בלוגים [ושל 'חסיד מורד' תורגם לעברית]

טילי, אלימות קיימת גם בחברה הליטאית (למשל האלימות שהופנתה דווקא מהכיוון החרדי המתון של תומכי הרב שטיינמן כלפי מבזיו).
אבל החברה החסידית בכל אופן נבדלת בכמה מרכיבים. ביניהם:
א)היא מתנגדת בחריפות להשכלה כללית, דבר שקיים במידה פחותה בהרבה בחברה הליטאית (באמריקה! באמריקה!).
ב)היא מעריצה דמויות שמשרתם עברה בירושה, ולא הושגה על ידי יצירה תורנית למדנית.

באופן כללי, היא חברה יותר סגורה.

גבירתי אפשר פרטים

(למשל האלימות שהופנתה דווקא מהכיוון החרדי המתון של תומכי הרב שטיינמן כלפי מבזיו).

על מה את מדבר?

"חדל קשקשת ברשת"

אבל אין לזה קשר לקונפליקטים שבחיי הדת,זה שהקהילה סגורה יותר,זה נכון,אבל ברובד העמוק תגלה שבוספו של דבר יש מכנה משותף בין חסידים ללטאים,כי דוגמא שמגיע לנושאים שהם ציפור הנפש.אז כולם יוצאים בלב אחד.ללא הבדל של השתיכות קטגורית,

נכון עשית, שהדגשת שבאמריקה יש יותר פתיחות לגבי השכלה גבוהה לגברים.כנ"ל באירופה,אנגליה,צרפת שוויץ.אל תשכח שההשכלה הגבוהה היא לא נולדה אתמול,היא החלה למעשה ממשנתו של רבי שמשון רפאל הירש.שגרס בשיטה של תורה ודרך ארץ,הרבה התנגדו לו,
רב'חיים מוולוזין,ברגע שנוצר מצב שהשלטונות רצו להכניס לימודים חיצונים לישיבה,הוא רצה לסגור את הישיבה,
ואגב היום התפרסמה ביתד נאמן.התנגדות הרבנים ובראשם הרב אלישיב שלי"טא למגמת,ישיבות תיכוניות חרדיות עם בגרות וכו'
ההשכלה שכן נוצרה בציבור החרדי לסוגיו,היתה צורך השעה כפי הידוע לך,ולא איזה שינוי דרמטי בתפיסת העולם של הרבנים המחליטים,

אם שתי השורות האחרונות שלך מתייחסות לשיטתו של הרש"ר הירש, אז הגדרתה של הדעה שהבעת כשנויה במחלוקת היא לשון המעטה שבהמעטה.
אם שתי השורות האחרונות שלך מתייחסות לאופן שבו ראו רבני מזרח אירופה את שיטתו של הרש"ר הירש, כי אז אתה צודק במאת האחוזים.

הבנת נכון.אני מקוה,

לא חשבתי לפרסם את חסיד מורד פה, מכיוון שבדרך כלל מעדיפים פה את מחשבת ישראל על הסוציולוגיה, אבל מכיוון שמישהו עשה זאת כבר במקומי, אמשיך במלאכה. הספקתי לתרגם עוד כמה טורים של HR (חסיד מורד):


-----------
גברים חרדים בשוק העבודה ? ה' ישמור! – 29.6.03

(נכתב בעקבות התנגדותו של הרב שטיינמן למימון הכשרה מקצועית לאברכים. הרב שטיינמן אמר כי אברך, על אף כל מצוקתו, "חי בגן עדן" כשהוא עוסק בתורה)

הייתי בכולל במשך מספר שנים, ולמרות שהלימוד היה טוב, הוא לא היה גן עדן. רחוק מזה. עם משפחה שהולכת וגדלה והוצאות גדלות, הדאגות הכספיות ריחפו מעליי כמו ענן עד שהחלטתי שאיני יכול לשאת אותן עוד ויצאתי לעולם.

לא הייתי בודד. אין ספור אברכים צעירים יאמרו שהם לומדים בכולל רק משום שאין להם ברירה. הם אינם בנויים לחיי לימוד גמרא תובעני. הם מוצאים את העוני בלתי נסבל. אבל אין להם ברירה. חבר שלי, אחד שנמצא כבר שנים בכולל, סיפר לי הרבה פעמים שאין לו שום סיפוק במה שהוא עושה.

"אז למה שלא תחפש עבודה ?", שאלתי.

"אני לא יכול לקרוא באנגלית וגם לא לכתוב או לדבר. איזה סיכוי יש לי ? לעבוד בשכר מינימום ? עדיף לי כבר לסבול בכולל"

שמעתי את אותם דברים מהרבה אחרים. אלו שיוצאים החוצה מוצאים עבודות מאוד לא מכניסות. החינוך החילוני כמעט ואינו קיים בהרבה ישיבות חסידיות. מה שכן קיים הוא פארסה. בוגרי המוסדות האלו סובלים קשות . הרבה אנשים בעלי יוזמה, אשר מבקשים לעבור הכשרה מקצועית בתחומים כמו תכנות, ניהול חשבונות, משפטים, מגלים שהם לא יכולים לצלוח את מבחני הכניסה הבסיסיים.

