התפתחות ההלח"ע (הלכה חרדית עדכנית)

אקדמאי
התקציבים קשורים לא רק למכוני ה'מחקר' שצצים חדשים לבקרים, אלא גם לספרים שכן חיבור ספר שקול לנקודות במשרד החינוך ומי ששכרו צמוד לנהלים אלו עשוי להגדיל משמעותית את שכרו אם יפרסם (או יערוך) כמות כלשהי של עמודים, ללא קשר כמובן לתכנם.
בנוסף, כולל שיכול להצביע על יצירתיות של תלמידיו, יכול להגדיל את התקציב.

בזמנו תקפו רבנים מסויימים בחריפות עצומה את השמירת שבת כהלכתה, האנציקלופדיה התלמודית ודבריהם של רבנים כי העת החדשה הינה עת של כינוס וסיכום התורה.
אותם רבנים טענו, כי מגמה זו יכולה ח"ו לעצור את החדשנות שבתורה במחשבה מדומה כי הגענו אל קו הסיום ורק נותר לערוך את הקיים עד כה. כדוגמא, ציינו את גדולי הדור הקודם כגרי"ז שהיה חדשן כאחד מהראשונים בקדשים.

בזמנו שמעתי טיעון, שהייתי שמח אם מישהו ירחיבו כאן, שאמר כי בכל פעם שעם ישראל עבר זעזוע הסטורי וגיאוגרפי, הדבר השפיע משמעותית על התפתחות התורה. ואכן, רוב נקודות הציון בהתפתחות התורה קשורים לתהליכים הסטוריים. טען אותו אדם, כי לאחר השואה והחזרה לארץ ישראל, חייב לבוא שינוי גדול בתחום לימוד התורה.
מישהו יכול להרחיב בזה?

אקדמאי, ייש"כ!

כתבת משפט נוקב: "ספרות ההלח"ע בנויה על דווקנות טקסטואלית עד לאבסורד כמעט". הסיבה לכך נעוצה באשכול אחר שפתחת "פערי החשיבה והשפה" והסיבה לכך היא אי תרגול החשיבה לפי עקרונות!

קיצרתי במקום שראוי להאריך, אבל אני מקוה מאד שאחד מהחברים ינתח את הנושא כיד הווה הטובה עליכם!

*****

מא"ד,

בכן השינוי הגדול נוגע לעוד אשכול שפתח אקדמאי בזמנו על עולם הישיבות בימינו, בו הוצבע על התקדמות שקטה אבל עקבית לגילוי היסודות והלימוד לפי זה [דבר המתבטא בפורום]. ככל שיתוודעו יותר, אין דרך חזור עד ל"תורתי אתן בקרבם"!

תוקן על ידי - ווטו1 - 13/07/2003 15:22:49

אקדמאי

יישר כוח!

סיכום בהיר וחשוב ביותר.


בדבר אחד אני נאלץ לחלוק עליך:
בהשפעה על ציבור הקוראים.
יש ציבור של קוראים, והוא ניזוק יותר ממה שהוא מקבל תועלת.
זהו בעיקר הציבור של בעלי תשובה וחוזרים בתשובה.

ומדוע הם מושפעים מספרות זו?
משתי סיבות:

א. מי שגדל בבית של שומרי תומ"צ, יודע את עיקרי ההנהגות. הוא לא יתקשה לזהות מוקצה, לדעת איך מכינים תה ("המדריך להכנת תה השלם..) וכיצד יש לנהוג בטיטול (יש בעיות חמורות, למען האמת, כיון ששיטת הרמב"ם היא שהדבקת ניירות היא איסור תורה). אדם כזה לא ידע בהכרח לענות על שאלות בסברות, אך הוא ערוך ומוכן לנהל את חייו בלא לפנות לרב אלא במקרים יוצאי דופן, חדשים.
ההפך הוא הנכון בחייו של בעל התשובה. הוא בא אל היהדות מלא רצון טוב ועם מעט מאד ידע. הוא נזקק להדרכה בכל צעד ושעל. ובסמינרים ובהדרכות השונים מעודדים אותו עוד יותר לפנות בכל דבר קטן אל הרב.
הדרך הנוחה והקלה להתכונן לחיי המעשה היא ללמוד ספרים. ספרי קיצורים כמו "שמירת שבת כהלכתה" מושכים קוראים רבים, מפני שהם מציעים דרך נוחה להתוודעות לעולם המצוות.
החסרון הגדול הוא שבעוד הקורא הרגיל יבדיל בין מה שכתוב בספר לבין ההנהגה החיה שראה בבית הוריו, בעל התשובה מאמץ את כל הכתוב ללא הבחנה בין עיקר לטפל, בין חומרה לדין, בין עצה טובה ליסוד ועיקר.

