| נשלח ב-31/8/2009 22:12 |
 |
| |
למה רצינית?
אולי חברתית?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2009 22:18 |
|
| |
בעל
לא אמרתי שאין תפיסה חברתית, אבל עליה ועל עתידה אני לא מיצר כל כך. על הרצינות (מצרך כה נדיר) אני דואג, שלא תתאדה לנו..
אבל אתה הרי משתייך לציבור שהרצינות הנדרשת באה לו בטבעי, וכבר הקדמתי שהבעיה היא רק שלנו השחורים, שבלי הקונסטרוקציה אין לנו כלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2009 22:26 |
|
| |
דינוזאור,
גם אני שמח לראות אותך. בהצלחה בויכוחים שאתה מנהל כאן... מחוסר זמן (ואולי גם עניין) אני לא כותב כאן, אבל קורא לפעמים.
לעניין הוויכוח המסויים הזה נדמה לי שטוב שיש עצכח. על כמה אנשים שאני מכיר אני יכול להעיד שעצם קיומו גורם להם להתנחם כשהם מהרהרים על מצבה העגום של החשיבה החרדית. הוא פורק לחץ שמשמר את הדוד המבעבע ונחוץ לקיומו (טיעון שמתאים עצמו לנקודת המבט שלך).
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2009 22:37 |
|
| |
אכן, זה טיעונו המרכזי של מיכי ב"אנוסי התבונה", ועל התועליות האלו לא התווכחתי.
הנך רואה, שאני, בדיוק כמו לפני 12 שנים, נלחם כדרכי בטחנות הרוח. ההבדל הוא שדון קישוט עד כמה שאני זוכר נכנע וחזר לביתו כעבור שנה..
אני לא רוצה "להצליח בויכוח" אלא ליצור דיון, גם זה סוג של דוד מבעבע.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2009 22:42 |
|
| |
לדינוזאורוס
" על הרצינות (מצרך כה נדיר) אני דואג, שלא תתאדה לנו"
כך כתבת.
כשראיתי עכשו את טקס החליצה אצל אמנון לוי התחלתי לתהות למה גוררת הרצינות היתרה...
ובכלל הרי הרצינות היא סובייקטיבית ותלויה בעין המתבונן.
נטורי קרתא החוברים לאחמדינג'ד הם רציניים מאד בעיני עצמם.
הבחור שזרק עצמו מתחת לגלגלי מכונית ליד חניון קרתא התנהג ברצינות גמורה..
כנ"ל רבני הציונות הדתית.
נראה שהרצינות היא לא מצרך כ"כ נדיר...
ובכלל נדמה לי שאתה מעביר מסר כפול: הרי אתה טוען שהחרדיות היא הדרך הנכונה אז נשאלת השאלה אם אתה חושש משינויים למה אתה קורא לשינויים?
.
ובקשר להצעתך הקונקרטית לגבי "בית נאמן" לא הבנתי מה התכנית שלך?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2009 22:47 |
|
| |
הרצינות משותפת לטליבאן לבריאתנים ולחרדים, כל אחד מייחס לבורא מה שמייחס. ולכן רצינויות מסוגים שונים לא חסרים לנו.
אבל אני מדבר על הרצינות הזו התופסת את התורה שלנו כמרכז החיים ואת ההלכה כגורם מכונן של כל רגע ביום.
ולכן אני לא טוען ש"החרדיות" היא הדרך הנכונה, במובן שאני מצדיק כל מה שנעשה על ידי חרדי בכל זמן תקופה ומקום. או על ידי הציבור החרדי בכל זמן תקופה ומקום. אני רק העליתי שאלות למי שחושב שתפיסת הדת ברצינות היא דרך נכונה. כמובן שזה רלבנטי במקרה שהדת המדוברת היא היהודית ועל פי תורת חז"ל וכו' כמקובל אצלינו.
לגבי בית נאמן, הבאתי דוגמא, שאפשר בעדינות לתרום ולהעלות את הרמה של הציבור, זו תרומה קטנה שיכולה להצטרף להרבה תרומות מקבילות, שיכולות לשנות את הציבור החרדי שינויים לטובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2009 00:31 |
|
| |
טיעונך בקיצור:
1. החברה החרדית מכילה הרבה פגמים ועוולות אבל יש בה דבר טוב שאתה קורא לו "רצינות" ובעיניך אין אותו בציבורים אחרים.