הרבנים של היום שולחים את הציבור לחיי עוני. במקרה הטוב, הם קצרי ראות ללא חזון. במקרה הגרוע, הם צבועים תאבי כוח, שמפחדים ששגשוג כלכלי וחינוך גבוה יביאו לאובדן שליטתם על ההמונים.

תגובות בולטות

סאטמר לשעבר – הבנות של החסידים כן מקבלות השכלה חילונית אלמנטרית ואפילו לומדות פקידות בתיכון. זה הרבה יותר ממה שמקבלים הבנים. אבל ברגע שהן מתחילות להוליד, הן נשארות בבית. מבריק. לחנך רק את מי שלא יוכל לעשות בכך שימוש.

דון (מגיב לביקורת על הרב שטיינמן) – אתם חילונים בלב, ואל תיחפזו כל כך לשפוט את הגאון. רבים מאבותינו שהיגרו לאמריקה העדיפו את הפרנסה על הישיבה. כל הכבוד לאלו שכיבדו את התורה באמריקה. אבל רוב יהדות אמריקה לקחה את השיק ועזבה את התורה. זה סוג של "ניסיון" שהגאון, מסיבות מובנות, מעדיף שלא לעבור. הסכם יששכר וזבולון הוא האידיאל היהודי, לא תוכניות הרווחה החילוניות. וכן, לי אישית יש עבודה במשרה מלאה.

יידישע מאמא – זה אוסף פתאטי של צווחנות, תלונה, מרירות והשלכת האשמה על אחרים. כל מה שאני יודעת הוא שאבי ובעלי התחנכו שניהם בסאטמר. אבי הוא עכשיו פסיכותראפיסט ולבעלי יש עסקים משגשגים משלו. אם אתה רוצה לעשות משהו מעצמך, אתה יכול. אבל כמובן, תמיד יש את מי שיעדיף להעביר את הזמן בלשבת ולהתלונן.


זריחת_עץ

15:9 5/8/2003 - נשלח ב
--------------------------------------------------------------------------------
הטיש של הרבי – 4.8.03

חלף הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שבה הייתי בטיש של הרבי, סעודת ליל השבת שהרבי עורך לחסידים, אחרי שהם מסיימים את הסעודה הפרטית שלהם.
בדרך כלל אני מעביר את לילות שבת בלימוד הפרשה, אם אני לא עייף ונופל ישר למיטה.
השירה והריקוד עם החסידים היו פעם פסגת השבוע שלי, אבל מתישהו הפסקתי להנות מזה. אולי הסיבה הייתה הניכור הכללי שפיתחתי כלפי המנהגים החסידיים. אולי כאשר עזבתי את הכולל לטובת משרה רצינית, התעורר אצלי צורך דחוף בשינה בסופי השבוע. מן הסתם, שילוב של שני הדברים.

השבוע, כאשר אירחתי קרוב מחוץ לעיר, לא חסיד, נקרא לו מייק, הוא אמר שיישמח לחוות טיש חסידי. הרעיון מצא חן בעיניי. מזג האוויר היה טוב, לא הייתי עייף מדי, וכמה שאני תלוש מרגשות חסידיים, אני עדיין נהנה לשמוע איך מתבונן מבחוץ רואה את החסידים, את האדמו"רים שלהם ואת המנהגים שלהם - ביזאריים לפעמים, מיוחדים במינם לפעמים.
כשהייתי צעיר יותר, אהבתי לראות את הקסם על פניהם של זרים שהזדמן להם להשתתף בטיש, ועדיין אני מפיק את ההנאה הזו כשאני רואה פנים נהנות של אדם שאינו רגיל להשתתף במחזה.

כשעזבנו את הבית היה כבר די מאוחר, אבל הרחובות היו רחוקים מלהיות ריקים. גברים וילדים, ומדי פעם אשה או ילדה, צעדו לטישים של מגוון הרבנים באזור.
חסידים, כמעט מכל חצר חסידית, צעדו בבגדי השבת, עם שלל שטריימלים, כובעי הפרווה החסידיים המסקרנים,עם הקפטנים השחורים והארוכים, עשויים ממשי, ועם אברקיים וגרביים לבנות או שחורות.

