גם אני אוהב ציטוטים J
"מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע",
מדרש רבה פ' נשא ט יח: נביאי ישראל החלו בעברה ראשונה.
זהר נשא קכו: גזלנין מארי שוחד דאינון דינין רישי עמא.
דב"ר ואתחנן ב יט הושע ד כרובם כן חטאו לי מי גרם לכל הדור לחטוא הנשיא שחטא תחלה החכם דורש בצבור לא תגזול והוא גוזל מעשה באדם שנגנבה טליתו הלך לקבול לדיין ומצאה פרושה על מטתו.
שבת קלט. צרות רבות באות בדוק בדיני ישראל כו' כפיכם נגואלו בדם אלו הדיינין.
ארחות צדיקים שער יד "חובה על כל ירא שמים להעיר קנאה כי יראה והנה יד השרים והסגנים במעל וארז"ל (ב"ר כו) כל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה שנאמר יד השרים והסגנים כו'.
שאלת יעב"ץ ח"ב סי' סח "גם כבר אמרו חז"ל אי בטלי דייני בטלי גזיריפטי הרי שגם בימיהם כבר הוחזקו סתם דיינים להיותם מקולקלים וכן אמרו שם עוד שבר ה' מטה רשעים אלו הדיינים דכוותי' בסנהדרין קד: ה' לא קראו רב אמר אלו הדיינים מלבד מ"ש בשלהי סוטה על פסקה משחרב בהמ"ק ומה נענה בתריהו אנן יתמי דיתמי וחזי מאי דקמן כו' וענין זה נתעורר מאד בימינו כנודע ומפורסם".
שו"ת רבי אליהו מזרחי (הרא"ם) סימן סו "גם ראינו הכתב אשר שלח הרב מהר"ר משה קפסלי הישיש והחסיד והגזרה אשר גזר על הקהל הקדוש". מהרי"ק לעומת זאת כותב עליו (שורש פג פד): "שלא לשאול שום הוראה ולא שום דין לאיש הזה כי הוא מחטיא את הרבים ומחלל ש"ש.. כי הוא מפיל חללים רבים בקושטא העירה להורות נתן בלבו ורוח אין בקרבו.. וכי לא הגיע אפי' לרעה צאן ואינו יודע צורתא דשמעתתא ומה לנו ולסמיכתו אשר אינה ראויה לו הא לאו בתר שמא אזלי' אלא בתר טעמא אזלי' והוא אין לו לא טעם ולא ריח תורה.. וגוזר אני בכח לכל רואי כתבי זה או יודעי שלא יקראו לו לאותו משה קפסאלי לא רב ולא חבר כי לא ראוי לכך כלל וכלל". ובשו"ת נו"ב תנינא קלא' כ' מהר"א קאפצולי הנזכר בשו"ת מהרי"ק הוא היה הדיוט גדול רק שעשה עצמו מורה הוראה.
מהרי"ק שורש קסג "סמר שערות ראשי אחזני פלצות כו' המכשלה יוצאת מתחת יד תופשי התורה דהיינו מקצת רבנים שזכו לשם הם מחשבין עצמן כת"ח כו' בעוה"ר הרבה רבנים אפי' צורתא דשמעתתא לא ידעי אין בידם לא לחם ולא שמלה ביתם ריקם מכל טוב יש מהם המתייהרים להשתכר ולהשתמש בכתר הרבנות וכל כוונתם בשביל כבוד עצמם כדי שישבו בראש וילכו בראש ויש מקום לגבות ממון כו' ולהנאת עצמם הם מכוונים".
תשו' רדב"ז ח"ג תתקפ"ה שאלה על אחד מגדולי הדור כו' אם זו מדה טובה או לא תשובה זו מדה רעה מורה מקושי הלב ועל רוע תכונת הנפש והיא מדת אכזריות.
רדב"ז ח"ג תה כ' השואל רבים פרצו גדרה של תורה ומקטרין לשדים ושמעתי כי קטרו בפני א' מגדולי הדור ולא מיחה בידם, לא אאמין שנעשה דבר זה בפני ת"ח ושתק כו'.
