דיוקן כותבי עכ"ח והשפעתם על החרדים/יות

דינו
האם אין אנו מעודדים כאן ריאקציה חברתית שתפגע באדיקות הדתית. 
 
א. אני בין הסוברים כי הענין לא מוצה.

ב. מה הבעיה בריאקציה? (כימית) כשבאדם תוססים שני חומרים, מנוגדים, הראקציה היא בלתי נמנעת.
או שהראקציה נעשית בצורה איטית ומבוקרת , ואז פגיעתה מזערית, או שהחומרים התוססים נדחקים בכח לפינה, 
ואז הפיצוץ הוא הרסני וגדול,- בכל מקרה, סוף הריאקציה לבא,

ג. טיפולך בנושאים שהם גופם של העניין- הם  לפי השקפתך הבלעדית. ולדעה או אמונה אחרת ,אין  מקום.

נתחיל מג', אני מתנצל אם הבנתך כך מדברי. השתדלתי מאד שלא להביע בכלל את השקפתי, אלא להתבסס אך ורק על ההנחות המקובלות על החרדים מבין משתתפי הפורום (יש כאן הרבה מלומדים השייכים לציבור הבלתי חרדי, וברור שאותם פחות מטריד עתידו של ציבור שאינם מזדהים עמו ועם דרכו מעיקרא). את ההנחה הזו הדגשתי, וכיניתי אותה בשם "לקיחת הדת ברצינות".
אם הנחתי עוד הנחות נסתרות, אשמח לשים לב אליהן, בעזרתך האדיבה כמובן.
ולגבי מה הבעיה בריאקציה, - עצם המושג החימי הטהור, הוא באמת מושג בלתי בעייתי, אדרבה על ידי פיצוצים כורים מנהרות, מוצאים זהב, נפט, וכו'. אני התמקדתי לעיל בהשפעות חברתיות בעלות השלכה על מצב הדת שייתכנו בזמנים הקרובים. מכיון שהיית מעורב שם בדיון, אני מניח שקראת פחות או יותר חלק מהדברים.
ובכל אופן אשמח לשמוע מה דעתך, האם ייתכנו שינויים במצב הצבירה של הציבור החרדי בזמן הקרוב? אלו שינויים? מה הגורמים שלהם? והאם ישנן כמה אפשרויות או רק אפשרות אחת?

לינקזעצער רומז כי האשמתי את הדיונים כאן בחוסר קונקרטיות, בזמן שמוצעים הרבה רעיונות באשכולות השונים. אמנם, עדיין לא קראתים בעיון, אבל אעפ"כ אבהיר שלא היתה כוונתי שלא הציעו כלום, רק קיטרו, ברור שהוזכרו רעיונות רבים ושונים. השאלה היא: כמה מהם היו מעשיים ממש ברמת הביצוע? כמה מהם היו מוגדרים כתכנית עבודה? כמשהו שאני ואתה יכולים לעשותו. ואולי המבחן יהיה: כמה מהם בוצעו או לכל הפחות נעשה נסיון לבצעם?

אני אתן דוגמא קטנה, ייתכן שאזכה בעבורה למשפט שדה, לקיתונות של לעג, אני מקוה שאשרוד (ס"ס אני משתייך למין שנכחד).
אני במקרה מכיר היטב את העורך של "בית נאמן", החוברת המטופשת הזו שיוצאת מדי שבוע. אולי יש כאן מתנדב, שמוכן לקחת על עצמו תפקיד של בקורת איכות לדבר הזה, הכנסת תכנים שיעלו במעט את הרמה לכיוון ה0. אני בטוח שהוא ישמח מאד על העזרה הזו. [לא אקח דמי תיווך]. זה נראה דבר קטן, אבל זו דוגמא קטנה לדבר שמביא הרבה יותר תועלת מאשר רעיונות שלעולם לא יבוצעו.
ועוד שאלה: (ל'מאור פורום' אקראי), נניח שפונים אליך מאגודת "גילויים" (אין כזו) ומציעים לך תפקיד של יועץ, לא תוכל לשנות את הכל כרצונך, אבל תוכל לספק להם תכנים, שיגרמו שינוי לאט לאט. תעביר ביקורת על ההרצאות, תעיר על דברים לא נכונים, תספק רעיונות שהם בעיניך הזוית ממנה צריכים להכיר את היהדות, תשתדל למנוע שימוש בדברים מופרכים ונלעגים. ובקיצור תתקום להעלאת הרמה, מה תהיה תגובתך?

