|
|
| נשלח ב-22/4/2009 20:04 |
 |
| |
לנאחז בקש,
הציטוט האחרון שהבאת הינו אחד מני סילופים רבים שסבלה משנת ליבוביץ,האחרון הדגיש במס' מקומות שההלכה היא דינמית אך ורק בשל צרכיה ואינטרסיה היא,בלשונו-"ייחודה של ההלכה היהודית הינו בכך שהיא לעולם הלכה של 'בדיעבד' ",ובזה נכללת גם יצירת מסגרת הלכתית למדינה-בימינו.
עם זאת,בכל הכבוד למחבר המאמר הנ"ל ולבני הקהילה ההומוסקסואלית,קשה לומר שסוגיה טעונה זו מהווה אתגר קיומי בחיים היהודיים,וככזו, ההלכה צריכה להידרש לה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2009 20:24 |
|
| |
דורכא,
אם לא שמת לב הציטוט התייחס לטענה כביכול ליבוביץ הפריד בין המדינה וצרכי החברה להלכה - איתך אין לי ויכוח .
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2009 20:29 |
|
| |
ליבוביץ
נאחז בקש: ליבוביץ כותב במפורש (בספר אגרותיו: 'רציתי לשאול אותך פרופ' ליבוביץ') כי אין שום פתרון הלכתי להומוסקסואליות מלבד התגברות על היצר, וכמ"ש דוכרא, דלא כמ"ש בNRG
מימוני: אתמהה עליך שאתה מביא ראיה מריקודים בימי השופטים וימי חז"ל שכן אז היו כל הפנויות טובלות, ואין שום איסור הלכתי בנגיעת חבה בפנויה טהורה אפילו היא בת 30 וכן מותר לשמוע את קולה שרה ("וישק יעקב לרחל"),וקל וחומר לראותה רוקדת אין שום חשש, ובפרט למטרת נישואין
מכתבו של ליבוביץ בענין הריקודים פורסם בספרו הנ"ל, אין הוא מעלה שאלה הלכתית אלא פוסק בזאת הלכה לרבים, ובכך הוא סותר את דברי עצמו במקומות אחרים בצורה בוטה שכן לדעתו יש לקבל את פסק ההלכה ואין אפשרות לשנותו ללא ההליך הפורמלי של התאספות חכמי ההלכה וכו', למרות שהוא ממליץ על שינויים שונים הוא קובע ברורות שאין סמכות ליחיד לעשותם, ולדעתו היהדות כולה היא רק ההלכה, הא כיצד? על זאת ועל סתירות נוספות במשנתו, ראה אקדמיה ליהדות: http://akadamya.fav.co.il/27239024_ג_יהדות_וחיים_מודרניים_ע6quot%3Bפ_ליבוביץ
ערב טוב לכולנו
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2009 20:54 |
|
| |
לחיצת יד
שוב התבוננתי במש"כ ענינוני שהאחרונים כתבו שאין ללחוץ יד לאשה כי זה דרך חיבה, אבל לפי הידוע לי אין הדבר מפורש בפוסקים ותלוי במנהגים, וסיפר לי איש נכבד ונשוא פנים, שאמו למדה בסמינר וולף מיד אחרי מלחמת העולם השניה, ובאחד הימים הגיע ניצול שואה מאותה עיירה בגרמניה ממנה הגיעה אמו, אותו אדם בא לבקרה בהתרגשות בסמינר, ולעיני כל המורות הצדקניות שנוהגות מנהג א"י הושיט לה את ידו באמרו "שלום עליכם", והיא נאלצה להשיב לו יד כמנהג מקומם בגרמניה.. (מה עשה אז הרב וולף ז"ל לא סיפרו לי, מן הסתם התעלף). אבל ב'קריינא דאיגרתא כתב הר"י קנייבסקי כי אין ללחוץ יד בשום אופן והוא ייהרג ואל יעבורומסיים "תתבייש הארורה ולא ילחוץ את ידה".
ומצאתי קטע מעניין בספר "לדוד צבי" שיצא לכבוד הרד"צ הופמן בבית המדרש לרבנים של הגר"ע הילדסהיימר בגרמניה, ואני מצרף:
|
|
|
|
| נשלח ב-22/4/2009 22:06 |
|
| |
נאחז בקש,
הואיל והציטוט הנ"ל לוקה בשטחיות ובשקריות,סבורני שאין להביא סייעתא ממנו.