2. אסור לצאת נגד הפגמים והעוולות (או לפחות אסור בצורה שזה נעשה כאן) כי יציאה זו תוליך לשבירת המבנה החברתי שיוליך לאיבוד ה"רצינות".
שאלות:
א. מהי רצינות ומנ"ל שהיא ערך עליון שכזה? איפה כתוב בתורה "והיית דתי ברצינות בפרמטרים של דינוזאור"? איפה זה כתוב בשו"ע? האם הקהילות היהודיות בעולם לפני 300 שנה ענו על סטנדרט ה"רצינות" שלך?
ב. מדוע, במקום לפנות לחברי הפורום כאן, אינך מתדפק על דלתם של גדולי הדור ומבקש מהם לשנות את אופן ההנהגה של הציבור החרדי? הרי לא מדובר רק בסברות דעתניות שיזיקו ח"ו אלא כלשונך הזהב גם ב"בעיית העוני בציבור החרדי? בעיית הנאיביות? הקנאות? המעמדות? השרלטנות? האפליות?" הרבה בעיות, לא?
ג. אם התשובה לסעיף ב' היא שלדעתך גדולי התורה הם טפשים/זקנים עוברי בטל/מונהגים בידי המשמשים שלהם/מפחדים לשנות כי הכל יתמוטט וכיוצא בזה, אזי למיטב הבנתי יצאת מכלל חרדי. כל ילד בחיידר יגיד לך שחרדיות היא בראש ובראשונה שמיעה לגדולי הדור. יוצא מכאן שאתה ממציא מושג חדש של חרדיות שאין לו קשר עם העקרונות הבסיסיים שלה, ומצדיק את קיום החברה החרדית באותו מושג שהיא עצמה לא מסכימה עמך עליו.
ד. בעצם אתה מנסה למלכד את האנשים כאן בשיטה הבאה: אתה טוען שכמה שהחברה החרדית יותר פגיעה ומושחתת כך גדל האיסור למתוח עליה ביקורת, כי ככל שגדלה ההשחתה הביקורת הופכת יותר הרסנית לחברה. בזה רכשת לעצמך חסינות משורינת: אם הכל טוב ויפה מה טוב, ואם יש בעיות כל שכן שאסור לדבר עליהן.
ונסיים במשפט המפתח שלך, שהייתי מציע לתלות אותו בכניסה לפונוביז' במקום "ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש"
" הבחורים לא יכולים להגיע לשום מקום של אידיאל רוחני אמיתי שיסחוף אותם, הם יכולים ללמוד עוד ועוד, אבל מי שלומד מקבל שכל, וזה גרוע מאד."
תוקן על ידי שנרב_נ ב- 01/09/2009 0:28:15
תוקן על ידי שנרב_נ ב- 01/09/2009 0:30:48
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2009 01:48 |
|
| |
אחד מהביאורים למילה רצינות זה עקביות ,ואכן כל מי שהזכרת רציניים בדרכם שלהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2009 03:15 |
|
| |
דינוזאור
התייחסות להצעה הקונקרטית לגבי "בית נאמן"
כתבת בלשון תם על "העלאת רמת העיתון" - אני מנסה לפרוט זאת לפרוטות: (ואולי תעשה זאת אתה טוב ממני)
האם כיוונת להעלאת המשלב הלשוני? הרמה האקדמית - מחקרית או הספרותית ?
לא נראה לי
על מה כיוונת אם לא לשינוי ה"השקופה" - הרי ידוע הבית נאמן כנושא דגל ההשקופה לנשים , בהדגשת נושא זה בכל דפיו - צורת החיים האידיאלית , עזר כנגדו בלימודו, הרתיעה מה"שונה", (כמובן - החילוני,הן ה"שונה" הספרדי בכלל לא מועלה )וכו' וכו' (וזה להבדיל מ"הבית שלנו" שמרשה לעצמו להצניע במידת מוצלחת יותר את ההטפות - כך התרשמותי מהעבר) - אני לא שוללת כרגע את הנושאים , אלא מדגישה שמטבע הנושאים שם -אכן כולם מועדים לפורענות ... (מצד ישרי האינטלקטואל)
ואולי כיוונת לשינוי האופי הפאסיבי והנאיבי - לתת שם מודלים של חשיבה ויוזמה (ועוד של קולות נשיים ...) ושל דיונים.
הרי לך גם כן השקופה חדשה לשיטת רבים.
