שובי שובי ונחזה בך,רואה אשה נאה מה מברך?

הגם שיופי זה משהו פיזי והשאר המה ערכים רוחניים?!?

ספי, ייש"כ


ק"ק,

התבאר כאן לרוב שהפיזי אינו אלא דרגת מודעות של הרכבה והרוחני של הפשטה, אבל הכל מודעות אחת ברמות שונות. אך גם ללא הבנה זו פשוט שפאר פיזי מדגיש את את הפאר הכללי של נושאו - ראה ערך בנין בית המקדש וכד'.

לאקדמאי

סליחה על המכתב האחרון שנשלח לא למקומו,

בדקתי את דברי החיי אדם, שהבאתים מזכרוני, ... והרי דבריו כפי שהם, בכלל סג סעיף א:

"הרואה אילנות טובות ובריות טובות נאות מכל עם ועם, אומר: "בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו",... ונ"ל מה שאין אנו נוהגין לברך ברכה זו, ... משום דאין מברכין אלא בפעם הראשון, שהשינוי גדול עליו, וכבר כתב המ"א בשם הרדב"ז, גבי שהחיינו אם לא ברך באכילה הראשונה, שוב אינו מברך, ונ"ל, דה"ה דכמו דהתם, דהברכה היא על השמחה וכבר עברה, ה"ה בכולם, וכיון שאנו רגילין תמיד בזה, אין לנו שינוי גדול".

ו..לפי"ז?

הנה דברי "מרנא ורבנא הרב הגאון החסיד האמתי נזר הקודש בוצינא דנהורא... מו"ה צבי אלימלך שפירא" מדינוב בעמ"ח בני יששכר בספרו 'דרך פקודיך על תרי"ג מצות (מל"ת לה אות ו')

הנה הנה הוא מוזהר מן התורה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם לאפוקי אם ראה פתאום בלא הודע שלא בכוונה אינו עובר אבל צריך תיכף להיות עוצם עיניו...

ולהלן אות ח'
ולא מצאתי לי היתר מספיק בעניינים כאלה רק תמכתי יתידותי על הענין הנאמר בס"ח (ספר חסידים) הובא בב"ש (בית שמואל) באה"ע (שו"ע חלק אבן העזר) דבסעודות חתונה אם ישנם לשם אנשים ונשים בחדר אחד לא יאמרו בברכת הזימון נברך שהשמחה במעונו כי כביכול אין שמחה במקום שיצה"ר שולט, והנה לא ראינו מעולם מי שחושש לזה ומצאתי בלבוש במנהגים כתב דעכשיו אין נזהרין בזה אפשר משום דנשים מורגלות בינינו עכשיו הרבה בין האנשים (היינו במשא ומתן ואומנות וחניות וכיוצא) ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ...מתוך רוב הרגלן בינינו וכיון דדשו דשו עכ"ל ...עתה בכובד הגלות וקשוי' הפרנס' הנשים עוסקות במו"מ אין כאן חידוש בראיית נשים כי הוא דבר המורגל ולא יתפעל האדם כ"כ בהרהור...

ובאות ט'..כתבתי ללמוד זכות על רוב העולם ובפרט על בעלי תורה שראיתי כמה וכמה אינן נזהרין בזה וכמעט א"א להיזהר בזמן הזה אבל הירא את דבר ה' יזהר עכ"פ בעת דיבורו להסתכל לצד אחר...

כיון שמדובר בפירוש הפסוק שקר החן אזכיר פירוש ששמעתי פעם, פירוש רחוק אבל יש בו משמעות.
לפעמים שקר הוא ג"כ חן, ולפעמים בהבל יש ג"כ יופי.
בבקשה לא תתרגזו.

בארא

זה מעורב עם חן ויופי אבל בשקר והבל כמות שהם בלי תערובת, לא שייך!

נישטאיך,

עיינתי בפנים, הח"א כותב זאת כסיבה כללית לברכת 'שככה לו בעולמו', שלא נהגה בסביבתו. ומשמע שאין סיבה ספציפית מצד עניני צניעות שלא לברך על ראיית אשה נאה. (ולא על נשים יפות כתב הח"א 'שאנו רגילין תמיד בזה'...)

ומכללא קמ"ל דהנוהגים לברך ברכה זו בשאר מילי, שרי להו גם אראיית אשה.

