|
|
| נשלח ב-8/3/2004 04:51 |
 |
| |
עוצמתו של פיוט הוא לא בעצם תוכן הדברים, בתפלה אם אני יאמר "זכר לנו עקדת יצחק" לא יתעורר בי רגש מיוחד, לעומת זה "זכר עקידת מוריה, כהיית ראיה, עדי ערום ועריה, סבוכו יזכור" ( קליר, זכרונות, ראש השנה) יעביר צמרמורת, ויסמר שערת בשרי,(העקידה שהכהתה עיניו של יצחק מבכי המלאכים או מראייתו זהרו של רקיע תעמוד לזכות זרעו שהם ערומים בלי מצות), לאותם שמבינים ויודעים פירושן ושרשן של הדברים אין חלוף ותמורה לפיוט
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2004 22:24 |
|
| |
מנסיוני הקט,
בבתי כנסת שהקפידו שהתפילה תהיה מורכבת רק מקטעים מובנים, שהפיוטים בימים נוראים יאמרו בסדרם הנכון כגון:
הבוחן ובודק גנזי נסתרות
וכל מאמינים שהוא בוחן כליות
ולא כמו שאומרים במקומות שמרניים
וכל מאמינים שהוא א-ל אמונה
הבוחן ובודק גנזי נסתרות
לא נותרה תפילה, אולם במקומות שנשארו שמרניים - עם השגיאות - יש יותר סיכוי למצוא אווירת תפילה.
כנראה שיש ערך מוסף למה שסביב התפילה.
הדוגמא שהפורום החל בה, קינות תשעה באב, מי אמר שצריך ליהנות הנאה ספרותית ואינטלקטואלית מהקינות, אולי דווקא אווירת היום מחייבת עינוי של ישיבה על הקרקע והתמודדות עם טקסטים לא כ"כ קלים?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2004 23:04 |
|
| |
אריק
הצבעת על מיתאם בין
ביקורת התפילה מכאן
והתרחקות מאוירת תפילה כנגדה
לעומת
חוסר ביקורת התפילה ושמרנות
יחד עם אוירה של התרגשות בתפילה.
האם כל זוג חייב להתנהל בצורה כזו?
אני הייתי יכול להצביע על תופעות הפוכות, על בתי כנסת שבהם השמרנות עומדת ביחס הפוך להשקעה בתפילה.
אז מה?
כמדומה שלפני שממשיכים בדיון כזה, צריך להשוות מנינים מצד פרמטרים נוספים:
אופי האוכלוסיה: גיל, רקע, ידע בתורה, רצינות בתפילה ועוד
רק אז אפשר יהיה לחפש מיתאמים כאלו.
בבית הכנסת שלנו, למשל, מקפידים מאד על הפיוטים הרגילים, מה שמכונה "הישיבתיים". ובכל זאת, מבט מסביב יראה לך כי כל אחד משקיע במקום אחר ובזמן אחר. הפיוטים אינם מדברים אל הכל, אך כל אחד ער לחיוב לפי דעתו להשקיע בהם, והוא מנסה כמיטב יכולתו, ומוצא תוכן וקרבה לכאלו או לאחרים. אני משער שכאן קובע הניגון והביוגרפיה לא פחות מאשר התוכן.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2004 11:18 |
|
| |
מיימוני,
אשמח לקבל הפנייה למקומות שבהם קיימת ביקורת תפילה וגם התרגשות אמתית.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2004 11:21 |
|
| |
אריק
גם אני...
אולי בקדושית?
(לינקזצער - איה האשכול על קדושית?)
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2004 11:28 |
|
| |
.
עברה שנה, ומאחר והצעתו של אקדמאי טובה בעיני, הריני להקפיץ את הדיון מהשנה שעברה.
אשתקד, הדגמתי כאן בית מפיוטו של הקליר "ויקונן ירמיהו על יאשיהו" , ולצורך הצדקת ההקפצה, אביא בית נוסף.
על הבית הראשון כתבתי בעמוד הראשון של האשכול, אם כי יכולתי להכביר מלים נוספות אודותיו. אחת שכחתי ואוסיף – רעיונו המרכזי של הפיוט, בתמצית.
