מה המקור למחיצה בבית הכנסת ?

כשבבתי הכנסת לא הפרידו בין גברים לנשים

מאת אורי דרומי

פרופ' שמואל ספראי, חתן פרס ישראל לחקר ידע ארץ ישראל, 1919-2003

שמואל ספראי נולד בוארשה וכשמלאו לו שלוש עלה לישראל. הוא למד במוסדות "עץ חיים" ו"מרכז הרב" ואחרי שסיים את בית המדרש למורים "מזרחי" הצטרף ב-2491 לקיבוץ שדה אליהו ושירת בהגנה ובצה"לץ הוא עזב את הקיבוץ לטובת לימודי תלמוד ומקרא באוניברסיטה העברית וב-1950, כשמת בטרם עת מורו הדגול פרופ' גדליהו אלון, הוציא את כתביו לאור.

מאז שקיבל את הדוקטורט ב-1957 פירסם ספראי יותר מ-200 ספרים ומאמרים על ימי בית שני, המשנה והתלמוד, שאותם כתב או ערך. החשובים שבהם הם "העלייה לרגל בימי בית שני"; "עם ישראל בימי הבית השני"; "ר' עקיבא בן יוסף, חייו ומשנתו"; "ארץ ישראל וחכמיה בתקופת המשנה והתלמוד"; "בימי בית שני ובימי המשנה".


פרופ' דוד פלוסר, חבר ושותף למחקרים, הסביר מדוע אהב לעבוד עמו: "הוא ערך לי היכרות אישית עם חכמי המשנה והתלמוד". גיבורו היה רבן יוחנן בן זכאי, אשר עליו כתב כי "במעשיו... הונחו היסודות לא רק לחיי היהדות אחרי החורבן, אלא גם לשלטון עצמי לאומי יהודי". הוא התפעל מיכולת ההסתגלות של האומה למציאות הקשה אחרי החורבן, והצביע למשל על ההקלות שהנהיג רבי יהודה הנשיא במצוות שביעית, שעם עובדי אדמה התקשה לקיימה. מאמרו על כך שבבתי הכנסת מהתקופה לא היו מחיצה או עזרת נשים, קומם עליו חוגים דתיים רבים, שלא הבינו איך "אחד משלנו" יכול לכתוב כך.

תלמידו פרופ' ישעיהו גפני, מהאוניברסיטה העברית, סבור כי אישיותו וחייו שיקפו את נושאי מחקרו: חוקר ירושלים שחי בה מרבית ימיו; עוסק בבתי כנסת עתיקים ומקים בית כנסת בשכונתו תלפיות; מתעמק בעולמם של חכמים ונותן בעצמו שיעורים בביתוץ הוא הוציא עם בנו פרופ' זאב ספראי את "הגדת חז"ל", שנועדה, לדברי המחברים, "להגיש את הגדת פסח ולהציע את הבנתה כפי שחכמינו תיקנוה", ועד יומו האחרון של האב עבדו השניים על מפעל מונומנטלי של פירוש למשנה. גם עם בתו חנה, אף היא פרופסור, ערך מחקרים, ועל כך אמר בזמנו: "לעבוד עם ילדי במחקר ולהעלות על הכתב - זאת התרוממות רוח וזכות גדולה". בשנה שעברה זכה בפרס ישראל.


http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=328970&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0

בוגי

אולי כדאי שתבהיר לקוראים, שאינם מצויים בנושא, שאתה מצטט דברים הקשורים לבתי הכנסת שבימי בית שני.
לא היתה עזרת נשים? עזרת גברים כן היתה?
מה עשו שם? התפללו שם במנין 3 פעמים ביום?
ואני לתומי חשבתי שהתפלה בציבור, וחזרת הש"ץ וכל השייך, התחיל אחרי חורבן הבית, כאמור תפלות במקום קרבנות תקנום!

מה בעצם היתה עיקר פעילות בתי הכנסת בימי בית שני, שכאילו הצריכה עזרת נשים?

בוגי, אולי תתן הסבר?

הדין שהביא ב"פ גבי היתר הקמת מחיצה המיועדת להפרדה בין גברים לנשים בשעת הדרשה בשבת מורה כי אין כאן כל דין או חיוב מחיצה (שאם לא כן היתה זו מחיצה המתרת, וכעין שדנו לענין מחיצה לתשמיש) אלא מנהג צניעות בלבד. משום כך, יש לדון האם נוהג זה תלוי במנהג המקומות (כפי שמצינו לרוב בהלכות צניעות, ואזכיר רק לדוגמא את הדיון באמירת השמחה במעונו בסעודת שבע ברכות מעורבת).