"גיט שאבעס", בירך אותי חבר ביידיש כשהגענו לשול. הוא הושיט את ידו למייק, מחייך בידידותיות, ולחץ את היד בחום. הרבי עדיין לא נכנס, ועמדנו מפטפטים. מייק זכה ללחיצות ידיים מנומסות מאנשים ששמו את ליבם לפרצוף הלא מוכר. פתאום זרם של גברים וילדים נכנס לשול, משקיט את הקהל.
הצעירים הקנאים האלו ניסו להבטיח שקט מוחלט בכניסת הרבי. נראה שהם נהנו מיצירת אווירה מלכותית עבורו. כולנו אמורים לעמוד בעת שהוא עובר.

מבין הבחורים הפוסעים לפני הרבי, היה אחד שהכה במרפקו, בשוגג, את מייק. זה לא היה נעים. פרצופו של מייק הראה כאב, אבל יותר מכל, הוא היה מופתע מהגסות.
"אתה צריך לבקש סליחה", קראתי אחרי החסיד. הוא סובב את ראשו, לגמרי לא מבין.

הרבי הופיע רגע אחר כך, מלווה בידי הגבאי, השמש שלו. אנשים הזדרזו לתפוס את מקומותיהם. החסידים המבוגרים והחשובים ישבו בטורי שולחנות עמוסים בפירות, באגוזים ובמים מינרליים.
רוב האחרים עמדו ליד, צופים ביראת כבוד בכל תנועה של הרבי. הבחורים והצעירים טיפסו על הספסלים המקיפים את השולחנות. זה נראה כאילו חלפו עשורים מאז הייתי אחד מהם. זכרונות ימי הישיבה תמיד פקדו אותי בטיש, והתחלתי לחוש נוסטלגיה כשנזכרתי בחום של השבתות עם הרבי.

הצעתי למייק שיטפס על אחד הספסלים. הוא יוכל כך להרגיש יותר את האווירה. הוא שמח לעשות זאת וטיפס בדיוק כשהרבי התחיל במזמורים שלפני הקידוש.
בעבר היו לי דעות לא טובות על הרבי, כמו שהקוראים הקבועים יודעים. אבל עכשיו הוקסמתי מהאווירה הנלהבת.
הסתכלתי מסביבי ולא יכולתי שלא לשים לב להנאה הברורה על פרצופיהם של החסידים. הגברים והילדים האלו ידעו אולי מעט מאוד על העולם שמחוץ לשלהם, אבל הם היו מאושרים דיים גם ככה.

אבל הקסם התפוגג במהירות. מייק שוב עמד לצידי פתאום.
"מה קרה ?", שאלתי.
"הם חבורה של פוצים", הוא אמר. מייק יכול להיות מאוד בוטה לפעמים. הבחורים כנראה לא קידמו אותו בברכה. "הם אמרו שאין מקום. לי זה נראה די ריק".
"לא משנה. שב פה, זה אותו הדבר".

אבל הרגשות החמים שלי התעממו. ידעתי שהבחורים האלו לא התכוונו לפגוע, אבל האם אין הם יכולים לשפר קצת את נימוסיהם, לפחות עבור זר ? אם הם היו רוצים, הם יכלו לפנות מקום.

הרבי המשיך למלמל תפילה, לפעמים פותח לרגע בשירה, שאליה החסידים הצטרפו. לבסוף שפך הרבי את היין מבקבוק כסף לגביע כסף. "שששש", אמרו כמה צעירים בקול לקהל שכבר שקט. זה סוג של טקס המכריז שהרבי עומד לעשות דבר מה חשוב. זה לא ממש משנה שאין רעש. "שששש", בנוכחות הרבי זה כמו סמל בצבא המכריז "הקשב".

אחרי שהרבי הקריא את הקידוש, הוא החל בסעודתו. רק הרבי אוכל ממש בטיש. החסידים אכלו כבר קודם. אבל החסידים גם מקבלים קצת אוכל. אלו השיריים ממה שהרבי הותיר.
בכוונה כלי האוכל של הרבי הם גדולים מאוד, הרבה מעבר למה שביכולתו לבלוע.
כאשר הוא מסיים את אכילתו, הגבאי לוקח את מה שנותר, ושופך אותו לכמה צלחות קטנות שאותן הוא מושיט לחסידים.
כל חסיד לוקח פירורים עם אצבעותיו, לפני שהוא מעביר את הצלחת הלאה. מי שלא רגיל בכך עלול להרגיש לא נוח. דגים וגפילטע פיש שעשרות ידיים נגעו בהם. צפיתי בעת שחסיד הושיט למייק את אחת הצלחות. "לא תודה", אמר מייק, מנסה שלא להישמע גס רוח בשל הסירוב לקבל את השאריות המבורכות. במהירות לקחתי את הצלחת ונטלתי פירור, מחשש שאואשם בהיותי "משכיל", שפחיתות כבוד עבורו ליטול מהשיריים של הרבי. אני פשוט אקח את השיריים ואתחוב את זה פנימה, תודה רבה.

