דיוקן כותבי עכ"ח והשפעתם על החרדים/יות

חז"ל עצמם לא התיימרו להיות בדיוק כמו בימי בית ראשון, דוקא הקראים הם שנצמדו לטקסטים (ואולי גם הצדוקים במדה מסויימת). אתה מניח שאותנטיות פירושה – כמו חז"ל, ורפורמיסטיות פירושה – שינויים. ייתכן להיפך: אותנטיות היא להמשיך בשיטת חז"ל, שאין נצמדים לטקסטים העתיקים, אלא מתאימים את ההוראות לתקופה, מה שנראה שיחזק את שמירת התורה. ואילו רפורמיסטיות תהיה להיצמד לטקסטים ולהתעלם מזרימת ההמון והתלמידי חכמים.

כאן אפשר לעורר את כל הויכוח מהתחלה, ולא באתי לזה, אלא להעיר, שברור שהחרדים היום לא עשו העתק הדבק מההתנהגות בימי חז"ל, אבל המגמה שלהם די דומה, הם שומעים בקול התלמידי חכמים שגוזרים מדעתם גזרות שונות ומשליטים סמכות מלאה, בשביל מה שנראה בעיניהם כשמירת מצוות התורה. חז"ל עשו מה שרצו כפשוטו אסרו על אנשים איסורים רבים וחמורים מבלי שתמיד אפילו נימקו מדוע, הם רצו שהתורה תישמר, העם שמע בקולם, ואף אחד לא שאל שאלות (חוץ מהקראים). הבינו שזו פשוט זרימה של ציבור עם שכבה היררכית של תלמידי חכמים.

אולי ניתן גם לומר, שלהיות כמו חז"ל פירושו לקבל את ההיררכיה של שכבת יושבי בית המדרש באופן מלא, הם ינווטו את היהדות בדרך שנראית בעיניהם מתוך מגוון אפשרי. לפי הגדרה זו חז"ל היו ממש כמו בימי בית ראשון, שאז הרצוי היה לקבל את ההיררכיה של הנביאים ודורשי התורה באופן מלא, מבלי התחייבות שההוראות היו שוות בכל הדורות (כמובן שלא, בדור של אלישע להיות ערום ולהתנבא היה מעלה גדולה, בדור של אביי ורבא המעלה היתה לשאול 400 בעיות במגדל הפורח באויר).

על השאלה אם הציבור החרדי הוא ממשיך הדרך של האותנטיות, לדעתי התשובה פשוטה, אין אותנטיות חד משמעית, הנושא העיוני תמיד פתוח לויכוחים, אבל מה שקובע הוא התוצאות, ישנו זרם שתמיד מנצח וכל השאר או שנעלמים או שיוצרים סינתזה יחד עמו. יש לי השערה שכיום הציבור החרדי הוא הזרם הזה, ברור שה'נצחון' שלו יכול להיות קשה או אפילו קשה מאד עם הרבה הפסדים, כגון ה'נצחון' שלו בגולת אירופה, שכתוצאה מהשמדה וסיטואציות שונות הוא הצליח למסד את עצמו במקום אחר (כאן). אבל בתור הערכה היסטורית נראה לי שבעוד כמה מאות שנים הזרם החרדי ייחשב לזרם המסורתי. כי רק הפנטיות בסופו של דבר שורדת ומתאימה את עצמה לכל מצב.

וכאן אני עוזב את הנידון של מואדיב, וחוזר לנדון של מרכא טפחא: מה באמת חושבים כל החכמים דכאן, בהנחה שיש איזו משמעות למכתב הרבנים (איני יודע בדיוק מה, האם נאסר לגלוש בח"ח או רק לנהל אותו?) האמנם נכון יהיה שלא לשמוע בקולם. כמובן בהנחה שהם אינם צודקים באיסור שהטילו. בכל אופן הלא יש היררכיה, האם אפשר לקבוע שאדם חרדי אינו צריך לשמוע להיררכיה שלו (כמובן שמי שאינו שייך  לציבור החרדי אינו שייך לנושא כי הרב שטינמן והרב אלישיב הם לא ההיררכיה שלו). האם נכון יהיה לגדל ציבור ללא היררכיה, ולסמוך על היושר של כל אחד? האם ניתן לקבל היררכיה לחצאין? (חז"ל בודאי נתנו לתלמידי חכמים ורבנים היררכיה מלאה, מבלי שום קשר ללא תסור, -  תשמע בקולינו או שתהיה בנידוי/מלקות/קציצת ידיים).

[ישנה אמנם הלכה שאם הבית דין טעו בדבר משנה אסור לשמוע להם, אבל זה משום שמדובר בטעות טכנית שברגע שישמעו את המשנה ברור שיחזרו בהם וכל העם יודע ומבין זאת. לא בנושאים של שיקול הדעת].