אקמצא ובר קמצא (חז"ל וההיסטוריה)

מואדיב.
ודאי וודאי. כוונתי לשמירת הדברים בכתב או אף בע"פ, במסורת מדור החורבן לדורות המאוחרים יותר.

*************ממדבש כתב: **************

מוישהגרויס

שתי חכמות התייחסו לכך לאחרונה:

י' לוין, ""על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים" - עיונים במסורות הסיפור", דרך אגדה, ג (תש"ס), עמ' 33-58.
מ' תא-שמע-גלדע, "‫"קמצא ובר קמצא" - ההיו הדברים מעולם?‬", דיבור המתחיל, 1 (תשס"א), עמ' 28-39.

הגמ' ב(גיטין נז) מביאה מאמר כזה:
אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים, וכו' הסיפור ידוע, והתמיהה היא גדולה,
הכי בגלל סיפור כזה תחרב ירושלים, האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף, האם זהו העונש על דבר כזה חמור ככל שיהיה. הרי מאז אנחנו כבר 2000 שנה בגלות וכל זה כעונש על שאיזה אידיוט העליב את ה"בר קמצא" הזה.

חשבתי להסביר את המאמר באופן אחר, והייתי רוצה לשמוע את דעתכם בענין.
אני חושב שמה שהגמ' באה לומר זה. שלפעמים טעות קטנה יכולה להיות גורלית מאוד. לדוג' הטעות של העבד שהחליף בין קמצא לבר קמצא הביאה לאסון הנורא הזה, וכמו בהמשך הגמ' אשקא דריספק חרוב ביתר, אתרנגול ותרנגולתא חרוב טור מלכא. שמשמעותם היא לא שהחורבן נגרם כעונש לזה שגידלו ארזים בביתר אלא כתוצאה מטעותם שהם רבו עם משרתיה של בת הקיסר.כך גם הגמ' של ענותנתו של זכריה בן אבקולס וכו' ענייינה לומר שלפעמים טעות קטנה בשיקול הדעת יכולה להביא לתוצאות מרות. וכך גם אצלינו המאמר בא לומר שהחורבן נגרם כתוצאה מטעות קטנטונת, והמאמר לא בא לומר שהחורבן בא כעונש על המעשה של קמצא ובר קמצא.

יהי"ר שיבנה ביהמ"ק בב"א, ותן חלקינו בתורתך ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות.

האמת ההסטורית מול האמת היהודית .

היישוב הקלאסי שבנראה לא יהיו לו "קונים" רבים בפורום בדברי ר' צדוק הכהן מלובלין - "אור זרוע לצדיק" כ"ד ב' :
"וזו היא הסיבה לדעת בשינויים הרבים בספורי החרבן, שיראה הרואה ממה שנזכרו בגמרא ובמדרשי חז"ל, ועם מה שנראה בספר יוסף הכהן בן גוריון, אם בכלל במה שרז"ל קראוהו "טיטוס הרשע" והפליגו מרשעותו והוא עשאו לצדיק וישר, ואם בפרטי מעשים, אבל הוא דבר ההבדל אשר אמרנו: כי יוסף הכהן סופר היה ולא נביא או בעל רוח הקדש, וכתב מה שכתב כפי מה שידע וראה ושמע וכפי מה שהיה בלבו, אשר לפיכך אי אפשר לדעת האמת הברורה לסיבות האמורות. אבל רז"ל, אשר אמנם היו כלם בעלי רוח הקדש, כמודעת, וידעו כל הדברים שבלב והסיפורים, אשר לא נתפרסמו ולא נסו לאחד מן הצדדים, אבל זכרו האמת, אשר היא ולפיכך באו השינויים האלה."

בדומה גם המהר"ל, אבדוק היכן בדיוק.

רועה

ליתר דיוק: האמת ההיסטורית והאמת הדתית (כי כל דת נשבעת על אמיתותה המוחלטת).

נישטאיך

אכן, הניסיון הזה להסביר את חז"ל כבעל מהימנות היסטורית מופיע גם בספר שציטטתי לעיל. אבל הדברים כמו שכבר אמרתי, אינן מתקבלים על הלב מדוע?