אבל עם המנה הבאה באה הפתעה. חלמתי בהקיץ לרגע ופתאום שמתי לב לכך שכולם מסתכלים לעברי. יותר נכון, לעבר מייק. הסתכלתי ושמתי לב לכך שהרבי מסמן למייק לבוא אליו. חלק מהשאריות נלקחות על ידי הרבי עצמו, והוא מושיט אותם לחסידים שהוא רוצה ביקרם. לעיתים קרובות אורחים זוכים לתשומת הלב המיוחדת הזו, והפעם היה זה מייק. מייק הסתכל בי, כאילו אומר:"למה הבאת אותי ?". אני רק משכתי בכתפיים, ומאחר שכל העיניים היו בכיווננו, סימנתי לו ללכת לקחת את השיריים ולגמור עם זה.

מייק עשה את דרכו לרבי, שחייך לעברו. לא יכותי להימנע מלחשוב שאיבחנתי שמץ של שובבות בחיוך הזה, כאילו התענג על אי נוחותו של זר שנאלץ לאכול שיריים.

מייק הושיט את ידו, והרבי הניח בתוכה חתיכה חמה של קוגל. מייק לא ציפה שזה יהיה כל כך חם, והתחיל להעביר אותה מיד ליד, כדי להימנע מכוויה. אבל הוא לא יכול היה ללהטט בקוגל הרבה זמן, כל העיניים היו עדיין עליו, והחתיכה נפלה מידיו לרצפה. החסידים התנשפו. מייק נראה אבוד לחלוטין. חוויית הייסורים הביאזרית כמעט עלתה לו בכוויה, והוא לא היה מוכן להסתכן בכך שוב, על ידי הרמת הקוגל הרותח. חוץ מזה, הוא בטח לא התכוון לאכול עכשיו את הקוגל, אחרי שהוא נגע ברצפה.

אבל מייק לא היה צריך לחשוב הרבה, משום שכמעט כל החסידים קפצו להרים את הקוגל ולחלק אותו לידיים הממתינות שהושטו. חסיד אחד הציע בחן חתיכה למייק, אבל מייק רק נסוג עם מבט לא מאמין בעיניו, מרגיש הקלה על שסיים עם ענייני השיריים.

כמו תמיד, הטיש נקטע בזמירות שבת, בין המנות, והגבאי הזמין חסידים שונים להוביל. "ר' מרדכי, מה ידידות!", הגבאי קרא בקול, מזמין חסיד זקן להתחיל בשיר.
ר' מרדכי היה אהוב על החסידים. היה לו מאגר בלתי נגמר של מנגינות רעננות שהוא זכר מאירופה. הוא התחיל לשיר "מה ידידות" לצלילי לחן חסידי ישן שהיה גם עליז וגם מלא רגש. קולו הצרוד והלא יציב הקשה בתחילה, אך הקול התחזק ונהיה צלול יותר, והחסידים הצטרפו וקולות של צעירים וזקנים הדהדו בעוצמה ברחבי השול הגדול.

שאל חסיד מהו החלק העמוק ביותר של הטיש, והוא ישיב, ככל הנראה, שזו "התורה" של הרבי, השיחה על פרשת השבוע, מתובלת בחסידות.
אבל באופן מוזר, רוב החסידים נראים משועממים לחלוטין כשהרבי טווה פירוש לכמה פסוקי תורה בהתבסס על קבלה או גמרא.
מעולם לא שמעתי את הרבי אומר משהו מרעיש, וככל שאני יכול לומר, לא נראה שהוא נהנה מאוד מכך בעצמו. אבל זה חלק מעבודתו, והוא ממשיך במסורת באמונה, אפילו באופן ראוי להערצה, הייתי מוסיף.

אבל עיקר הטיש הוא כאשר הרבי פותח בשיר מיוחד מאוד אשר מבטא תשוקה חסידית עזה לה' ולשבת. עיניי הרבי נסגרות, פרצופו אדום, ועם זקנו הלבן הארוך ופיאותיו הגולשות, הוא נראה כמעט מעולם אחר. קולו חזק, וניתן לשמוע אותו מתנשא בבירור מעל לזה של החסידים. התחושה היא ממשית, והרבי וחסידיו נראים במצב כמעט נשגב. הקולות עולים לצלילים הגבוהים ביותר, וקשה שלא להישבות במנגינה ולהצטרף לשירה.


משוך נועם יראתך לעם מבקשי רצונך,
קדשם בקדושת השבת המתאחדת בתורתך,
פתח להם נועם ורצון לפתוח שערי רצונך

השבת נועם הנשמות,
והשביעי עונג הרוחות, ועדן הנפשות,
להתעדן באהבתך וביראתך
שבת קודש, נפשי חולת אהבתך


השיר הסתיים והחסידים חוזרים לקרקע. הגבאי מורה לחסיד לפצוח בשיר אחר והשול שוב מתמלא בשירה ובתיפוף לצלילי ולס עולץ.
הטיש מסתיים בצלילים מלאי חיים, ואחרי שהרבי פותח בברכת המזון, הטיש נגמר.