רדב"ז ח"ד תתקנט' הביאו הדבר לפני א' מהמורים וציוה כו' לא אאמין כי יסופר כי שום פותח ספר טעה בזה.
שו"ת ר"י מגאש (סי' קיד): שאלה מה יאמר אדונינו באיש שאינו יודע דרך הלכה לא קריאתה ולא פירושה, אלא שראה הרבה מתשו' הגאונים וכו' ומי שאינו מבין עיקר הדין ולא מקורו מן התלמוד אם הוא מותר להורות, תשובה דע שהאיש הזה ראוי להתיר לו להורות יותר מאנשים רבים שקבעו עצמם להורות בזה"ז, ורובם אין בהם לא הבנת ההלכה, ולא העמידה על דעת הגאונים, ואותם שמדמים להורות מחוזק עיונם בתלמוד הם שראוי למנעם מזה.
תרוה"ד ריא' ראינו כמה ת"ח גדולים ואנשי מעשה הגונים כו' לאו שפיר קעבדי וב"ד חייבין להפרישן.
באגרת רב שרירא נזכר דהי' זמן בישיבת סורא שמינו לראש ישיבה את מר יום טוב כהנא אע"ג דאורג הוה הואיל ולא הוה תמן רבנן.
תשב"ץ ח"ג רכז "שמעתי שבעירך עושים כו' בהוראת מורה הוראה כו' המורה הזה אינו יודע בין ימינו לשמאלו בחורי חמד הבאים מאצלכם כולם קצוצי פאה כו' והורגלו בהם עד שנדמה להם הדבר כאלו לא נכתב בתורה".
שו"ת מהרשד"ם אה"ע ל "כפי הנראה והוא האמת שהדיינים הם עמי הארץ ושמועתם לא טובה רק א' מהם ה"ר שלום חטא שנתחבר עם ע"ה רעים וחטאים לה' ואין לחוש לקדושין כו'".
נוב"ת חו"מ כו' "למוהר"ר הירש אב"ד סנטאב.. מש"כ כו' לא אשיב על דברי שטות והבל כו' זולת זה שאר דברי שטות והבל שלו לא אטריד קולמוסי להשיבו.. אתמהה ואני רואה שמעלתו בזדון לבו רוצה להטות משפט וראוי הוא לגעור בו בגערה".
שו"ת ר' בצלאל אשכנזי כג' "קהל אחד נמנו וגמרו והעמידו ביניהם למרביץ תורה כו' ומסרו לו כתב שהעמידוהו ללמדם את תורת האלהים ולהורות את חקיה יורה יורה ידין ידין כו' החכם הזה אינו יודע מאומה ואינו יודע דין כלל וכשרוצה לפסוק לפעמים בדיני גו"ק ח"ו מרבה ממזרים בישראל".
ארחות צדיקים שער התשובה "ככה יש בכל המצוות ענינים רבים שאפי' גדולי הדור הזה וחכמיו אינם נזהרים בהם מחמת שאינם שמים על לבם ומחמת שאינם לומדים המצות והמדות הטובות".
רמב"ם פה"מ ר"מ בכורות ב ד "אלו השמות הידועים בא"י ובארץ המערב שקורין קצת בני אדם ראש ישיבה ואחרים אב"ד כו' לפי שאלו הדברים פטומי שמא בעלמא והולכין אחר הכנויים והיחוסים וכבר ראיתי בארץ ישראל אנשים נקראים חברים ובמקומות אחרים מי שנקרא ראש ישיבה ואפי' בר בי רב דחד יומא ליתי'", ר"מ בפרק חלק:"ורוב מה שעושים זה הדרשנים שהם מפרשים ומודיעים להמון העם מה שאינם יודעים ומי יתן אחר שלא ידעו ולא יבינו שיהיו שותקים", ובמאמר תחית המתים "וכאשר ידעתי באלו כו' וחושבים שהם חכמי ישראל והם הם הסכלים שבבני אדם ויותר תועי דרך מבהמה וכבר נתמלא מוחם משגעונות הנשים הזקנות ודמיונותיהם הנפסדים כעורים ונשים".