בעצם העליתי 2 תמיהות בכריכה אחת:
1. האם האירוע הזה כלל מהווה תיאור היסטורי?
2. האם הגדרת המרד על פי התיאור הזה כ'דמי' מרד אכן היא ההגדרה הנכונה. על פי תיאור המקרה של בעל המאמר בגמרא כלל לא היו כוונות מרד בישראל. הייתה רק עלילה של 'כאילו מרד' והיא שהביאה את הרומאים לשלוח חייליהם להחרבת המקדש. לולי המלשין. לא היה 'חושדים' הרומאים במרד.

בהתייחס לשאלה הראשונה טוען הדורות ראשונים לכך שהדמויות המופיעות בסיפור הם דמויות היסטורית וכך גם אירוע אי-הקרבת קרבן הקיסר. כאן יש לפקפק משום שהרי במאמר אין כל הוכחה ששמו של האדם היה קמצא בר קמצא. ואילו אירוע אי-הקרבת קרבן הקיסר היה מעשה מכוון שהתייחס לקורבן המסורתי לשלום הקיסר ולא לקורבן ספציפי.

בהתייחס לשאלה השנייה, זו הבעייה העיקרית. ברור מהמקורות בני הזמן שהיו כוחות מרדניים רחבי היקף ביהודה והארץ סערה כולה במאבק מול השלטון. המרד היה ממשי ולא מדומה והיה אחד משורה ארוכה של מרידות אלא שהפעם צבר יותר כח מתמיד בשל הנצחון הראשוני על הרומאים. לכן מוזר להטיל את כל האירועים הללו על כתפו של אדם אחד.

רועה צאן

יפה הסברת את הדעה הרווחת כמדומני .
אבל ההסבר הזה תקף למשל כאשר חז"ל קובעים למשל שבשל העמדת צלם בהיכל נגזר החורבן המאוחר וכדו' דהיינו: כשחז"ל מסבירים את הסיבות הרוחניות לאירוע היסטורי ניתן לאמץ את הדעה שציטטת.
אבל כשחז"ל קובעים שכך וכך היה. וכשחז"ל מתארים אירוע היסטורי ההסבר שלך אינו תקף. כך במקרה שלנו לו חז"ל מתארים אירוע שאירע הרי או שאירע או שלא אין אפשרות שלישית.
האם היה אדם בשם בר-קמצא? האם הוא 'הלשין' על המרד או לא? האם נירון קיסר הגיע בכבודו ובעצמו לירושלים או לא? כל השאלות הללו אינן קשורות לרובד רוחני כלל וכלל. או שזה או שלא. ואם לא היה הרי שמשל היה.

סוגית החורבן במס' גיטין שרועה על גבי 5 עמודים.
היא מתחילה עם הסיפור של קמצא ובר קמצא, ומסיימתי עם המעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו.
שני הסיפורים מורים על העדר העדר התחשבות במצב הזולת, ועל שניהם נאמר בגמרא שם שזה הביא לחורבן.
זה אומר לנו משהו?

מצורף קובץ

אבקש להביא דברים נפלאים שכתב דר' י.נ. שמחוני במבוא לתרגומו של מלחמות היהודים בהוצאת מסדה.

אעלה כאן 3 עמודים העוסקים בשאלת יחס חז"ל למרד החורבן. חלק גדול מהדברים שכותב דומה כי נכונים גם בימינו.

מצורף קובץ

דף 2

מצורף קובץ

דף 3

והנה עוד חז"ל המתייחס לאותה תקופה אך אינו מסתדר עם הכרונולוגיה הידועה:


אף הוא (שמואל הקטן) אמר בשעת מיתתו (הוכיח סופו: ששרתה עליו שכינה: שנתנבא בשעת מיתתו): "שמעון (רבן שמעון בן גמליאל הנשיא) וישמעאל (ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול) לחרבא (יהרגו בחרב), וחברוהי (וחביריו כגון רבי עקיבא ורבי חנניא בן תרדיון) לקטלא (לשאר מיתות: רבי עקיבא במסרקות של ברזל, בפרק 'הרואה' (ברכות דף סא:); רבי חנניא בשריפה, במסכת עבודה זרה (דף יח.)), ושאר עמא לביזא, ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא"!

סנהדרין יא.

שמואל הקטן היה בן דור יבנה כיצד הוא יכול בשעת מיתתו לנבא את מותו של רשב"ג וישמעאל כ"ג שכבר נרצחו בזמן החורבן?


תוקן על ידי - מוישהגרויס - 10/08/2003 10:37:37