|
|
| נשלח ב-25/5/2005 19:33 |
 |
| |
יש לי תהיה בדברי הרמב"ם בח"ג של המו"נ.
לפי קצב הלימוד כאן יש סיכוי שתוך כמה מאות שנים אולי נגיע לח"ג ולכן תסלחו לי אם אתפרץ כאן.
בח"ג בפרק מא כותב הרמב"ם לגבי עונשי ב"ד למי שהשחית אבר של חברו.
"ומי שהשחית אבר מאבדים לו כמותו , כאשר ייתן מום באדם כן יינתן בו .
ואל תטריד את מחשבותך במה שאנו עונשים כאן בתשלומין, כי הכוונה עתה לתת טעם למקראות לא ליתן טעמים לתורה שבעל פה, עם מה שיש לי בדין זה סברא אשמיענה בעל פה"
ובכן, דברי הרמב"ם כאן הם די מסתוריים.
ראשית , מה היא ההסתייגות והאבחנה בין הטעם למקרא ולטעם לתורה שבע"פ , האין הם דבר אחד ?
זאת ועוד מהו המסתורין בסברא שאפשר להשמיעה רק בע"פ והרמב"ם חשש מלכתבו עלי ספר ?
האם הרמב"ם מבחין ומפריד בין דין התורה של עין תחת עין לדברי חז"ל הקובעים שהכוונה לממון ?
אני מתאר לעצמי שחוקרי רמב"ם מסוימים קפצו כאן על המציאה, וכבר הרב קאפח כותב בהערותיו : "כבר ניסו מפרשים אחדים לשער השערות בכוונת רבנו, ואינם אלא דברי ניחוש".
אני מבקש ממי שיש לו ספרים או ידיעות מה בקשו המפרשים לומר בדעת הרמב"ם, וכן ממי שיש לו תובנה משלו לדבריו, אנא פרשוה לנו.
תוקן על ידי - בר_בי_רב - 25/05/2005 19:36:46
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2005 20:26 |
|
| |
בר בי רב
לא נגיע אפילו לפרק הבא כי אין לי זמן.
אבל בנוגע לשאלתך, אנא פתח אשכול חדש, כי לא זה הנושא באשכול זה.
תודה ועמך הסליחה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2005 20:28 |
|
| |
ראה במורה נבוכים מהדורת שוורץ, כאן:
http://taupress.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_41.htm
עיין שם בהערות שוליים.
להרחבה ראה בספרו של לוינגר, הרמב"ם כפילוסוף ופוסק, בפרק שדן ביחס התורה שבעל פה לתורה שבכתב, וראה עוד בספרו של יעקב בלידשטין, סמכות ומרי בהלכת הרמב"ם
פירוש נרחב להלכות ממרים א-ד. וראה עוד בספר השיחות של ליבוביץ' על פרקי טעמי המצוות, בפרק שמתייחס לפרק זה במורה נבוכים, עיין שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 08:22 |
|
| |
מיימוני,
הואיל ואשכול זו הוקפץ ארשה לעצמי לשאול שאלה שקשורה לנושא.
כידוע, חלק ראשון של מורה נבוכים משמש כמילון/לקסיקון והרנב"ם מאריך לסלק את הגשמות מהביטויים המגשימים. בפרק כו כותב הרמב"ם שאונקלוס בתרגומו מתרגם בצורה שתסלק את ההגשמה.
כגון שמיעה הופכת לקבלה וכו'.
מדוע א"כ התורה נכתבה בביטויים מטעים ולא כמו שתרגם אונקלוס, למשל במקום 'בנטותי את ידי' שיכתב 'בהראותי את גבורתי'.
מדוע התורה מכשילה אותנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 08:52 |
|
| |
אריק,
"בן חמש למקרא" [אבות]
ומיימוני אולי יוסיף[מיסוד שד"ל] שהתורה ניתנה בתקופה
שלפני הפשטת עניינים אלה מגשמיותם,שנפוצה באופן רחב,
בעיקר אחרי מאבקו של הרמב"ם בנושא.
ומן ההיבט ההלכתי,ראה אריכות ב"פשוטו של מקרא" להרב
קופרמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 09:10 |
|
| |
ספרן,
אם כדבריך איך הרמב"ם טוען שמי שמגשים כפשוטם של מקראות הוא מין?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 11:29 |
|
| |
אריק,
אני מתקשה בכך זה מכבר.
גם היום,אם תעשה חקר שווקים בנושא אצל צעירים,גם
במגזר החרדי,תופתע מן התשובות.כנראה אף כך בזמן הרמב"ם.
ראיתי שגם הרמ"מ שולזינגר באחד מכרכי "משמר הלוי"
מתקשה בכך,אבל סבור שגם ילדים בטוחים ש"אינו גוף
ואין לו דמות הגוף" תרוץ שאני חולק עליו,בהתאם למציאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2005 20:13 |
|
| |
אריק, הצמדות לפשט המקראות לכשעצמה לא יכולה להחשב כ"תרוץ"
.
הרי גם אדם שיסבור שדין התורה הוא "עין תחת עין" כפשט המקראות יחשב לכופר בתורה.
לכן פשט המקראות לכשעצמו אינו בעיה. במיוחד לאור שיטת הרמב"ם שאת המקראות יש לתאם עם המושכל ולא להיפך.
מדוע התורה ניסתה ל"בלבל"? יתכן מאד שבעניין הזה היא כלל לא ניסתה לבלבל. אבל שוב, זה לא משנה.
|
|
|
|
|
