|
|
| נשלח ב-23/8/2003 22:35 |
 |
| |
אטו תורה לחולי נפש נתינה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2003 23:32 |
|
| |
גאולה
התורה (המצוות)ניתנה לבני אדם,כדי למנוע חולי נפש - אך לא מן הנמנע שישנם כאלה שלוקים בחולי נפש מבין אלה שהם שומרי תורה ומצוות, גם אם הם אינם מודעים לזה.
וכדי להרחיב דעתך בנידון עיין ערך ש"פ.
"מי שנתעוררה עליו מרה שחורה יסירה בשמיעת הניגונים, ובמיני זמר, ובטיול הגנות, ובבינינים הנאים, וחברת הצורות היפות, וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש, ויסיר חולי המרה השחורה ממנו"...(ש"פ פ"ה)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2003 02:17 |
|
| |
בענין ראיית האשה באופן שנזדמנה לו ב"קרן זווית" - שמעתי בנערותי שמפרשים בזה את דברי רש"י [שמות ל"ח,ד] שנראים לכאורה כתמוהים. שבנוגע ל"אפוד" שבבגדי כהונה, כותב הוא בתחילת דבריו "לא שמעתי ולא מצאתי בברייתא פירוש תבניתו" - ומיד לאחר מכן ממשיך "ולבי אומר לי שהוא חגור לו מאחוריו.. כמין סינר.. שחוגרות השרות כשרוכבות על הסוסים".
ובהשקפה ראשונה נראה מאד תמוה, שאם לא ראה ולא שמע פירוש תבנית האפוד - הכיצד אמר לו ליבו את פירוש תבניתו??!!
ואמרו בשם מי שפירשוהו [ואינני זוכר שם המפרש], שרש"י יצא לרחובות וורמייזא ופתאום נזדמנה לו בקרן זווית אחת השרות רוכבת על הסוס. ואמר רש"י בליבו מדוע עשה לי ה' ככה, שתזדמן לי ראייה שכזו? ובהתבוננותו בענין הגיע למסקנה, שכנראה הכוונה העליונה בכך היא - בכדי ללמדו את מבנה האפוד. אלא שכמובן רש"י לא הסתפק בכך, וביסס את מסקנתו בהוכחות וראיות שזהו הפירוש [וכפי שמפורש אכן בהמשך דברי רש"י על אתר].
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2003 11:09 |
|
| |
איקא
במשך שנים רבות, זכרתי אה המאמר הזה, אולם לא את מקומו. ותודתי לך על שהחזרת לי אבדתי, (ראי עבודה זרה דף נב עמוד ב),
רבינוביץ, בפירושו לשמונה פרקים, (רמב"ם לעם, הוצאת מוסד הרב קוק), מפרש את הצורות הנאות, כ"תמונות נאות", פירוש זה זהה לפירוש צורות נאות שבילקוט שמעוני (אסתר רמז תתרמט),"מלמד שנתנה אותם בבתים מצויירין מקום שהמלך ישן, דאמר רבי אבין רוצה אשה להביט בצורות נאות מלאכול פטומות", אך דברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ח הלכה ו) ברורים, שב"צורות נאות" כוונתו לנשים יפות.
לשאלתך: "אולי הברכה על ה"משהו המיוחד" הוא במקרים בהם היה הדבר בבחינת רפואת הנפש?".
אין כל ספק, שחז"ל ראו ביופי, לא מטרה אלא אמצעי להרחבת הדעת, שמטרתו הסופית, תיקון הנפש ושלמותו, ובלשונו של הרמב"ם (שמונה פרקים), "ותהיה הכוונה בכל זה - שיבריא גופו, ותכלית בריאות גופו – שידע".
מ"מ ברכת "שככה לו בעולמו", היא ברכת השבח, ולא ברכת הנהנין, כשהמודד בברכה זו, הוא יופי אוביקטיבי, ו"מיוחד", ורק בברכת שהחיינו, יש לנו את התנאי לחיוב הברכה ב"שמח בראייתה",
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2003 00:24 |
|
| |
תודה לכולם עזרתם לי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2003 11:23 |
|
| |
ישב בסתר, היית רוצה להיות תמונה בלובר?
יש עוד כמה קריטריונים חוץ מיופי שמשחקים במבחן הכדאיות...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2003 12:32 |
|
| |
יושב בסתר ? מאן דכר שמייה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2003 14:16 |
|
| |
לפי הנוסח המקובל "וכל כינויי דאית ליה"  וגם לו הוי אדם אחר רוח הדברים השוים מעניקים זהות וירטואלית משותפת!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 11:12 |
|
| |
כדאי לשים לב להבדל ביחס ובגישה בין הירושלמי לבבלי לנושא.
