כן בנות צלפחד דוברות - לשחרית וסיעתה

שבוע רודף שבוע. פרשה רודפת פרשה
וסוף סוף יש פרשה שאחרי מאמצים לא קלים יכולות בנות ישראל שכבודן לאו דווקא פנימה לשאוף אביסלע אידישע פימינסטישע נאחעס.


עורך המאמר הרב יעקב הלוי פילבר

הדעה הרווחת היא שהאשה לפי מקורות היהדות היא פסיבית באישיותה, וטפלה לגבר, רגילים לראות אותה כיצור כנוע ונשלט העושה רצונם של הגברים. סמך לתחושה הזאת הם לכאורה הכתובים: ''אעשה לו עזר כנגדו'', או התשובה לשאלה: ''איה שרה אשתך?'' ויאמר: ''הנה באהל'', ובמיוחד מאמר חז''ל (ילק''ש שופטים מב): ''אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה''. אבל מפרשיות התורה מצטיירת לנו תמונה אחרת של אשה, לא נכנעת ונגררת, אלא עומדת על דעתה ובמקום שיש צורך היא מבקרת ואף פועלת בניגוד לדעתם של הגברים. הדוגמא הראשונה גם אם אינה מחמיאה לאשה, כבר בה אנו מוצאים את האשה כיוזמת, כבחטא אדם הראשון שהאשה היתה יוזמת ואדם הוא שנגרר אחריה, כפי שהוא מעיד על עצמו: ''האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל''. אבל מכאן ואילך אנו נפגשים בפרשיות התורה עם נשים שיוזמתן הביאה ברכה והיתה להן השפעה על עיצוב עתידו של עם ישראל. שרה אמנו, אל אף צניעותה והסתגרותה באוהל, היתה כבר מראשית דרכם שותפה שוות ערך לאברהם, ככתוב: ''את הנפש אשר עשו בחרן – שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים'' (רש''י). וכשהדבר נוגע לחינוכו של יצחק היא חולקת על דרכו של אברהם, והקב''ה מסכים לדרכה של שרה ואומר לאברהם: ''כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה'', ועל כך אמרו (שמו''ר א): ''שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות''. כשרה, גם רבקה אינה מסכימה לדרכו של בעלה יצחק, והיא יוזמת מהלך שברכת יצחק לעשו תעבור ליעקב. כך מוצאים אנו גם אצל רחל ולאה התנהלות עצמאית, שבניגוד לתוכניתו של יעקב הן מעצבות אחרת את הרכב ביתו. גם תמר, שאינה משלימה עם ייאושו של יהודה, נוטלת יוזמה שממנה זכינו לאורו של משיח. לרשימת הנשים היוזמות מצטרפת מרים, המוכיחה את אביה שהתייאש מן הגאולה וגירש את אשתו, והיא מחזירה את הגלגל לקדמותו, ובזכות עמידתה נולד משה רבנו.
אבל לא רק נשים בודדות, אלא גם כלל הנשים עמדו על הגובה, כך בחטא העגל ובחטא המרגלים, כמו שמובא במדרש (במד''ר כא): ''אותו הדור היו הנשים גודרות מה שהאנשים פורצים, שאמר להם אהרן 'פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם' – לא רצו הנשים ומיחו בבעליהן. והנשים לא נשתתפו עמהן בחטא העגל, וכן במרגלים שהוציאו דיבה… אבל הנשים לא היו עמהם בעצה''.
אל החבורה הנכבדת של הנשים היוזמות, שאינן מקבלות כמובן מאליו את דעתם של האחרים, אנו מוצאים גם את בנות צלפחד, ''שהיו מחבבות את הארץ, הגברים אומרים: 'נתנה ראש ונשובה מצרימה' והן אומרות: 'תנה לנו אחוזה'(רש''י). הן עומדות על זכותן ואינן מוותרות עליה, אבל אין הן מתלהמות בדרישתן ואינן אומרות את דבריהן בהתרגשות, אלא עורכות את טענותיהן בשום שכל. הן יודעות שהצלחתן תלויה באחדותן, על כן תחילה הן מתאספות ומטכסות עצה ביחד כמו שמובא במדרש (ספרי, במדבר כז א): ''ותקרבנה בנות צלפחד כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה'', וכשרואות שלא יזכו לתשומת לב מהגברים הן משליכות את יהבן על ריבונו של עולם, כמו שמובא במדרש (ספרי במדבר כז א): ''אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום, בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מעל הנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל, שנאמר: 'ורחמיו על כל מעשיו'''. ועל כך כתב המלב''ים: ''וכאשר הסכימו (בנות צלפחד) שאי אפשר שלא ריחם ה' עליהם לתת להם שארית בארץ, עמדו לפני משה'' ככתוב: ''ותעמודנה לפני משה''}. וכאן כל אחת מהן מציגה טענה אחרת: ''ראשונה אמרה: 'אבינו מת במדבר', שניה אמרה: 'והוא לא היה בתוך העדה', שלישית אמרה: 'למה יגרע שם אבינו', רביעית אמרה: 'כי אין לו בן', חמישית אמרה: 'תנה לנו נחלה'''. משה נאלץ להגיש את משפטן לפני ה' והקב''ה מקבל את טענתן ואומר: ''כן בנות צלפחד דוברות'', ועל כך אמרו: ''אשרי אדם שהקב''ה מודה לדבריו''.