נראה שמייק נרגש מאוד מהחוויה. תהיה אשר תהיה אי הנעימות שגרמה לו תקרית השיריים, זו לא נראתה עליו.

"אני לא יודע למה אתה תמיד מלין על החסידים", מייק אמר לי בדרכו החוצה. "הלוואי שהיה לי את זה כל שבוע".

הטיש חימם את ליבי, ולא הרגשתי שזהו הזמן הנכון להסביר מדוע עדיין יש בחסידים גם הרבה צדדים רעים. היה עליי להודות שלפעמים אני שוכח מה שטוב בהם.

"אני מקווה שתבוא שוב", אמרתי למייק כשעזב, במוצאי שבת.
"לא תצטרך לבקש ממני פעמיים", הוא אמר, "כל עוד הטיש נכלל בתוכנית".

חייכתי. מי אני שאשלול מהחסידים חבר חדש.

--------------

תגובה בולטת

חסיד מורד (למגיבים ששאלו אותו האם הסיפור אינו פוגע באלמוניותו) - אני חושב שעליי להכריז על דיסקליימר, למי שלא הבין זאת בעצמו. אנקדוטות כמו בפוסט האחרון שלי כמעט אף פעם אינם תיאור שלם וממשי של מאורע יחיד. הם אוסף של חוויות שונות שאוחדו יחדיו, עם מעט חופש אומנותי. כך שהסיפור יכול להתייחס למספר אדמו"רים בארה"ב ובישראל.
כמובן, התאריכים, השמות, המקומות ודומיהם לעולם אינם אמיתיים.

אחרי שאמרתי זאת, אומר שהסיפורים עצמם, בתמציתם, הם תמיד אמת. כולם מבוססים על חוויות ממשיות, לעיתים מהעת האחרונה, לעיתים מלפני זמן.

לכל מי שהביע את הנאתו,
תודה בכנות,
חסיד מורד



תוקן על ידי - זריחת_עץ - 05/08/2003 20:00:33
זריחת_עץ

0:4 6/8/2003 - נשלח ב
--------------------------------------------------------------------------------
ע נ ק!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הקטע עם מייק היה נורא מצחיק, כתיבה מעולה:)))

בתי נייטין:)))
בתי_נייטין

1:23 22/8/2003 - נשלח ב
--------------------------------------------------------------------------------
מרדנות חסידית – 21.8.03

לפעמים משאיר מישהו הודעה בתגובות שנראית לי ראויה לפוסט שלם. תגובה מ"מרוצה לגמרי" (מ"ל, כפי שהיא ידועה כאן) שווה פוסט. היא כותבת:

"יש כל כך הרבה בתים חסידיים בריאים, עם ילדים מאושרים, מחונכים ומנומסים.
העובדה העצובה היא שהמתלוננים הם אלו שגדלו בבתים לא מאושרים. רוב החברות שלי חושבות שזה אידיוטי להתווכח עם חבורה של חסידים ממורמרים, שהבעיות שלהם יותר רציניות מאשר אם חסידים אחרים מבקשים מהם 'סליחה' או לא.

אני חושבת שאם טורחים להזכיר את החסיד השנורר והעצבני, צריכים וחייבים להזכיר גם את הזוגות, את הילדים ואת משפחות החסידים, שהן תרבותיות ומאושרות. ולא צריך לתאר אותן כ"מורדות" או כשונות. הן לא"

כמה יומרני זה לטעון שרק בבתים לא מאושרים גדלים חסידים מתוסכלים. מצחיק, בדיוק שמעתי את הטיעון הזה מחסיד, חבר שלי. זה מראה כמה החסידים מתקשים לדון בצורה אובייקטיבית והגונה בבעיות שלהם. החברות של מ"ל צודקות כנראה. ויכוח בהשתתפותה הוא אדיוטי, משום שהיא לא פתוחה לדון בנושאים שמציקים לרבים (רבים הרבה יותר משהיא חושבת).

איך שאני רואה את זה, מורת הרוח בקרב החסידים, אומנם מיעוט מהם, נובעת בעיקר משלוש סיבות:

1. דיכוי תרבותי. יש רבים שלא מרוצים מההגבלות שמטילה החברה החסידית. הם רוצים להיות חופשיים ולהנות מהחיים. לא בהכרח הם מעוניינים בחריגה ברורה מהמסגרת ההלכתית, אבל חסרים להם הצפייה בטלוויזיה ובסרטים, ההקשבה למוזיקת פופ, סגנון לבוש מודרני, קירבה למין השני וכדומה.

יש כאלו שנמשכים לתרבות הקלאסית:ספרות, אומנות או מוזיקה קלאסית. חוץ מזה, יש שורה של התנהגויות חסידיות שאינן מקובלות בעולם המודרני ומעוררות דחייה בהרבה אנשים. לדוגמא - ענייני ההגיינה, כללי הנימוס ואפילו הלך החשיבה.

