דיוקן כותבי עכ"ח והשפעתם על החרדים/יות

אתה מזכיר לי שני סיפורים, אחד אישי, ואחד בדיחה מוכרת.

סיפור אישי: אני גדלתי בציבור הליטאי, אבל לפני מלחה"ע סבא שלי היה חסיד. אחד מידידי, חסיד לפי מקצועו, ניסה לשכנע אותי, שצריך לחזור לשרשים, ולשמור על זיקה חסידית (הסבא של הסבא שלי היה אדמו"ר). נעניתי לו, כי אם נלך עוד לאחור, הרי נגיע לסבא של הסבא של הסבא, שהיה אשכנזי רגיל, והחליט להיהפך לחסיד, ומשם לאבא שלו שלא היה חסיד..

בדיחה: אחד מזקני החסידים גער בהרשל'ה, לאט לך, קרוב אני יותר ממך לאברהם אבינו. השיב לו הרשלה: ובכן, קרוב אתה יותר לתרח..

נראה לי שקל להבין שהטיעון שלך (אף כי אינו אלא פראפרזה) כי ההשכלה יצאה מתוך החרדיות, הוא טיעון פשטני שאין לו סוף, שהרי הציבור החרדי האשכנזי יצא מתוך ציבור בארץ אחרת, וזה יצא מתוך ציבור בבלי, וזה יצא מתוך ציבור קודם לו, עד שנגיע לחברה באור כשדים בימי אברהם, שגם היא יצאה מאיזה שהוא מקום. אני כבר מריח דינוזאורים..

ברור שהאחריות להתמודדות עם ההשכלה היתה על מנהיגי הדור, ואלו כנראה כשלו בתפקיד זה. אבל ההשכלה יצאה מן המשכילים, זו דרך מסויימת שהם בחרו בה בתמימות, מתוך שיקולים עצכחי"ם, ולא הבינו כי 1) הם מגזימים ומקצינים, 2) דור הבנים לא ידע לרחוש את הכבוד לרוחניות בצד הבקורת אלא ישליך את הכל.

ולכן, למרות כל המעלות המפורטות במאמר המפורסם "אנוסי התבונה", המתאימות גם לכל המעלות של ספרי רנה"ו למשל, או כל שאר הדומים לו (מתקני עולם, מוכשרים מאד, חרוצים, יצירתיים, מעניקים בית למי שרוצה להיות רציונלי ולהישאר דתי וכו'). עדיין הכיוון די ברור, אע"פ שההיסטוריה החוזרת על עצמה אינו כלל חד משמעי, סביר מאד שהדור השני לעצכ"ח ייראה בדומה לדור השני להשכלה, שאחריו הגיע הדור השלישי וכו' עד הדור שלנו.

אני לא התעוררתי בכעס כפי שאתה חושב, ואני מאד בעד הדיון הפתוח, אבל בעצכ"ח יש מאפיינים שהם יותר מאשר דיון פתוח.

ואסיים בעוד סיפור ששמעתי פעם מר' יצחק זילבר, זה כנראה איזו בדיחה רוסית מתורגמת משלל הסיפורים הרוסיים שלו: פעם נתפס גנב ברוסיה, והובא לפני סטלין, רגע לפני שערפו את ראשו הוא ביקש לומר משהו להגנתו, הוא טען כי קרא בעיתון ש5 אחוז מהאוכלוסיה גנבים, וכיון שזה נתון סטטיסטי, ועובדה בשטח, איזה מקום יש להעניש אותו? סטלין שחיבב מאד הסברים כאלו פטר אותו מעונש. וכאן הגיע השאלה "האם הוא גנב בשביל הסטטיסטיקה, או בשביל להרויח כסף?". כך בדיוק הטיעון שההשכלה באה מתוך סטטיסטיקה פעם במאתיים שנים של שמרנות וקיבעון.

מי שהביא את ההרס הדתי היתה  תנועת ההשכלה,  למרות שבראשיתה הסתמכה רק על דברים נכונים טובים ויפים. ומי שחוזר על התהליך מביא אותנו לאותו מקום. עם כל חסרונות השמרנות והקיבעון.

כלך לך אצל דינוזאורים, כי איך תשווה ימי קדם כשהדתיים עדיין לא התקצנו והגישה התקשורתית עדיין לא התפתחה כפי שהיום. אלה הן שתי סיבות לכך שכיום עומדת היהדות הדתית בפני תהליך קריסה אידיאולוגית. לא ניתן אמנם לשער את מהירותו אבל את קיומו ניתן לזהות תחת כל עץ ויתד.

