דיוקן כותבי עכ"ח והשפעתם על החרדים/יות

הכל שפיט לא במובן של אפשרויות פתוחות, אלא במובן שהנימוקים ידועים ולכן אנו "שופטים" כקנוניזציה של השקפת הגן, ובמקרה יצא שתמיד אנחנו צודקים. לכל דבר יש נימוק, אם נניח שאגדות חז"ל הם נסתרות, גם זה משפט מסויים, מוכיחים שיש "נסתר", ושה"נסתר" צודק, ושחז"ל דברו עליו, והכל בסדר. זו בדיוק הבעיה, שבמסגרת "הכל שפיט" מוכנסים דברים שאם בודקים אותם הם לא תמיד מחזיקים מים או משהו כזה, אבל מקובל שלכל דבר יש נימוק והסבר ידוע.
אם התירוץ של חוה"ל למה לא יכול להיות שיש שלש אלהים לא מתקבל, משום שיש עליו סתירה מפרקי דר"א או ממסכת כלה רבתי, זה מאד מטריד חרדי ממוצע. ותמיד אשמח להכיר לך את הציבור החרדי..

ולענין דברי מקסוול, יש להוסיף גם את "יום הדין" בכבודו ובעצמו, לצורה של התנהגות שאינה משקפת בדיוק מציאות. ואינני מתכוין דוקא כהוראה להמוניים או נשים וילדים. אלא גם בהתנהגות עליה מושתת הרעיון של יום הדין. ליבוביץ כותב באחד ממכתביו הנושא את התאריך: ערב ראש השנה, "אני אפיקורס שאין אימת יום הדין עלי". משום שהוא מקבל אך ורק את שיקוף המציאות, לפיה אין נקבעים דברים מראש לשנה שלמה, אלא האדם נידון לפי מקומו ושעתו, וגם זאת רק בתחומים בהם יש התערבות אלהית. אבל מכיון שבאמת אף אחד לא יודע מה התכניות של ה', וגם אם לא רואים צדק וכדו' מניחים שהוא יודע מה הוא עושה ויש לו תכניות משלו הכוללות גם צדק והגיון בהתאם לתכנית הכללית שלו. הרי ביום שנקבע כיום מלכותו, כלול בזה גם איזה שהוא דין, כי זה חלק מהמושג מלכות, אע"פ שאף אחד לא יודע מה הדין הזה אומר ולמי הוא אומר, ברור שישנה תכנית. ולכן אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו לא לבד והעולם אינו הפקר, יש דין ויש דיין באיזה שהוא מקום. זו לדעתי ההרגשה של ראש השנה. ולכן אין זו חכמה להרגיש כליבוביץ, זו החמצה של רעיון ראש השנה (אני מתכוין למסורת חז"ל שהוא יום הדין, וכפי שהיה מקובל אצל כל העמים גם בזמן מתן תורה).

יהודים, רק כעת אני רואה את תגובתך, תודה על המידע. כפי שגם אתה כותב לא גזרו על השפה היוונית, ו"חכמת יוונית" היתה צורה בה רמז להם אותו זקן, ולא רק שפת דיבור.

בחז"ל ניתן לראות את שני הנושאים יחד: גם יום הדין וגם יום המלכה, השאלה היא מה האיזון הנכון ביניהם, כלומר האם לחוש יראה ורעדה או שמחה וגילה אושניהם יחד "וגילו ברעדה".

בזמן עזרא ונחמיה אנו יכולים לראות שהדגש הוא על חדוות ה':

ט ויאמר נחמיה הוא התרשתא ועזרא הכהן הספר והלוים המבינים את העם לכל העם היום קדש הוא ליהוה אלהיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה .
י ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות יהוה היא מעזכם .
יא והלוים מחשים לכל העם לאמר הסו כי היום קדש ואל תעצבו .
יב וילכו כל העם לאכל ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם .

האם לא אתה זה שכתבת: "באותה הסוגיה המסקנה היא שעל לשון יוון לא גזרו"?
הוספת ש"הדברים מורכבים יותר", במאמר הנ"ל מוזכרת דעת יחיד שגזרו על לשונם בתקופה אחרת, אך דעה זו לא נפסקה להלכה. ולכן לא גזרו על שפת יוון. כפי שמראה המציאות שספר תורה ביוונית כשר ושתרגום עקילס היווני היה שימושי ביותר אצל האמוראים.
אני משתדל לאהוב כל יהודי במדת האפשר, לפיכך אם א"א הלוי היה יהודי, אולי באמת אפשר לקרוא לו אהובי. (ואולי התחלף לך א"א הלוי בי"א הלוי, וחשבת שמסתמא י"א הלוי הוא אהובי מפני שהיה לו זקן ארוך, תודה על ההצעה). לגבי התיאוריה שלו, לא מצאתי לה סימוכין, אני לא חושב ששאלת הירושלמי "מהו ללמוד יווני ספר" מתכוונת לשפה היוונית, אלא לספרות יוונית, כפי המקבילה בבבלי המדברת על חכמת יון, ולכן מתאימה כאן התשובה צא ובדוק שעה שאינה מן היום ואינה מן הלילה.
בכל אופן תודה, חמוד.

אכן נתבלבלה לי בין י"א לא"א.