ב. קיימת נטיה לחפש אחרי החומרה, כאילו המחמיר עושה את רצון ה' יותר מאשר מי שנוהג לפי שורת הדין. אדרבה, זה האחרון מוגדר בדרך כלל כ"מקל", למרות שכל פשעו וחטאתו הם שנהג לפי ההלכה שהיתה מקובלת עד לפני דור או שנים...
בעל התשובה, שאינו מכיר דרך אחרת וחשיבה אחרת, מאמץ את החיפוש אחרי החומרות כדרך חיים. הוא כלל אינו יודע שבעולם הספרות התורנית יש גישות שונות לגמרי. וכמו כל הציבור מסביב, הוא מחליף את חובות הלבבות בחובות האברים.

אמנם, בעיה אחרונה זו אופיינית לציבור החרדי בכלל ולא רק לבעלי התשובה. גם חניכי הישיבות, לפי מה שמלמדים אותם, רוכשים אותה גישה. גם אם פירושה הוא לזלזל בהלכות שקיבלו בבית אבא.

בין אלו לאלו, עקב ההמלצה הקבועה להחמיר כדרך בעבודת ה', ספרי קיצורים עם חומרות זוכים לפופולריות רבה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אקדמאי

תרשה לי לחלוק עליך.

לצערנו, הביקוש לספרים כאלו גדל עד למאוד, ואני מדבר מתוך ידיעה, רק ספרים שכאלו אנשים מחפשים, וזאת שמחתם בחייהם לכל הו"ל של איזה אסופת הכרעות של מוצי"ם למיניהם.

ומה שציינת שאין קשר בין המחבר לקוראים, תתפלא לשמוע, דוקא כן. אנשים שולחים הערות ונהנים מהגיגיהם.

זו עצלות, וחוסר רצון לעיון. כיום אין כח ללמוד, רק שיבוא מוכן ומה שבא ברוך הבא.

בשביל לקבל הכשרה להיות מו"צ, עליך לדעת בכל הלכה מה רב פלוני אמר (או יאמר) ודי בכך.

תחי היהדות החדשה.

ולא לשכוח לבכות.

מיימוני,
ההשוואה בין שש"כ לספרי הקיצורים של היום אינה הוגנת.
השש"כ מלבד היותו נחוץ ביותר בכל בית יהודי, ולא רק של בע"ת, גם בחורי ישיבות זקוקים לו על כל צעד ושעל, ומלבד הדמות העומדת מאחוריו, שאינה ברת השוואה לתיישי דורנו, מלבד כל זאת, השש"כ כספר בנוי וערוך היטב כפי שספר קיצורים אמור להיות.
בניגוד לחלק מהספרים החדשים אשר כל התכונות לעיל לא מתקיימות בהם.

לגוף העניין אם נחוץ ספר קיצורים, ובכן, נכון שזוהי אולי תעודת עניות לדור, אך כיוון שזה הדור, וודאי שיש מקום לספרי קיצורים. אלא שמספיק מספר מצומצם ואיכותי ולא הצפה רדודה.

לפחות ספר קיצורים אחד טוב מדורנו הוא וזאת הברכה. שכחתי לפי שעה את שם המחבר. אני לפחות גם נהניתי ממנו וגם מצאתיו מועיל למדי.

כבר היו דברים מעולם
הדברי חיים כ"ק אדמו"ר מצאנז זצק"ל
היתנגד להוצאת הקיצור שולחן ערוך
לא צריך קיצור על קיצור אמר
בעל הקצש"ע היה מידידי הדברי חיים
והוציא לאור אחר שקיבל הסכמות מגדולי ישראל אחרים

אחרי קריאת ההודעות שבאשכול, חוששני לומר שהסיכומים נכתבו כאילו על ידי משקיפים אקדמאים מהצד, שאינם מעורים בחיי הקהלה החרדית.