אני משתדל מאד שלא להתעלם, הסברתי את ההנחה המקובלת על הציבור החרדי, כרמת הרצינות בה נתפסת הדת. כל הטיעון שלי כי החרדיות בסכנה מתייחס לרמת הרצינות בה נתפסת הדת. אי אפשר להגדיר רמה זו ע"פ סולם ריכטר, לכן כתבתי לעיל כי אני רואה ברמת רצינות זו "צילום מצב" של הצורה בה תפסו חז"ל את התורה. כמרכז החיים, ולא רק כעוגן רוחני, כהוייה נוספת, אלא כדבר שמעסיק את הראש כל היום, כידוע שזו גישת חז"ל.
אם באמת נושא הגדרת הרצינות חשוב בעיניך, אפשר כמובן לעסוק בו. אבל אני יצאתי מהנחה שמובן באופן כללי הרעיון של הרצינות, והמשמעות של הטיעון שלי לסיכון הרצינות הזו. ולכן הסברתי יפה שמי שרצינות זו אינה חשובה בעיניו - ברור שהדיון לא רלבנטי בשבילו.

שלשת השאלות הן שאלות גדולות מאד, ולא נכנסתי אליהן כלל. איך לדעתך דיון בשאלות אלו יכול להביא פתרון משמעותי למצב?

אין לי שום ידיעות סודיות, אני פשוט לא נכנסתי כאן לשאלה "האם צריך להיות חרדי", משום שדיברתי אל מי שחושב שצריך להיות חרדי, זו ההנחה של הדיון שלי. אם יש כאן באיזה מקום דיון על השאלה באיזו מדת רצינות יש לקחת את היהדות, אולי אוכל להשתתף בו, אם דעתי מעניינת מישהו. הדיון כאן היה ברמה הפרקטית בהקשר לעתידו של הציבור החרדי, ולא בשאלות העיוניות האם התפיסה החרדית את התורה נכונה, במישור של רמת רצינות. [אם לא צריך חרדים, אין לענות לי שאני נביא שקר, אלא פשוט: לו יהי כדבריך, ניפטר מהחרדיות, ותמיד יהיה מישהו שימצא ענין בתורה ובמסורת בדרך כל שהיא].
מדוע אני מייחס זאת לחז"ל? כי את התורה שבכתב אפשר לפרש בדרכים רבות, גם הרפורמים מפרשים את התורה שבכתב או לפחות את רעיונותיה לפי תפיסה רעיונית מסויימת. חז"ל הם שטענו לתורה שבעל פה, לכך שההלכה מחמירה ומקיפה כל פרט בחיי האדם, שאם יש ספק הלכה מתאמצים מאד כדי שלא להיכנס בו, שיש מקום לחיי צער ופת במלח אם זה מביא את האדם להתעלות רוחנית, שהעוסק בתורה יומם ולילה אינו משוגע אלא אדם בעל מדרגה, וכל הסגנון הזה שמודגש בחז"ל לאורך כל דבריהם.
אתה הוספת לשאול: האם הרצינות צריכה לקחת אותנו דוקא למחוזות אליהם החרדיות לוקחת אותם, אולי אתה מתכוין לשאול האם הרצינות צריכה להביא אותנו לשרוף פחים? לעשות הפרדה באוטובוסים? לרדוף "אפיקורסים". אז כמובן שאני אישית לא חושב כך, אבל אלו רק ההשלכות, הרצינות היא הנחת היסוד.
וכן לגבי שאלתך השניה: האם יש ערכים נוספים מלבד הרצינות? אני לא חושב שרצינות היא ערך, רצינות היא קנה מדה, עד כמה הדת כולה מרכזית בחיי האדם, ואין כאן הקבלה או התנגשות עם ערכים אחרים, שהם בסופו של דבר חלק מהדת. (ואם אתה מתכוין לערכי דרך ארץ וכל תורת נה"ו כדבר נפרד מהדת, שוב אין מדובר בנושא הדתי, בו עסקתי).
לאורך כל הדיון הזה נטפלת תמיד לדוגמאות שהבאתי כקנה מדה, וניסית להפוך אותם למודד, לשיטה. וזו לא היתה כוונתי.
ואסביר שוב בקצרה: רבים רבים חושבים שיש צורך בקבוצה שתיקח את הדת ברצינות גדולה מאד, יותר מאשר הגישה המסורתית. ולכן גישה זו נקראת "חרדית". הדיון שלי נסוב על אלו שמכירים בחשיבותה של גישה זו, סוף סוף מייסדי הפורום הזה וחלק גדול ממאורותיו משתייכים לציבור החרדי, ולהתרשמותי רוב אלו שמוצאם בחרדיות, לא כופרים במידת הרצינות החרדית, אלא באפיקים אליהם הפנתה החרדיות את רצינותה.
בנושא זה העליתי שאלות פרקטיות בהקשר לעתיד הציבור החרדי, לאור שינויים שיכולים לחול במבנה החברה.