פתרונות תם :
ב"צנזור" לרמה נאותה של תכנים (עליך מוטל להסביר אילו...)
ועתה נשאלת השאלה: מיהו האחראי ?
מהם הקריטריונים לצנזור ? האם אזכור של "עשיתי ונושעתי" יכנס ? באיזו מידה ? מה פתאום ? בפני איזו וועדה יוגשו הלבטים בנושא ? האם יוכרע לפי דעת יחיד העורך/ת ?! מה עם מאמר שרובו נפסל ? (בשל "חוסר עניין לצנזור" אך לא בהכרח חוסר עניין לציבור) האם לא תחפש לו הכותבת במה אחרת, ראויה בעיניה (בעיתון מתחרה עם רייטינג גבוה יותר)?!
ואם תאמר : העורך /כים (או: מועצת העורכים / ועדה לענייני שפיות) יזמינו את הנושאים מראש - גם לכך צריך סופרים/רות מבינות/ני עניין, (מתנדבי עצ כח ?)
שינוי מבפנים בעיתון ? - שוב נפלנו בפרזה , שוב אמרנו, ולא נושענו. החלפנו מיטה חולה במצעים חולים.
(שינוי מבחוץ? שיואיל כל עצכחניק לכתוב משהו לעלון משותף שיופץ ?! - חוששני שהויכוחים,אולי יותר מהתכנים עצמם, יבריחו את אלו שאין מוחם רגיל בכגון דא  )
אני מנסה להיות קשובה לקול המקווה שלך על שיפור מבפנים
אך אני לא רואה, לצערי כל אפשרות לעשות זאת מבלי להיות חוץ. הציבור החרדי אלוף - ברומטר - בהרחת החידוש שבדבר -
זיהוי החוץ שבכל דבר.גם בפנים היתד. (, אם וכאשר יקרה..)
ובכלל , אין זאת, כי נפלנו ברשת המילה (שאתה טווית):
דנים החשובים כאן על שינוי מבפנים מול שינוי מבחוץ כשהאמנו להבדלים בין השניים, כשהאמנו למילה, כאילו יש פה משחק ים - יבשה בשחור - לבן(זוכרים מהגן ? - מחוץ לחישוק / לתוך החישוק) הויכוח עקר מיסודו - אם יורדים לתוכן פסים מעשיים של שינוי (כפי שניסיתי לתאר את העיתון) הרי מחוור שכל פעולה "מבפנים" - כל חידוש (בראיה חרדית עכשווית) הוא,בסופו של דבר, חוץ !!! כל חידוש מוקע ברגע שהוא מזוהה כרעיון "חיצוני" !
והשאלה שנותרת היא רק כמה "חוץ" לתת - איזה מינון 1. ישפיע 2. בלי להזיק (לאפשרות להשפיע הלאה, להבדיל ממושא הדיונים הקודמים בנושא) היינו , בלי שיזוהה בזמן שזה "רעיון חיצוני" ויוכל לחלחל ל"בפנים".
כל כך נתפסנו לדרמטיזציה של המונח "שינוי מבפנים או מבחוץ" כשהבסיס עליו נשען ההבדל הוא מאד סיפורי וחושדתני גם בשל האקט הרגשי - הלכנו שבי אחרי הסיפור סיפרת ש"מבחוץ "=- כשאנשים כעוסים מחליטים שלא עוד, הם קמים ועוזבים בקול רעש גדול שמביא מריבות...
לא דינו, כשאתה אומר מבפנים אתה מתכוון לאותה ביקורת בדיוק, אבל( העשיה )במינון נמוך, או שלא תישמע, או שתישמע ואז תוקע מיד כמרד וכ"חוץ" מוחלט.(בין אם "כעוסים ומתפוצצים" ה"יוצאים חוצה" ובין אם רגועים ומתכנסים פנימה, לא משנה, כשהמגמות מתגלות....)
שפה יוצרת חשיבה (ויטגנשטייין...) בל ניתן לתפיסה הילדית - ראשונית של מושגי המרחב "חוץ" כההיפך מ"פנים" להטעות אותנו גם בשדה המחשבות - כלא יתכן חוץ שהוא בפנים. (והרי כאן ביארתי שכן שייך) - וזה , לענ"ד, מה שכן קרה.
