המבטא הגורלי

הלבן
תמהני עליך שאינך יודע החילוק, ברבינו בחיי כבר התריע על מנהג הספרדים שאומרים בלשון המשמע שנים, (מובא בעל הגאולה כמה פעמים) משא"כ בשאר מבטאות.

חידוש הוא לי, כי אני חשבתי שלשון יחיד הוא אדוני, בחיריק היוד.

באראפארקער.
דברי רבינו בחיי תמוהים מאד.בפרשת וירא פונה אברהם אבינו אל שלושת האנשים במילה אדני ביו"ד קמוצה , הרי שגם לפי המבטא האשכנזי זהו לשון רבים. ועוד מה יעשה עם זה שאלהים לשון רבים כמו אלהים חיים , אלהים שופטים וכו'

ינוקא
ההוכחה שלך מהפיוט הינה הוכחה אך ורק לכך שהפייטן היה ספרדי ולכן חרז לפי המבטא שהוא היה רגיל לו, לוהיה הפייטן אשכנזי הרי שהיה חורז עם אדוינוי.
לעצם העניין קשה לי להאמין שהחזון איש אמר כך מכיון שידוע שהחזון איש היה איש חכם, כך שאי אפשר לייחס לו הבלים מסוג זה..

גם פייטנים אשכנזים חרזו את שם ד' עם פתח, כפי שאמרנו היום (חלקנו?) מעטו של רבי קלונימוס: "עת נקמה היא לדון דיני, א-ל קנוא ונוקם ד'".

כידוע, המקובל במחקר הוא כי ההבחנה בביטוי בין קמץ לפתח החלה רק במאות ה-13-14. מחזורים אשכנזיים עתיקים מחליפים דרך קבע בין קמצים לפתחים, משום שהם כנראה נשמעו אותו דבר.

כלומר, שעד אז לא חילקו בין מצרים בקמ"ץ בסוף פסוק, לבין מצרים בפתח באמצע פסוק!?

לא חלקו באופן הקריאה. כמובן, מסתבר מאד שבטבריה של זמן בן-אשר, כאשר החלו בסימוני הניקוד שלנו, היה איזה שהוא הבדל בין קמץ לפתח, שאל"כ מדוע יש שני סימנים שונים. אבל, הבדל זה נטשטש אצל הספרדים וכנראה גם אצל האשכנזים בזמן הראשונים.

אמנם כל כלל יש לו יוצא מהכלל, אבל באותה קינה עצמה, יש חרוזים שכל הבתים מסתיימים בפת"ח,ויש חרוזים שכל הבתים מסתיימים בקמ"ץ, עם הבדלה ברורה. ורק כאן יוצא מהכלל.

למציץ ונפגע,

א. לו טרחת לבדוק בפנים לא היית שואל. ישנה מח' האם בפס': "ויאמר א-דני אם נא מצאתי חן" וכו' (בראשית יח, ג) השם הוא חול או קודש (רש"י שם מדחז"ל בב"ר).
וע"ז כתב רבנו בחיי: "על דרך הפשט קרא את כולם אדונים, ואמר לגדול שבהם אם נא מצאתי חן בעיניך, וכל הענין. וזה הפירוש לדעת האומר כי הוא חול. אבל מפני שמצאנוהו קמוץ בכל הספרים, יש לנו לומר שהוא קדש וקראם בשם רבים". (ושם מאריך שבכ"מ שנמצא בקמץ הוא לשם ה', מלבד בסוף פס' ע"ש).

ב. שאלתך ע"ד לשון רבים ביחס להשי"ת, שמצינו כזה (רש"י בראשית לה, ז; יהושע כד, יט), נשאלה ע"י הגרא"י זלזניק, והוא אכן הסיק שהספרדים צריכים להשאר במנהגם שאומרים הפתח קצת יותר לאט (וכעין שהובא לעיל בשם הג"ר גדליה נדל זצ"ל). - והדבר גרר התכבות מעניינית בין הגרא"י זלזניק להגר"ח קניבסקי שליט"א ב"יתד" (נדפס בספר פרקי השנה, להר"ר צבי כהן שליט"א, ח"ב פי"ג, עמ' פה ואילך).

ג. לגבי החזו"א, הדבר לא כתוב בספריו בהדיא, ואף בקריינא דאגרתא הדברים לא הובאו בשמו (כפי שהעיר פרופ' דוד תמר בעתון הצופה, לפני כעשור). אולם הגרח"ק בהתכתבות הנ"ל כותב שכך ידוע בשם החזו"א.
פעם אמר לי משהו, שאין סברא במנהג זה (לחלק בין הלשונות בתפילה), אלא שליד החזו"א היה ת"ת שהתפללו בהברא ספרדית והוא רצה להעבירם להברה אשכנזית (בכל התפילה), אלא שלא היה בידו, אז פעל שיתפללו בהברה אשכנזית בשם ה', מתוך תקווה שזה יגרור...

ד. אגב, בילקוט יוסף (או"ח ח"ד, תשס"ד, עמ' שצו ואילך; ועוד) הביא מקורות רבים שהפייטנים אמרו את שם ה' באופן הדומה לפתח, וכן מדברי כמה מהראשונים (ובהם רש"י). ניתן לשמוע זאת בRavYitzchakYosef (לקראת סוף השיעור, דקה 01:11 ואילך).

למאי נמ
מדוע להעביר תלמיד ממוצא חסידי להברה ליטאית?

בישובנו נתכבד בקריאת הקינה הראשונה בשחרית  של ת"ב דוקא אחד הבודדים המתפללים בהברה אשכנזית, מה שהדגיש מאד [לאזני...] את החרוז:

"צעק עמי בימי בן דיני
צדיק הוא יי"

וכמובן יש פתח תחת הנון של "דיני".

האם באמת יש מקור ברור לרעיון (המאוד משונה, לכאורה) שגם מי שמתפלל בהברה ספרדית יאמר שם השם בקמץ "אשכנזי"?

שנרב
כדי שתרגיש שאתה דיעבד

כללי הניקוד שבימינו הם ה"ניקוד הטברייני" וכך גם שמות הסימנים קרוב לודאי שבטבריה במאה התשיעית הגו את ה"קמץ" עם פה קמוץ (כמבטא האשכנזי) אבל אין זה אומר שזו ההגייה הנכונה היחידה, הניקוד הבבלי (שההגייה התימנית מתאימה לו) שונה וכן הניקוד הארץ-ישראלי (שלא ברור אם הוא משקף שיטה מקיפה ומודעת או פשוט אופן הגייה מקובל), יש ספרים מאירופה מלפני 1000 שנים לערך שבהם אין לגמרי קמץ וצירה! (וזאת לאחר שהניקוד הטברייני היה נפוץ ומקובל).