הרב הירש בגרמניה ניסה 'להתמודד' (כלשונך) עם ההשכלה כאשר הצביע על ההשכלה שבתורה אבל למגמתו לא היה המשך. גם זה שהוא נאחז בסבכי מוסכמות הגביל את הצלחת ההתמודדות. עצכחיות אמורה להיות ההמשך המתפתח והמפתח את הדרך לשמר את הרוחניות שביהדות מבלי לתת לה לטבוע בעוולותיה. זאת אם יירתמו החסים על היהדות לעגן את הפתיחות העצכחית במקורות ולא לנגח אותה בחרמות שגינית ובנבואותיך בהן הנך בוטח.

קבלתי תירגום של כתבה מהג'רוזלם פוסט בה מתואר כשלון הדת היהודית כמות שהיא כיום.

http://www.jpost.com/servlet/Satellite?pagename=JPost/JPArticle/ShowFull&cid=1181813076715

שטיינהרדט מול שטיינזלץ: מאמין ובלתי מאמין מתעמתים על המשכיות היהדות.

מיכל לנדו כתבת ג'רוזלם פוסט, ניו יורק, 19 ביוני 2007

"היהדות איך שהיא מתיישמת באופן כללי בשלוש מאות השנים האחרונות, נכשלה", אמר הפילנטרופ היהודי מייקל שטיינהרדט בפתח הדיאלוג עם הרב עדין שטיינזאלץ ביום שני בערב בנושא העתיד של העם היהודי.

שטיינהרדט, פילנטרופ בכיר המסור לשימור היהדות הלא-אורתודוכסית, היה במתח ניכר במשך פתיחת הדו שיח הזה, כפי שהיה בנקודות רבות בערב זה כאשר התעמת "ראש בראש" עם שטיינזלץ, אחד מגדולי חכמי התלמוד שבימינו.

השניים הופגשו במטרה להתייחס לניתן לעשות כדי להחיות את הצמיחה היהודית ואת אחדותה לנוכח המצב הרווח של אמונות ואידיאולוגיות שבורות, במלון סט. רג'יס בניו יארק לרגל הדינר השנתי של ארגון אל"ף המשרת את קידום מאמציו של שטיינזלץ ברחבי תבל.

למרות שהם ניגשים לנושא מקצוות מנוגדים של הקשת, שניהם שטיינהרדט ושטיינזלץ כל אחד בזכות עצמו, היו מהפכניים במאמציהם לעשות את היהדות נגישה יותר להמונים.

עם פירושיו ותרגומיו לתלמוד, עשה שטיינזלץ את הטקסט זמין לקהל היהודי הרחב. מ 1989 הוציאה רנדום האוז לאור 22 כרכים של התלמוד האנגלי ושטיינזלץ עצמו פרסם גרסאות ברוסית, צרפתית וספרדית.

שטיינהרדט, אתאיסט מוצהר, נהיה מודאג ביותר מהסחיפה של הזהות היהודית בגולה ומהאיום להמשכיות היהדות הלא-אורתודוכסית. ב 1995 הוא סגר את קרן הגידור הרווחי שלו כדי להקדיש את זמנו ואת ממונו לעולם היהודי. הוא מהמקשקיעים הראשיים ב"תגלית".

עם זאת ששטיינהרדט ושטיינזלץ מייצגים זה את הגישה החילונית וזה את הגישה הדתית להמשכיות יהודית, הקו ביניהן טושטש כמה פעמים במשך הערב. בתחילה דחה שטיינזלץ את הרעיון ששטיינהרדט הינו "חילוני", בטענה שמי שהתמסר להמשכיות העם היהודי הינו מאמין באיזה שהוא מובן.

שטיינזלץ עמד על כך שישנו משהו דתי בפנימיותו של שטיינהרדט. שטיינהרדט הגיב: "אסתכן בחרונו של האל שלך באומרי שזה לא קיים".

כשבני הקהל לא צחקו הם נדהמו, לרוב בתגובה לשטיינהרדט שהיה פרובוקטיבי ובלתי נרתע בקיטוריו נגד האורתודוכסים.

שטיינהרדט גינה אותם שוב ושוב על השתמשותם בקלישאות שלמרבית היהודים "איבדו את צלילם".

"ההמונים היהודיים הרחבים באשר הם שם אינם מדברים בשפתכם... העולם האורתודוכסי נכשל לחלוטין בשכנוע ההמונים היהודיים החיים היום לחוס על יהדותם", אמר שטיינהרדט.

אף אחד מהדוברים לא נראה מציע פתרונות ממשיים לשימור העם היהודי, אבל ריצ'ארד ג'ואל, נשיא הישיבה יוניברסיטי,  לחץ על שני המשתתפים להסביר למה יש בכלל צורך לשמור על השמכיות יהודית.