פתיחת הפיוט היא על דבר הפסוק בדבה"י ב פרק ל"ה, בו לאחר מות יאשיהו, שהיה מלך צדיק, נכתב
" ויקונן ירמיהו על-יאשיהו, ויאמרו כל-השרים והשרות בקינותיהם על-יאשיהו עד-היום, ויתנום לחק על-ישראל; והנם כתובים על-הקינות:"
זה העומד בשורש הפיוט. יאשיהו, בנו של אמון ונכדו של מנשה – לא מצדיקי בית דוד – היה מלך צדיק, שהפסח אשר עשה עם העם, לא היה כמוהו מימות שמואל הנביא ועד ימיו. עד כדי כך שנכתב אודותיו כי " "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמהו..." .
יאשיהו היה מלך כל כך צדיק, והנה סופו, כסופו של אחאב מלך ישראל, והרוצים ירחיבו בהשוואה בין סופו של זה מול הארמים, לסופו של זה מול המצרים. שניהם יצאו בניגוד לעצת נביא, וכו'.
והנה, מלך שביער את עבודת האלילים מן הארץ כפי שלא נעשה כמוהו, הגמול היחיד שקיבל הוא כי לא בימיו תהיה הרעה, כפי שבישרה לו חולדה הנביאה. ועל כן, כה קשה הדבר. מדוע סובל המלך הצדיק?
===========================================
והנה, בית נוסף, כמובטח:
גם בכל מלכי ישראל אשר קמו לגדור
לא קם כמוהו מימות אביגדור
דבק בו חטא ליצני הדור
אשר קמו אחר הדלת לסדור
בין כל מלכי ישראל – על דבר הפסוק המובא לעיל, כי כמוהו לא היה. וכי בין כל אלו שבאו לגדור את התורה ("העמידו סייג", סייג=גדר), לא היה כמוהו.
לא קם כמוהו מימות אביגדור – על סמך המדרש, שדרש את הפסוק "ואשתו היהֻדיה ילדה את ירד אבי גדור…" שאבי גדור זה משה רבנו שהיה אביהן של כל הגודרים בעם ישראל, כי הוא גדר פרצות עם ישראל: חטא העגל וחטא המרגלים.
והנה, תשובת הפיטן לחידת סופו של המלך, דבק בו חטאו של הדור, שהיה מקולקל, ואחרי שני דורות של מלכים שקלקלו, ואת עוונם, נשא גם הוא. אבותיו חטאו ואינם וגו'.
הפייטן הולך כאן אחרי המדרש, כמובא באיכה רבה. לפי איכה רבה ליצני הדור היו מציירים על צד הדלתות, מפנים הבית, צורה של עבודה זרה, שנראית כשלמה כאשר הדלת סגורה.
שליחיו של המלך יאשיה היו עוברים במצוותו לבער הע"ז, ופותחים להם בני הבית את הדלת, וכשהיא פתוחה, הרי לא היה הציור בשלמותו, ולא היו מבחינים בה שליחי המלך. וכשיצאו, ליצני הדור היו מבקשים מהם לסגור בעצמם הדלת, ובכך הם גופא היו חוזרים ומשלימים את צורתה של הע"ז, ולכך כותב הפיטן את שתי שורותיו אלו: " דבק בו חטא ליצני הדור / אשר קמו אחר הדלת לסדור"
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2004 23:27 |
|
| |
זה זמן מה שאני קוראת בעניין את דיוניכם בפורום ומתרשמת מאוד מעומקם של הדברים ומהאוירה. רציתי להוסיף הערה לדיון בנושא הקינות ולחזק את המנסים לפצח ולהתחבר בו זמנית. מנסיוני בתחום גיליתי שכדי להתחבר ולהתרגש צריך קודם כל להבין. הפיוטים הם כמדומני אחד מהמקומות האחרונים בתפילה וסביבותיה שלא מספקים לדור ה"פאסט פוד הרוחני" שלנו את הריגוש המהיר והמיידי שהוא כ"כ אוהב, ואולי דוקא בגלל זה כדאי לחזק את הנוכחות שלהם בתפילה. אף אדם רציני (שאני מכירה) לא יפסול את העיון במשנה ברורה בגלל אוסף ראשי התיבות הבלתי אפשרי או יבטל את השימוש בכתב רש"י למרות שהוא לא יותר מפונט אנכרוניסטי. גם בתחום זה, המיומנות היא המפתח להבנה והאמינו לי זה אפשרי! להערכתי 90% מהקינות של מנהגי אשכנז אפשריות להבנה ברמה סבירה לאחר לימוד בסיסי של התחום. ישנם פירושים רבים לפיוטים רבים. בהצלחה וכל טוב!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2004 23:49 |
|
| |
דווקא בדוגמאות שהבאת חל שינוי מסוים בשנים האחרונות; יותר מהדורות של ספרים רבים נדפסות בגופן עברי רגיל ולא רש"י, או בצמצום השימוש בכתב רש"י, ואף המשנה ברורה זכה למהדורות כאלה, והפישוט, בהירות הטקסט המסודר מחדש והניקוד הקלו מאד על הקריאה והביאו לכך שהמהדורות האלה כבשו את השוק. בכל אופן, רצוי היה שתצא מהדורה של קינות המלווה בביאור רציני (ואם כבר מדברים, גם סליחות); אולם נראה שאם לא יצאו קינות בהוצאת מורשת (כלומר, רינת ישראל) נתקשה לזכות אפילו לביאור טקסטואלי בסיסי.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2004 00:00 |
|
| |
קינות במהדורת "רינת ישראל" יצאו ע"י הוצאת נתן טל בשנת תשנ"א. הביאור שם ספוראדי, לא הצלחתי להבין לפי מה נבחרו המילים שזכו לביאור.
