מה המקור למחיצה בבית הכנסת ?

שאל אותי היום יהודי חילוני , מה המקור למחיצה בבית הכנסת ? אפשר להפריד ע"י שיושבים בנפרד , מאיפה המקור לבנות מחיצה ?

מצטרף אני לדעתו של הלבן שמנהג ישראל תורה הוא ואם כך המנהג אין כלל צורך למצוא מקור כי הרי עצם המנהג הוא מחייב.
ואשר על זה שבביהמ"ק היה רק בשמחת בית השואבה פשוט שזה בגלל שאז היה הרבה נשים. אבל לו היה הרבה נשים במקרים אחרים גם היו עושים את אותו תיקון. ולכן אנחנו שיש הרבה נשים בביהכ"נ ודאי צריכים לעשות מחיצה

הלבן

דבר ראשון מדובר על מחיצה בשעת הדרשה, ולא בשעת התפילה. חוץ מזה, אל תחשוב שאני אומר שלא היו קיימות מחיצות... ודאי שהיו אבל הן מנהג שבא מהעם, ולא תקנה דרבנן או משהו כזה.

ובקשר לנשים שהיו מתפללות בבית הכנסת, יש מספר עדויות שכן:
1. ירושלמי ברכות ט ע"ב: "עיר שכולה כהנים נושאין את כפיהן... ומי עונה אחריהן אמן? הנשים והטף."
2. מגילה כ"ג ע"א: "הכל עולין למניין שבעה, אפילו קטן, ואפילו אישה אלא ש..." אם נשים עלו לתורה, אז איפה הן היו אם לא בבית הכנסת?
3. בסוטה כ"ב ע"א מסופר על אלמנה שבאה להתפלל בבית כנסת של ר' יוחנן והוא שאלה למה לא הלכה לבית כנסת אחר.
4. ספר חסידים סימן תס"ב: "מעשה בזקנה שהיתה מקדמת לתפילה [ונענשה בעונשים קשים לאחר מותה], ואמרה:כשהייתי בחיים הייתי רגילה לצאת מבית הכנסת בסדר קדושה ולא הייתי ממתנת עד שיוצאים מביהכנ"ס"
יש עוד כמה, וזה רק על בית כנסת.
שלא נדבר על בית המקדש, שאנו יודעים על ההפרדה רק בשמחת בית השואבה, אבל בזמנים אחרים יש עדויות שהיו באות נשים לבית המקדש ואפילו היו גם גברים עם הנשים...




"ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על-ידי שנאת חינם,נשוב להיבנות,והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חינם." (אורות הקודש לראי"ה קוק זצ"ל ג, שכד)

ענינוני
(קשה לי להתרגל לשם, ואף שיש ענינו ויש עניני, מ"מ הצירוף הוא כמובן שלא לפי כללי הדקדוק)
א. איני רואה את ההגיון בחלוקה בין מחיצה בעת דרשה לבין מחיצה בעת התפלה. ההגיון אומר ההיפך, שאפילו אם בעת הדרשה אין צורך במחיצה מ"מ בעת התפלה צריך מחיצה. והנוהג בזמנינו בחוגים שונים יוכיח שכך הוא.
ב. מבואר במשנה (ברכות כה, א) שאין מצרפין נשים לזימון, ומפרש רבנו יונה (שם לג, א ד"ה נשים) בשם רש"י, דהיינו מפני שאין חברתם נאה. ופירש בר"ן (מגילה ו, ב ד"ה הכל) דהיינו משום פריצותא. וזה הרי מדובר בבית, אלא שמזמנים ביחד. על אחת כמה וכמה בתפלה בבית הכנסת.
ג. זה שנשים באות לבית הכנסת לברכת כהנים אינו מוכיח שבאות לשם לתפלות, כמובן. וכבר הבאתי קודם, שמובא בכמה מקומות שבאות לבית הכנסת בזמנים מסויימים.
ד. ההלכה שאשה לא תקרא בצבור מיירי כמובן במקום שאין איש שיכול לקרוא, וע"ד המובא במשנה סוכה לח, א.
ה. יתירה מזו מצינו בפוסקים (כנסת הגדולה סי' ריט), שגם הנשים חייבות בברכת הגומל בפני עשרה (כשמתחייבות, ובפרט אחר לידה), ומ"מ לא מצינו שנהגו בזה, שאין דרכה לעמוד בבית הכנסת שיש שם מנין, ומכ"ש שאין דרכם לעמוד שם בעת קריאת התורה. ולכן מציע שתעמוד בעזרת נשים ותברך בקול שישמעו עשרה בבית הכנסת. וכן הוא בסדר ברכת הנהנין שבשוע"ר פי"ג ה"ג. ומ"מ לא מצינו שינהגו כן, והכל בגלל חשש גדר פריצות.

הלבן

א. אפילו הייתה מחיצה בתפילה אבל אין היא מעיקר הדין.
ב. עיין במשנ"ב בשו"ע סי' קצט ס"ק י"ז שמביא בשם הר"ן שמה שאומרים שאין חברתן נאה זה דווקא אם יש רק שני גברים שאז צריכים לצרף נשים לזימון - "להכי מנכר צירופן והתחברותן יחד גנאי הדבר, משא"כ הכא מיירי כשיש שלשה אנשים זולתן ואין צריך כלל לצירופן לעניין חיוב זימון ולכן אף שהנשים... מצטרפין... אין בזה משום גנאי" עכ"ל.
כלומר הבעייה אם מצרפין אותן למניין זימון.
דרך אגב, יש פוסקים שמתירים לצרף אותן לעשרה כדי שיזמנו בשם.
ובוודאי שאין הנידון דומה לבית כנסת.
חוץ מזה, בקרבן פסח היו אוכלים בחבורה של עשרה לפחות והיו גברים ונשים יחד ואסור היה לעשות מחיצה ביניהם כי אז היו שני חבורות.
ובקשר לצירופן למניין, יש הלכה מפורשת שאינן מצטרפות לזימון, אך לא מצאתי הלכה שאוסרת צירופן למניין לעניין תפילה.
ג. אתה רוצה הוכחות שנשים באו לבית כנסת לתפילות?
ד. לא ירדתי לסוף דעתך במה שכתבת... אשמח אם תסביר.
ה. בקשר לברכת הגומל - דבר ראשון מחלוקת אם חובה לנשים או לא, ואם בכלל זה גם חובה לגברים...
דבר שני, בבית הכנסת שלי שמעתי אישה שבירכה הגומל מעזרת הנשים לאחר שילדה, לאחר קריאת התורה.
דבר שלישי, זה שנשים לא נוהגות בבתי כנסת חרדיים לומר ברכת הגומל - זה לא אומר שהן עושות לפי הדין.
דבר רביעי, בנידון דומה, של אמירת קדיש ע"י נשים יש עדויות שנשים היו הולכות לבתי כנסת לומר קדיש כשהיו אבלות.



"ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על-ידי שנאת חינם,נשוב להיבנות,והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חינם." (אורות הקודש לראי"ה קוק זצ"ל ג, שכד)