השולחן הערוך החמישי

שחרית.

דבריך נכונים כשמדובר בדור השני והשלשי בצבור החילוני שנראה שהשתחרר מתחושת הנרדפות שכ"כ השפיעה על אבותיו.
בצבור החרדי עדייו מטפחים את התחושות הגלותיות יש המון ניאונסים שבהם זה משתקף, כאילו הזמן נעצר מלכת ממשכים להכליל את כל הגוים כגוף אחד שונא ומאים, חזון נפוץ הוא כאשר במקוה מספר הידען אל איזה אסון במוזביק המקהלה מתפרצת בבת אחת "היו שמה יהודים"? זה לא נורא כי זה טבעי לדאוג לבני עמך,אבל כאשר התשובה היא "לא" השמחה פורצת, עוד כמה גוים הלכו פיפין כן ירבו אמן!

לדעתי זה קשור לבורות הכללית הקימת בכל מה שקשור לפוליטקה ויחסים בין עמים בקצור אם ילמדו קצת הסטוריה בהפוך על הפוך השנאה הלא שנאה הזאת תעלם.

נאך אמאל יא

היתי רוצה להרגיש פעם איך זה לשנא באמת עם כל הלב
מה אתה יש לך עצה?

א"ג
מה יותר חשוב העקרונות ההלכתיים או הסיגים?
האם עלינו לחכות ליום שתהיה השגחה גלויה ובששון ובשמחה נוריד ולא נעלה, או להיפך? האם עלינו לחכות לזמן שיד ישראל תקיפה ולא חשוש לחילול ה' כי אף אחד לא יעיז לצייץ (ולא חשוב מאיזו סבה) או להיפ?

לקעלעמר שלום.
תודה על ההבהרה.
קיוויתי שאקבל גם תשובות שונות - דהיינו שיש מפרשים "רע" ככל אדם שאתה מצוי עמו בקשר כלהו. בעיקר מעניין אותי כיצד פרשו חז"ל את הפסוק. הרי למשל דוד המלך, שחמד את אשת אוריה החיתי, יצא חייב ונענש קשות.
משורש המלה "רע" נראה לי קשור ב"רועה" וב"מרעה" (איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך... רועים = חברים) - בין רועים, ללא קשר למוצא, התפתחו יחסי סובלנות ואחווה מכורח הקיום זה בצד זה. כך גם חירה העדולמי רע יהודה - היה רועה צאנו עם יהודה.
ועם זאת כאשר יהודים עוקרים וגוזלים מטע זתים מערבים אנו שומעים מן תגובה מהוססת - אמנם לא גנבה היא, אבל יש להמנע מכך בכל מקרה... מה דעתך: האם היהדות אינה צריכה לראות מעשה זה כגנבה לכל דבר ועניין, האסורה ע"פ עשרת הדברות? (וזו כמובן רק דוגמה קלה למה שנראה בעיני פרוש מסוכן של היהדות...)
ועם זאת מתוך המקרא הדבר אכן מוקשה. כתוב בויקרא יט 18 "לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת רעך כמוך אני ה'".
כלומר "רעך" קרוב לבן עמך". ובסמוך לכך, פרק טז 33-34 "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו: כאזרח מכם יהיה... ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה' אלהיכם"

אולי ראוי לפרש זאת: ואהבת כמוך - "לרעך" - לכלל ישראל; מעבר לכך - לכל גר המצוי במחיצתך (אך לא בהרכח כל אדם באשר הוא)

מאן דבעי

עקירת עצי זית מעבר לכך שהיא גניבה ,היא גם אסורה מטעם בל תשחית(עץ פרי) אפילו במלחמה.

ובמקום שבו כורתים עצי זית,יכרתו גם חיי אדם.

כפי שראיתי שמביא נאךאמלנישט מהמדרש(נאך, מקור?)
כל ההורג גוי סופו שיהרוג יהודי

אריק,

אם אתה בא להקשות כנגדי, הרי שאתה מתפרץ לדלת פתוחה.
אני פוזיטיביסט בענייני הלכה. מבחינתי ההלכה היא השורה התחתונה שך הפסיקה (הרבנית המוסמכת, כמובן), ולא משנה באילו נימוקים היא מנומקת. אם השורה התחתונה היא עיקר הדין - הרי שעיקר הדין הוא ה"חשוב", אם השורה התחתונה היא הסייגים - הרי שהסייגים הם ה"חשובים". וק"ל.

א"ג

אידך גיסא,
השאלה אם כך היא לפי אילו שיקולים אתה בוחר את הרב המוסמך שיפסוק לך...

עוד באותו עניין...
עם היהדות שבספרים אני מוכן לחיות...
מה שמקציף אותי הן אותן קריצות הרווחות כ"כ בימינו. רבנים המדברים בבוז על גויים (וזה כשאין הם נטפלים לנשים), אומרים שנשמה של יהודי - זה משהו נבדל ושונה לגמרי. ולא חשוב מה יעשה יהודי, תמיד יהיה במדרגה אחרת (וסלחו לי שאינני מביא דברים בשם אומרם). מדברים הם ברדיו ובקלטות ומשמינים את לב מעריציהם. אם לא הייתי יודע שפסה נבואה מן העולם הייתי חושב אולי נביאים הם.
אז ברצוני לשאול מה דעתכם: יכול מישהו להיות יהודי טוב ובן אדם גרוע?

מאן דבעי
לא! לא יכול להיות יהודי טוב בן אדם גרוע.
מה שיכול להיות, יהודי חושב שהוא יהודי טוב,והוא בן אדם גרוע

מאן_דבעי
ואיך אתה מסביר 'אשר בחר בנו'

אריק,
הבחירה אין משמעותה שאנו טובים יותר אלא שמאיתנו נדרש יותר.

וגם אני בדעת גם וגם:
ברוב האזכורים של "בחירה" במקרא, הבחירה היא במישהו לתפקיד מסויים. כך נאמר על הלויים שנבחרו לשרת בקודש (דברים כא:ה), על שבט יהודה שנבחר לנגיד ועל דוד שנבחר למלך על ישראל (דה"י א כח:ד), וכך בתהלים קל"ה ד': "כי יעקב בחר לו ה' ישראל לסגולתו" מה פרוש סגולה? לא ברור לגמרי. יתכן תפקיד, כמו סגל. מכל מקום, הבחירה בישראל כדי שישמש במשהו את השם, לא כדי שיהיה דבר מה בפני עצמו. (ולא כדי שיתנאה בהיבחרו).

גם_וגם,
אז למה עלי מוטל יתר מאחרים? ומדוע אני לא יכול להשתחרר מזה? ומדוע עוד אני משבח על זה?
מכאן, שיש הערכה שאנחנו מסוגלים יותר מאחרים והדרא קושיא לדוכתא.