|
|
| נשלח ב-24/12/2009 19:42 |
 |
| |
דינו,
כתבת: "ייתכן שהבעיה העיקרית של הציבור החרדי הוא שהם חיים אחד בתוך השני, זה אמצעי לחץ לא סביר, וכן מה שמזמין מריבות אינסופיות. הדבר הזה יתוקן לא על ידי הגדוילים, אבל הוא יכול להשתפר באמצעים שונים."
.
הדבר הזה לא יתוקן על ידי הגדולים אבל,הוא יכול להשתפר באמצעים שונים... (ראה המשך דבריו של הרמב"ם, באותו המכתב הנזכר לעיל, וברוך שכיוונת לדברי הרמב"ם שם, ויצאת מברך עליהם:
"כיוון שמגיעים לשררה - מסתלקת מהם יראת שמיים כי חיוב המידות הטובות לא יזכרו ולא יחשבו שהוא מן הדין ומן הדת.. וכל צדקתם היא : לעשות ולקיים המצוות המעשיות, ולברוח מן העברות הגדולות אצל המון העם".
(אגרות הרמב"ם שם שם)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2009 09:30 |
|
| |
דינו,
הבאת דבריו של ה'תפארת יעקב', ולא ידעת מה הבאת ? - הרצון להוכיח את בקיאותך, עוד יכול להציג אותך כחמור נושא ספרים רח"ל . אתה כותב : שאדם שיש לו עליונות מחשבתית ועצמאות אינו יכול להיות גדול. אבל מי שמקורי מדי גם לא יכול להיות מנהל אוניברסיטה, ומי שיש לו תיאוריות עצמאיות מדי על משפט לא יכול להיות שר משפטים, הממסד תמיד דרש קונצנזוס בכל מקום.
בתפארת יעקב הקדמה לגיטין כ': "בדור הזה כמעט פסקה אותה מתנה כי קמו מקצת חלושי הלב אשר לא יכלו לגשת אל הקודש מקוצר דעתם והטילו אימה יתירה ופחד גדול לחדש שום דבר אפילו אם פיו מפיק מרגליות, נגד מה שימצא היפוכו בדברי אחד מן המחברים ואפילו מן האחרונים וכ"ש אם קדם הרבה בזמן, באמרם כי אין לנו רק מה שכתבו לנו המחברים בקיצור פסקיהם ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע. ואנחנו היום כאילו התורה בשמים ולא לנו ניתנה תורה חס וחלילה]
וכמה שאלות:
א) מה פירוש חכם שנעשים כליותיו כשתי מעיינות נובעים והוא מחדש מסיני ?
ב) על מה שובח רבי אלעזר בן ערך (כמעיין המתגבר) שאמרו עליו ב'אבות' 'אם ישימו כל חכמי ישראל על כף המאזניים ורבי אליעזר בן הורקנוס (בור סוד שאינו מאבד טיפה) עימהם, מכריע הוא את כולם !?
ג) מה פשר ההשוואה שלך בין מנהל אוניברסיטה לבין מנהל עולם התורה, האם התורה מסתכמת בזה שהיא ממסד ?
ד) אתה לומד מן הפרט אל הכלל כשיטה?
'כמה טפשים הם אותם הנוהגים לעמוד בפני ספר התורה, ואינם עומדים בפני מורה ההוראה בישראל' (מכות כב, ע"ב)
תוקן על ידי riv ב- 25/12/2009 09:50:32
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2009 10:11 |
|
| |
ריב, תודה על המחמאות, אני בכל אופן חושב שאפשר לדבר גם ענינית.
את צריכה להבדיל בין הוגים לבין מנהיגים, המנהיג הוא לא גדול ההוגים אלא מי שמוביל את הקו המעשי.
הרקטור של האוניברסיטה לא צריך להיות גאון ונועז ויוצר, אלא רק לנהל את האוניברסיטה, הוא צריך להוקיר את הגאונים ופורציה דרך, אבל הניהול הוא תמיד בדרך הממוצעת והממסדית. וגם ניהול של ציבור הוא ממסדי.
ואפילו ההלכה היא כזו, המשנה ברורה והחזון איש היו שני ענקים בהלכה, לכאורה נראה שהחזון איש יותר מעמיק, יותר מקורי, יותר בודק כל דבר, אבל לו היה הוא מחבר משנה ברורה על השלחן ערוך - דבריו לא היו נהפכים לנחלת הכלל, כי ככל שאדם מקורי יותר, הוא יותר מתאים לצורת חשיבה מסויימת, הוא לא הופך להסכמה הלאומית. המשנה ברורה היה קלאסי, לא כותב שום דבר מחודש ונועז ויחודי, אלא רק בודק בצורה מסודרת, בדרך הישרה והמוכרת, ולכן דבריו הפכו להסכמה לאומית.
