מה המקור למחיצה בבית הכנסת ?

שכחתי שאיסור חמור הוא לבדוק את השתלשלות ההלכה מן התלמוד עד לפסיקת האחרונים... ויש ללכת רק לפי השולחן ערוך ואין אף אחד שחלק עליו חס ושלום, לא המהרש"ל ולא הגר"א ולא אף אחד אחר...

בכל אופן, לא יודע איך הגענו לזה באמת.
התחלנו עם המחיצה, עברנו לנשים בבית כנסת, אחר כך אם הן מצטרפות למניין...

אז אם אתה רוצה לעצור - נעצור.

בכל זאת, לא השתכנעתי שעניין המחיצה הוא מצווה דרבנן או דאורייתא.



"ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על-ידי שנאת חינם,נשוב להיבנות,והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חינם." (אורות הקודש לראי"ה קוק זצ"ל ג, שכד)

ענינוני
כאשר תהיה לך אף אחוז אחד מהגאונות של המהרש"ל והגר"א, או הרגוצובער, גם אני אשמע לך לחלוק על השולחן ערוך ובתנאי שיהיה לך ראיות ברורות.

פוק חזי מאי עמא דבר, כל הפוסקים שחלקו על השו"ע, החל מההמהרש"ל עד המשכנות יעקב, פסקם לא נתקבל בישראל.

בר"פ,

אשריך שהנך יודע למדוד באחוזים את הגאונות של המהרש"ל, הגר"א, הרגוצובער ולהבדל"ח של ענינוני!

בורופרקר והלבן

עד שעניוני ימציא לנו ראיות ברורות שראויות לרבי עקיבא איגר, אולי נתייחס לדבריו לכל הפחות כאל קושיא יפה ונשתדל לפרוך את דבריו מן הגמרא?

כך לפחות למדתי בישיבה שצריך לעשות עם שאלה. לא דוחים אותה בטענה שהגאונים שלפנינו לא שאלו כן, אלא מנסים להבין, בשכל שחנן אותנו ה', מה התשובה.

מיימוני
במה דברים אמורים, כשזה לא אחרי הקדמת "לא מצאתי הלכה שאוסרת צירופן למניין לעניין תפילה", ומיד כששואלים בתמיהה שזו הלכה מפורשת בשו"ע, עונים: לא מצאתי הוכחה לזה בתלמוד.
העקביות מחשידה, ולא עצם השאלה.
ואם הוא באמת רוצה לדעת מהיכן לומדים הלכה זו, שיעיין:
כמדומני שהיחיד שסובר שאפשר לצרף אשה למנין (ורק אשה אחת ולא יותר, כלומר שיש תשעה גברים ואשה אחת) הוא רבנו שמחה, במרדכי ברכות רמז קעג. וכולם חולקים עליו אף בזה. ראה בכללות נושא זה: ברכות מה, ב. שם מח, א. שו"ת רב נטרונאי סי' טז (אוה"ג ברכות חלק התשובות סי' שטו-ז). ר"י (בתוס' רבינו יהודה שירליאון ברכות שם). רא"ש ברכות פ"ז סי' כ. רמב"ם הלכות תפלה פ"ח ה"ד. שו"ת רשב"א ח"א סי' רלט וסי' תנג. הרב רבינו יונה ברכות שם. ראב"ד הובא בתשובת הרשב"א שם. ראבי"ה סי' קכח (הובא במרדכי פ"ז דברכות רמז קעב). וראה מס' סופרים סו"פ טז.



תוקן על ידי - הלבן - 13/08/2003 12:17:31

הלבן

יישר כוח על המקורות הרבים.
לגבי סגנון הכתיבה של השואל, אני מסכים שיש סגנונות שנראים מתמיהים. אבל אם הכוונה היא רק לכתיבה שקובעת כי השולחן ערוך אינו מקור סמכות - יש לגישה כזו מקור, ודווקא מקור מכובד מאד. מהמהרש"ל והמהר"ל ועד הגר"א, כידוע לך יפה.

