קינות מי מבין?

בעל,

אתה יוצא מנקודת מוצא ש:
א. בבית היה לאנשים מזגן, והם סבלו רק בבית הכנסת...
ב. התפילה התחילה ב-9:30, כמנהג החסידים, ורק אחרי שסלסלו ב"המלך", התחילו לומר את הפיוטים ב-11 בצהרים.

ובכן, א. מי שגר בטבריה היה לו חם תמיד. זו נקודת המוצא לחייו, לא משנה היכן הוא נמצא עד שיעבור דירה לציפורי. אתה בוודאי מסכים איתי שבתימן התפללו גם בלי מזגן.
ב. התפילה החלה לפני הנץ החמה, והיא לא כללה קרבנות ופסוקי דזמרה. את ברכות ק"ש, אם פייטו, זה היה לפני הנץ! לא התפללו שמו"ע בלחש, והש"ץ התחיל עם הנץ החמה, את תפילת העמידה המפוייטת, שהחליפה(!) את התפילה הרגילה. אני מניח שאם בשחרית היה פיוט ארוך, למוסף לא היה פיוט באותה שנה, או שהיה פיוט קצר.

יש תפילות י"ח מפוייטות, שקצרות באופן משמעותי מהשמו"ע נוסח אשכנז!!

לדוגמא: בא"י או"א א' אברהם א' יצחק וא' יעקב, הא' הגדול הגבור והנורא א' עליון קונה שמים וארץ (ע"כ פתיחה קבועה, כמו בברכה מעין שבע שלנו, שמשמרת את סגנון הברכה המפוייטת).

איילת אהבים תעזור במגן. בא"י מגן אברהם
ברה כחמה תחיה באור טל. בא"י מחיה המתים
גינת אגוז תכתירך בקדושה. בא"י הא' הקדוש
דלת ראש תחכם. בא"י חונן הדעת
השיבה השולמית עדיך. בא"י הרוצה בתשובה
ונקה מחטא ומפשע. בא"י המרבה לסלוח
זבד רעייתך גאלה. בא"י גואל ישראל
חולי תמה תרפא. בא"י רופא חולי עמו ישראל
טַעֵם יונתך מטוב טללים. בא"י מברך השנים
יקובצו ידידיך לחדריך. בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל
כשפטך תצדיק שושנה. בא"י אוהב המשפט
לעלוקה תוריד כל מנאציך. בא"י מכניע זדים (עלוקה - גיהנם)
מתרפקת תשיג שכר צדק. בא"י מבטח לצדיקים
נאוו לחייך תייסד ותבנה. בא"י אלוהי דוד בונה ירושלים
שיח שחורה הסכת וכתוב. בא"י שומע תפילה
ערוב עורכי עבודת מי זאת. בא"י שאותך ביראה נעבוד (ערוב - לשון ערב, מתוק)
פרחי הגפן יהללוך אל טוב. בא"י הטוב לך להודות
צור עמך למוצאת שלום, ברכה וחיים ורוב עוז שלום. בא"י עושה השלום. (צור - נצור)

==============

כיון שכבר הבאתי דוגמא בשלימותה, נתבונן בה מעט. ראשית, זהו פיוט מסוף תקופת האמוראים. ע"פ סגנונו וסימנים אחרים הוא מתוארך למאה 4-6.
שימו לב לתחכום. אקרוסטיקון, כל ברכה מתחילה באות הבאה מה-א"ב.
בכל ברכה כמעט, הפייטן מביא כינוי אחר, הנלקח מן המקרא, לישראל.
במילים קצרות הוא מביע את מהות הברכה, ומסיים.

כעת, לאחר שהסרנו את עול האריכות, האם תסכימו איתי שהתפילה המפוייטת היא הרבה יותר נוגעת ללב מהתפילה הנדושה?! הלא כן?!

==============

ושוב בעל בעמיו,

כלומר, כוונתך שהקליר בוודאי לא היה מטבריה? זו מניין לך?

