על בקורת וסגנון

''אפשר לכתוב על כל נושא, אבל בצורה מכובדת. בגלל שרב מסוים אינו נמנה על החוג שלך, אינך חייב להתייחס אליו בזלזול''.


אכן דברים כדרבנות, שסבורני כי כל הכותבים כאן יכולים לאמצם אל ליבם, ואשר לכאורה יכולים להוות תשתית לכללי שיח בין שומרי תורה ומצוות בפרט ובין בני אדם בכלל.

דא עקא, במציאות העכורה של הוייתינו, ישומם של כללים אלו אינו פשוט כלל וכלל כי כל יהודי מוכן להשבע בכל היקר כי הוא אינו מזלזל ברבנים שאינם נמנים על חוגו, אלא שהרב כנגדו הוא מדבר הוא ''בכלל לא רב''. כולם מכירים בעקרון כיבוד השונה והאחר, אך מגבילים את ישומו לכלולים ''במסגרת הלגיטימיות'', ואילו לגבי אלו שנמצאים מחוץ למסגרתה, הרי שהותרה הרצועה וניתן להטיל בהם רפש וכל המרבה הרי זה משובח.

בעוד שכולם מודים בקיום תופעת השמצות לא עניניות, הרי שאת האשמה יש לתלות בקולר החוג השני שאינו מוכן להכיר בי, אך אני? מה פתאום שאכיר בזולתי?


נראה לי כי מקורו והיקפיו של השיח הפרוע והמשמיץ נעוץ בתופעות הבאות:

1. צמצום גבולות הלגיטימיות - בעוד שגם בעבר היו חילוקי דעות חריפים בין זרמים שונים בקרב היהדות האורתודוקסית, הרי שהייתה הכרה כי מדובר ברובד חיצוני, אם כי חשוב, וכי מעליו קיים הרובד הבסיסי והיסודי של עבודת ה'. טשטושו של הגבול בין הרבדים הנ''ל, הוביל להנחה השגויה לפיה קיומו של שוני/מחלוקת ברובד התרבותי/פוליטי מעיד בהכרח על שוני ברובד הבסיסי של המחויבות לעבודת ה'. כשל לוגי זה מוביל לקיום מצוות ''משנאיך ה' אשנא'' בכל הידוריה ודקדוקיה אף במקרים גבוליים שניתן להסתפק בהם.

2. העלמותו של הזרם המרכזי - לגדולים שונים, סגנון ודרך שונים ואין דומה הרב מבריסק לר' אריה לוין. (גב' קרלנשטיין יכולה לשכתב את ההיסטוריה כאוות נפשה, אבל מה עם התמונות בחברת אצ''ג?). בשנים האחרונות הננו עדים להעלמות הזרם המרכזי והמתון מהשיח הציבורי. בעוד שאין אני בא ללמד קטגוריה על זרם זה או אחר, הרי שלזרם המרכזי היה תפקיד חשוב בקיומו של דיאלוג/הכרה/יחסי כבוד והערכה בין פלגי היהדות האורתודוקסית והעלמותו מהווה את אחת הסיבות העקריות לעלית קרנו של הסגנון השולט בשיח הציבורי.

3. שקיעתו של רעיון הפלורליזם שעמד בבסיס יסודה של אגודת ישראל – כל איש ואשה בישראל מחויבים לשמוע בקול מרן הרב ……. ו/או הרבי מ…... (מלא את החסר). אם אינך בוחר למפלגה חרדית X, או הנך שולח את בנך לישיבה תיכונית, הרי שלא רק שהנך אינו סר למרותו של גדול X אלא שהנך מרים יד בהקב''ה, בתורת משה, ו''בכל'' גדולי ישראל לדורותיהם. כמובן שאותם חרדים על כבוד התורה, אינם חרדים לעולם על כבוד התורה של משמיעי הדעות האחרות.

4. תפקיד הויכוח בהגדרתה של הזהות העצמית - המחאה על מעשי/דברי/מחשבות הזולת אינה מבוססת על ערבות הדדית אלא הפחד שמעשי הזולת ישפיעו על הסביבה. שונותך מאיימת על זהותי ועל כן עלי להלחם בך שכן המלחמה בך מגבשת ומגדירה את זהותי.

עיתונים חרדים מסוימים ממלאים תפקיד פעיל בעיצוב המגמות הנ''ל ועליהם נלין את תלונותינו.


------------------------------------------------------------

בשולי הדברים אוסיף כי הכעס על ''עוזרי ושלוחי'' גדולי ישראל הינו מוצדק, אם כי הוא אינו מצדיק השתלחות פרועה.

מי כמוך יודע כי לא מדובר בשמשים תמימים שתפקידם מתמצה בהגשת תה צמחים למבקרים ובניקוי שיניהם התותבות של גדולי האומה. הנ''ל ממלאים תפקיד משמעותי ביצירת מעמדו הציבורי של גדול פלוני ובדחיקתם של דעות אחרות לגיטימיות. יתרה על כן, בחישתם של הידה'ס אריכתא'ס בכל ענין והשפעתם הישירה על חיינו, הופכת אותם למטרות לגיטימיות לביקורת ולעיתים אף להבעת רגשות לא-חיובים.

בכדי לשבר את האוזן אצביע על נתן זאב גרוסמן שאולי הנך מכירו. למרות שמדובר באדם נבון היודע לנמק את עמדותיו (אם כי על ידי שימוש מניפולטיבי בשיחות של משגיחים עלומים), הרי שאינני רואה את עצמי מחויב לבטל את דעתי בפניו. עמדתי זו תקפה גם ביחס לר' שמואל דויטש/הרב אפרתי/הרב זוכובסקי ושאר חברי הועדה הרוחנית.

למרות דעותיהם הלא מחייבות והמוטעות מנקודת מבטי, מעמדם הציבורי של הנ''ל מאפשר להם לקבוע את מידת חשיפת הציבור לדעת גדול פלוני ואת העלמת דעותיו של גדול פלמוני. לבאי ביתם של הגדולים השפעה עצומה על הניסוחים, הטון, והאופן בהם נקבעים דברים בתודעת הציבור. בידם כוח להפוך כל מתנגד לגיטימי לשיטתם, לחותר תחת סמכות הגדויילים וממילא תחת כסא הכבוד.

אמר לי אחד מהרמי'ם שאצלו למדתי בישיבה (ששלבה לימודים אוניברסיטאים) ''הבעיה היא לא עם עמדת הרב שך בענין לימודי חול שכן זו לגיטימית כדעה בין דעות, אלא עם עמדת חסידיו השוטים הסבורים כי כל עמדה שונה מהווה מרידה בה' ובתורתו''. הביקורת על השלוחים, אינה כנגד השולחים, אלא הוא מופנית לעבר הלגיטימיות הבלעדית של השולחים/ השלוחים שנקבעה בדעת הציבור.

אשר על כן, הביקורת הציבורית על השלוחי דרבנן מוצדקת ביותר. יראה הציבור וישפוט באם מדובר בשלוחי דרבנן או שולחי דרבנן.

שכבת השמשים ומעצבי דעת הקהל אינה יכולה להשתמש בטיעון של ''שלוחי דרבנן'' כמעניק חסינות גורפת מפני ביקורת ציבורית