חסל בפנים " או "בחוץ". הבה נדבר על מינון אפקטיבי. אין לי בשורות , כאמור
צר לי לאכזב את עצמי גם בכיוון קונקרטי זה של העיתון, וממה שלימד אותי עוד.
מחשבה א: ואולי יש איזושהי תועלת בייאוש ?! (הרהורים, ואינני יודעת עדיין למה אני מכוונת . לדמיונכם)
מחשבה ב: המשך, דינוזאור, אל תתייאש להעלות הצעות מעשיות נוספות, עכשיו אני רואה עד כמה ניתן ללמוד מהן.(ממנה, ליתר דיוק) בתודה.
נ.ב.
"ובמיעוט שינה"---
נשקלת תביעה ייצוגית- משפטית נגד פורום עצ כח על פגיעה במספר סביר של שעות שינה ללילה. נפגעים נוספים יכולים להרשם. 
תוקן על ידי אש_יוקדת ב- 01/09/2009 3:16:28
תוקן על ידי אש_יוקדת ב- 01/09/2009 3:46:28
תוקן על ידי אש_יוקדת ב- 01/09/2009 3:49:08
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2009 07:43 |
|
| |
שנרב, אתייחס שוב לכל הנושאים שכבר דוברו כאן:
א. מהי רצינות ומנ"ל שהיא ערך עליון שכזה? איפה כתוב בתורה "והיית דתי ברצינות בפרמטרים של דינוזאור"? איפה זה כתוב בשו"ע? האם הקהילות היהודיות בעולם לפני 300 שנה ענו על סטנדרט ה"רצינות" שלך?
הסברתי שוב שאני מדבר על המכנה המשותף לרבים, ולא בא לעשות נפשות לשיטה זו. וכן, הקהילות היהודיות בעולם לפני 300 שנה ענו על סטנדרט הרצינות שלי, אני מדבר על המסר של חז"ל ושל השולחן ערוך, החל מסימן א' סעיף א' והלאה.
ב. מדוע, במקום לפנות לחברי הפורום כאן, אינך מתדפק על דלתם של גדולי הדור ומבקש מהם לשנות את אופן ההנהגה של הציבור החרדי? הרי לא מדובר רק בסברות דעתניות שיזיקו ח"ו אלא כלשונך הזהב גם ב"בעיית העוני בציבור החרדי? בעיית הנאיביות? הקנאות? המעמדות? השרלטנות? האפליות?" הרבה בעיות, לא?
שום פעולה אינה במקום האחרת, מנין לך שאיני מנדנד לגדולי הדור בזמני הפנוי? יש הרבה יזמות מועילות שיכולות לעבור דרך "גדולי הדור" ולא יכולות לעבור בשום דרך אחרת, בלוך יכל להעביר את הנח"ל החרדי רק דרך הרב שטיינמן, -לא שהתברר שזה הועיל-, [וכמובן לא בדרך הפאתטית שאתה כותב: "מבקש מהם לשנות את אופן ההנהגה", אם הייתי רוצה בעיטה שתעיף אותי לתקרה הייתי נכנס לאורוות סוסים ומדגדג את הסוסים..] אתה שב ומדבר על בעיות ופתרונות, מבלי קשר לשאלות שהעליתי.
ג. אם התשובה לסעיף ב' היא שלדעתך גדולי התורה הם טפשים/זקנים עוברי בטל/מונהגים בידי המשמשים שלהם/מפחדים לשנות כי הכל יתמוטט וכיוצא בזה, אזי למיטב הבנתי יצאת מכלל חרדי. כל ילד בחיידר יגיד לך שחרדיות היא בראש ובראשונה שמיעה לגדולי הדור. יוצא מכאן שאתה ממציא מושג חדש של חרדיות שאין לו קשר עם העקרונות הבסיסיים שלה, ומצדיק את קיום החברה החרדית באותו מושג שהיא עצמה לא מסכימה עמך עליו.
לא המצאתי שום מושג חדש, ואני לא חושב שהגדוילים עוברי בטל, אני מדבר כאן עם אנשים שלא רואים את הגדוילים כמי שיכולים לשנות, ומדבר עמם על שינויים שיכולים לקרות בחברה.
ד. בעצם אתה מנסה למלכד את האנשים כאן בשיטה הבאה: אתה טוען שכמה שהחברה החרדית יותר פגיעה ומושחתת כך גדל האיסור למתוח עליה ביקורת, כי ככל שגדלה ההשחתה הביקורת הופכת יותר הרסנית לחברה. בזה רכשת לעצמך חסינות משורינת: אם הכל טוב ויפה מה טוב, ואם יש בעיות כל שכן שאסור לדבר עליהן.
