עד היכן אהבה?

ווטו

איפה ההשוואה פה בין שני הסיפורים? הסיפור אותו אתה הבאת הוא באמת מעשה אצילי. כי בפועל האיש לא גורם לאשה שום רע, ויותר מכך חששו היה שהיא תפגע ולכן ויתר.
לעומת זאת במקרה הראשון כדי שהאשה תהיה מאושרת הוא לוקח את "הזכות" להרע לה כדי שיהיה לה טוב! יחי ההבדל הקטן!

ואני שואלת מאיפה אתה יודע שהאיש שגרם לאשתו רע "מינימאלי" לא היה מבחינתה "מקסימאלי".אולי נגרם לה נזק נפשי שבחינתה הוא משול לרצח הנפש?נראה לי שלזה התכוונה שחרית כשכתבה "תפקידו של הבורא" כי רק הוא בוחן כליות ולב!

בוגי

כשאתה מדבר על אידיאל אנושי אתה לוקח בחשבון שגם בימים בהם תמלא הארץ דעה, חוקי "קידושין" לא ישתנו, ואמות המידה ההתנהגותיות, החוקים ביחסים בין בני הזוג יהיו חייבים לעולם במסגרת כללים . אחרת תהיה אנדרלמוסיה חברתית. הכלל הוא שכשמתחתנים כורתים ברית עולמים , והשיקול של אם אני מספיק טוב יעשה מלכתחילה ולא בדיאבד! באידיאל האנושי הויתור יעשה לפני ההתחייבות. זה יהיה האידיאל האנושי שהוא קשה.

בדרך כלל בני אדם אינם מתייחסים לשתי המילים החותמות את הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך (והם) – אני ה' " ההתחייבות לנהוג באהבה אחד כלפי חברו היא תחת מסגרת כללים בה התחייבו בני הזוג לפני השם.


אם ניקח לדוגמא איש עשיר לוקח אשה , והיא מתרגלת לרמת חיים גבוהה, וכעבור כמה שנים הוא יורד מנכסיו, היא נאלצת להסתפק במועט (ואולי היא גם מקטרת) האם זה יכול להוות גורם שהוא יחליט שהוא לא מספיק טוב בשבילה, ומתוך כוונתו הטובה "מוסר" אותה לאדם עשיר שלוקה באיזה מידה מוסרית, סמויה, חבויה בנפשו? אולי במקרה הזה זה כמו ניתוח שלא היה הכרחי בלשון המעטה.

האידיאל האנושי שקשה מאוד להשיגו ה "אהבה שאינה תלויה בדבר" בה באים לידי ביטוי מעשים אציליים. שהיא ההיפך מהסיפור שהבאת

ולא מפליא שהסיפור סופר על ידי "חסיד" אצל אדמו"ר - הנטייה של החסידים ללכת לפנים משורת הדין, הביאה אותם לסטייה במנהגים שגורמים להשחתה.

במצב של אידיאל אנושי מוסד הנישואין יחדל מלהתקיים ולא תהיה אנרלמוסיא ואולי גם לא ייחודיות כי כל אחד ידע כמה הוא שייך ומתי הוא שייך למי!

בוגי
במצב של אידיאל אנושי, בני האדם יפסיקו להיות אנושיים? מבנה הנפש של האדם ישתנה?? הרי גם משיח לא יהיה מעל משה, ותורתו היא תורת נצח עם חוקים ברורים

בוגי

האם כשאתה אומר שבמצב האידיאל האנושי מוסד הנישואין יחדל מלהתקיים, אתה גם כולל בזה ביטול שאר המצוות? האם זו הדרך שלך לפרש את ' השלמות האחרון שאין בו מעשים ולא מידות' ?

או אולי הידיעה שלך מה יהיה אז כשיהיה, היא אינטיטואטיבית ?

איקה

כל הסכם, חוזה, התחייבות, שבועה, נדר, קנין... בקיצור כל דבר המחייב מעבר לרגע בו נעשית ההתחייבות, מהווה סתירה למצב האידיאל האנושי.

האידיאל הוא שלאדם יהיה זיהוי מדויק מי שייך ושייכת למי ומתי ואם יש צורך ברציפות לטווח ארוך וכל זה ללא יצירת מחוייבות, כי הזיהוי הוא אמור להיות המחייב.

