מורה נבוכים ח"א פ"א (6)

מר בר רב אשי

איני יודע אם התכוונו לאמונת השילוש הנוצרי או אמונת השניות של מי שברא אור לא ברא חושך, כך או כך אין לכך קשר לשאלת הגשמה.

מיימוני יישר כח על שיעורך.

שאלה קטנה יש לי, לדעת הרמב"ם שצריך להרחיק את הגשמיות כל כך, ושיבח את אונקלס על זה שידע לפרש הדברים על בורים וכמו שהזכירה איקה, למה אמנם כתב הקב"ה לשון המקרא בכל כך מקומות לשונות המורים על שאמנם יש יחוס יד ורגל להקב"ה.

לדעת המקובלים כי כל אלו מורים על פנימיות ענין יד ורגל שלמעלה מובן, אבל לדעת הרמב"ם אם אונקלס ידע כ"כ לפרש טוב, למה לא נכתב כן לכתחילה.

תוקן על ידי - באראפארקער - 21/07/2003 7:35:17

בורופרקר

גם אני מתקשה בשאלה זו. וגם ציינתי זאת באחד השיעורים הקודמים.

יש כמה תשובות אפשריות:

א. העברים הקדמונים לא נרתעו לייחס לאלקים תכונות של גוף (כמו שטען מסתברא באשכול שלו על החשיבה המיתית המקורית - אם הבנתי אותו). זו עשויה להיות שיטת הראב"ד.

ב. בגלל שכולם ידעו קבלה, (כולל המן, אחשוורוש, בלעם ופרעה).

ג. היה ברור לכולם שאלו רק משלים שנועדו לבטא רעיון באופן ברור יותר, ספרותי יותר (פרופסור גרינברג ואני).

אני משער שהרמב"ם יצטרף לכת השלישית.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

כן כן כך דעתי.

אולם אני חייב לומר שמכתבים אחרים של הראב"ד (בסוף ספרו בעלי הנפש) ברור שאין הראב"ד סבור כך, רק בא לטעון שאין ליצור כאן עיקר חדש ולהפוך יהודים לכופרים.

ועדיין אני מחכה שמישהו (בלי לצטט לי את דברי הרמב"ם שוב ושוב) יוכיח להסביר לי למה ההגשמה היא אלילות ועבודה זרה?

מסתברא

למה שלא תבקש מי"י שיסביר לך (ברצינות!)

לי הוא מתעקש להסביר תמיד!

מסתברא, הבעל הנפש הוא מהראב"ד בעל ההשגות?

כן, בוודאי.

ואין, ולא הי', על כך שום פקפוק.

מיימוני
א. מנין לך כי הראב"ד הולך בשיטת המגשימים, או אפילו כי רק יתכן הדבר, הרי בהדיא כתב "מן האגדות המשבשות את הדעות" אשר זה מורה כי הראב"ד ס"ל כי הסבור כך טועה מן האגדות "המשבשות".
ב. לדעתי התירוץ של המקובלים הוא כמו התירוץ שלך הג', כי הרי המקובלים בוודאי אינם מגשימים, אדרבה דעתם הוא כי דוקא ע"י ההסברים שלהם לא נבוא לידי הגשמה. והביאור הוא כי הם רק מסבירים המשל, והוא הוא המשל שאתה מזכיר בתירוצך, אלא שהם הרחיבו הביאור למה אמנם תפס הכתוב במשל זה.

והחילוק בין דבריהם לדבריך הוא כך, כי לדעתך כינויי התורה הם משל, אבל משל פשוט, כגון יד הגדולה הוא משל מיד שלנו להדבר הנעשה ביציאת מצרים, והמקובלים עוד הרחיקו ההגשמה מזה, כי הם אמרו כי אסור להמשיל כחו של הקב"ה ליד שלנו, כי אף בזה יש חשש הגשמה, אלא צריך להמשילו ליד רוחני של הקב"ה, שיד זה שונה מיד שלנו בכך וכך וכך, אשר זה מבואר בכל ספרי המקובלים באריכות.

אבל גם דבריהם הם רק ביאורי המשל הנזכרים בתורה מה הוא. לסכם, גם מיימוני הוא מקובל!!!

תוקן על ידי - באראפארקער - 22/07/2003 1:31:17

פארקער

אני מקווה שלא תתנגד להסבר אותו נותן הרמב"ם לביאורי המשל, ובתחושתי "משנה תורה" מקובלת עליך, שמתי לב שהפנת כמה פעמים למקורות ממנו.