דברי שטות שלא נאמרו כאן מעולם, אין איסור למתוח ביקורת, ואין קשר לשחיתות. הקשר הוא לפגיעות של רמת הדתיות, וזו פגיעה, במדה שהיא קיימת.
את משמעותו של משפט "המפתח" כבר הסברתי לעיל. וכבר קיבלתי בתיבה האישית מסר הפותח במלים "שלום רב פרידא", וד"ל.
אש יוקדת,
הבנת בטעות שכוונתי ל"בית נאמן", אך אני התכוונתי למוסף שבת קודש. (ייתכן שאפילו הטעות שלי וכתבתי "בית נאמן" אין לי פנאי לבדוק), כוונתי היתה שמוסף שב"ק אמור לעסוק בעיקרון בנושאי מחשבת ישראל וסקירות ספרות וכדו', זו במה לבחון בה רמת חשיבה.
כתבת שכל שינוי מבפנים יוקע מיד כחוץ, אני חושב שזו טעות, שינוי מבפנים לא חייב להיות מוקע. כך למשל חיים ולדר כבש את יתד לעצמו והוא מטיף שם לדעותיו המודרניות בעניני חינוך, למרות התנגדותם של רבים מזקני ההשקופה בדורינו.
ובכל אופן צר לי על שעות השינה שנגזלו ממך.
תוקן על ידי אש_יוקדת ב- 01/09/2009 7:49:08
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2009 08:27 |
|
| |
אש
גם אני תמה על הקדיה העצומה של כותבי הפורום השמים לילות כימים.
אך מנסיון, אחר ההתלהבות הראשונית שעות השנה חוזרות לנורמה.
אבל אם הנושאים כ"כ בוערים בקרבך שאת לא יכולה לישון, אשריך !
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2009 08:38 |
|
| |
לשיטתו של בעל בעמיו מדובר הרי בכאב בטן, יש מרשם לדברים כאלו..
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2009 09:13 |
|
| |
דינוזאור
פרט לסעיף ב', בו הבהרת היטב את דעתך על שיוכם הזואולוגי של גדולי התורה, המשכת במסורת חוסר ההתיחסות והסחת הנושא, סעיף אחרי סעיף. בדוק.
סתם לצורך בהירות העניין, הנה טיעון מקביל לשלך:
1. עיקר העיקרים הוא התלהבות הנפש בעבודת השם [לא מי יודע מה מבוסס, אבל הרבה יותר מעוגן במסורת מקריטריון ה"רצינות" שלך]
2. התלהבות בעבודת השם יש רק אצלנו החב"דניקים [שוב ניתן להתווכח אבל הרי לא תכחיש שאצל חב"ד יש סוג מיוחד של התלהבות כזו. בודאי טיעון יותר אמין מהשחצנות הליטאית האפיינית שבה אתה פוסל את המזרחניקים התמימים והחרד"לניקים הקפדנים והספרדים העובדים והחסידים הרוקדים ומחליט שאת ה"רצינות" שהמצאת תמצא רק בטוחני ר' חיים סטנסיל].
3. התלהבות זו בעבודת השם תלויה במציאותה של החברה החב"דניקית, וכל פגיעה בה תגרום לאבדן הכושר הנפלא הזה שהוא עיקר היהדות.
4. לכן אף על פי שאצלנו החב"דניקים יש כל מיני דברים לא תקינים בשנים האחרונות, כמו האמונה במשיחותו של הרבי ושהוא נקבר אבל לא מת והוא קיים בפועל ממש ב 770 מתחת לי' טפחים, חס וחלילה לנו מלמתוח איזו שהיא ביקורת על הטענות הללו, שכן הן כל כך מופרכות ונלעגות שהביקורת תתקבל אצל אנשים פקחים, ואז בחורי "תומכי תמימים" יפרשו מחב"ד לא עלינו. ככל שרמת המופרכות של ההזיות שלנו עולה כך גדל האיסור לבקר אותן.
5. לכן מה שאנו צריכים לעשות הוא להצטרף למערכת הבטאון "כפר חב"ד" ולהשקיע בעידון התכנים, כלומר שלא יכתבו על הרבי שהוא אלוהות גמור בפועל ממש אלא רק שהוא משיח וההתגלמות בגוף היא באופן של אורות דחושך בכלים דתקון ועל זה הדרך.