2. אינטלקטואלית. מספר הולך וגדל של חסידים נחשף לטיעונים נגד הדת - קלאסיים ומודרניים, פילוסופיים ומדעיים. יותר ויותר חסידים צעירים מתחילים להעלות שאלות המפקפקות בעיקרי האמונה. יש שמפסיקים להאמין בה' לחלוטין. חלק מאמינים בה' ולא בתורה, או שאינם מאמינים בהתגלות בסיני או בתורה שבעל פה. יש הרבה שמעצבים לעצמם פילוסופיה אישית שמשלבת יהדות, חסידות והומניזם חילוני (ולדעתי, המרכיבים אינם נבדלים לחלוטין אלו מאלו).
גם אלו שהרעיונות האלו אינם גורמים להם לדחות את עיקרי הדת, לומדים לבחון את סגנון החיים החסידי בצורה חדשה וביקורתית יותר.

3. פסיכולוגית\רגשית. חוויות קשות בבית, בבית הספר, בשול, בקהילה או בסביבה חברתית אחרת יכולות להביא חסיד למרוד במה שהסב לו סבל.
לעיתים קרובות התקריות האלו הן תוצאה ישירה של מאפיינים מסוימים של החיים החרדיים. למשל:חוסר יכולת לעמוד בסטנדרטים המחמירים של הישיבות, הישארות ללא 'שידוך' בגיל מבוגר מהראוי, והרבה הרבה מאפיינים חרדיים אחרים.

חשוב לומר שהגורמים האלו רלוונטיים במידה שווה גם לחרדים שאינם חסידים. עבור רבים, זה שילוב של שניים מהגורמים, או של שלושתם. אנשים שונים בנסיבות שונות מתמודדים איתם בצורה שונה. יש כאלו שמוצאים את הדרך לעזוב את הקהילה ולהתחיל בחיים חדשים. יש מי שמשנה את סגנון חייו, אך לא בצורה שתשפיע על מעמדו בקהילה. אבל לרבים אחרים שתי האפשרויות אינן פתוחות מסיבה כזו או אחרת. רובם מדכאים את תיסכוליהם, אבל יש מי שמוצא מפלט וביטוי בכתיבת בלוג ובפורומי אינטרנט אנונימיים.
מ"ל תרצה שנאמין שכל החסידים הממורמרים באו מבתים לא מאושרים או לא יציבים, או שפקדו אותם חוויות כמו בקטגוריה 3, אך בלי קשר לחברה החסידית. אם אעז לשער, הייתי אומר שמ"ל מרגישה בנוח עם הסברה הזו, כי היא מסיטה את האשמה מסגנון החיים החסידי. אך העובדות אינן בקנה אחד עם התיאוריה הזו.
הרבה חסידים ממורמרים באים ממשפחות שבהן לא היו שום מתחים גלויים לעין, שבהן ההורים תמיד עשו ככל יכולתם כדי ליצור סביבה אוהבת ותומכת, ושבהן כל האחים והאחיות נותרו "נורמליים". כמובן, כמעט אין משפחה חופשיה מבעיות. בכל משפחה נפגעת לעיתים ההרמוניה, בחלקן יותר, בחלקן פחות. אבל אם מתחים משפחתיים רגילים מצדיקים את החשבתה של משפחה כ"לא מאושרת", אז כל המשפחות הן כאלו.

הטענה של מ"ל, שהמשפחה החסידית "התרבותית" היא הנורמה ולא היוצאת דופן היא, אם תסלחו לי על הבוטות, שקר גס. בקהילה החסידית, ואני מתכוון לקהילות של "שמונה בגדים" (שטריימל בשבתות וכדומה), להיות "תרבותי" פירושו להיות שונה. אם זה מוזיקת פופ, ואם זה תרבות קלאסית (ספרות, פילוסופיה, אומנות, מוזיקה קלאסית), מאוד לא מעודדים את זה. רק תיכנס לשול חסידי ותפתח עיתון, ותראה אינספור מאמרים ואזהרות מפני הרע שבמחשב או באינטרנט.

