מה המקור למחיצה בבית הכנסת ?

לא הותקן בתקנה מיוחדת? הרי ישבו חכמים והחליטו לשלוח שלוחים לכל הגולה על כך!

ומי שאליו לא מגיעים השלוחים, בהכרח עושה ב' ימים, בלי שום תקנה וגזירה.

???

כונתי היתה על השלוחים שיצאו ואמרו "הזהרו במנהג אבותיכם".

עצם החלטתם זו היתה כיון שיש כלל שהזהרו במנהג אבותיכם, אפילו בלא תקנה! אחרת למה התקינו זאת אחרי שבטל הטעם?

תמהני עליך, הלא התשובה לשאלתך מפורשת בגמרא שם, שהתקינו יו"ט שני שמא אתי לקלקולי ויטעו בקביעות החדש.

לפי דבריך מדוע נצרכו לטעם של אתי לקלקולי, הרי בלאו הכי היו צריכים לשמור על מנהג אבותיהם?

לעניות דעתי פירוש דברי הגמרא אחר לגמרי. הזהרו במנהג אבותיכם אינו נימוק עצמאי לשמירת המנהג (למרות שמשתמשים בו כך, בדרך מליצה, בספרות הפוסקים, ואולי זה מה שהטעה אותך). זאת, משום שהרי אין שום טעם לשמור את המנהג המקורי רק משום שכך נהגו, שהרי השתנתה המציאות ואנן בקיאינן בקביעא דירחא, ועל מציאות כזו מעולם לא היה מנהג.

פרוש הגמרא לפי זה הוא שאף על פי שטעם המנהג בטל, ומן הדין היה לעקרו, אעפ"כ המשיכו במנהג אבותיכם, והטעם הוא שמא "אתי לקלקולי" כמבואר בגמרא ביצה על אתר.

או כלך לאידך גיסא, שעיקר הטעם הוא מנהג אבותינו בידינו, ולרווחא דמילתא הוסיפו ואמרו "זמנין דגזרו המלכות גזרה", אף שהוא דבר זר ביותר, וכפי שרש"י מבאר, שתגזור המלכות שלא יעסקו בתורה וישתכח סוד העיבור, ולא ידעו קביעות השנים. שהוא ודאי דבר זר ביותר.
ומסתבר שהטעם הראשון הוא העיקר, שהרי ברמב"ם לא מובאת ההוספה של ישתכח סוד העיבור, לא בהל' יו"ט פ"א הכ"א ולא בהל' קידוש החודש פ"ה ה"ה.
גם בכל הפוסקים שמביאים הלכה זו מובא רק הטעם של מנהג אבותיהם. ראה לדוגמה ר"ן ביצה פ"ג (יג, א) ד"ה גמ' אין. שו"ע הרב סי' תר ס"א.

עיינתי באינצקלופדיה התלמודית (ערך יו"ט שני) כדי לעמוד על דעות המפרשים השונים בענין, ואכן מצאתי שם כי שתי הדעות שהצגנו (בשאלה האם "הזהרו במנהג אבותיכם" הוא טעם עצמאי) שנויות במחלוקת הקדמונים עיי"ש.

בכל מקרה, אם נחזור לנושא הדיון הקודם, הרי שגם אלו הסוברים ש"הזהרו במנהג אבותיכם" הוא טעם עצמאי, סבורים כן משום שמנהג יו"ט שני המקורי הונהג על פי בי"ד, ולדעתם אף על פי שבטל הטעם לא בטל המנהג, או שמא היו טעמים נוספים שאיננו יודעים. עיין בכל זה באינצקלופדיה שם סיכום השיטות בבהירות.

בפרט, יעויין בכ"מ ממרים ב,ב שדן בנושא זה של יו"ט שני.

ועל כן נראה שהכל מודים שרק מנהג שהונהג בבי"ד אין בי"ד אחר יכול לבטלו אא"כ גדול ממנו בחכמה ומנין (ןלדעת הראב"ד אפילו גדול ממנו אין יכול לבטלו) ובלבד שפשט ברוב ישראל.