המקוריים והנועזים הם פורצי דרך, אבל מי שעושה את העבודה זה הממסד, כך זה בכל מקום.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2009 10:34 |
|
| |
ואם אביא לך דוגמא הפוכה, תתרצה? הראב"ד והרמב"ם - הראב"ד היה בזמנו בקונצנזוס - ומה הרמב"ם ? קמו עליו כל החכמים שרפו את ספריו, ולא רק ספר הגות כמורה נבוכים, אלא ספר הלכה למעשה 'משנה תורה' וספר המדע בפרט - הלכות יסודי התורה, הלכות דעות, הלכות תלמוד תורה, הלכות עבודה זרה, והלכות תשובה - והיום אלף שנה אחרי אתה מסתייע בהם כשאתה מעוניין להביא ראיה לדבריך - אז מה אתה מקשקש מהחזון איש והמשנה ברורה ? ההבדל בין הוגה לבין מנהיג ברור - להוגה ראוי לכלול בתוכו את המנהיג - והמנהיג לא בהכרח - וזאת משמעות מאמרם: "גדול תלמוד תורה שמביא למעשה ואין המעשה מביא לידי תלמוד (קידושין מ)
תוקן על ידי riv ב- 25/12/2009 11:32:21
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2009 11:11 |
|
| |
דינו,
שים לב איך אתה הופך את הארגומנט על הסוסים שהולכים באמצע הרחוב לטיעון ההפוך האומר שדווקא הסוסים צריכים לשלוט (ואכן במהלך האשכול הזה כינית את גדולי התורה החרדיים בתואר סוסים כזכור)
אני לא מבין איך בחברה שמקדשת את האקסצנטריות ואת ההליכה עד הסוף, וזה הקריטריון שלה להעריך בן אדם וללכת אחריו, יוצא שלבסוף אלו שעומדים בראש הם הסוסים מאמצע הכביש. כהרגלך אתה מגן על החברה החרדית בנימוקים שהיו גורמים לכל חרדי סטנדרטי לעשות חראקירי, אבל מה שאתה רואה כאן הוא את הפירכא אפילו לשיטתך: נניח שרוצים לטפח את ההשתגעות והפנאטיות וההליכה בלי חשבון, וזה הקריטריון להעריך אנשים, האם זה לא אומר שעל כרחך ברבות הימים גם המנהיגים יהיו כאלו? איך שאני רואה את מנהיגי היהדות החרדית הם אכן אנשים מהסוג הזה, אבל בוא נקבל את דבריך שהם אנשים שקולים ופקחים ומתונים: מה ימנע בעתיד מאנשים פאנטים וטפשים – שהם הפרופיל האנושי המוערך והמטופח לדבריך – להשתלט על המערכת? על כרחך אתה צריך להניח לא סתם קונספירציה שאומרת שהמנהיג כרגע – נאמר הרב אלישיב - הוא פיקח גדול ומתמרן את ציבור השוטים, אלא סופר קונספירציה הגורסת שיש גם איזה מנגנון ניהול המוודא שרק אנשים כאלו (ודווקא הם למרות שהם שקולים וחכמים וזה יוצר חסרון מבחינת החברה החרדית ככלל) יגיעו להנהגה בחברה החרדית (וכמובן המנגנון הנ"ל שומר גם על עצמו). שמע, זה לא יאומן. מזכיר לי את דן בראון וחקייניו הרבים מספור שבספרי המתח שלהם תמיד מופיע איזה מסדר חשאי עתיק שמתברר שהוא בעצם מנהל את העולם כבר אלפי שנים בלי שנדע.
תוקן על ידי שנרב_נ ב- 25/12/2009 11:12:04
תוקן על ידי שנרב_נ ב- 25/12/2009 11:13:49
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2009 14:04 |
|
| |
וכל מעשה זה שהביא דינו, כבר נמצא אצל אדוננו הרמב"ם במורה ח"ג פרק לא בעניין טעמי המצוות. שהביא הרמב"ם שיש אנשים שחושבים שהיכולת להבין את המצוות מפחיתה מערכם, או מהיותם אלוהיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2009 19:22 |
|
| |
במחילה שנרב, את כל הקונספירציות הבאת אתה, מכיון שאתה חושב שאני שותף להגדרותיך על טיפשות רשעות ופנאטיות וכן לגבי הסוסים. בסך הכל אמרתי שמי מנהיג ציבור צריך להיות ממסדי, וא דוקא פילוסוף דגול.