בשירי ר' שמואל הנגיד (הרכבי) "ידמו כי בציציות וזקן ומגבעת יהיה איש ראש מתיבה ושמענו חמור נוער ושחתי מי שת בית אלהים כמו רפת ואמרו אין חמור ומריא בבית ה' אבל קורין במסכת ובבא ואמרתי המירותם תעודה ותורה ואני אנא אני בא.
בתשובות ר' סעדיה (זכרון לראשונים של הרכבי מחברת ה ע' קנב) האנשים הנקראים בשם הרבנים עתה לא יעמדו על זה ולא ילכו בדרך הקדמונים אשר יחיו מפיהם ואשר ממזונותיהם יתפרנסו.
כתוב במסעות דוד הראובני פ"ו : והיה אז ברומא יהודי אחד ושמו ראובן וסמכו אותו לרב וגאון והוא ממזר ודאי והיה מלשין גדול ועצום.
במנחת קנאות מכתב ד "קצת אנשים משאר מקומות ידרשו ברבים בבתי כנסיות כאלו הם נשיאי עדה ראשי המטות פתי הדורש חכם בעיניו לא ידרוש את ה' כ"א דברים אשר בדה מלבו".
ובשבחי רח"ו עמ' טו' "בחכמי מצרים ראיתי שערוריה כי אין בהם חכמה כלל ומחריבים העיר בעוון הדין".
תשו' רשב"א סי' תעה' "ובארצינו יש רבנים מצד המלכות ואינם יודעים לקרות כהוגן".
מהר"ם חאגיז במשנת חכמים סי' רמ: "נשבע אני שראיתי ודברתי עם כמה אנשים שהיו מחזיקין אותן ההמון למקובלים בעלי קבלה ובעלי שם ולא היו יודעין דין דק"ש ונטילת ידים והוכחתי אותם על פניהם והם היו סומכין על גדולה חזקה שהיו מחזיקין בהם את הבריות".
שו"ת רמ"א סי' נח' "גט אשר ניתן ע"י שלשה רועים נקראים רבנים עדר עדר לבדם וקורא אני בעתם משרבו מושכי הרוק רבו המחלוקת ואוי לעיניים שכך רואות קטיגוריא בין ת"ח".
בתורת העולה לרמ"א ח"ד פ"ד: נתמעטה החכמה כ"כ שאסתרא בלגינא קיש קיש קריא וכל אחד שראה בה מעט מתפאר בה ודורש ברבים ועתיד ליתן את הדין.
ביש"ש ב"ק פ"ח סי' נח: בעוה"ר הנסמכים מרובים והיודעים מועטים וזחוחי דעת התרבו שאין אחד מכיר מקומו ומיד כשהוא נסמך מתחיל להשתרר ולקבץ בחורים.. והנה אותם נקראו שועלים קטנים שמחבלים כרם ה' כאשר כ' הרמב"ם, וכן יש זקנים בעו"ה שאפי' סוגיא דשמעתתא אינם מבינים לתכליתה ואינם יורדים לעומקה של הלכה כלל רק זקנים בשנים, ובלא קניית חכמה ג"כ הם המשתררים על הצבור ועל הלומדים ומחרימים ומתירים ומסמיכים לתלמידים שלא למדו לפניהם.. אוי לנו לאותה בושה שאנשי אמונה יודעי דעת נאבדו ואפי' אם נמצא לפעמים חריף גדול ולמדן מ"מ מעשיו מקולקלים ואינו דורש לשמה ולקיים המצוה רק להאריך הפלפול ולגדל השם ובדרך זה הולכים עכשיו כל התלמידים, עוד כתב ביש"ש קדושין פ"ב סי' יט: מה שמקצת מן הרבנים בקרוב החמירו בענין הסבלונות שרי להו מארי' כי רדפו אחרי חומרות לשכר הנאתן.
באוצה"ח פ' תצא משם הבעש"ט כי בעקבות המשיח יהיו רבנים כארבה לרוב והם יעכבו את הגאולה.