לעיל ציינתי לראבי"ה, וברצוני להוסיף, שלראבי"ה היתה גירסא שונה בירושלמי, בברכת הרואה בריות נאות.



הגירסא לפננו בירושלמי, ברכות פרק ט ה"א, (ראה גם ירושלמי עבודה זרה פרק א ה"ו).

"הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר ברוך שכן ברא בריות נאות".

אך כנראה שלפני הראבי"ה (ח"א - מסכת ברכות סימן קמו), הית גירסא שונה:

"ובירושלמי גרסינן נמי הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים, אומר: ברוך שברא בריות נאות בעולמו ליהנות מהם בני אדם, מעשה ברבן גמליאל שראה גויה נאה ביותר ובירך עליה, ופריך מלא תחנם, (דברים ז' ב'), לא תתן עליהם חן, ומשני, לא אמר כך, אלא ברוך שברא בריות נאות בעולמו".

ומשמע שלפי דברי הירושלמי (בגירסא שהיתה לפני הראבי"ה), שרק על גויה נאה מברכים ללא הסיום "ליהנות מהם בני אדם", ורק משום ההגבלה ההגבלה של "לא תחנם", אך על יהודיה נאה, שאין אצלה הגבלה זו, יש לברך גם את התוספת, "ליהנות מהם בני אדם", שאותה מצאנו בברכת האילנות במספר נוסחאות, אך הנוסח בבבלי, ברכות דף מג עמוד ב, וראש השנה דף יא עמוד א, "בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם". בנוסחאות אחרות הושמטו ה"בריות", וכי מה להם בברכת האילנות. (ראה את שינויי הנוסחאות בברכת האילנות, ב"מעשה חמד" עמ' רפו, (אליהו כהן, בני ברק, תשמ"ז).

לאקדמאי,





צדקת, שאין בדברי החיי אדם, כל התייחסות לברכת הרואה את האשה, אלא התייחסות לברכה, באופן כללי, אך גם אני מעולם לא טענתי, שהוא מזכיר אשה, ואדרבא, גם מדברי המשנה ברורה ש"שלח" לעיין בחיי אדם, להסבר מדוע אין אנו נוהגים לברך ברכה זו, (באופן כללי), אחרי שציין, שברכה זו היא על גם על הרואה אישה נאה, משמע ש"בעיקרון" היה צריך לברך ברכה זו, אך לא נהגו לברכה, בגלל סיבות שאין להן ולצניעות דבר וחצי דבר, וכך משמע גם מדבריו בשער הציון שם ס"ק לג, שהביא את טעמו שלו, למדוע אין מברכים ברכה זו בכלל, "דהברכה היא דוקא כשהן נאות ביותר ומי יוכל לדייק בזה", ולא הביא שמטעמי צניעות לא יוכל לדייק בזה", ברור שהצניעות אין לה כל "חלק" בטעם שאין מברכים ברכה זו בימנו, שהרי ברכה זו נאמרת (רק) כשרואה את האשה ב"סיבוב", ושם לא שייך ענין הצניעות, שהרי כדי להמנע מלראות אותה אף בסיבוב, על האדם (השתמשתי בביטוי זה, מאחר וחיוב הברכה הוא גם על אשה הרואה איש נאה, (ראה שערי תשובה שם ס"ק א, והבן כן גם כאן), אם כי ייתכן, שאיסור ההבטה בבן המין השני שונה בין איש לאשה, ראה באריכות בשו"ת יביע אומר חלק א - או"ח סימן ו, וראה גם בשו"ת אגרות משה חלק אה"ע א סימן סט,"דלנשים אין איסור הסתכלות, אלא רק איסור הבטה "דרך פריצות", שאז עוברת על "דת יהודית", וראה אוצר הפוסקים כרך ט עמ' 44, ואכ"מ) להביט על הרצפה מבלי להרים את עיניו, והרי עליו נכתב (משנה מסכת סוטה פרק ג משנה ד, "מכות פרושין הרי אלו מכלי עולם", ובהסבר הגמ' (דף כב עמוד ב), מכות פרושין וכו'. ת"ר, שבעה פרושין הן: ... פרוש קיזאי - א"ר נחמן בר יצחק: זה המקיז דם לכתלים", וברש"י, "מקיז דם לכתלים - עושה עצמו כעוצם עיניו שלא יסתכל בנשים ומתוך כך מכה ראשו בכותל והדם יוצא".