במקום אחד הוא חותם "מקרית ספר". זהו מקום שאינו ידוע בא"י בתקופתו, וזו כנראה לשון מליצית על מקום מגוריו, שהיה  מלא חכמים וסופרים.

דווקא בתקופת הקליר ישיבת ארץ ישראל המרכזית היתה בטבריה, וזה המרכז התורני בארץ. יש סיכוי סביר שגם הוא גר שם.

הדיון מתחילה היה האם יש מקום לפיוטים כיום.

על כך הבעתי את דעתי, שראוי לחזור למקור. כלומר, לומר מעט, במתינות, ובניגון מתאים. אולי בצירוף מקהלה.

אתה מערער על מוסמת הבסיס שלי. במשתמע מדבריך, שאף פעם לא היה טעם בפיוטים. טענה זו בעייתית מאוד. האם לדעתך, עשרות פייטנים ישבו וחיברו אלפי פיוטים סתם כך? האם הם לא ידעו שהם מַלְאִים את הציבור? האם לדעתך, מאות שנים ישבו יהודי א"י ונרדמו בתפילות הארוכות והמשעממות שבבית הכנסת? הרי פיוט טוב מכיל בתוכו כמה וכמה דברים המייגעים את המחבר מאוד, אקרוסטיקון, מילות שרשור קבועות, שילוב פסוקים, ועוד המון חוקי פיוט. האם המחבר ישב וכתב את כל זה כדי לראות את הציבור שלו ממלמל אותו אח"כ כמו סליחות לערב ראש השנה (זכור ברית) אצלנו?

אין ספק בעיני שאם הפייטנים כתבו את הדברים, היה להם קהל יעד. סביר מאוד שאורך הפיוטים, השונה כל כך זה מזה, סגנונם - הקשה יותר או פחות, הושפע מן הקהל בפניו נאמר הפיוט. יתכן בהחלט, כי הפיוטים הקשים מאוד, דוגמתם ציינת, חוברו לתפילה בישיבה הגדולה, ואילו הקלילים יותר, חוברו לבית כנסת עממי יותר.

בסך הכל, למי שמכיר היטב את לשון המקרא, הפיוטים נשמעים הרבה יותר מוכרים. באותם הימים, עדיין לא נדפסו חידושיו של ה"קצות", ויהודי שהיה עוסק בתורה, היה לומד הרבה יותר תנ"ך מבימינו.
(הרבה יותר זו הגדרה בעייתית, כי ת"ח ממוצע בימינו, מעולם לא למד נ"ך בצורה מסודרת, אם בכלל. אם תמסור שיעור כללי בפני תלמידי חכמים, ותצטט גמרא מגיטין בזמן שהיא מופיעה בכתובות, יהיו כמה שירימו גבה ויתקנו אותך. אם תצטט פסוק ממשלי ותאמר שהוא באיוב, יהיו כמה שירימו גבה וינסו להבין מאין לך לדעת פסוק מאיוב שאינו מוזכר בישיבישע מסכתות...)

לשם דוגמא, ראה את שירת הבקשות. הנה לך, מנהג שהיה נפוץ כמעט עד הדור האחרון, כלומר, עד שהתחילו להדפיס מוסף שמן לעיתון של ערב שבת. יהודים היו באים, ומשוררים יחדיו פיוטים במשך שעות, בשפה המובנת להם חלקית. מה שהפך את זה לחוויה ולא לעול, היתה צורת הנגינה, בדיוק כמו שתיארתי. במתינות, ובמנגינות המוכרות לציבור.

==========

כהערה לדבריך, ביום כיפור, סביר שישבו יהודים כל הדורות בבית הכנסת, ועל כן פייטו כל היום. גם אם בבית הכנסת בטבריה לא היה מיזוג, אני מניח שלא בילו את היום בטיול על שפת הכנרת.

==========