הפוסקים האחרונים העמידו את הדבר כאיסור גורף, אך יתכן שזאת מסיבות שהזמן גרמן. גישה זו דורשת מקור לחיוב המיוחד להפרדה בשעת התפילה. בתשובותיו של ר' משה הוא נוטה לומר שיש חיוב גמור של הפרדה בכל מקום ציבורי (ולאו דווקא בבית הכנסת), אבל לא באירוע פרטי (דוגמת סעודת נישואין).

מאידך, דומני ששמעתי כי הרב סולוביצ'יק טען שיש איסור מיוחד בשעת התפילה. הוא העלה את ה-subtext של הדיון אל פני השטח בכך שטען כי המגמה של הרפורמים ודומיהם בשנותם את סדרי הישיבה בבית הכנסת היתה להידמות לסדרי הפולחן של אוה"ע, ובכך יש איסור תורה משום שנאמר "וּפֶן-תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר, אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, וְאֶעֱשֶׂה-כֵּן, גַּם-אָנִי" (ויעויין רמב"ן שם). מפורסם הדבר כי הוא פרסם פסק בעיתונות היהודית בארה"ב לפני כששים שנה, לפיו אין להכנס לבית כנסת ללא מחיצה אפילו לשם קיום מצוות שופר. יש לציין כי בדבריו לא נתפרש האם לדעתו יש סיבה עצמית למחיצה, מלבד איסור החיקוי.

יצחק
כנראה הסתבכת בגדר הדין של עשיית מחיצת ארעי בשבת, שאסרו רק כאשר "המחיצה מתרת היא חולקת שם רשות בפני עצמה כגון שכשמתרת איסור טלטול היא עושה אותו מקום רשות היחיד וחולקת אותו מרשות הרבים או כרמלית שאצלו וכן בחדר שבו הספרים היא חולקת אותו לשתי רשויות הספרים הם ברשות בפני עצמה והוא משמש ועושה צרכיו ברשות בפני עצמה וכיון שהוא עושה אותה כדי שתחלוק רשות בפני עצמה הרי זה כעושה אהל".

כך שכל דבריך נכתבו שלא בעיון הראוי. וגם מה שכתבת בקשר לתשמיש לפני אור הנר, לא דייקת, שגם זה מותר מטעם האמור.

כוונתי פשוטה: משם מוכח שאין דין מחיצה בבית הכנסת, כלומר אין דין האוסר על תפילה בחדר שבו נמצאים אנשים ונשים יחד.

לגבי תשמיש, במקום שיש צורך במחיצה אסור לעשותה בשבת (ורק באופן של כיסוי, שאין בו צורך במחיצה מותר).

אולי כוונתך לומר שגם בבית הכנסת אין דין מחיצה אלא צורך בכיסוי בעלמא, ובכן ילמדנו רבינו האם אשה שכל גופה מכוסה מותרת בכניסה לחלק הגברים של בית הכנסת? מהו שיעור הכיסוי?

מה לא מובן בציטוט המדויק שהבאתי?
כשצריך מחיצה לצורך הבדלה בין אנשים או הבדלה בין הנר וכיו"ב, אין צורך בדין מחיצה לעשותה רשות אחרת, ולכן מותר בשבת.
משא"כ מחיצה בשבת לעשותו רשות היחיד שצריך דין מחיצה, או להבדיל בין הספרים, שצריך לעשותו דין רשות בפני עצמו, זה אסור לעשות בשבת אפילו ע"י אנשים העומדים, כמבואר בגמרא ובהלכה.
כך שאין שום הבדל בהלכה בין אם צריך מחיצה בין אנשים לנשים מטעם מנהג או מטעם דין, סוף כל סוף צריכה המחיצה רק להבדיל ביניהם ולא לעשות רשות נפרדת, ובזה אין צורך לדין מחיצה האסורה בשבת.
משהו לא מובן כאן?

מה פירוש להבדיל?

פירוש אפשרי א': האנשים והנשים צריכים להיות בשתי רשויות שונות. פירוש זה לא עקבי עם התר הקמת המחיצה בשבת.

פירוש אפשרי ב': מותר להם להיות באותו מקום (אותה רשות) אבל אסור לאנשים לראות את הנשים או להתערב ביניהן. לפי זה, כל כיסוי מועיל, לאו דווקא מחיצה.

יש לך פירוש אחר?

יש נפ"מ גדולה בין הפירושים. אם יש צורך בחילוק רשויות, יש צורך במחיצה דווקא. אם הדרישה היא למנוע ראיה מספיק גם כיסוי (מה הדין כשכל הגברים לובשים רטייה על עיניהם?). אם הדרישה היא למנוע התערבות, מספיקה הבדלה סמלית כל שהיא.

אני סבור שאין כל "דין מחיצה", אלא זהו מנהג צניעות בלבד (שהוא מנהג הגיוני ונחוץ, אבל לא מעבר לכך), אולם אם אתה סבור שיש כאן דין, הרי שיש צורך להגדיר מה דורש דין זה.

