דברי היו תגובה לדברי הטרוד שכתב: "מעטים הגברים החרדיים שאני מכיר שמביטים בנשים".
אין ספק, שאינה דומה הבטה חודרת, בבחורה לבושה בגד ים בחוף "דתי", כשחבריהם עמם, להבטה בקרן זווית העיין, ברחוב או בכל מקום אחר, אולי צורת ההבטה השניה, היא ההסבר לאיך כאשר "עבר עוד רגע, ואז נשאו כולם את ראשיהם למעלה".
תוקן על ידי - נישטאיך - 17/02/2004 7:03:35
נשלח ב-20/9/2011 10:37
ברוך המבדיל בין כחול לחול
נשלח ב-20/9/2011 16:23
ברוך שעשאה כרצוני
נשלח ב-20/9/2011 16:32
ברוכה שעשתני כרצונה.
נשלח ב-20/9/2011 16:34
מיימוני כתב:
גומרת ברוכה הבאה אל הפורום כאן אף פעם לא גומרים
ללא מילים...
נשלח ב-20/9/2011 16:46
הלכתא כבתראי: ברוכה שעשאתה כרצוני
היוצא בימי ניסן שהאילנות (וגם המאי-ות, הלי-ות והסתיו-ות) פושטות כיסויי החורף ומגלות (אם וכאשר) יפי הבריאה, מה הוא אומר?
ברוכה שלא חיסרה בעולמה דבר, ובראה בו נשים יפות ליהנות בהן בני אדם ולפטור אותם מעבודות הבית
(כמאמרם הפאלוצנטרי ז"ל: "אין אשה אלא ליופי" "דירה נאה ואישה נאה מרחיבים דעתו של אדם")
נשלח ב-20/9/2011 17:00
אני חייב (לעצמי) לציין כאן סיפור שנראה שונה מאד ברוחו מהקונצנזוס באשכול. זהו סיפור זן יפני עתיק ונפוץ.
----------------------------------- שני נזירים הגיעו לגדת נהר סוחף שהתעדו לעבור, וראו שם צעירה יפה מרררת בבכי. התברר שאיננה יכולה לחצות את הנהר. אחד הנזירים נשא אותה על כתפו והעבירה . הנזיר השני היה נסער במשך כמה זמן בהמשך המסע. לבסוף הוא לא התאפק ושאל "הרי אמונתנו איננה מתירה נגיעה בנשים, וכיצד נגעת באשה, ועוד צעירה ויפה?". הנזיר השני ענה לו "אני הורדתי אותה בגדה השניה לפני מספר שעות. ואתה?". -----------------------------------
נשלח ב-22/9/2011 07:57
ר"י עקנין בספרו התגלות הסודות מביא "הגיד לי אחד הזקנים מאנשי גראנאדה נ"ע, שישבו והתענגו במסיבה אשר באחת מן הפינות הגבוהות בחדר, שנתקבצו בו מן המפוארים וחשובי הדור, וריה"ל נ"ע בתוכם, והשתתפו בשיחה נכבדה טנאה, עודם משתאים לחכמת הבורא בכל בריאתו, והנה אשה יפת מראה ובגדים והשתאו ליופיה והודו לה' יתעלה על שכלול מעשיו, עוד הם משתאים ליפי תארה וגזרתה הנאה והנה התחילה לדבר לבן לוייתה ושמעו קול מגונה ודברים מכוערים ובשומעו (ריה"ל) את הקול הזה אמר "הפה שאסר הוא הפה שהתיר".."
מן אשתו של טורנוסרופוס - אדון אחד ששמו רופוס והיה מפטפט בדברי תורה כנגד ר"ע והיה ר"ע מנצחו בכל פעם והיה אותו אדון מתבייש ובא וסיפר לאשתו אמרה לו אני אפתהו ואכשילהו לפי שהיתה יפת תואר ביותר באתה אצלו וגילתה שוקה כנגדו ורק ר"ע ושחק ובכה אמרה לו מדוע עשית כן אמר לה השנים אומר לך מה שרקקתי בשביל שמטיפה סרוחה באת ובכיתי בשביל שיופיך עתיד לבלות בארץ ומה ששחק לא רצה לומר לה אעפ"כ הפצירה בו עד שאמר לה שעתידה להתגייר ותנשא לו אמרה לו וכי יש תשובה אמר לה הן ונתגיירה לאחר שמת בעלה ונשאת לו והביאה לו ממון גדול.
נשלח ב-22/9/2011 11:47
ירוחםשמ כתב:
...
לו בכיתי בשביל שיופיך עתיד לבלות בארץ ...
אם אינני טועה נקודה דומה לזו מופיעה גם בסיפור על ר' יוחנן שבא לבקר חולה, והחולה בכה כשהשמש האירה על ר' יוחנן (נדמה לי שהוא ענה על כך אכן ראוי לבכות, או משהו כזה). קשה לדמיין, אגב, הודאה בהתפעלות מיופי גברי בחברה החרדית של היום.
נשלח ב-22/9/2011 12:31
[שיבוליהו,
ברכות ה ע"ב. סיפור קסום על התמודדות מול ייסורים וחרדה מפני המוות.]
נשלח ב-22/9/2011 12:35
אמשלום כתב:
[שיבוליהו,
ברכות ה ע"ב. סיפור קסום על התמודדות מול ייסורים וחרדה מפני המוות.]
תודה!
נשלח ב-22/9/2011 12:51
זה לא מדויק. הסיפור של ר' יוחנן, הדגש בסיפור שהבאתי היה- יושבת אשה יפה מאד מול ר' עקיבא -שוקה מגולה- וכנראה גם לא היתה לבושה צנוע ביותר.- יושבת מול ר' עקיבא- והוא מדבר איתה כרגיל. לא מכסה את עיניו, ולא קם בבהלה. להפך- מביט בה וחושק בה, ומציע לה נישואים.
ר' יוחנן היה אדם מאד מענין- למרות שהיה גדול האמוראים- לא היה לו זקן. והוא התרחץ בחוף מעורב. ישב על פתחי המקוואות כשהנשים היוצאות מטבילה. יתפלאו מיופיו ויחשבו עליו בשעת התשמיש וכך יולדו להן בנים ובנות יפות. מענין כמה זמן היה לוקח היום עד שמשמרות הצניעות היו שוברים לו את העצמות. כבית מדרש של עצכ"ח לפניך הגמרא שניסית לצטט
ברכות דף ה
- רבי אלעזר חלש, על לגביה רבי יוחנן. חזא דהוה קא גני בבית אפל, גלייה לדרעיה ונפל נהורא. חזייה דהוה קא בכי רבי אלעזר. אמר ליה: אמאי קא בכית? אי משום תורה דלא אפשת - שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים! ואי משום מזוני - לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות! ואי משום בני - דין גרמא דעשיראה ביר. אמר ליה: להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא. אמר ליה: על דא ודאי קא בכית, ובכו תרוייהו. אדהכי והכי, אמר ליה: חביבין עליך יסורין? אמר ליה: לא הן ולא שכרן. אמר ליה: הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה.