ברכה זו, אינה כברכת "שהחיינו", שיש לברכה על רואה אשה אהובה, (וכפי שהבאתי מהב"י בשם הרשב"א), מאחר וכדי להתחייב בברכה שהחיינו צריך שיהיה "שמח בראייתה", שהוא תנאי מוקדם לחיוב בברכה זו, ", ולשם כך צריך להתבונן בה, וכפי שהבאתי באשכול זה בעבר.



לרחוב גאולה

התעכתבתי בתשובתי, שהכנתינ ושכחתי ממנה.

דברי הרב צבי אלימלך שפירא מדינוב (1783- 1841) בספרו דרך פקודיך על המצוות (מל"ת לה), ידועים לי, והדברים שהבאת מדבריו, אינם אלא "לימוד זכות", "על רוב העולם, ובפרט על בעלי תורה שכמה וכמה אינם נזהרין" (אות ח), "כל אה הדברים וכיוצא בהם הם בכלל אזהרת לא תנאף ...והנה ראיתי רבים המתחסדים דאינם נזהרין באלו הענינים, בחושבם דלא איכפת להו, דדמיין באפייהו כי קאקי חיוור, (כבברכות דף כ עמוד א, "רב גידל הוה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דטבילה, אמר להו: הכי טבילו והכי טבילו. אמרי ליה רבנן: לא קא מסתפי מר מיצר הרע? אמר להו: דמיין באפאי כי קאקי חיורי), כי חושבים לנפשם כי לבם חלל בקרבם, הנני אומר להם , לו יהי כדבריכם... מי יבוא להתיר את אשר אסרו חז"ל...".

יסודו ב"לימוד הזכות" הם מנהגי הלבוש (לרבי מרדכי יפה תלמיד המהרש"ל והרמ"א(1530- 1612), שכיהן כרבה של פראג לאחר פטירת המהר"ל, והידוע בשם "בעל הלבושים"), שנדפסו בסוף לבוש החור על אורח חיים אות לו, "אין נזהרין בזה עכשיו, ואפשר משום דעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים, ואין כאו הרהורי עבירה כ"כ, דדמיא עליה כקאקי חיוורא, מתוך רוב הרגלן בינינו, וכיוון דדש דש".

הדרך פקודיך מרחיב "היתר" זה, (ש"לא מצא לו היתר מספיק בענינים כאלה"), על דברים אחרים שנאסרו על ידי חז"ל, ונעשו כהיתר, כדיבור עם האשה,(אפילו אשתו), "ואפשר בזמן שהיה הדיבור עם האשה בחזקת איסור, ועלול להרהור, עשו גדר לגדר לאסור גם באשתו, אבל כעת שאין מסוכן מחמת ההרגל אחין כאו בית מיחוש".

ומעניין לראות את הב"ח (רבי יואל סירקיש (1561- 1640), שו"ת ב"ח החדשות סימן נה ד"ה תשובה אי', וראה גם את דבריו בפירושו על הטור אהע"ז סימן סב ס"ק יב) שכאשר נשאל על מנהג קראקא, העיר בה שירת כרב, השיב, "ולפענד"נ ליישב דהמנהג (שאין אומרים שהשמחה במעונו בסעודת חתונה ליל ב'), נתפשט ע"פ ספר חסידים (סימנים שצג ותתשכ), שכ' כ"מ שאנשים ונשים רואין זא"ז כגון בסעודת נישואין אין לברך שהש"ב לפי שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש הרהורי עבירה עכ"ד בסי' י'. ולפי שבאותו סעודה בליל ב' אין עושין סעודה כ"א לקרובים וכולם יושבין בבית חורף וסועדין ביחד אצל חתן וכמה אנשים ונשים לפיכך א"א שהש"ב ע"פ ס"ח, משא"כ בשבת בסעודה ג' דעושין סעודה גדולה ואנשים בלבד ונשים בלבד וכן בסעודה בליל שבת ובשבת שחרית אין סועדין לשם בקראקא כי אם בחורים ובתולות אין בו הרהורי עבירה אלא דוקא כשסועדין נשים בעולות בעל בליל ב' לפיכך א"א שהש"ב אע"פ שעדיין לא נגמרו הנישואין".