היעב"ץ במגלת ספר "עשיר מפורסם ביקש לישא שניה דרבנן וביקש לכמה רבנים שיתירו לו ומצא כמה מהם בארץ פולין ששלח להם שליח לדבר עברה וצרור הכסף בידו ונתפייסו לו", והעיר על דבר זה גם הנו"ב באה"ע סי' לו' שהיו רבנים שלא היו מתירים השאלה בלא בצע כסף הניתן להם, ועי' בשאלת יעב"ץ סי' מה' "שקרא למורה שקר מפורסם להכריע הכף לזכותו אבל לא השגיח בו ולא פנה אליו עם שהרבה לו תוארי השוא מפני ששכח לעטרו בזהובים עם נקודות הכסף יענה את הכל אז יחרץ ואין ארי נוהם אלא מתוך קופה של בשר אפי' של נחירה צא ולמד מספרו שהביא בידו מה שהורו לו הערלים להתיר חסרת לב אם נמצא כדמותו בבהמה למעלה ממקום מושב הלב או בצדדין אלו הם המלמדים לו להורות את ישראל דת ודין".
בכלי יקר במדבר י לד "כל מגמת מעשיו שיהיה אדם חשוב או שר וזה עיקר החטא בינינו המסבב אריכות הגלות כי ברובם כן פנו פניהם מן ארון ברית ה' אל המחנה עד שאפילו כל כשרון המעשה בתורה ובמצוות אינם עושים לשמה כ"א להתהדר בהם לפני הבריות למצוא חן בעיניהם ונטורי קרתא כאלו הם חרובי קרתא והכל יודעין שכך הוא ואין אומר השב עד אשר ישקיף ה' וירא ויסיר רוח זנונים מקרבינו ואין להאריך בזה".
בכלי יקר ר"פ שלח: שלח לך אנשים דוקא אתה תחזה ברוח הקדש אם האנשים כשרים לזה השליחות כי רוב העולם טועים באנשים חניפים כו' ע"כ אמר לך דוקא אותן שהן בעיניך אנשים חשובים ולא בעיני זולתך.
ובכלי יקר דברים טז יח מנהג דורינו אשר כל מי שספוק בידו למנות דיינים בורר לו קרובו או מיודעו כאלו התנה עמו ע"מ שיחניף לו וכן עושים ונמשך מזה שכל העם אפי' רחוקים לא ישפטו בצדק.
הבית לחם יהודה (נד' בש"ע יו"ד רמב') בזמננו שהמורה יורה כבן סורר ומורה ואין להם שקול דעת אלא כסומא בארובה בודאי אם אוסר רשאי להתיר.
היעב"ץ בתורת הקנאות פ. אלה הנקובים בשמותם חטאים בנפשותם אין אלקים כל מזימתם בחייהם קרואים מתים מוטל על כל מי שיראת אלקים בלבו לפרסמם ולהודיע קלונם בעו"ה רבו ונתקבצו אליהם אנשים כו' מראים עצמם כפרושים מפכרים ידיהם כשמתפללים ושבע תועבות בלבם ר' בער הרב דק"ק פרוסטיץ ר' איזיק קאליש הרב דק"ק שטאמפי ואלו הם התלמידים המסתעפים מאותם שוכני בתי חומר ישעי' פיס דיין בנ"ש ת"מ קלמן ליב שוחט בנ"ש ישעי' מיץ שהי' מלמד בבית הקצין כו' והאריך בגנות כל המדינה ומסיים בודאי יש ביניהם יחידי סגולה כמו כל שאר קהלות שבישראל אלא שבאותה מדינה הם מעוטא דמעוטא הטובים בטלים במעוטם כמפורסם
יעב"ץ בסוף מטפחת ספרים "אודיע צערי לרבים מה שקרה לי מטפש אחד אב בית דין דק"ב הרוצה בקב ותפלות".
