קדושה מהי?

ישרן, זו דעת הרמב"ן; דעות נוספות ניתן למצוא כאן:
http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/qdja.html

טרנסצנדנטי טרסצנדנטי טרסצנדנטי.
כך תרגם הרב סולבייצ'יק את המונח קדושה (נראה לי באיש האמונה).

ואני מעולם לא שמעתי מי שהסביר מהו המונח נורא. ועדיין אני בשאלה מה אומר המונח נורא? ומה ההבדל בינו לבין המונח קדוש?

אולם אם נבדוק את החלוקה בהלכה בין חפצי מצווה לחפצי קדושה נבין כי מבחינה למדנית יש הבדל בין חפצים שבאים לשרת את המצווה לבין חפצים המייצגים את שם ה'. חפצי מצווה זורקים וחפצי קדושה גונזים.

בין חפצי המצווה אפשר למצוא תורה, תפילין ומזוזות אבל גם את בית המקדש והמזבח כלי המקדש ואפילו את ישראל (הסוטר ישראל כאילו סטר לשכינה).כל אחד מהם מייצג את הקב"ה ולכן יש עליו חלות של קדושה המחייבת יחס מיוחד.

לפי זה צריך לחלק בין לשון מקרא ללשון חכמים. בלשון מקרא הביטוי קדוש מוקדש לנבדל בעוד שיחס של קדושה ניתן לדברים המיוחסים לקב"ה. כך לדוגמא במצווה המפורסמת לא תעשון כן לה' אלוקיכם וכן בבחירת בית המקדש- "כי אם במקום אשר אבחר לשכן שמי שם". בלשון חכמים לעומת זאת המונח קדושה כולל גם את האובייקט שעליו מונח שם ה' והופך להיות חפצא דקדושה.

עם ישראל מהווה גם כן נוכחות של הקב"ה בעולם (שכינה בלשון קבלית המכונה מידת המלכות המכוונת לישראל) ולכן הסוטר לישראל כאילו סטר לנכחותו של הקב"ה במציאות. העולם הכיר את הקב"ה דרך ישראל ודרך תורתו. מצד אחד על ידי ההכרה בעם נבחר ומן הצד השני על ידי הכרה בתורה.

ושמע האמת ממי שאמרה.

שרירא.

מסכים זהו אכן קטע מוזר שדווקא לאחרונה למדתי אותו. מוצעת כאן הצעה להסבר ההבדל בין סוכה לשאר חפצי מצווה-

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ט עמוד א
ובית הלל: ההוא מיבעי ליה לכדרב ששת. דאמר רב ששת משום רבי עקיבא: מנין לעצי סוכה שאסורין כל שבעה - תלמוד לומר חג הסכות שבעת ימים לה'. ותניא, רבי יהודה בן בתירה אומר: כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר חג הסכות שבעת ימים לה', מה חג לה' - אף סוכה לה'.

המינוח "לה'" מופיע בתורה הקשרים שונים. הראשון והמרכזי שבהם הוא בעניין קרבנות והקדשות. השני הוא בעניין זמנים מוקדשים שהם שבתות ושלשת הרגלים (לא ראש השנה ויום כיפור) והשלישי הוא בעניין נדרים. בחגים עולה ההתלבטות האם מדובר ביום עצמו שהוא קדוש או בקרבן חגיגה ואז שיוכם של החגים איננו משתייך לזמנים המקודשים אלא לקרבנות ועבודת בית המקדש. בשבת לא קיימת ההתלבטות הזאת. השבת, זמנה מוקדש, ולכן מחללה מות יומת. בנדרים ובנזיר בדומה קיים דין דומה לפיו החפץ המודר מתקדש בעצמו ולכן ניתן לפדייה. גם נזיר עצמו מתקדש בעקבות נדרו ולכן בדומה לכהן הוא מוזר משתיית שכר ואסור בטומאה למת.

בעניין חג הסוכות אנו מוצאים את הפסוק הבא- "חג הסכות שבעת ימים לה'". השוואה לפסוקים של חג המצות ולאחר מכן הפסוק החוזר על חג הסוכות מבליטה שוני שקיים. בחג המצות אנו מוצאים- (ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַידֹוָד שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ: וכן לאחר מכן בחג הסוכות- (מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַידֹוָד שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ: בשני הפסוקים הללו זמן המצווה (שבעת ימים) רק מגדיר את משך החיוב של החג. לעומת זאת בפסוק הראשון שהבאנו שבעת ימים מוגדר כחלק מהחיוב של החג ולא כמגדיר חיצוני. בניתוח לשוני הייתי מחלק בין הציווי על הזמן כפסוקית הגדרה בשני הפסוקים הראשונים לבין הוספת הזמן כלוואי למושא הציווי בפסוק הראשון. שוני זה אומר דרשני ועליו באו חז"ל לענות.
לפי התוספות הלימוד של חז"ל הוא אכן דרשה גמורה ודין הקדש חל על הסוכה.