שטיינהרדט טען שעל העם היהודי להמשיך כדי לשמר את הערכים היהודים, אותם הבדיל מהיבטי הדת היהודיים. "לרוב המכריע של היהודים החיים היום אין עניין רציני בדתם", אמר שטיינהרדט. הוא אמר שדבר זה יכול להשתנות אם ערכים יהודים יחליפו את "מה שנקרא היום דת". הוא הזכיר חינוך וצדקה כדוגמה.

שטיינזלץ ניסה למסגר מחדש את שאלתו של ג'ואל. הוא דחה את הרעיון ששרידות היהדות חשובה בגלל מה שיש ליהודים להציע לעולם. "החייבים אנו להמשיך כדי לעשות משהו, או יכולים אנו להמשיך כמו שאר היצורים?". למה שהיהודים יעמדו ל"שימושם" של אחרים. שאל שטיינזלץ.

את הסיבה לפעול למען המשך העם היהודי ניתן להשוות לאלה הניתנות להצלת הדולפינים, אמר. "שכולם יראו שיש כאן זן הנראה בסכנה, לכן תינתן לו סיכוי טוב יותר לשרוד". שטיינהרדט אמר כפי שאמר קודם לכן, שהיהודים אינם לא אומה ולא דת - הם משפחה. "אנו רוצים לשרוד, בראש ובראשונה כי משפחתנו היא משפחה... אינני צריך לטעון שאנו אור לגויים", אמר.

שטיינהרדט גם גינה את היהדות העולמית המאורגנת בהעדר ההכרה בדרגת הדרדרותה של היהדות הלא-אורתודוכסית.

"מעולם לא היינו כה מועטים ביחס לאוכלוסיה העולמית", אמר שטיינהרדט. "אינני חושב שיש לנו להתעלם מכך, ויתירה מזו, עלינו להבין למה כל כך הרבה בני אדם עוזבים ו/או עזבו את  אמונתנו".

אפילו שטיינהרדט, עם כל הפסימיות שלו, סיים בנימת תקווה. "יהודים בכל העולם רוצים להמשיך להיות יהודים", אמר שטיינהרדט.  "הם אינם יודעים מה זה אומר, אבל הם רוצים לדעת את המשמעות להיות יהודי".

כבר בוגי הבין כי כתבתי במפורש ששיטת החרם לא עבדה בפעם הקודמת, ולכן לא תעבוד גם עכשיו. אני לא הצעתי שום הצעה, רק הצבעתי על מה שאני מחשיב כעובדה, ששחזור מדוייק של תנועת ההשכלה מקרב אותנו לתוצאות ההיסטוריות שלה – עזיבת דת המונית. ראשית אין לעשות זאת.

מבלי שדברי פותרים במשהו את הבעיות הפנימיות של הציבור החרדי, שגם הם דומות בהרבה בחינות לבעיות עתיקות של החברה היהודית בתקופות היסטוריות שונות.  לכך כתבתי שאני מקוה שיקומו בני אדם ויעשו מעשים לפתירת הבעיות השונות, ובפרט בעית הרציונליות, שבדורינו היא חריפה הרבה יותר, שכן האנושות כולה רציונלית לשם שינוי.

בוגי היקר

 הזכרת את הרב הירש, ואכן הרב ויינברג כותב בנוגע לרב הירש, כי אין דרך להתמודד עם תנועה רוחנית אלא על ידי תנועה רוחנית שכנגד. מי שרוצה להגיע לדרך אחרת מעצכ"ח, צריך להקים תנועה רוחנית שונה, שתסחוף את ההמונים ודרכם תביא לתיקון. הרב הירש מצא אידיאלים לסחוף בהם בני אדם, והשתדל שבסוף דבר יהיה הכל ברוח התורה והמסורת. במדה מסויימת הוא הצליח ודבריו היו מתאימים לזמנו, כמובן שכיום זה לא רלבנטי. וצריך ליצור תנועה רוחנית אחרת.

אני לא מנגח את עצכח, אלא כחלק מהדיון מעלה גם את הנושא הזה, שעלה כבר אינספור פעמים בצורה כזו או אחרת, וותיק כמוך בודאי יודע זאת. פניתי אפילו לווטו1 בכבודו ובעצמו, ישבתי במשרדו והסברתי לו את דעתי בנושא, אך הוא לא קיבלה.

המשפט שלך:

"עצכחיות אמורה להיות ההמשך המתפתח והמפתח את הדרך לשמר את הרוחניות שביהדות מבלי לתת לה לטבוע בעוולותיה".

כל כך מזכיר משפטים מן ההיסטוריה המשכילית, שזה פשוט מתוק.

וכאן הוספת:

"זאת אם יירתמו החסים על היהדות לעגן את הפתיחות העצכחית במקורות ולא לנגח אותה בחרמות שגינית ובנבואותיך בהן הנך בוטח".