סדור יעב"ץ מעמדות ליום ראשון הרבה פעמים נכשלים כמה קהלות קדושות מישראל במחוזי אשכנז ביחוד שצריכים לבקש להם רב וחכם כמה חשבו להושיב בראש ארי סכל שנעשה שועל חנוני בעל קנקן ריקן זרזיר מתניים או תיש הלואי שהיה גדי מסנקן.. עוד שם בדור יתום הלז שכל שוטה משוגע איש הרוח עומד וכותב ספרים אפי' מי שאינו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא מכיר בטיב לה"ק ולא ידע בשותא דרבנן ובונה כנסיות שלא לש"ש ונפק מינייהו חורבא בהוראה ואין מבין ולית דמשגח דוקא אלה הטועים ומדיחים הרבה להכשיל בתורה גדלו ולית דימחה בידיהם.. כיון שעלה גורלו להיות רב בקהלה אין עליו שום גדר הוא עצמו אינו מקיים ורואה זכות לעצמו לכפות גם מקומות שאינם תחת ממשלתו לקנות בכסף מספרי חדושיו בפרטות אם יעשה לו שם גאון כמו שראינו לאחד הדפיס בשער ספרו תואר הגאון הגדול..
סדור יעב"ץ ה' ת"ת "רוב רבני מדינות הללו שועלים מחבלים ונפלים שלא כלו חדשיהם וגוזלים את הרבים ועושים אנגריא בת"ח המפרנסין אותם ומחפין עליהם כסהדי שקר.. בחילוקא דרבנן שאין בו אמירה מכוונת בפשטים נקודים וטלואים משמיעים קול כקול הסירים" ע"ש שהאריך.
מהרש"א מהדו"ב בהקדמה: "בזמננו זה בעוונותינו הרבים כמעט אפרוחים שלא נפתחו עיניהם איזה שנים אחר חתונתו מצדו היה מקבל רבנות קהלות גדולות מלאות חכמים וסופרים ורודף אחרי זה ע"י כמה טצדקאות ותחבולות", [ובאמת בזמנו בשנת שמז' גזרו בכנוס ועד ד' ארצות "נגד המספחת שפשתה בעיירות לקנות את הרבנות ע"י שוחד ממון"].
תבו"ש בבכור שור סוף ר"ה באלו שמורים שלא כדין התורה משום שנטלו ע"ז ממון "ע"י תחבולות וממון ללא רב ומורה ע"כ תפוג תורה כי מזה נמשך קלקול שוחטים חזנים ומקואות וסופרי סת"ם כי נפלה משמים ארץ כל דיני ממונות ואם התלונה על אותם דתקיף להו יצרא דע"ז כהנה יש להתלונן על מחזיקיהם מעושר ועל הרב היה נוח לרודפו ולבזותו", וכנר' זה כוונתו בסוף סוטה "בראותי קצת קהלות מושיבים מנהיגים לדון או שפוסקים בדיני ממונות בלי דיני התורה כלל".
רע"א [אגרות סופרים ע' 24] פי' מ"ש והיית משוגע ממראה עינך שעינך הם רבני הדור והקללה בזה שיהי' העם משוגע ממראה רבני הדור.
הברכ"י חו"מ סי' טו' "הרבה רבני הדור אין להם דין ת"ח אי משום חסרון ידיעתם ואי משום דסני שומעני'".