http://kehilot.moreshet.co.il//web/parash/display_gilon.asp?Modul=11&kod_gilon=3790&codeClient=64#11224

תרשו לי להגיב בשמי ובשם התרנגול של קרמר (זכר ח"צ (חיה צדיקה) לברכה).

התרנגול של קרמר היה צווח ונלחם נגד כל העוולות שבעולם, וחוץ מזה היה תמיד צועק על בעל דינו "בוא נלך לדין תורה אצל הרב קירשטיין זצ"ל".

יום אחד אמר לו מולדובן הזקן "למי אתה מספר סיפורים? הרי אתה לא צודק בתשעים ותשעה אחוז מהמקרים.. אתה באמת חושב שתנצח בדין תורה" מה זה הבובקעס הללו?

השיב לו התרנגול של קרמר, "ר' מולדובן, אל תלמד אותי איך לדבר עם האיכרים!!! יכול להיות שאני לא אזכה בדין תורה, אבל מי מזקני עפולה יהין לבוא לדין תורה עם תרנגול?? (וחס וחלילה אם התרנגול עוד יפגין בקיאות בפוסקים יותר מהם...) רק בשביל הבושה אני אקבל מהם כל מה שאני רוצה עם רבית והצמדה... ועוד יגידו לי תודה על שחסכתי להם דין תורה !!!

ומכאן לנמשל. לדעתי שחרית וסיעתה צריכות לדבוק בשיטת התרנגול של קרמר (אם ורק אם כתנאי בני גד ובני ראובן הן רוצות אכן לבוא אל הארץ המובטחת...). שיטה זו של הסתמכות על פוסקים, ציטוט הלכות ושו"תים שאיש לא ראם, ועוד וכהנה וכהנה תגרום לכל מתנגדיהם להזהר מאוד שמא ייתפסו בטעות בדבר הלכה.... (ועוד על ידי איזה פמיניסטית דתית רחמנא ליצלן..). ולהן תבוא הגאולה...

ובמסגרת זו, אתרום את תרומתי הצנועה למהפכניות. לא מזמן פורסמה תשובה של הרב ניסים בדבר תלמוד תורה לנשים. אני לא זוכר אם פרסמה זאת אחת בשם יעל לוין (ד"ר?) או מישהי אחרת, ואני אפילו לא זוכר איפה פרסמו זאת... אבל מלומדי הפורום ודאי יאמרו לך זאת....

התשובה הייתה כמובן בעד ללמדן תורה...

עשו חייל ותקנו את העולם....





(ולא לשכוח את עפולה גם כן....)

זקננו החביב,
חן חן, אבל שחרית וסיעתה אינן מחכות למתן היתר מאף אחד כדי ללמוד. הדברים ראויים להישמע בחוגי 'קולך' וכו'.

הלבן,
עוד נקודה אחת. השווית בין נשים שנפשן חשקה בתורה ובין אנשים הרוצים לשנות את מינם הביולוגי. בשני המקרים לדידך, אנשים מבקשים לעשות את מה שאינו ראוי להם מבחינה גנטית-הורמונית או וואט אבר.
ההשוואה הזו היא כל כך מופרכת, שקשה להתייחס אליה ברצינות. אבל רק כדי לשבר את האוזן, אבקש לומר כאן שאני מכירה לא מעט נשים שלומדות תורה. אף אחת מהן אינה רוצה להפוך לגבר. מקורות יודעי דבר מוסרים שיש ביניהן נשים נשיות למדיי.

שחרית
אני מתלבט איך לכתוב זאת מבלי שיתפרש כעקיצה.

אפילו אם היה משהו בדברי להבדיל בין רב לרבה (בעולם הישיבות הכוונה בד"כ חילוק בין אמורא בדור הראשון לאמורא בדור השלישי, אמנם לא לזה כוונתי), הרי מעולם לא כתבתי כלום נגד לימוד התורה ע"י הנשים, אדרבא כתבתי שיש ויש כאלה בכל החוגים.

על דבריך אלה הגבתי בדבריך שמובאים לפני דברי זקננו היקר

ואגב רבה,
האמורא במלעיל ואישה המוסמכת לרבנות במלרע, כך שאין סכנת בלבול...