לגבי המצוות יש מאמר שמצוות בטילות לעתיד ויש המון ויכוחים בפורום אם עתיד זה כבר התחיל להגיע. בכל אופן זה נידון אחר שיש לדון בכל מצוה לגופה.

הבנתי חלק מהמצוות יהיו בטלות –

האידיאל האנושי הוא שאנשים יעמדו בהתחייבויות שלהם, ויקיימו מצוות לשמה-
אתה לא חושב שאתה מתאר מצב אוטופי? שכל בני האדם יגיעו לדרגת השלמות המושלמת שבה יעלו כחטיבה אחת מרמת הטוב והרע, לרמת השקר והאמת?

האמת כפויה על האדם , ואדם שמגיע לאמת יודע שהוא יודע את האמת.והוא לא יכול שלא לנהוג בדרך שהוא זיהה - זה הזיהוי האמור להיות מחייב עליו אתה מדבר?

ולגבי המצוות על שיהיו בטלות לעתיד - מטבעו של האדם לחיות בחברה, ולכן תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש (הדעת). במובן הרחב של המושג 'גוף' , נכללות גם בעיות החברה והמוסר.
והכוונה היא שאין לראות במצוות במעשים הטובים ובמידות תכלית אחרון וערך עליון, אלא יש לראות בהם אמצעים לקיום מסגרת אנושית אידיאלית שבמסגרתה יגדלו הסיכויים שהאדם יכיר גם את תכליתו כאדם, "השכל וידוע אותי"

מלבד זאת השלמות אליה מגיע אדם היא בעצם עבודתו, ואיך ישמור על שלמות זו אם יפסיק עבודתו במצוות? ההתמדה במצוות היא שמביאה את הנפש למצב האנושי האידיאלי. עבודת ה' אפשרית אך ורק במעשה המצוות ולא על ידי הדעת בלבד.


החזרה לרמת האמת והשקר היא משימה שמוטלת על האדם להתגבר על טבעו כדי להשיגה,והיא מסבירה את העובדה שמעטים הם בני האדם שמתעלים ומגיעים אליה, ומעידה על כך שהטבע האנושי זקוק למצוות גם בימים בהם תמלא הארץ דעה ה'.

ומה המשמעות שמשיח לא יהיה מעל משה? שלא יוסיף, ולא יגרע!




תוקן על ידי - איקה - 05/08/2003 21:09:07

בוגי

כתבת:
"כל הסכם, חוזה, התחייבות, שבועה, נדר, קנין... בקיצור כל דבר המחייב מעבר לרגע בו נעשית ההתחייבות, מהווה סתירה למצב האידיאל האנושי".

כמדומה לי שהפעם הרחקת לכת.
איני יודע אם ניתן לדבר על "מצב אנושי" באופן כזה. כל הפעילות והחשיבה ועצם ההוויה שלנו היא מרגע לרגע, מזמן אחד לזמן אחר. אם אין דבר שמקשר מרגע לרגע, אבדה התבונה האנושית.

אולי אפשר להעמיד את דבריך באופן אחר.
ראשית, עיקר החיוב של האדם הוא לעצמו.
לכן, הייתי מצפה ממך שתטען כי האידיאל האנושי הוא להיות מחוייב לעצמו, לאמת הפנימית שלו, וכל כיוצא בזה.

ושמא כוונתך היא שהמחוייבות לאמת היא ממילא, וכל התפרטות שלה ממילא תיצור חיוב אצל איש המעלה הראוי לימות המשיח. ואילו הצהרת כוונות כלשהי תהיה מיותרת כיון שהאדם תמיד יעשה את הנכון והראוי?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני - נכון מאד כפיסקתך האחרונה!

איקה -

לאחרונה חזרו אשכולות על נושא האהבה.

מעולם תמהתי בפירוש המשנה בפרקי אבות על 'אהבה שאינה תלויה בדבר'.

אם דוד לא היה מי שהיה, לא היה יונתן אוהב אותו, אז זה שוב אהבה התלויה בדבר?!

בוגי,

הכוונה כמובן ל"דבר" חיצוני לנפש האדם. [לפי מה שהערת ב"בחירה חופשית" הרי הכיוון החיובי של הנפש אינו אמור להשתנות, ממילא קבועה האהבה!]