ברמב"ם האיסור על הנאה מעצי הסוכה מובא אולם בלי הבאת מקור ונראה העניין כאיסור מדרבנן. יכול להיות שאת לימודה של הגמרא הבין הרמב"ם כאסמכתא בעלמא ולא כדרשה גמורה. אפשר גם להציע כי לשיטת הרמב"ם חג הסוכות נחוג שבעת ימים כיון שכל יום בחג מהווה רגל בפני עצמו כפי שאנו רואים בקרבנות החג ובהלל השלם שאנו אומרים בכל יום. לעניין הסוכה עצמה אין זה אלא כמין אסמכתא בעלמא שכן אם זה היה הקדש מלא לא מצינו הקדש במדינה שלא במסגרת נדרים ונזירות.

לשיטת התוספות, לעומת זאת, הופכת הסוכה למין מקדש מעט בו שורה השכינה על כל אדם ואדם.

ושמע האמת ממי שאמרה.

זה המקום להזכיר את מאמרו של הרב אליעזר ברקוביץ "על הקדושה". תרגום שלו הופיע בספר "מאמרים על יסודות היהדות" (מומלץ מאוד!)

הוא מראה באופן מאוד משכנע שכאשר הקב"ה מתואר כקדוש בתנ"ך, אזי מדובר בנוכחותו בקרב בני האדם (שכינה אם תרצו). בניגוד לרוב הפרשנים, שכמו הכוזרי, פירשו את הקדוש כטרנסצדטי, ברקוביץ מוכיח שקדושתו מציינת אימננטיות.
המושג קדוש, בין אם הוא מוסב על בני אדם, חפצים או להבדיל האל, אומר שהנושא מובדל ממצבו ה"טבעי".


למה לי קרא, סברא הוא– בבא קמא מו  תוקן על ידי - אנאסזי - 22/03/2006 21:52:08

אם כבר הזכרת את הר"א ברקוביץ' - הגיע הזמן להקדיש לו איזה אשכול. מה דעתך?

מסתבר שזה בטוי להפרשה, לאיסורים. כאישה המקודשת לבעלה בלבד וכמקדש שי על שטחו ועל ההנהגות בו הגבלות הלכתיות ואין קדושה אלא הגבלות הלכתיות כדהרי המשך חכמה בדבריו על הגבלת הר סיני ושבירת בלוחות

הקדושה מהות או הוויה?


http://www.yedidia.net/papa/content/view/44/37/


"...מגוחך לטעון שהרמב"ם היה אקסיסטנציאליסט, וברור כי המושג קדושה הוא זר בפילוסופיה בת ימינו.יחד עם זה, אפשר ומעניין להסביר את המחלוקת היסודית בין הרמב"ם לבין רבי יהודה הלוי על ידי מושגים שמקורם בכתביו של ז'אן-פול סרטר. אחד העקרונות של תורתו היא ש-"ההוויה מקדימה את המהות": אין לאדם מהות מוגדרת וקבועה המכתיבה את תכונותיו ופעולותיו, אלא להיפך הבחירה החופשית בה הוא זוכה מאפשרת לו להחליט על פעולות מסויימות שקובעות את אישיותו ואת עצמיותו. האדם אינו אלא "סכום פעולותיו" ולא איזושהי מהות נסתרת המכתיבה התנהגות זו או אחרת. בצורה דומה אפשר להבין את שיטת הרמב"ם. המושג "קדושה" אינו נתפס בתורתו כ"מהות" אלא כהתנהגות רצויה, היינו הוויה. היא לא נתונה מראש, אלא נרכשת על ידי מעשים מסויימים. היא איננה סגולה אלא תביעה."

רק להזכיר כי המילה קדוש-  משמעתו בשפה המקראית= נבדל -חוץ מהמסגרת.

כך- קדשה- זונה. וכך קדש= זונה ממין זכר. והתקדשתם= תהיו נבדלים  כי עם קדוש אתם= נבדלים מהעמים.