ביאור מלא הרבה יותר לקינות יש במהדורתו של דניאל גולדשמידט, וכן ב"קינות המבוארות" (או שמא "מפורשות") בהוצאה שאיני זוכר את שמה, שניתן למצוא כמדומני בכל חנויות הספרים (המובחרות ) בב"ב וירושלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2004 00:09 |
|
| |
י"י,
דומה שאינני מסתובב בחנויות מובחרות מספיק... בכל אופן, לא לפני תשעה באב.
לגבי רינת ישראל, שיטת הביאור המינימליסטי נוהגת אצלם בכל הסידורים והמחזורים, ולא פעם היא מעוררת את התהיה שהזכרת. אמנם, מה שניתן לקבל בסידור או מחזור שלא רצוי להפכו לספר עב כרס הוא בעייתי יותר כאשר הוא נקוט בקינות, סליחות ופיוטים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2004 00:11 |
|
| |
.
יצחק יונתן
כמדומני שאתה מדבר אודות "סדר קינות המבוארות" שהוצאו על ידי בנימין זאב הלוי שישא.
ובכן, עד עתה לא מצאתי חלופה כלשהי, ולו עלובה ומוגבלת, לפירושיו של גולדשמידט, בין אם בקינות, ובין אם לקראת סליחות חודש אלול.
וזכורים לטוב גם ביאורי תפילות הימים הנוראים שהוציא.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2004 00:20 |
|
| |
וגם ספרו על הגדה של פסח זכור לטוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/7/2004 01:05 |
|
| |
ראשית יישר כח למואדיב, על נשיאת הדגל לאורך כל האשכול. חן חן.
הפיוטים באו לפאר את התפילה, ונועדו לאנשים משכילים, שהיו מצויים במקורות התנ"ך והמדרשים, והתענגו על התוספות המפוארות לתפילות.
לדוגמה: היוצרות, שאנו אומרים מידי שבת ובימים נוראים.
(בשבת ברכת יוצר אור כידוע הינה שונה מברכת יוצר של חול ונוספו בה פיוטים נהדרים כמו "הכל יודוך" "א-ל אדון" ו"לא-ל אשר שבת" שאינם מגוף הברכה אלא הם תוספת מיוחדת לשבת).
או הקדושתאות של הקליר לד' פרשיות. וכו'
המפליא הוא שמי שמצוי במקורות מתמוגג גם היום מהפיוטים, למשל השנה ישבתי עם בני בן ה9 וקראנו את הקינות ביחד, (בני לומד בת"ת "אדרת אליהו" של הרב זילברמן, והידע שלו כולל את רוב התנ"ך וזהו, (לא משניות ולא גמרא)) הילד פשוט הבין ברוב המקרים שאל והסביר ופשוט נהנה (כמה שאפשר לומר נהנה בתשעה באב) מהפיוטים, הסיבה היא שהידע ההסטורי שלו בעיקר על חורבן בית ראשון הוא רחב מאד ובלשון הפסוקים, בנוסף לכך הידע שלו בשפה העברית הוא מדהים.
בקיצור, ניתן להתפלל בנוסח ה"איצקומט" ולהנות מהמהירות והפרקטיות. וניתן להנות מהתפילה עצמה, למשל ישנם כאלו שנהנים מחזנות בתפילה למרות שהיא מאריכה את הזמן והחזנות היא תפאורה חיצונית בסך הכל, על אחת כמה וכמה שאפשר להנות מהתפילה עצמה ומהפיוטים שמעצימים אותה.
תוקנה שגיאת הקלדה
תוקן על ידי - asher177 - 30/07/2004 1:52:33
|
|
|
|
|
|