הלכות דעות – הלכה ו'

"והלכת בדרכיו" כך לימדו בפירוש מצווה זו:
מה הוא *נקרא* חנון, אף אתה היה חנון
מה הוא *נקרא* רחום, אף אתה היה רחום
מה הוא *נקרא* קדוש, אף אתה היה קדוש
ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותם כינויים ארך אפיים, ורב החסד, צדיק וישר, תמים, גבור וחזק וכיוצא בהן ...וחייב אדם להנהיג את עצמו ולהדמות אליו בכל כוחו"

במאמר חז"ל הנוסח המפורסם הוא "מה הוא חנון, אף אתה היה חנון" וכו', אצל הרמב"ם המלה *נקרא* ממחישה שמדובר במשל!

ב"פ,

מיימוני צודק. הוא יודע היטב את ההבדל בין דעת המקובלים לדעת הרמב"ם. לפי דעת הרמב"ם זה רק דברה תורה כלשון בני אדם, התורה -משום מה - מאמצת את שפת האנוש כלפי שמיא, אך אין לכך שום משמעות.

כמובן ששיטת הרמב"ם מוקשה מאד. לדעתו שהגשמה היא מיסודות הדת, למה השתמשה התורה בשפה מטעה ולא כתבה בשום מקום גילוי דעת ברור שהגשמה הינה איסור כה חמור?

טענה זו כבר העלו מתנגדי הרמב"ם. העבודת הקודש לרבי מאיר גבאי דן על כך והשל"ה מביאו. ובעל עבודת הקודש מחלק בין שיטת הקבלה לשיטת הרמב"ם.

אולם כמובן ששיטת הרמב"ם אינה מחלוקת חד פעמית, אלא מדובר בשתי תפיסות יסוד הבלתי ניתן לגישור (כמעט) בין תפיסת הרמבמית מחד לתפיסת המקובלים ושאר אסכולת ביהדות הבא לידי ביטוי בכוזרי ועוד גישות, מאידך.

אני מניח שבהמשך לאורך ימי הפורום מיימוני יבהיר את כל מוקדי המחלוקת בין הרמב"ם ושאר השקפות ה"פרימטיביות" ביהדות.


אני אמנה כאן כל מוקדי המחלוקת בקיצור

1)מעמד הר סיני, האם יתכן שכל בני ישראל שמעו קול ה'

2)לבטי הרמב"ם לגבי בריאת העולם, אם העולם הי' קדמון או נברא

3)הבנת השגחה שהיא דביקות השכל ולא כדעת רב חסדאי קרשקש שזה השגחה

4)נבואת אתון בלעם וכיו"ב.

5)הבנותיו בנבואה

6)משמעות עולם הבא שעיקרו ברוחניות.

7)העדר יכולתן לעגן תחיית המתים בהגותו.

6)כוחות של כישוף ומזיקים.

7)משמעות תיאורי המקרא

כל שיטותיו בנושאים אלו נעוצות בהבנתו המיוחדת על מהות הא-ל הנשענת על תפיסות יווניות, לעומת התפיסה האחרת המבוססת על פשטות הבנת חז"ל על התגלות הא-ל במעמד הר סיני ושמתגלה לפי תנאיו שאינם תואמים את תפיסת הא-ל של אריסטו.

כמובן, אריסטו או אסכולו (שהרי בימי הביניים למדו על דעתו מדברי תרגומים ערביים שהי' בהם פירושים ונדבכים נוספים, ולא למדו את אריסטו הבלתי אמצעי) לא הי' להם שום בעי' בדעתם, שכן הא-ל של אריסטו, לא נתן את התורה, ולא ברא את העולם, ולא השגיח בעולם המגושם שלנו (ובלשונו 'תחת גלגל הירח'), ולא ניבא לנביאים, ולא עשה ניסים. אך כאשר הרמב"ם ניסה לתווך בין הא-ל של אריסטו לאל-ה-י אברהם ונותן התורה, זקוק הי' להמשיל משלים ולהוציא מקראות מידי פשוטם ולאלץ את התורה לקבל את השקפת הפילוספיה.

אך תפיסת אחרות ביהדות התנגדו לכל גישת הרמב"ם. ולמרות שכיום התקבלה הרבה מרכיבים משיטת הרמב"ם (דוקא על ידי המקובלים התקבלו הרבה השקפות יסוד, שכן מי כמו הזהר שבבד בבד שמתאר תיאורים גופניים על אלקים גם קובע בחריפות ש"לאו מכל אלין מדות כלל" וכיו"ב בפר' וארא שדברי הזהר חופפים לדברי הרמב"ם), הרי עדיין הבטים רבים נדחו ולא התקבלו.