הורה לבנים ולבנות/ ישעיהו ליבוביץ -הלכה

דוד

שתי שאלות:

א. האם ללייבוביץ אסור להעלות שאלה הלכתית? או להציע את הסברות שלו לעיון הרבים?

ב. מדוע שיהיה אסור לעיין בספרי לייבוביץ? אתה מוזמן לפרט.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מישהו כתב כאן ורמז על גדר חדש של "חיבת אישות", לא ראיתי איך זה מרומז ברמב"ם, אולי מישהו יכול להעיר את עיני?

הלא הרמב"ם כותב במפורש להיפך (הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה ו) "המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן או שנשק לאחת מהן כגון אחותו הגדולה ואחות אמו וכיוצא בהן אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר אסור הוא ומעשה טפשים הוא, שאין קריבין לערוה כלל בין גדולה בין קטנה חוץ מהאם לבנה והאב לבתו."


ובכלל, האם בריקוד ביחד אין "חיבת אישות" (יהא הפירוש בזה מה שיהיה)? ומי יקבע לנו מסמרות בדבר המסור ללב, ובפרט שאין אפוטרופוס לעריות, שברגע אחד לא יפונה שכן תהיה חיבה כזאת.

צמחיוסיפון

אכן הרמב"ם כתב זאת.
אך הוא גם כתב: "הבא... או שחבק ונישק
דרך תאווה ונהנה בקירוב בשר..." (הל' אס"ב פכ"א ה"א)
לא ברור אם כאשר הוא מחבק ומנשק יש בליבו תאווה, או שחיבוק ונישוק הם דרך להבעת תאווה.
ולפי המקור שהבאת שאוסר חיבוק ונישוק עם אמו או אחותו, נראה שמדובר שהחיבוק והנישוק הם מעשים של תאווה, ואסורים גם אם אין תאווה.
אך מעשים שלא כמו חיבוק ונישוק (נגיעה לבדה, או פחות מחיבוק ונישוק) אין הם דרך תאווה ולכן זה מותר.
כמו כן הוא כתב:"או שנישק אחת מהעריות או שחיבק או שנגע באבר מאבריה כדי להנות ..." (פירוש המשניות לסנהדרין ז,ד)
אז אין לרמב"ם בעייה בנגיעה שאינה דרך חיבת אישות, כמו שמצינו בפיהמ"ש פרה ג ז שכתב: "כבר קודם שהיו מטמאין אותו כגון שיגע בשרץ או בנידה..." כלומר נגיעה ללא תאווה (או כל מה שאינו נכלל בהגדרה של דברים המביאים לידי גילוי ערווה) אין בה איסור לפי הרמב"ם כלל.


אך יש לעיין מאד מהי חיבת אישות, כי לפי הראשונים זה ממש דברים של תאווה ומיניות, אך האחרונים ממש כתבו שאפילו סתם חיבה, ולכן אפילו אין ללחוץ יד לאישה לשלום כי יש בזה חיבה וזאת נגיעה של חיבה.....

בכל אופן, אם אתה רוצה ניתוח מלא ומקיף של הסוגיה יש בשו"ת בני בנים ח"א סימן ל"ז של הרב הנקין שליט"א. מומלץ ביותר, אבל אין אותו תחת ידי כעת ולא יהיה במשך הרבה זמן...
אבל מי שיוכל להשיג ולצלם או משהו כזה אודה לו מאד!

"ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על-ידי שנאת חינם,נשוב להיבנות,והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חינם." (אורות הקודש לראי"ה קוק זצ"ל ג, שכד)


תוקן על ידי - ענינוני - 15/07/2003 17:11:23

ליבוביץ חידש כאן הסתכלות עקרונית, הוא חילק את יסודות ההלכה לשניים ועל כך יישר כוחו.

אבל בנושא דידן העיקרון אינו שייך כלל לכללי הנורמה. העיקרון של ההלכה היא, שלא תהא התאהבות גוררת לאשה על ידי פעולות העושות כך. אין ספק שפעולת הריקוד בנים ובנות היא אפקט מובהק להתאהבות, לכן אין כאן כל עניין של מציאת איסור מפורש על ריקוד. כי איסור לא תתורו מוסכם על כל הגורר לעריות או ערוות דבר.

הן גם לייבוביץ היה מודה שאם הנורמה היא ללכת ולרקוד בעירום יחדיו, לא יהפך זה למותר.

כאצל הרבה הוגים, נמצאו לוקחים עיקרון ומלבישים אותו על כל שאינו צורם את ההיפך, לא זו דרכה של תורה, אלא בחינת כל מקרה ורמה לגופה.

שוב, יישר כוח על החילוק היפה המבדיל בין איסורי עצם לאיסורי עוצמה קובעי גבולות העצם.

מספר הערות:

א. בתשובה מהרב גורן ז"ל שפורסמה בספר 'קדושים תהיו' להרב שמואל טל כותב שמעיקר הדין אין איסור בריקודים מעורבים כשהריקוד הוא במעגלים נפרדים, אפילו מעגל בתוך מעגל, ואולם אין זו מידת חסידות.

ב. מצ"ב מאמר מעניין של הרב הנקין בעמחב"ס שו"ת בני בנים, בענייני חברה מעורבת בימינו.

http://www.kipa.co.il/tzohar/bitaon/06/ps4.pdf

.

באותה התקופה בה כתב ליבוביץ את שכתב, סערו הרוחות בויכוחים במחנות המזרחי והפועל המזרחי בנושא ריקודים מעורבים.
מי שיחפש חומר בנדון, ימצא כי כבר אז נחלקו בכך ממנהיגי התנועות הללו, אולם אף אחד מהדוגלים בהתרה, לא הפך זאת לאידאולוגיה. ההשפעה של התנועות החלוציות הלא-דתיות היתה רבה, וגם השפעת השינוי במעמד הנשים שחלה בתנועה חלוצית.
אם זכרוני אינו מטעני, הרי שראיתי בעבר מאמר שיצא נגד התופעה של ריקודים מעורבים (ריקודי הורה) שנכתב על ידי אחד מהשניים, או עליאש או בר-אוריין, שהיו מקימי ארגון אליצור, ומהפעילים הבולטים בתנועת הפועמ"ז באותה התקופה.

ובכל אופן, לכל המביא דוגמאות מהאמורא שנשא על כתפו, אני מציע שראשית יתחייב כי דומה עליו הדבר כריקוד עם בול עץ.

מואדיב, וכי האמוראים כן התחייבו?

גם אם הדברים היו נכונים בזמנם, כיום שההתיחסות לאשה ברחוב - למרות כל הדבורים על הפמיניזם - היא כאוביקט, א"א לומר שאנחנו אדישים לנושא, ולכן אולי צריך להחמיר יותר.