בשו"ת ריב"ש סי' רסח' [מכתב ה"ר יחיאל רב לכל קהלות צרפת נגד כמה מרבני הזמן ובסוף הפולמוס הצדיקו ריב"ש כמבואר שם סי' רע', מובא כאן בקצור לשון מחמת רוב האורך] "מורדי אור הללו בעלי תריסין בעלי מארה הרבנים המתלוננים זה על זה דברי שסה ורבנות וביניהם רבו דברי נרגנים וכתבו זע"ז דברים רעים ופסולים וכבר העמיד (ר' ישעיה) רב אחד על ראשי עם קודש דקדיש בכספא משכו בדברים נתחתן עמו והגדילו לא ידע להבין שמועה והוא גם איש נבזה ומהדר אזוזי ודישתמש בתגא לא טובים השנים רבני הזיווגים הדייגים פורשי מצודות על הגזל ירוצו לעשות חתונים ושכרם מרובה על הנדן אין בארץ איש אשר ישדך בנו בסתר בלא רשות רבני מתא ולהן יקריבו שי וכאשר ערערתי על המשים הוציאו עלי הר' ישעיה להרבות שטנה וישם בלבו למשול עלינו בצרפת והשיג מרבו רב אשכנז ר' מאיר בר' ברוך הלוי אוהבו וגזר שתהי' שבטו וממשלתו על כל צרפת ההיתה כזו בישראל גזרה בלא טעם ובלא משפט בטול תורה וחלול ה', תפלתי כי החרים תחרימו על כל הסביבות ועל כל השופטים והרבנים ותופשי ישיבה אשר יגזמו על דבר חטא ואשמה עד יתנו אשם (קנס) והשימוהו בכיסם או בכיסי קרוביהם דרך קנס ומכשירי גזל וחמס אשר הם סבת גלותינו", יעב"ץ בס' עמודי שמים "הגענו לימי אחז שאחז בתי מדרשות אסרו במחוז ידוע לחדש דבר מעתה וסגרו הדלת בפני עמלי תורה לש"ש".
בתפארת יעקב הקדמה לגיטין כ': "בדור הזה כמעט פסקה אותה מתנה כי קמו מקצת חלושי הלב אשר לא יכלו לגשת אל הקודש מקוצר דעתם והטילו אימה יתירה ופחד גדול לחדש שום דבר אפילו אם פיו מפיק מרגליות, נגד מה שימצא היפוכו בדברי אחד מן המחברים ואפילו מן האחרונים וכ"ש אם קדם הרבה בזמן, באמרם כי אין לנו רק מה שכתבו לנו המחברים בקיצור פסקיהם ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע. ואנחנו היום כאילו התורה בשמים ולא לנו ניתנה תורה חס וחלילה".
בס' הברית נד. "בדורות האלו מרבים העם ללמוד משניות גמרא ופוסקים גם ספרי קבלה ומלאים מצוות כרמון אלא שכולם אינם מכוונים במה שעושים כי אם לצורך עצמם ולתועלתם וכל אדם מישראל מחשבתו לדרכו פנה ולתועלת עצמו".
צ"צ סי' נט' "קמו האנשים הרעים והחטאים בנפשותם אשר לא ידעו בסוג' דשמעתין ח"ו להיקרא בשם בעלי הוראה רק בעלי ראתן מורה ודאין אשר לא ידעו הספר כו' ודברתי נגדם מה שהפה יכול לדבר ואף הם השיבו אמריהם שכולם חכמים".
מהר"ם חאגיז בספרו שפת אמת "שאלה, כפי הנשמע לי מאיזה מעיינים כו' תשובה: נעויתי משמוע נבהלתי מראות.. טח עיני הטפשים האלו מראות ה' יצילינו ויאיר עיניהם.. כי תאמר בלבבך הרי הספקות אלו הם ע"פ חכמים היודעים ללמוד.. אין ספק אצלי שעל פי דרך זה יקרה לך בכמה מן הדברים והלואי תסתפק בהם ותשאל לחכמים האמתיים.. חי נפשי כל איש חכם שמסתפק בזה.. תורתו נעשית לו סם המות.. או באמת היותר ודאי אצלי כי אין זה חכם ואם קרה לא שנה.. לכן אתה אהוב ברח מחכמים כאלו שחכמים המה בעיניהם כבורח מנחש הקדמוני.. מדמים בעצמם ומציירים בשכלם המזוהם שגם להם לבב כלבבות האנשים החכמים האלהיים רבותינו הקדמונים ז"ל.. על המון העם אין להטיל אשם ואין לנו אפי' תרעומת דברים כי ערומים הם וחסרה ידיעתם בהבחנת ההפרש שיש בין שם חכמים למעשה החכמים.. שליחותיהו דס"מ קעבדי להשמיע באזני ההמון דברים אשר לא כן אולי יכנסו דבריהם ומחשבתם הרעה באזני איזה אחד עני הדעת ההולך בתום לבבו ונקיון כפיו ומאמין ומקבל האמת שקבל הוא ואבותיו..".