אגב, האם לדעתך יש חיוב מיוחד לבית הכנסת, או שמא מחיצה דרושה במידה שוה בכל מקום בו יש גברים ונשים?

תוקן על ידי - יצחק_יונתן - 13/08/2003 23:27:42

נלאיתי נשוא עול הבהרת נושא פשוט, שאין בו ספק והלכה ברורה:
אין שום מקום שיאמר בו, שצריך חילוק רשויות בין אנשים לנשים, לא בתפלה ולא בבית הכנסת ולא בשום דבר אחר, רק שיהיו מובדלים שלא יראו את השני. ולא יספיק מכסה על העינים כי אם שיהיו מובדלים בצורה שלא רואים זה את זה, לא את הפנים ולא את הידים, ולא את הבגדים, ולא שום דבר אחר שיכול לעורר הרהור אודותה.

ולכן כל זה אינו שייך לדין איסור מחיצה לחילוק רשויות לשבת. והוא דבר ברור שאין בו מחלוקת.

יש אולי להשוות למחיצה הקיימת בין בשרי לחלבי במשך שנים כך הורגלנו במערכת הכיורים במטבח שיש וכיור לבשרי ולחלבי ובאמצע מחיצה , בשנים האחרונות ( וכבר הרבה שנים ) במיטבחים המודרנים גם של אלה הקוראים לעצמם יראים ושלמים יש כיריים המותקנים בתוך השיש והם משמשים כמפסיקים בין המיטבחים ויש לעיין גם

הלבן,

הערה צדדית על הנחתך שלא התפללו בקביעות לפני החורבן מאחר ותפילה "במקום" קרבנות.

התבאר כבר בפורום [ישנם גם מקורות אך אינם זמינים לי כעת ומחמת השעה המאוחרת קשה לי לחפשם כרגע] שתפילה "כנגד" קרבנות, דהיינו לעומת הקרבנות שהיו במקדש דווקא היו התפילות בגבולים גם בזמן המקדש.

"במקום" קרבנות אמרו חז"ל שיעסקו בגמ"ח שהיא מסירת עצמותו של האדם למען עבודתו ית'.

לא ידוע לי, ואולי, ולכן דייקתי לכתוב שעכ"פ איני חושב שהיו מנינים לתפלה, שיחייבו לבוא לבית הכנסת.

הלבן, אל נא באפך, האם תוכל להסביר לי את דבריך "...רק שיהיו מובדלים שלא יראו את השני. ולא יספיק מכסה על העינים כי אם שיהיו מובדלים בצורה שלא רואים זה את זה, לא את הפנים ולא את הידים, ולא את הבגדים, ולא שום דבר אחר שיכול לעורר הרהור אודותה." הרי בשו"ע מבואר כי אפילו בזמן התפילה (וכ"ש בזמנים ובמקומות אחרים) אין איסור אלא בראיית בשר ערווה היינו מקום שדרך לכסותו, ואין כל איסור בראיית הפנים, כפות הידיים ואצ"ל הבגדים. מניין המקור לאיסור זה?

יצחק
אנסה להבהיר לך, שכל ההלכות של איסור תפלה וקריאת שמע נגד הערוה, שלומדים מהפסוק לא יראה בך ערות דבר, וכולל גם ראיית שער האשה וקולה, והלכותיה מבוארים בסימן עה, כל זה אינו שייך להלכות מחיצה בין אנשים לנשים בעת התפלה והדרשה ושמחת בית השואיבה ונישואין וכיו"ב.
ההלכה השניה, היא שלא לראותה כלל, כדי שלא לעורר מחשבות אודות האשה שרואה.
אשה הלבושה כראוי ונכנסת לבית הכנסת לאיזה צורך שיהי' אין שום איסור להתפלל בו, כיון שהיא לבושה כראוי. אמנם המנהג שלמדו מבית השואיבה וכו' הוא שלא לראותה כלל, כדי שלא להסיח הדעת אליה בעת התפלה והדרשה והריקודים.

הלבן

הגמרא בברכות מסיקה, שבאמת תפלות כנגד אבות תקנום, רק זמניהם הם בזמני הקרבנות, וא"כ יכול להיות שיהא תפילות גם בזמן הבית.

בענין המחיצה למה א"א לשבת בתפילות, שהנשים ישבו מאחורי הגברים, רק בדרך כניסה ויציאה אחרת, ומי שדוקא יש לו הרהורים, תמיד יכול למצוא באיזה דרך את מבוקשו.

אם כן האם לדעתך ענין המחיצה הוא הלכה מדינא או מנהג. אם זו הלכה, אנא פרט המקור בו מבוארות "הלכות מחיצה בין אנשים לנשים בעת התפלה והדרשה ושמחת בית השואיבה ונישואין וכיו"ב".

בפרט אשמח לדעת מה לדעתך נכלל ב"כיו"ב".