ווטו1:
ברוך הנמצא!
אין לשכוח את תורת העיגון ["הברגה" לשעבר] שבאה בעבר מחמת שני הכרחים.
א. במישור ההלכתי; לשמירת התורה שבכתב כבסיס הבלי מעורער של התורה למרות השתנויות הפרשנות [מחמת בנות האדם ונסיבות החיים],
ב. במישור האגדי; לזיכרון רעיונות שלא ניתנו להיכתב כהלכה הקדוה דברים שבע"פ אי אתה רשאי לכותבם.
ההכרח השני הוא הנוגע לאשכול זה.
כאשר ראו דמיון בין שתי שמות, מאורעות וכד' הם עיגנו אותם יחד למרות שידעו שהעיגון יוצר קשר שאיננו והכל כדי לזכור ולאחד בזיכרון [כמו שעושים סימני זיכרון בהרכבת כל חלקי הרשימה לקניה במכולת בסיפור אחד]. לכן לא על חז"ל תלונתך אלא על אלה שהמשיכו את תרגילי הזיכרון לעשותם כ"מעשה שהיה".
היום שכותבים הכל, אזל ההכרח השני ולכן כבר לא נוצרים בדר"כ סיפורים כאלה אלא אצל מעטים מאד ואפילו בספרות החסידית. [מאידך, מחמת קידוש ה"בעל פה" כ"בכתב" אזלה הדרך הראשונה למרות שהכרחה לא אזל.]
*****
חכלילי:
אני רוצה להבין את דבריך.
א. במישור ההלכתי.
נקח לדוגמה את "עין תחת עין".
האם אתה טוען שכשנתנה תורה, היה הפירוש המקובל "עיין תחת עין" -ממש. ורק אח"כ לרגל שנוי נסיבות החיים והשתנות הפרשנות ("מחמת בנות האדם" - לא הבנתי כוונתך) שונה הדין ל"ממון" ומצאו לכך דרשות מתאימות ?
אתה יודע בדיוק מי סובר שכך הם הדברים, ומה דעת הרמב"ם על מי שסובר כן.
ב. במישור האגדי.
לא כ"כ הבנתי, כיצד חיבור של 2 שמות אישים לאדם אחד, תורם לזכרון טוב יותר, והאם זה הגיוני שהם לא חששו שיבוא דור ויקבל את הדברים כפשטם ? (וכפי שאכן קרה -לדבריך).
ומה שכתבת :'לכן לא על חז"ל תלונתך אלא על אלה שהמשיכו את תרגילי הזיכרון לעשותם כ"מעשה שהיה". '
אז על מי להתלונן, על הרמב"ן , על בעלי התוס' , ובודאי על המהרש"א ועל כל הדורות שלא הגיעה חכמתם לפרש כפי שאתה מציע ?!
לא שיש לי הסבר טוב יותר ממה שאתה מציע, אני רק תוהה, אם תירוץ זה עדיף יותר מלהישאר בקושיה...
*****
ווטו1:
א. לענין "עין תחת עין"
[א] שוב תלונתך על הרמב"ם ולא על חז"ל ואם להתלונן על היגיון הראשונים או להחליט שעדיף להישאר בקושיא ועדיפות זו היתה נר לדרך הראשונים, זו בחירתך ולא באתי למעלה אלא לציין שלדיוק הכותרת אין הנידון עם חז"ל.
[ב] גם הרמב"ם שבמשנה תורה שם את דרשת "עין תחת עין" כדבר שהתקבל ממשה שלכן דן את המפרש כפשוטו לכופר, זה כל שחולק המפרש על המקובל ממשה, אך מי שיטען שדבר זה הוא כדרשת עמוני ולא עמונית שבתחילה לא דרשו ורק אח"כ וממילא אינו חולק על המקובל ממשה, עליו לא יטען הרמב"ם שהוא כופר אלא שהוא טועה במסורת.
[ג] ספרן הביא כאן באחד האשכולות מאמר מלא אחר מאשר "אחד העם" שטען שמלכתחילה נכתב "עין תחת עין" רק כעיקרון ושמלכתחילה מעת נתינת התורה נודע שמסיבות למיניהן יתיישם עיקרון זה ע"י נטילת כופר ממון ולפ"ז אין בעיה עם "עין תחת עין".
לעצם הדיון על החשיבות מתי החל "עין תחת עין" להתפרש ממון, ע"ע באשכול על דברי מיכי,
אמנות ההברגה ומקורותיה (למיכי) (מיימוני)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1120818
ב. עיגון לזיכרון ע"י איחודים
לומדי ע"פ רגילים בעשית סימנים לזיכרון [וכפי שהמליצו חז"ל בשם שלמה המע"ה] וסימן מובהק הוא לאחד את הדומים כמו כל מי שקוראים לו כלב או כל מי שש לו אופי מסויים לומר עליו "הוא הוא" [וכיום: "הוא גלגול שלו"] וכן איחוד כל החמורים ששימשו את גדולי האומה בעתים חשובים לאומה לחמור אחד וכדומה בלי סוף.
גם בקדמונים ישנם רבים שלא פירשו את האגדות כפשוטן ובפורום המפתחות בעמוד ראשון תמצא סוללה של אשכולות בנידון [ובעצם שם מקומו של אשכול זה].
אם ישנן סיבות טובות להנחת המבוקש ולהישאר בקושיא מחמתו אזי הן גם סיבות שלא לפתוח אשכול המבקש היגיון בנידון.
 |
|
|