הספרים הנזכרים נחלקים לשנים:
א) ספרי ליקוט בנושא מסויים. שהרי לאור האוסף האדיר של ספרי השו"ת, קשה מאד לרב רגיל מהסדרה, למצוא סיכום ומסקנה בכל הלכה מסובכת, ודוקא מלקטים אלו עוזרים לו בזה.
ב) בירורים בנושאים שהשתנו עם התפחות המדע ושינויי דפוסי החיים בתקופתינו, שדורשים עיון עמוק בכל פרט שיהיה תואם את כללי יסודות ההלכה הכתובה והמסורה. כשלוקח רב גדול על עצמו את עבודת בירור הנושא מיסודו, הרי הוא עוזר בהרבה לשאר הרבנים להגיע למסקנה סופית בהלכה זו, כדי שידע מה לפסוק לבני עדתו.

יש לפעמים, שדנים כמה רבנים באותו נושא, מעל דפי קבצי התורה הסדרתיים (סליחה על ההשוואה: כמו בכתבי-עת האקדמאיים), ויש לפעמים שרב אחד לוקח על עצמו בירור בנושא מסויים.

הביקוש לספרים אלו הוא אדיר. ובודאי יש ביניהם ספרים שנדפסים כמה הדפסות, ולפעמים בכמה מהדורות - אחרי קבלת הערות והשגות מרבנים שעיינו בספר. ויש גם אלו שכותבים ומדפיסים ספר שאינו על רמה, ורק כדי לקבל את התקציבים. וספרים אלו נשכחים מיד כמובן.

אמנם לא אוכל להבין את הזלזול המולעג לכל אוצר הספרים האלו? האם יש כאן תחרות בין אנשי האוניברסיטה (שהספרים שנכתבים לקבלת תואר, מודפסים בשיכפול, ונשאר רק טופס אחד בארכיון האוניברסיטה) לבין חברי הכוללים והרבנים (שהספרים נדפסים במספר עותקים גדול יותר ונמכר או מתחלק)?
גם אם נאמר שיש כאן תחרות, אין זה מצדיק לעניות דעתי, את הלעג הכמוס של האקדמאים לספרי בני התורה, שגדול זכותם והתמסרותם לבירור יסודי של ההלכות.

מאן_דהוא,

ספר 'וזאת הברכה' כתב אברך בשם מנדלבוים.

החלק התועלתי בו הוא מדריך המאכלים והמוצרים והברכות שיש לברך עליהם.

אולם לדעתי הספר הזה הוא אחד ה'כבדים' בתהליך ההלח"ע, חניכי הספר הזה ושכמותו הם אלה אשר בשבתם על שולחני פוצחים תמיד בויכוח שלא נגמר על ברכתו של הגביע או הביסקויט של הגלידה, כאשר בסוף כל אחד עושה מה שהוא עשה אתמול, או מה שאבא שלו עשה.
לטעמי אין אלה ויכוחים של חכמה כרצונו של נותן התורה.


למתקיפי בדבר הפופולריות:
דוקו בדברי שנזהרתי לדבר על דרך הרוב, אכן יש מיעוט קטן של ספרים פופולריים (ואני בכוונה לא נוקב כאן בשמות, בכדי שלא לפתוח כאן דיוני משנה ספציפיים בדבר ספר זה או אחר). זיכרו שעדיין מדובר באלפי ספרים! בלי גוזמה, ועשרים הספרים הפופולריים לא משנים את התופעה ומשמעויותיה.



תוקן על ידי - אקדמאי - 14/07/2003 0:54:13

אקדמאי,
למרבה הצער אתה צודק.

אגב, אני אישית לא ראיתי ציניות אקדמאית ביחס לתופעה (ואולי לא ראיתי יותר מדי).

מה שכן ראיתי זה מלומדים כבדי ראש מצטטים כאחד ומתייחסים בשוויון למורה נבוכים ולספר ליקוטים של אחרון המחברים.

אקדמאי:

כמדומני שחיים סולוביציק העלה לפני כך וכך שנים טיעון שהיום אין יותר 'מסורת אבות' ואת מסורת האבות החליפו ההלכות מהספרים.
אני משער שמחקר זה ידוע לך וכדאי לצטט אותו בהקשר זה שאתה מעלה.

הלבן:
כמדומני שאקדמאי דיבר על נושא הספרות התורנית. לא הבנתי איך זה מתקשר לענינו. ספרות אקדמית (ואף זו הרוסית) ראויה לדיון ולאשכול נפרד שהנך מתכבד לפותחו.

מסוכן להתחיל עם פתיל קצר.

אך אם אני יודע קצת הבנת הנקרא, אכן ראיתי שאקדמאי כן עשה השוואה לספרות אקדמית, ובכן זכותו של הלבן להמשיך את הדיון לכיוון זה בלי הטחותיו ועקיצותיו ה"עדינות" של מוישה גרויס.