כמובן, באורח החיים החסידי יש הרבה צדדים יפים ונדיבים. חסידים טוענים לעיתים קרובות שהמשפחות שלהם הן שמחות ויציבות יותר מהמשפחות החילוניות. הם מצביעים על אחוז גירושין נמוך, יחסים קרובים בין הילדים להורים, נדיבות, תמיכה קהילתית ומאפיינים חברתיים אחרים. ייתכן שזו האמת, ואני בטוח שכך הוא גם בחברות מסורתיות ומסוגרות אחרות. לא צריך להיות גאון כדי לראות שהחברה המודרנית פשטה את הרגל בכל מה שקשור לערכי מוסר ומשפחה, ושהעולם נעשה מקום מאוד קר ומנוכר. אבל בעת ובעונה אחת, כמו בכל החברות המסורתיות, יש אינספור בעיות שנוצרות במפגש שבין המודנה למסורת, ואצל החסידים או שלא מטפלים בהן, או שמטפלים בהן גרוע.
מ"ל רוצה לתאר גן של שושנים, והיא תרצה שנחשוב שיכולתה להיפתח לתרבות חיצונית וגם להישאר בקהילה היא הנורמה. זה שקר מוחלט, ועלבון לאינטליגנציה של אלו שיודעים את האמת.

-----------------------

תגובות בולטות

מרוצה לחלוטין (מ"ל) הגיבה תגובה פולמוסית ארוכה. היא הדגישה שכשדיברה על משפחה תרבותית, לא התכוונה דווקא למשפחה שבקיאה בתרבות החיצונית, והדגישה שתרבותיות יכולה לנבוע מבקיאות בתרבות יהודית עשירה.
החסידות אינה נגד פילוסופיה. קיימת פילוסופיה חסידית עשירה (אומנם היתר העיון בספרות הפילוסופיה של ימי הביניים שנוי במחלוקת, אבל הוא היה שנוי במחלוקת עוד לפני החסידות). קיימת שירה ימי ביניימית מפוארת. בחנויות הספרים שבמרכז השכונות החסידיות ניתן להשיג אפילו ספרים שדנים בנושאים מהמדע המודרני.
עוד אמרה מ"ל שקשיים וטראומות בחיים אינם נחלתם הבלעדית של החסידים. לא הם ממלאים את כורסאות הפסיכיאטרים.
מ"ל גם הצביעה על חולייה של התרבות החילונית –בין השאר הפקרות מינית וכניסה להריון של נערות צעירות.

אני ישנה – קבלת תרבות הפופ אינה נגד החסידות. על פי ההלכה, אסור לך אפילו לברך לשלום את אמך ברחוב מפני מראית עין. להסתכל בטלוויזיה או באינטרנט זה נגד היהדות, לא נגד החסידות.
מה שאתה מנסה זה לעזוב את ה י ה ד ו ת ולהעמיד פנים כאילו אתה רק מתרחק מהחסידות.

סוג א' – אני לא מכיר את המורד אישית, אף על פי ששלחתי לו לא מעט אימיילים. מהאימיילים אני יכול לומר שהמורד הוא בחור מצוין, מאוד חם וחכם מאוד מאוד (לא איזה ברנש כועס מבית הרוס, כמו שמ"ל הייתה רוצה לחשוב).
מ"ל, הייתי מציע לך להסתכל סביבך ולבחון את מנהיגי החסידים (לא את ההדיוטות). האם את באמת יכולה לומר שהמצב הוא לא פשיטת רגל. יש רשימה ארוכה של סיפורים. יש לי באופן אישי סיפורים משלי.
הרגילו אותנו לחשוב שמנהיגינו גדולים מהקב"ה ויכולים לחולל ניסים ויש להם רוח הקודש וכו' (הייתי מזועזע כשבני בן השש חזר הביתה עם סיפורים מטופשים כאלה) וכאשר אתה מתבגר קצת ורואה שסיבנו אותך, אתה מתחיל להבין שכל דבר אחר שאמרו לנו גם היה לא נכון, ואולי גם הרבנים בעבר לא היו שווים הרבה. לכן הייתי אומר – אנחנו החסידים בני אדם טובים, אבל אלו שמכונים האדמו"רים החסידיים – המנהיגים, הייתי אומר שצריך להדיח אותם כמו את גארי דיוויס (מושל קליפורניה).
מ"ל, הייתי אומר לך שוב, כמו שאמרתי לך בעבר, את לא הנורמה בקרב החסידים. את נשמעת מאוד אינטליגנטית וחכמה ומחונכת וכן, מתורבתת, אבל את לא הנורמה בקהילה שלנו, בוא נהיה ישרים. את צודקת בקשר למה שאמרת שחסיד מורד ושאר החסידים המורדים בפורום הזה לא מכירים את האבן עזרא, רבי יהודה החסיד, הרמב"ן והראשונים האחרים שכתבו שירים. אני צריך להודות שלא למדתי שירה (אולי לימדו אותך בסמינר לבנות. לא לימדו אותנו בישיבה), אבל הסיבה היא שלא לימדו אותי בחיידר, ובוא אני אלחש לך סוד – 90% מהחסידים לא מכירים את זה, לא רק המורדים.
והנה משהו שאת לא יודעת כי את הלכת לבית ספר לבנות ובעלך בטח לא יודה בזה לעולם – יש פעילות מינית בישיבות של הבנים (אני עצמי הייתי פעם קורבן של גישושים מיניים מחבר שלי בישיבה). ברוך השם שבנים לא יכולים להיכנס להריון (רק ארנולד שוורצנגר באחד הסרטים שלו, ושכחתי את השם).
הייתי ממשיך, אבל אין לי את הרהיטות ואת יכולת הכתיבה שלך, כי אני בן, ולא מדגישים את לימוד האנגלית אצל בנים. רק אצל בנות (ה' יודע למה. אני לא).
ולקטע הסיום הייתי אומר, מכל התגובות שלך, הגעתי למסקנה שאת יודעת טוב מאוד שיש לנו המורדים טענות נכונות במידה מסוימת, כי זה לא הגיוני לחשוב שגברת חכמה כמוך לא רואה את הדברים האלו. אבל עשית את זה. המשימה שלך הייתה לייפות את אורח החיים החסידי בשביל החילונים בפורום הזה. כדי שלא תרגישי רע, אני אומר שעשית עבודה משהו משהו, ואם לא הייתי חסיד, היית מכניסה ספקות לראש שלי, אבל מכיוון שאני בא מבפנים, גברתי, את לא יכולה לשטות בי.

