דיוקן כותבי עכ"ח והשפעתם על החרדים/יות

תראה, הדיון התחיל ב'נשבעתי' (שזיהית אותו/ה כנקבה ואני כמסתברא) שטען שמכיון שלא יודעים בדיוק מהן תוצאותיו של שיח פתוח, יש להישאר ב'שב ואל תעשה'. תמיהני איך חי ה'נשבעתי' הזה כי הרי הוא לא יכול לדעת בדיוק את התוצאות של נשימותיו ואם כן היה עליו להישאר ב'שב ואל תעשה'. אלא מה? הכלל ההגיוני של 'שב ואל תעשה' לא אומר שתהיה אדישות מוחלטת בכל מצב, אלא שכל אחד ישאר במצב בו הוא נוכח/נמצא עד שתהיה לו סיבה מוצדקת לשנות מצב. מצב האדם משום מה הוא שהוא נושם. ככה גם לגבי צדקת הדיון הפתוח. מי שחש בשואה הרוחנית/מחשבתית של האמונות המזיקות והסותרות, מצבו הוא נוכח בהכרח לקיים את הדיון וזה ה'שב ואל תעשה' שלו ומי שנוח לו בחממה בה הוא גדל/טולטל ואינו חס על חורבנה, זה ה'שב ואל תעשה' שלו. (מצבים אלה יכולים להשתנות. ראה את הדינוזאור שבהתחלה ראה בבירור את הבנים של העצכחים כנידונים להתרחק מיהדות רצינית ובהמשך קהה הבירור.)

מקסוול, אני פתחתי אשכול עליו ונדמה שישנם עוד אשכולות. אם תשים בדף הראשי במשבצת החיפוש: 'יונתן', 'איבשיץ' 'אייבשיץ', סיכוי טוב שתמצא אותם. (יש גם אשכול עם לינקים לעלילת לוצטאו ואם אינני טועה הציטוט אינו של רבי יונתן אלא ממה ש'חסידבמעשיו' הכותב של עלילת לוצאטו שם בפיו.)

לחסיד במעשיו יש כשרון קריאה וכשרון כתיבה. בכישרון הקריאה השתמש לקרוא את ספרי ג. שלום, ובכשרון הכתיבה השתמש להפוך את התיאוריות ההיסטוריות של הנ"ל לסיפור נחמד בשם "צופן לוצאטו" המתפרסם כאן מלבד התיאוריות ההיסטוריות בנושאי שבתאות נכנס לתמונה גם המשך המסתורין עד ימינו על ידי סודות שעוברים מדור לדור, שיטה ספרותית שייסד יאיר ויינשטוק (בספרי מ. ארבל כמובן ולא בסיפור לשבת).

הדמות המסתורית של דורינו הוא "אהרן טרגר", ולפענ"ד מיוסד על "אהרן גרטנר" המיתולוגי, שדי תואם לתיאור של חסיד במעשיו. ולשאלה האם הוא באמת "רודף נעלם" אביא דוגמא אחת: בתשנט' הייתי במחסן פח ברח' רס"ג ב"ב שנקרא אז בשם "קרויזר" וזקני ב"ב היו נוהגים להתחתן בו, אחד מידידי העונה לשם י. נ. התחתן באותו ערב, ובין המוזמנים היה גם אהרן גרטנר, במהלך החתונה הגיע אורח כבוד מחו"ל, שנדהם לראות את "הרודף הנעלם": "אתה ניסית לחסל אותי בארה"ב בתאריך...", "נכון" השיב א.ג. והמשיך בריקודים.. מעשה שהיה כך היה לעיני מאות בני אדם.

**********

ולענין דברי בוגי, צר לי מאד שאתה מושך באפך את הדיון למקומות בהם לא היה מעולם, כתבת:

"אם במשך הדיון יתממשו תקוותיך למציאת התמודדות עם סתירותיה ונוכלויותיה של החרדיות בלי התמוטטות".

אתה מבלבל בין "חרדיות" ובין "הציבור החרדי כיום", אני לא בעד סתירות ובודאי לא בעד נוכלויות, האם לדעתך כל חברה חרדית (במובן שהגדרתי לעיל: לקיחת הדת ברצינות מאד וכמרכז החיים) מחייבת גם נוכלויות וסתירות? בקשר לשאלה האם אפשר לפרק מהחברה החרדית נוכלויות וסתירות, זו שאלה חשובה מאד.

א"צ כתבת:

"שם יותר קל להחליט שרק דעתך היא הבסיס המחייב לדיון"

אתה ממשיך בשיטת ברירה כוזבת, האם אני אמרתי שדעתי היא בסיס מחייב לדיון? אני רק העליתי שאלה הנוגעת למי שמניח את ההנחה הזו. ומחוסר אפשרות לפיצול הנחתי את השאלה האם החרדיות רצויה או נצרכת לפעם אחרת או למקום אחר. מכיון שברור שלי שרבים מחברי הפורום כאן אכן מניחים את ההנחה עליה דיברתי, פניתי אליהם. אף אחד לא חייב להתייחס לדברי ולא חייב לדון עמי. אני פשוט העליתי שאלה הנוגעת להנחה מסויימת. וכל ההשמצות שלך מסביב פשוט לא רלבנטיות. ולמה הדבר דומה? שתיכנס לאשכול העוסק בפרשת השבוע, ותטריד שוב ושוב את המשתתפים בכך שהם מתחמקים בכלל משאלת מקורה האלהי של התורה, וכל הדיון עוסק בהנחה שמקורה של התורה הוא אלהי, אבל אם נכתבה בידי אדם אין מקום לדיון.

לא החלטתי שום דבר, שאלתי שאלה, קיבלתי עליה כמה התייחסויות, מהן היו כמה מנומקות, ואם הנושא לא מעניין אותך. אתה לא חייב לשבש אותו ולהסיט אותו לכל מיני שאלות תיאורטיות ולטעון שאני מתחמק מהם, אני מתחמק כאן מעוד אלף אשכולות שנשארו פתוחים ועדיין לא הספקתי להתערב בהם. אבל אני דן בנושא שמטריד אותי.

_________________