המעניין בתשובה זו הוא, שלדעתו, מאחר "ובשבת שחרית אין סועדין לשם בקראקא כי אם בחורים ובתולות אין בו הרהורי עבירה אלא דוקא כשסועדין נשים בעולות בעל בליל ב'".

עד כמה אפשר להתחשב ב"נורמה" מקומית, כדי לקבוע מהו "מוסרי" לפי ההלכה ?

בשו"ת יביע אומר חלק ו - או"ח סימן יג, נשאל "אם מותר לומר דברים שבקדושה כנגד אשה נשואה שרגילה לצאת לרשות הרבים בגילוי הראש, ואינה מקפדת כלל לכסות ראשה, האם גם באופן שכזה שייך דין שער באשה ערוה, או כיון שרגילה בכך אין לחוש שיבא ליד /לידי/ הרהור ע"י ראיית שערותיה.

ואמרתי להביא קצת סמך נוסף להנ"ל, ממ"ש הלבוש בסוף או"ח (מנהגים אות לו), שאע"פ שכ' בספר חסידים שבכל מקום שאנשים ונשים רואים זא"ז בסעודת נישואין, אין לברך שהשמחה במעונו, לפי שאין שמחה לפני הקב"ה כשיש הרהורי עבירה, מ"מ אין נזהרין עכשיו בזה, וה"ט משום שעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים, ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כקאקי חיורי מרוב הרגלן בינינו וכיון דדשו דשו. עכ"ל. ומכבר הבאתי סיוע לזה ממ"ש בס' לקט יושר (חיו"ד עמוד לז) בשם הגאון מהרא"י בעל תה"ד, וז"ל: עוד אמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו, משום דבזמן הזה אין מוזהרים כ"כ מלילך אחר אשה. ע"כ. ונראה טעמו כמ"ש הלבוש שבזה"ז מרוב הרגלן בינינו דמיין באפן כקאקי חיורי. וכיו"ב כ' בס' מחצית השקל על אה"ע (סי' כא), ע"ש. גם מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן מז) הביא דברי הלבוש הנ"ל. וכ"כ בס' חינא וחיסדא (דף קטז ע"א) להסתמך ע"ד הלבוש הנ"ל. וכן בס' טהרת המים (מע' ב אות ח"י) הביא דברי הלבוש וכתב שאף בעוב"י =בעיר ואם בישראל= שאלוניקי לא נהגו לחוש לזה ע"ש. וכ"כ בשו"ת מנחם משיב ח"ב (סי' כ, עמוד ק) שגם באשכנז לא חששו לזה. ע"ש. וע' בס' דרך פקודיך (מל"ת לה) שהעיר על מה שאין נזהרים כ"כ במה שציוו חז"ל אל תרבה שיחה עם האשה, ובעירובין (נג סע"ב) כששאל ר' יוסי הגלילי לברוריה באיזו דרך נלך ללוד, ענתה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היל"ל באיזו ללוד. ולא מצינו לת"ח יראי ה' שישקלו בפלס דבריהם שלא להרבות שיחה עם האשה, ונ"ל עפמ"ש הלבוש שבזה"ז שהנשים מורגלות בינינו, אין כאן הרהורי עבירה כ"כ, דדמיין באפן כי קאקי חיורי וכו'. וה"נ לענין זה, ודוקא בזמנם שלא היו רואים אשה בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי הרהור במחשבה שבלב, משא"כ עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו, ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי הרהור, ומ"ש באשתו אמרו הוא משום גזירה וגדר לנשים אחרות, משא"כ בזה"ז. עכת"ד. ושו"ר כיו"ב לידידנו הגרא"י ולדינברג שליט"א בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט (סי' נ) שפירש בסו"ד מ"ש הלקט יושר הנ"ל עפ"ד הלבוש. והסכים עמו הגרש"ז אוירבך שליט"א, ע"ש.

בתשובה זו דן הציץ אליעזר בגדר האיסור של הליכה אחורי אשה ובנוגע לזה"ז וכתב להגרש"ז אויערבאך :

''באחת הפגישות לפי זמן מה שאלני כתר"ה מהו הגדר של האיסור להלוך אחורי אשה, ואם זה שייך גם בעליה לאוטובוס, ולפעמים קורה שאשת אדם גדול מחכה ג"כ לעלות לנסוע האם יש להמנע מלכבדה לעלות קודם משום חשש האיסור של הליכה אחורי אשה, ולא עלה בידינו דבר ברור.