חסיד מורד (קיצור התגובה) – החמצת את הנקודה שלי, מ"ל.
רציתי לומר שיש הרבה סיבות מלבד בית לא מאושר, שייגרמו לאדם לחוש התמרמרות על אורח החיים החסידי. לא באתי לדון בשאלת תקפותן של הסיבות האלו.
התעקשת שישנם חסידים מתורבתים, הם הנורמה ואינם יוצאי דופן. אמרתי שהם כן יוצאי דופן. איני מכיר אפילו חסיד אחד שמתמצא בשירה, מלבד זו שבתפילות ובזמירות. ואפילו במה ששם, רק מעטים באמת מבינים ביסודיות את מה שכתוב.
אדם צריך להיות בקיא בתנ"ך, בעל יותר משמץ ידע במדרשים, ולהיות בעל שליטה בחלקים נרחבים מהגמרא, כדי להעריך את היופי שברמיזות המעודנות.
אין ספק שקשה יותר ללמוד להעריך את הפיוטים האלו, ובסופו של דבר הם יפים יותר. שירים של אדגר אלן פו, למשל, דורשים הרבה פחות התמצאות בתחומים שמחוץ להם. הזכרת את דוד ושלמה המלך. מעט מאוד חסידים, לפי מה שאני יודע, ממש מוצאים זמן לקרוא את ספר תהילים בשביל יופיו הפיוטי. מעטים מאוד יכולים לתרגם מזמור כהלכה.
כפי שאמרת, החסידים, והרבה יהודים דתיים עוד קודם לכן, החרימו את הספרות הפילוספית. אמת, חסידות במהותה היא פילוסופיה. אך יש גם הרבה תנועות אחרות כאלה. זה לא הופך את הדבקים בהם למתורבתים.
אפשר לומר שתלמידי חכמים הם מתורבתים בשל שליטתם הרחבה בהלכה ובספרותה, אבל אם זה נכון, אז אפשר לומר שגם האימאם שהתאבד בישראל, מלומד איסלאם ובקיא בהיסטוריה שלו, היה איש תרבות.

"חסיד מורד" תורגם במקור בפורום שלי "חרדים במבט אקדמי":
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=511631

כמעט שכחתי. על אמונתו של חסיד מורד:

בפוסט אחרון הוא שופך אור על טיבה המדויק של אמונתו. לא אתרגם אותו משום שאין בו עניין סוציולוגי או תיאולוגי להבנת החברה החרדית, אך אתמצת אותו בקיצור נמרץ.

לפני כמה שנים הגיע חסיד מורד לאתאיזם מוחלט, הוא המשיך לקיים מצוות, אך ללא שמץ אמונה. דתיים נדמו בעיניו כסובלים ממחלת נפש קלה. חשיבה והרהורים הביאו אותו לסטות, בסופו של דבר, מקו החשיבה הזה, וכיום הוא אדם מאמין הסבור שהאבולוציה והתובנות החילוניות מסתמכות על אמונה בלתי רציונלית לא פחות מאשר עיקרי הדת.
השקפתו עדיין אינה שמרנית-חסידית כלל וכלל, ושאלות דתיות ממשיכות להציק לו מאוד.
על פי השקפתו החדשה, הוא מאמין שבכל שלוש הדתות הגדולות יש גרעין אמת, אך אינו רואה סיבה לחרוג מהמסגרת הדתית היהודית, שלתוכה נולד. מחויבתו, על כל פנים, היא לאורתודוקסיה מתונה בלבד.
הוא דוחה בתוקף את ההשערה שהועלתה לגביו כאילו הוא בתחילת הדרך ועוד צפוי להתפכח ולהגיע לכפירה מוחלטת. בשלב הזה, הוא אומר, כבר הייתי בעבר.