וריב העירה הערה נכונה מאד מהרמב"ם, שהיה בדיוק פילוסוף דגול. אבל הרמב"ם היה יחיד סגולה שידע לשלב יחד עם כל השגותיו האישיות שנמצאו במו"נ, גם עממיות טהורה ותמימה בספר יד החזקה, ואלולי זה באמת לא היה ספרו מועיל. והוא בהחלט יוצא מן הכלל.
דוגמא יותר טובה היא מן הבית יוסף, קרוב מאד לזמנו של ר' יוסף קארו, המהרש"ל החליט לחבר חיבור מקביל, הכרעה בין כל שיטות הקדמונים, ובהקדמה לחיבורו ים של שלמה הוא מסביר את נימוקיו, והוא משיג על הב"י שהלך תמיד לפי כללים ולא הכריע את השאלות בראיות. ובאמת מהרש"ל הרבה יותר נועז ומקורי, ודבריו עמוקים ומחודשים, ונראה הרבה יותר מגיע רחוק מהב"י. אבל לשולחן ערוך של מהרש"ל לא היה שום סיכוי להגיע להיכן שהגיע שו"ע של הב"י שהיה ממסדי ופשוט.
כל שאר תיאוריות הקונספירציה של שנרב, שהוא מוסיך להם נופך ביחסו אותם אלי, מתאימות באמת לתסריט של סרט בדיוני.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2009 19:22 |
|
| |
ולמטפחת ספרים - קדמוך כאן בהשוואה הזו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2009 20:55 |
|
| |
דינו,
"וריב העירה הערה נכונה מאד מהרמב"ם, שהיה בדיוק פילוסוף דגול. אבל הרמב"ם היה יחיד סגולה שידע לשלב יחד עם כל השגותיו האישיות שנמצאו במו"נ, גם עממיות טהורה ותמימה בספר יד החזקה, ואלולי זה באמת לא היה ספרו מועיל. והוא בהחלט יוצא מן הכלל"
בדוגמא ההפוכה שלי הזכרתי רק את הרמב"ם? מה עם הראב"ד, ממנו אתה מתעלם? הראב"ד לא היה גדול בתורה תמים באמונתו נכבד בחייו ונקדש במותו?
אתה תולה את הסיבה להתפשטות ה"משנה תורה" בכל תפוצות ישראל בזה שהיתה בו עממיות טהורה ותמימה, וזאת למרות שהרמב"ם היה מקורי ולא היה בקונצנזוס, בעוד שבספר פסקי הלכות שחיבר הראב"ד שהיה בקונצנזוס, לא ניתן היה למצוא עממיות טהורה ותמימה, ולכן אבד ולא יצא טבעו אל העולם?
בכל אופן להזכירך שהראב"ד לא מצא ב"משנה תורה" עממיות טהורה ותמימה, שאם כן, לא היה משיג עליו דברים קשים כגון: "הם דברי נערות" "מה שכתב הכל הבל" וכיוצא בזה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2009 21:18 |
|
| |
דינו,
הגדרותיך לגבי טפשות ופנאטיות, ולגבי התאמתן ל"המון", הלא הן כתובות על ספר האשכול הזה ובדרך כלל הן הרבה יותר בוטות וחריפות משלי. יראה הקורא וישפוט.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2009 22:01 |
|
| |
האם הרמב"ם היה מהפכן מבחינת אופן פסיקותיו במשנה תורה?
צא ולמד ממה שכתב בתשובתו לרבי פנחס הדיין (ריש הכרך השני של אגרות הרמב"ם מהד' הרב שילת), [מצוטט בשו"ת עטרת פז בתוך פרויקט השו"ת]:
שו"ת עטרת פז חלק ראשון כרך ב - יורה דעה סימן יא
וכמש"כ הרמב"ם ז"ל גופיה בתשובתו לרבי פינחס הדיין מאלכסנדריה עי' בתשובות הרמב"ם (לפסיא, סימן קמ) שכתב שם, וזה שאמרת שתמצא בחיבור [משנה תורה] דברים הנסתרים מפני שהם בלא ראיה, לא היה לך לומר כן, אלא אילו היה בחיבור דברים שהוצאתי אותן מפלפולי ומדעתי וכתבתי אותם סתם ולא הבאתי עליהם ראיה, וזה לא עשיתי מעולם. ודע שכל הדברים הסתם שבו תלמוד ערוך הוא בבבלי או בירושלמי, או מספרא וספרי, או משנה ערוכה ותוספתא על אלו סמכתי ומהן חברתי, ודבר שהוא מתשובת הגאונים אומר בפירוש הורו הגאונים וכו' ודבר שהוא מפלפולי אומר בפירוש יראה לי שהדבר כך וכך וכו', שהודעתי בתחילת החיבור שכולו מתלמוד בבלי וירושלמי וספרא וספרי ותוספתא. ע"ש.
