הלכה למעשה אני מבקש

גם לי נראה שיש לחלק בין השאלה ההלכתית שיכולה להיות מעשית גם לחייל שיוצא לקרב בשבת, לבין המישור הפרקטי. במישור ההלכתי, אכן שאלה זו נשאלה לא מזמן, בפסח בשנה שעברה כשחולקו צווי 8 בשבת, עמדו חיילים דתיים בפני השאלה האם מותר לקחת, ואם כן, באיזה אופן, כל מיני חפצים חשובים כולל תפילין.

לגבי התפילין יש שתי בעיות: מוקצה והוצאה. לגבי מוקצה המ"ב מיקל לטלטל תפילין לצורך גם אם נגדירם ככלי שמלאכתו לאיסור. זה מופיע או בסימן ל"א לגבי תפילין בחול המועד או בסימן ש"ח, אינני זוכר כעת.
לגבי הוצאה, בוודאי שאין שום היתר לעבור על איסור דאורייתא. אם נפתרת בעיית הוצאה דאורייתא מרשות לרשות כגון כרמלית, שניים שעשאוה וכו' ואם נפתרת שאלת התחומין כגון למעלה מי' טפחים, הרי שבשעת הדחק יהיה ניתן לקחת תפילין.

אלא שכל זה כאמור במישור ההלכתי. במישור הפרקטי דרושה חכמה רבה בכדי לדעת האם אותו אדם הינו שחקן מתחזה שאסור לחזק את ידיו בכגון דא, או שמא מדובר ביהודי מסכן, שנשאר לו עדיין זיק ליהדות, ועלול ח"ו לעזוב הכל, שבמקרה זה ייתכן ויש להקל.

אני חושב שאם יהודי פוגש שומר מצוות בשדה תעופה וניגש לשאול כזו שאלה ז"א שאכן מציק לו העניין כי אחרת למה הוא בכלל בא לשאול ואז לדעתי מצד אחד צריכים להסביר לו עד כמה חשוב לשמור שבת אך להגיד לו שאם חלילה כן נוסע בשבת כמובן שבתוך כל הדברים שכבר לוקח שייקח גם תפיליןואולי בזכות זה שיניח ביום ראשון תפילין יחליט בשבת הבאה שלא ליסוע והרי כפי שכבר הזכירו מצוה גוררת כו'

"אין מוקצה למחלל שבת"

ומן הסתם שמוקצה נדחה לצורך קיום מצווה, וכן יש לשאול לגבי הנידחים ממחנה למחנה בשבת ותפילין עמם.

דור מענדי
אמנם נתת טענה הנוגעת ללב השאלה היא עד כמה היא קבילה הלכתית

מוישהגרויס שאל שאלה
"הרי אין כאן עשה של תפילין מול שבות של שבת" שהרי עשה דוחה ל"ת דוקא כשבאותו העת מצות עשה עומדת על הפרק
וי"ל שבהלכ' שבת אינו כן שהרי שבות לצורך מצוה מותר אף שהמצוה איננה מיידית כפי שרואים (שו"ע ש"ז) שמותר לומר לנכרי לעלות באילן בשבת ע"מ להוריד שופר (שבות דשבות לצורך מצוה) ואף שהמצוה אינה מיידית שהרי אין תוקעים בשבת.
א"כ רואים במפורש שעוברים על שבות אף למצוה שתבוא ביום א'