מתוך כתיבתך נראה, שאתה חושד בכותב, ואולי בעוד כותבים כאן, שמטרתם לזלזל בהלכות ובתורה. אני איני סבור כן. ממה שראיתי עד היום, אלו שכותבים כאן מתאמצים בכנות לברר את רצון ה'. יתכן שהם טועים, כפי שיש כאלו שמציעים גישה רפורמית ליהדות מתוך יראת שמים תמימה כאילו זה רצון ה' - אבל לפחות ליבם לשמים.
ועם אלו תמיד יש מה לדבר, מה להסביר, ובוודאי שעלינו לדעת לענות לשאלות במאור פנים ובצורה ברורה - כפי שבאמת עשית ברשימת המקורות המפורטת שלך. ועל כן, יישר כוח.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני
מסתמא אתה בודאי צודק. מכל מקום יש כאן הסחפות לכיוון מסויים, מבלי שיבחינו בו. ולכן מזמן לזמן כדאי להזכיר לחברים את השם של הפורום הזה: עצור!

ב"פ
מה שכתבת שפסקיו של מהרש"ל נגד השו"ע לא התקבלו, אני מאד מאד מסופק בדבריך, בשתי הקצוות:
א) אולי הוא חולק על הב"י, אבל לפום ריהטא לא זכור לי שיזכיר את השלחן ערוך, שספק אם הספיק לראות אותו.
ב) ברור לי שבד"כ מתקבלים פסקיו. ופוק חזי בנו"כ השו"ע, כמעט בכל סימן, בש"ך וט"ז ומ"א, ואפילו בב"ח ופרישה ודרישה.

ובאשר לגר"א, אתה צודק רק עד זמן חיבורו של המשנה ברורה, והדברים עתיקים.

הלבן בוודאי דברי המהרש"ל נתקבלו ודבריו מובאים בכל סימן, אבל להלכה לא נתקבלו, למשל בשל"ה הולך ומונה כמדומני למעלה ממאה חומרות שיש למהרש"ל על הרמ"א, וכולם לא נתקבלו. ומ"ש שאינו חולק על השו"ע, הוא הוא, הוא אמנם חולק על דברי הראשונים יותר מבני דורו.

הגר"א, במקום שחולק על הכרעת השו"ע אף המשנה ברורה אינו מכריע כמותו.

מה שהוזכר כאן מהר"ל, כמדומני הכוונה להמחיר יין, גם דבריו באותו ספר שהולך וחולק על הכרעת הרמ"א בשו"ע (שני מאות בוודאי) לא נתקבלו.

האגרות משה למשל תפס דרך ממוצע, כי הוא חולק על הכרעת השו"ע, אבל מדחיק עצמו להכניס שיטותיו בתוך דברי המחבר והרמ"א והאחרונים כדי שלא יהא נראה שחולק עליהם כ"כ.

לא עיינתי בשל"ה, אבל ברור שמהרש"ל לא בא לחלוק על הגהות הרמ"א, שלא ראה אותם.

נכון שהוא רגיל לחלוק על הראשונים יותר מהרמ"א והמחבר, אמנם דומני שבד"כ כשנחלק בהלכה עם המחבר או הרמ"א סומכים עליו נו"כ השו"ע לא פחות מאשר על המחבר והרמ"א.

אמנם דא עקא ודבר בלתי מובן כלל:
עיקר חידושיו בהלכה הם בים של שלמה ובהגהותיו לטורים.
יש גם בהגהותיו לסמ"ג ולשערי דורא, אבל הגהותיו לטורים הם הרבה יותר, והם לכל ארבעת הטורים, על כל סימן וסימן.
יש גם חכמת שלמה על הש"ס, אבל זה בעיקר פירוש וגירסות, ולא כ"כ חידושים בהלכה.
והנה דוקא הספר הזה עדיין אינו נפוץ. הספר שימש מאד את הב"ח והפרישה, שהרבו להעתיק ממנו, ומשם נעתקו גם לנו"כ השו"ע, אבל הספר עצמו עדיין לא התפרסם כראוי.
יש הוצאה אחת ויחידה של החיבור הזה שנדפסה בהוספה לטורים של שנת תש"כ לערך. אמנם הוצאה זו של הטורים אינה מצויה כלל, ושוב לא הדפיסוה.
גם בהוצאה החדשה של הטורים השלם לא הדפיסו חיבור זה.
וכל זאת למרות שאלפי ציטוטים של החיבור הזה מצויים בב"ח ופרישה ודרישה, ומשם לכל נו"כ השו"ע. ודוקא רגילים להסתמך על זה להלכה יותר מחיבורים אחרים, ומכל מקום עדיין לא התפרסם. והוא פלא.