ירושלמי מסכת ע"ז פ"א ה"ט:
" לא תחנם לא תתן עליהם חן והתני מעשה ברבן גמליאל שהיה מטייל בהר הבית וראה אשה אחת נכרית ובירך עליה וכי דרכו של רבן גמליאל להביט בנשים אלא דרך עקמומית היתה כגון אחין פסוורוס שהביט בה שלא בטובתו ובירך עליה"
בבלי מסכת ע"ז כ' ע"א:
"מעשה ברשב"ג שהיה על גבי מעלה בהר הבית וראה <עובדת כוכבים> {גויה} אחת נאה ביותר אמר (תהילים קד) מה רבו מעשיך ה' ואף ר"ע ראה אשת טורנוסרופוס הרשע רק שחק ובכה רק שהיתה באה מטיפה סרוחה שחק דעתידה דמגיירא ונסיב לה בכה דהאי שופרא בלי עפרא ורב אודויי הוא דקא מודה דאמר מר הרואה בריות טובות אומר ברוך שככה ברא בעולמו ולאסתכולי מי שרי מיתיבי (דברים כג) ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה באשת איש ואפי' מכוערת"
תוקן על ידי - בן_יוסף - 12/02/2004 11:14:13
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2004 12:43 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2004 01:28 |
|
| |
צר לי שאת עושה הכללות.
מעטים הגברים החרדיים שאני מכיר שמביטים בנשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2004 15:00 |
|
| |
להטרוד.
כתבת ש<"מעטים הגברים החרדיים שאני מכיר שמביטים בנשים">
מנין לך?
שאלת אותם והם אמרו לך?
האם קראת זאת בספרים ?
ראית זאת בעיניך?
ראית זאת בעיניהם?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2004 15:06 |
|
| |
נישט אתה ענק
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2004 15:57 |
|
| |
ינוקא
מה שאתה ראית היה באמת קידוש השם. זה מה שעושה יהודי בשעה שהוא מתנהג באופן שאחרים משבחים אותו ואומרים "אשרי רבו שלימדו תורה".
אבל יש גם דוגמאות הפוכות, לצערנו. הרי אין אפוטרופוס לעריות.
לגבי הויכוח המתעורר בין הטרוד לבין נישטאיך, כמדומה שצריך לברר קודם כמה הנחות ראשוניות.
א. מיהו חרדי?
ב. האם "להביט" פירושו:
1. לנעוץ מבט ממושך בכוונה תחילה.
2. לראות - כלומר לא במתכוון - מה שנקלע מול עיניך, כמו בקרן רחוב.
3. ללא ללכת בהשפלת עינים, כך שעלולים להיכשל במראות אסורות.
אני מניח שכוונת הכותבים כאן היא לאפשרות (1).
איני בא לדון בהגדרות ל"דתי" או ל"חרדי", ואין לי התנגדות להשתמש במונחים אלו באופן אינטואיטיבי, בתקווה שיש חפיפה בין אופני השימוש של כולנו.
אני רק בא לשלול את ההגדרה ש"חרדי" הוא מי שאינו מסתכל לעולם באשה. אמנם, אז דברי הטרוד אמת לאמיתה, אך זו קביעה טריביאלית, שהרי מי שהתבונן פעם אחת כבר אינו חרדי.
אני הייתי מעדיף הגדרה כזו: חרדי הוא מי שמשתדל שלא להסתכל, ונאבק ביצרו כדי לא להסתכל. ומסתבר שהוא גם משתדל לא ללכת במקום שיהיה לו צורך להאבק.
כיון שהציבור החרדי התרחב מאד, יש לו גם שולים רחבים.
בני העליה מן הסתם ייזהרו וגם יצליחו לקיים "לא תתורו".
יש כאלו שייכשלו, אך ייאבקו על זה.
יש כאלו שלא ייזהרו בדבר, כפי שכותב (שכחתי מי, הרמב"ם?) שהראיה קל להיכשל בה, כי אדם אינו מחשיב זאת בדרך כלל לעוון.
ניתן מן הסתם לעשות מבדק של התנהגות במקומות ציבוריים, בו אפשר יהיה לחפש מאפייני התנהגות של לובשי הביגוד הנחשב חרדי.
בלי לבדוק, ממש בלי לבדוק, אני נוטה לדעתו של הטרוד, כי גברים חרדיים נזהרים לא לעכב מבטם על מקום אסור.
סטטיסטיקה? אין לי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
|
לא הורדתי את ראשי, ועקבתי בסקרנות כמעט אנתרופולוגית אחרי התקדמותה. היא עברה קרוב מאד לחלק מהקהל, ויצאה החוצה.
לחינוך החרדי ולחרדים!