(א) והנה ראה זה מצאתי כעת דבר נפלא בזה בלקט יושר חיו"ד, אגב עיוני בו בקשר לענין אחר, והוא זה. דבסי' שע"ו בסופו כותב בשם רבו התה"ד וז"ל: ואמר שמותר לילך אחר אשת חבר או אחר אמו משום דבזמן הזה אינו אנו מוזהרין כ"כ מלילך אחר אשה עכ"ל. ולכאורה מופלאים המה דברי לקט יושר אלה ואין להם כל הבנה, דמאי שנא אשת חבר מאשה דעלמא? והאם בהליכה אחריה אין גבה אותו חשש הרהור שחיישינן בזה על אשה דעלמא?

על כן עלה בדעתי לפרש דאולי כוונת התה"ד היא על דרך - האופן ששאל כתר"ה, והיינו בהיכא שיש בההליכה אחר אשת החבר משום חלוקת כבוד לה בתור אשר חבר, ועל כן התיר התה"ד להלך אחריה בהכריעו דעשה דכבוד התורה עדיף. וכן זה שכותב או אחר אמו כוונתו, אחרי אמו של המהלך והעדיף בזה על כן ג"כ מצות כיבוד אם, דבחבר מצינו רק שאמרו דאשת חבר כחבר ולא גם באמו [או התיר באמו מפני שבכלל אין בהילוך אחריה כ"כ הרהור].

(ב) אך עדנה צריך עיון סיום דברי הלקט יושר, במה שמנמק הטעם דמותר מפני דבזמן הזה אין מוזהרין כ"כ מלילך אחר אשה, דבמה נשתנה הדין בזה בזמן הזה? האם אכשור דרא?

ונראה לומר דאולי כוונתו בזה כדמצינו בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תש"ע (והתשובה מוזכרת בקצרה גם בבאה"ט אה"ע סי' כ"א סק"ב ופ"ת סק"א) שעלה בשם בדעת השואל לחלק בזה ולומר שדין האיסור של הליכה אחורי אשה לא ינהוג בארצות אשר הנשים הולכות מכוסות מכף רגל ועד ראש ואין נגלה ממנה דבר שיוכל האדם להסתכל בו, והגם דהרדב"ז בדברי תשובתו שם דחה חילוק השואל בזה בנימוק דלא נתנו רז"ל דבריהם לשיעורין אלא כל הנשים שוות וכל המקומות שוים, וגם מפני, דאין הטעם בזה משום שמסתכל במקום המגולה ממנה אלא עיקר הטעם הוא מפני שיבוא לידי הרהור על ידי הלוכה ותנועותיה כיעו"ש, אבל יתכן שהתה"ד כן סבר שיש מקום של צידוד קולא בזה ועל כן הכריע להקל עכ"פ באשת חבר (שבודאי ג"כ הולכת מכוסה לגמרי מבלי שנגלה ממנה דבר) שישנו נגד זה גם עשה דכבוד תורה, וכן במקום כיבוד אם [או משום דגבי אם אין בכלל כ"כ חשש הרהור].

[ואגב. תמוה בעיני על הרדב"ז שם שכותב הטעם שאמרו בברכות ד' ס"א דלא יהלך אפילו אחורי אשתו, דהוא מפני ההרהור ובאשתו נמי איכא הרהור ע"ש, וזה חידוש גדול לומר דבאשתו איכא בכה"ג משום הרהור. ורש"י שם בברכות מפרש הטעם בזה רק דהוא משום דגנאי הדבר. וברמב"ם ושו"ע לא נפסק מזה בכלל. ויעוין באוצה"פ סי' כ"ג אות ח' סק"ד ויש להאריך].