לא זו אף זו,שתגובתי הייתה רלוונטית גם רלוונטית לנושא האשכול,למיטב הבנתי,שכן הוא אינו עוסק בהורה דווקא,אלא בגישתו של ליבוביץ להלכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2009 00:52 |
|
| |
אין הבדל עקרוני בין הלכות במישור המדיני-ציבורי לבין הלכות במישור החברתי, לדעתו של י.ל. אילו היהדות הייתה עדיין דת חיה הייתה ממשיכה ההלכה החיה להתפתח והכות צניעות היו משתנים בדיוק כפי שהלכות במישור הציבורי היו משתנות בחברה דתית שיש לה תוכנית לניהול מדינה מודרנית (נדמה לי שליבוביץ הביא כדוגמה לשינוי כזה את עין תחת העין ופרשנות חז"ל לפסוק זה, ליבוביץ גם תמך בלימוד תורה על ידי נשים למרות שלא ראה ערך בקיום מצוות שאינן מחויבות בהן על ידן מתוך אותה תפיסה שבעולם מודרני שבו נשים שוות לגברים התורה שייכת גם לנשים).
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2009 02:01 |
|
| |
סנשו פנשה,
אם זכרוני אינו מטעני, אין בכתביו של ל. שום איזכור לכך שהיהדות איננה דת חיה.אדרבה,אם יש בידך מ"מ להתבטאות כזו,אודה לך אם תחלוק עמנו בו. ייתכן שכוונתך לאמירתו אודות עתידו של העם היהודי,שבה הוא חורץ את דינו לאבדון. יחד עם זאת,בעיניי,יש להבחין במשנת ל. בין "יהדות" ל"עם ישראל",ואף את"ל אחרת,חזונו הנ"ל של ל. טרם התגשם,למורת רוחו של אחמדינג'אד.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2009 02:10 |
|
| |
סנשו פנשה,
באם זכרוני אינו מטעני,אין בכתביו של ל. שום איזכור לדבר"מותה" של היהדות.אדרבה,אם מצוי בידך מ"מ להתבטאות כזו,אנא חלוק בה עמנו,והמציאה לנו.
ייתכן שכוונתך הייתה לדבריו של ל. אודות עתידו של העם היהודי,בהם הוא חורצו לאבדון.יחד עם זאת,הרי שיש להדגיש שלדעת ל. יש להבחין בין "יהדות" ל"עם ישראל",ואם את"ל אחרת,חזונו של ל. טרם התגשם(נכון לשעת כתיבת ההודעה).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2009 10:44 |
|
| |
דוכרא, סליחה - צ"ל חוק חי.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2009 11:53 |
|
| |
סנשו,
ילמדנו רבנו,היכן ל. אומר שלחוק היהדות אבדה רוח החיים?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/4/2009 23:57 |
|
| |
מתוך "דרך הישר לעולם הבא" פרנקפורט דמיין תס"ד, פו ע"א. המחבר ר' י"מ עפשטיין, נפטר 1706:
חלק מן האנשים רוקדים עם הכלה כשהם עוטפים את ידי הכלה. והם עושים זאת מטעמי מצוה, במגמה לשמח את הכלה. מי שאינו עושה כן ואינו רוקד עם שום כלה, הוא בכל זאת יהודי אדוק ("פרומר" )
מתורגם מאידיש, מובא במאמר של צבי פרידהבר על התפתחות המנהג לרקוד עם הכלה עם מטפחת, מחקרי ירושלים בפולקלור תשמ"ב.
עוד שם מחיבור בכתב יד של ר' יוחנן לוריא מאלזאס, שחי במחצית השניה של המאה ה-16 וראשית המאה ה-17. במאמר שתי ציטטות:
אבוי ואוי על המנהג הרע במדינות הללו בעת שמרקדין ומזמרין ושותין שלוקחין האנשים את הנשים אפילו אשת איש בידים יחפים ומרקדים עמהם. ויש שחושבים שעושין מצוה לרקד עם הכלה.
כפי שמעיר המלבה"ד, המונח "בידים יחפים" מראה שהיו שרקדו בהפסק כלשהו.