ועתה, צא ומנה כמה פעמים מוזכרים מונחים אלו במשנה תורה [בפרויקט השו"ת יוצא כמאה וששים], ותלמד כיצד הרמב"ם ראה את כמות החדושים בספרו. [ואם יבוא בעל הדין לטעון, שגם ההלכות ה'פשוטות' הנובעות מפרשנות הסוגיות של הרמב"ם אינן מוסכמות וברורות לכולי עלמא - מכל מקום יש לדעת שהרמב"ם כתב זאת לר"פ הדיין כטענת הגנה על כך שלא כתב מקורות לספרו, כך שהרמב"ם עצמו לכל הפחות הבין שאין כאן מהפכות]
ועוד כדאי לקרוא את הקדמתו למשנה, ומה שכתב שם על החכמים שקדמוהו, ובין השאר:
הקדמת הרמב"ם למשנה
וההלכות שעשה הרב הגדול רבינו יצחק זצ"ל הספיקו במקום כולם, לפי שהם כוללים כל תועליות הפסקים והמשפטים הנצרכים בזמננו זה כלומר זמן הגלות, וכבר בירר בהם כל השגיאות שנפלו בפסקי קודמיו, ולא הוקשו לנו בהם אלא הלכות מעטות לא יגיעו לעשר בשום פנים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2009 23:33 |
|
| |
אבילף,
בהמשך לדבריך: צא וראה תשובת ר' יוסף קארו בהקדמתו לפירוש "כסף משנה" על השגת הראב"ד "סבר לתקן ולא תיקן, כי הוא עזב דרך כל המחברים אשר היו לפניו. כי הם הביאו ראיה לדבריהם וכתבו הדברים בשם אומרם")
'ואני אומר, שטעם רבינו הרמב"ם שסתם את ההלכה וכתב בקיצור מבלי להביא ראיה לדבריו , שאילו היה רוצה ללכת בדרך המחברים שקדמוהו - מה יתרון היה לו להוסיף על דברי הרב יצחק אלפסי, שברוב המקומות הוא פוסק כמותו? ולפיכך בא לחדש פסק הלכה בלשון צח וקצר כמו המשנה, ויכול כל חכם לב מהבאים אחריו לסמוך על ברירתו של רבינו. ואם ימצא איזה גדול שלא ירצה לעמוד על ברירתו עד שישקול גם הוא במאזני שכלו - מי מעכב על ידו מלעיין בספרי הגמרא והמחברים? נמצא שדרך זה שדרך רבינו - תיקון לכל העולם, זולתי לחד בדרא באותו זמן, וגם לו הוא תקון: אם יהיה נחפז לפסוק הלכה - יסמוך על דעת רבינו, וכם כשלא יהיה נחפז לא מילתא זוטרא היא לדעת רבינו.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2009 01:20 |
|
| |
ריב, איני יודע על ספר הלכתי של הראב"ד שנאבד, יש לנו על כמה נושאים הלכות מהראב"ד כגון הלכות טבילה והלכות לולב.
ברור שהרמב"ם הכניס בספרו גם מן הדברים שאינם עממיים, ולכן הם עוררו מחלוקות, כגון פרשנותו למעשה מרכבה במונחים אריסטוטליים. וכן בעצם העובדה שכתב הלכות פסוקות ללא נימוק שזה מה שעורר את חמתו של הראב"ד. אבל בסופו של דבר, לאחר שעולם ההלכה עיכל את העובדה שקם לנו רבי יהודה הנשיא שני וניסח משנה חדשה, הובן שיש בכך צורך. אבל מבחינת התוכן ההלכתי וההסברתי של הרמב"ם - ספרו הוא מאד עממי. ומלא במאמרי מוסר השוים לכל נפש, כגון "אע"פ ששופר גזירת הכתוב רמז יש בו", ועוד רבים הנמצאים בעיקר בסוף כל הלכות והלכות. וגם פסיקתו היא צמודה מאד למקורות ולרוחם.
אני גם לא יכול לעשות הכללה ולומר שמנהיגים חייבים להיות ממוצעים, רק באתי להדגים את הנושא, שאינו נוגע רק לאוניברסיטה, אלא גם להלכה.
|
|
|
|
|
