורי-דיקטטורי על הכרתנו, בעזרת חוק הסתירה [גם האמפריצזטים הקיצוניים ביותר כמו קואיין ואייר מסכימים על מעמדו המיוחד של חוק הסתירה]. במובן הצורני-לוגי של הטענה [מבלי להתייחס למשמעות הטיעונים], ההוכחה האונטולגית כשרה לחלוטין מאחר ומסקנות מתקדמות נגזרות דדוקטיבית מהגדרות [או הנחות] קודמות.


ב. אם מקובל עלייך שניתן לגזור ראיות אונטולוגיות מהלוגיקה הטהורה, אתה חייב לקבל את העובדה שניתן לגזור גם טענות פוזיטיביות, שהן בסה"כ הצד השני של אותו מטבע. [אם X מוגדר כ'יש מוכרח' אזי X איננו יכול שלא להיות קיים, משמע ש- X קיים]. בגיאומטריה לעיתים קרובות מספיק להראות שלילה, וממנה תגזר המסקנה הראויה [למשל גודל של זווית, אם הוא אינו X אזי הוא [מוכרח] להיות Y].