אך מה שאסור ביחד, אולי מותר לחוד. וזו עדות מפתיעה מאד:
"רק הבתולות ראוי להם שיחזרו עצמן על הבריות לקפץ אחריהם... ראוי למחות לנשים המשוררות לפני הכלות במעמוד האנשים, רק הבתולות שמותרות בזה כדי לחבב הבחורים, כדי שיקפצו אחריהן לשם אישות".
נראה שריקודים מעורבים אסורים בפשטות. אבל ההיתר לריקוד בתולות בפני הבחורים עומד בעינו. והטעם: כדי שיקפצו עליהן לנשאן.
כלומר, החשש מריקוד בחורות הוא שמעוררות יצר הרע אצל הרואים. אבל כיון שזה לצורך מצוה וחופה, נשאר ההיתר של חז"ל. ומה שאז התירו רק פעם בשנה, כאן מותר בכל חופה. כך נראה מן הדברים.
זה כאשר הבחורות רוקדות (ולנשואות אין צורך עוד לרקוד ולכן אסור), והחשבון הוא שהרוקדת מעוררת הרהורי עבירה אצל הרואים, ומותר רק לשם שידוכין.
אבל ריקודים מעורבים אי אפשר שלא להודות שהם מעוררים הרהורי עבירה ולכן הם אסורים.
***
ציטוטים חלקיים אלו מציגים תמונת מצב מיהדות אירופה שלפני כמה מאות שנים. הם ממחישים, לדעתי, את שני העקרונות שכתבתי: כל ריקוד של אשה עלול לעורר הרהורי איסור אבל הוא מותר כדי לסייע ברקימת שידוכים, כאשר הבחורים רואים את הבחורות. לעומת זאת, ריקוד מעורב אסור מאותה סיבה ואף יותר מכך ואין שם סיבה להתיר.
העתקת האיסור לזמננו נראית לי מובנת מעצמה, אבל מסתבר שראוי לפרש אותה בהתאם ובתוך המנגנון שהציע לייבוביץ לעיל.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2009 21:27 |
|
| |
דוכרא, כתבת ל'סהשו' : <באם זכרוני אינו מטעני,אין בכתביו של ל. שום איזכור לדבר"מותה" של היהדות , אדרבה,אם מצוי בידך מ"מ להתבטאות כזו,אנא חלוק בה עמנו,והמציאה לנו. > ובכן, אמנם ליבוביץ ז"ל לא הכריז על מותה של היהדות - אך הוא כן כתב ב2002 שאם היהדות ההלכתית האורתודוכסית לא תתאים עצמה למציאות האנושית התרבותית הנתונה, ובכלל זה שינוי מעמד האשה, היא צפויה למות - וכדברי סנשו "ההבנה לכך שאותו יצור אנושי שאנחנו קוראים לו היום אשה, הוא איננו אותו היצור אשר אריסטו קרא לו "גינה", אלא זה באמת יצור אחר שעולמו הוא עולם אחר – ההבנה הזו עוד לא חדרה, ואי אפשר להגיד שלא חדרה לידיעתם של אנשי ההלכה, אבל לא נקלטה בתודעתם. בשבילם זה עדיין דבר משונה ובלתי טבעי, מה שחמור יותר מאשר איסור על-פי ההלכה. זה נגד הטבע שלאשה יהיה חלק שווה לגמרי עם הגבר בחיי התרבות. ואני יודע שחיי המשפחה וחיים אישיים הם חלק פונדמנטאלי של התרבות, אבל אני מדבר על חיי התרבות שבאים מתוך העיסוק האינטלקטואלי-לימודי בבעיות האדם, שהאשה היא היום חלק בדבר הזה, זה דבר שעוד לא חדר לתודעתם של רבים מאנשי ההלכה. וברור הדבר שיהדות אשר מתכוונת היום, 1992, להקים חברה אשר דמותה נקבעת על-ידי התורה, מוכרחה לשנות מן היסוד את עניין מעמדה של האשה בחברה. אחרת, אין ליהדות, אשר קוראים אותה בטרמינולוגיה הרווחת אורתודוכסית, אין לה עתיד. משום שמכאן ואילך, היינו מהמאה ה-19, לא תתכן בכלל חברה אנושית מתוקנת שבה האשה איננה חלק אינטגראלי הן בתרבות האינטלקטואלית והן בחיים הפוליטיים והחברתיים. http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=3&topic_id=258679&forum_id=1364
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2009 22:01 |
|
| |
תיקון טעות צ"ל 1992 ולא כפי שנכתב 2002
|
|
|
|
|