השלבים במהלך הזה ממש זהים לשלבים שלך, וניתן להעתיק אותם לכל חברה אחרת שיש לה קשיים. הטריק שלך: העמדת הדת על הסוציולוגיה ואחר כך העמדת הסוציולוגיה על הדת בחזרה - נותן לך מגן המשוח בשמן מפני כל התקפה, אבל כפי שלימדנו מוהר"ק פופר צריך להזהר מטיעונים שאי אפשר לפרוך אותם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2009 09:25 |
|
| |
שנרב
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2009 09:27 |
|
| |
דינו, נראה לי שממש לא הבנת את כוונתי וחזרת על טעויות בשמי גם בדברים שהבהרתי במפורש שזו לא כוונתי. (בחלק מהמקרים יותר מפעם אחת) כנראה שגם לי יש חלק בדבר ולכן אנסח את דברי מחדש (רק אנא תשתדל לקורא את דברי החדשים כהבהרה לאלו הישנים, ולא להפך כפי שנראה שאיכשהוא קורה לאורך האשכול הזה... זה פשוט מתחיל לייגע לחזור על אותו טיעון ולקבל תגובה לטיעון שהשתמע לך מדברי לפני כ5 עמודים, ובתודה מראש) ולענין, 1. אני מסכים איתך שמצרך הרצינות נצרך (כתבתי את זה כמה פעמים, וגם הסברתי למה התכוונתי בעבר אם זה ממש מעניין אותך, תחפש אי שם במעמקי באשכול רק אנא אל תחזור לסלף את דברי בהקשר הזה שוב בתודה מראש) 2. אני סבור שה"מצרך" החשוב הזה צריך להיות מנותב ע"מ לייסד את החברה כולה בעם ישראל וזאת באמצעות מהלך מנהיגותי ארוך טווח, שפרטיו לא רלוונטיים לאשכול הזה. (קודם צריך להוציא הרבה טעויות ופחדים מליבכם...) 3. השלב הראשון הנדרש לכך הוא נטישת ההגדרות החברתיות אל הגדרות מהותיות של צדיק ורשע , ירא א-להים ועובדו , תלמיד חכם וכד'. (כפי שמתואר במלאכי פרק ג' ובעוד מקורות ) 4. כדי שנטישת ההגדרות החברתיות לא תגרום להתפוררות ולאבדן הדברים החשובים שאת חלקן לפחות, עדין יש בחברה החרדית (שדי מתפוררת ממילא לצערי) יש צורך שכל המהלך יהיה מלווה ומונהג ע"י לימוד תורה רציני ביותר. 5. ככל שאלטרנטיבה רצינית ויסודית כמו זו שאני מציע תופיע, ממילא לא יהיה צורך בחברה החרדית (ועל הדרך גם זו החילונית תאבד הרבה מכוחה) שהרי תהיה אלטרנטיבה שלימה יותר שתתרכז בליבון ערכי התורה עפ"י דברי חכמים , והתאמתם לסיטואציות השונות של החיים כיום, ולסוגי האנשים השונים הנכללים בציבור. כלומר לא רק לצדיקים רציניים שמוכנים למסור את נפשם למען השם ותורתו ולמעשה הם אלו שפחות זקוקים להכוונה של מנהיגות תורנית (כי גם אם יטעו שומר פתיים השם) , אלא בעיקר לבינונים ולרשעים שללא הנהגה שתטפל בהם כראוי (כל אחד כפי עניינו) עלולים להוביל את המהלך כולו למקום גרוע ביותר וכפי שקרה בעבר ואכמ"ל. מובן שיש הרבה מה להאריך בזה, ודברי מצריכים לימוד ועיון מדוקדק (לא מליבי בדיתי אותם) ויותר מכך , אבל בתור התחלה ומתוך הערכת מצב שסביר שגם הפעם אפורש באופן מוטעה כלשהוא, אסתפק בזה לעת עתה. אודה לקורא הנבון ובמיוחד לך מר דינו, אם תקרא באופן מדוקדק את הדברים לפני שתגיב, כי לא דברים קלים או פשוטים כתבתי כאן. (גם לפני כן לא אבל אז עוד יכלתי לתת קרדיט גדול יותר לקוראים שיבינו את דברי באופן נכון בקירוב)
|
|
|
|
|
|