(ג) ועוד יש לומר דכוונת התה"ד היא בכזאת, דלכן שאני זמן הזה מבזמן הקדום, משום דבזמן הקדום לא היתה האשה רגילה ללכת ברחובות קריה והיתה יושבת בירכתי ביתה, וכדברי הרמב"ם בפי"ג מה' אישות הי"א שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית בזה רק דהוא משום דגנאי הדבר. וברמב"ם ושו"ע נפסק ברמ"א באה"ע סי' ע"ג סעי' א' דאשה לא תרגיל עצמה לצאת הרבה שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה. ולכן הפגישה וההילוך אחריה ברחוב היה מביא ביותר לידי הרהור, אבל משא"כ בזמן הזה שהמציאות לא כן, אלא האשה אינה יושבת בירכתי ביתה כבזמן הקדום ורגילין יותר בראית אשה ברחוב, לכן קלקלתם תקנתם דאין כ"כ עתה חשש הרהור בהליכה אחריה כפי אז ועל כן הקיל התה"ד משום ה"ט עכ"פ באשת חברו ובאמו כנ"ל.

ומעין האמור מצאתי בלבוש או"ח במנהגים שבסוה"ס בסעיף ל' שכותב לבאר שלכן אין נזהרין עכשיו מלברך שהשמחה במעונו במקום שאנשים ונשים רואין זה את זה, דאפשר משום דעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים ואין כאן הרהורי עבירה כ"כ דדמין עלן כקאקי חיוורא מתוך רוב הרגלן ביננו וכיון דדשו דשו עיי"ש"

וע"ז השיב לו הגרשז"א:

קבלתי את יקרת מכתבו בערב שב"ק ונהניתי מאד ממה שמצא בלקט יושר, ואמינא לי' יישר ע"ז שהודיע לי מזה כי בשעת הדחק כבר יש על מי לסמוך. ובכוונת דבריו הנראים מקופיא כתמוהים מאד נלענ"ד כמ"ש כתר"ה בסוף דבריו אך קצת באופן אחר. כי מצד הסברא הי' נלענ"ד דמלשון השו"ע פגע אשה בשוק משמע דאין דרכן של נשים להיות בשווקים ורק על דרך מקרה פגע, וכידוע דלפנים הי' דרכן של נשים צנועות להיות בבית כדכתיב כל כבודה בת מלך פנימה (ומפורסם מהחת"ס דטעמא דנשים אין מדליקות לעצמן נר חנוכה הוא כדי שלא תעמודנה על פתח הבית הסמוך לרה"ר =לרשות הרבים=), ולכן כשהולך כנגד אשה אין החשש גדול כי יתבייש להסתכל בה שהרי היא תרגיש בכך, משא"כ לאחריה שהוא רואה ואינו נראה חיישינן טפי, ונוסף לזה גם נראה שבזמנם הי' אפשר להזהר מלכת אחורי אשה משא"כ בזמננו הרי אף אם יברח מאחורי אשה ימצא תיכף את עצמו אחורי אשה אחרת, וכמדומה לי שנשים מצויות ברחוב יותר מאנשים ומה גם בזמנינו שהפריצות מצויה הרבה ולצערנו הפרוץ מרובה על העומד ואין מתביישים להסתכל באשה גם בפניה, ולכן הי' לע"ד במקום מצוה [או שצריך לעשות כן מצד הנימוס] אין טעם להחמיר בזמננו, ומשום כך שמח לבי מהמציאה שמצא, ואף שבזמן התה"ד המצב היה הרבה יותר טוב מבזמננו, אבל מ"מ יתכן שגם אז כבר היו הנשים מצויות בשווקים ורחובות ובכל מקום שהולך הי' נמצא תמיד אחורי אשה ולכן כתב להקל כן נלע"ד, וכיון דבלא"ה רגיל בי' טובא שפיר מסתבר להקל במקום מצוה. ביקרא דאורייתא ובכל חותמי טובה וברכה שלמה זלמן אויערבאך.

כנראה שליופי כלשעצמו יש ערך מסוים , הרי נאמר "דירה נאה, ואישה נאה, מוצעת לתלמידי חכמים"

חשבתי על מצב אפשרי בו ניתן לברך ברכה זאת
ובה יברך על..........אשתו!

נישטאיך,

אולי הברכה על ה"משהו המיוחד" הוא במקרים בהם היה הדבר בבחינת רפואת הנפש? כשההתרשמות מהיופי היתה בבחינת הרחבת הנפש במקרה בו אדם לא נמצא במיטבו מבחינה נפשית , ונופלת עליו "מרה שחורה", או כפי שנהוג לכנות בימינו דיכאון?