|
|
| נשלח ב-4/5/2004 10:36 |
 |
| |
יוריקס
הדור הצעיר בציבור החרדי אינו מודע כלל לסיפורים על חלק מ"גדולים" שציינת
אולי תרחיב על הידוע לך
כמה שאלות על מה שציינת
מאיפה הציטוט בשם הרב על הרב קוק, יש טוענים שהגריש"א לא מתעניין כלל בתחומים ההשקפתיים/קבליים שהעסיקו את הרב קוק
כמה שנים למד הרב שטיינמן אצל השרידי אש ובאיזה תקופה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2004 10:50 |
|
| |
גם ר' שלמה זלמן - כפי שידוע לי - היה איש הלכה לחלוטין, ובכ"ז העריץ ביותר את הרב קוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2004 11:36 |
|
| |
את הציטוט על דעת הרב אלישיב על הרב קוק וכו' שמעתי לפני שנים - כמדומה מאת הרב בוקסבויום ועוד עדים נאמנים יותר. אינני יודע מה יחס הרב אלישיב לקבלה ומחשבה. כנכד של הלשם הוא חייב היה לספוג את זה מהבית, מה גם כמבואר בהקדמה ללשם חלקים נרחים מהחלק השלישי נכתבו על ידי כשהלשם מקריא לו מה לכתוב בסוף ימיו. זה כמובן לא מחייב שזה מעניין אותו. אבל ודאי שאין צורך להעסוק במחשבה/אמונה/ קבלה בשביל להעריך אדם אחר כצדיק.
צריך לזכור באיזה קונטקסט האנשים האלה גדלו:
ר' אריה לוין היה חסיד מושבע שאין כדוגמתו של הרב קוק. אי אפשר להיות חתן שלו בלי להיות חלק ברמה זו או אחרת להערכה כזו. כמו שברור שהרב קוק הוא המסדר קידושין.
כמו כן חיים יהודה לייב אוירבעך (אביו של הגרש"ז) היה מהתומכים המובהקים של הרב קוק ועל כן עבר היחס לבנו, שהוסיף לה נופך משלו, הלך בקביעות לסעודה שלישית אצל הרב קוק והוא האדם היחידי הנקרא על ידו "הראבע".
למה אנשים אלו לא העבירו דעות אלו לבניהם (הגר"ש אוירבעך כדוגמא) ולתלמידיהם נעוצה בשניים - האישיות שלהם - אין הם מתעסקים יותר מידי בכגון דא, מה גם ששניהם חשודים קצת בעצמם על פתיחות, ואותם הרוצים להכשיר אותם צריכים להעלים עין מדברים אלו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2004 11:41 |
|
| |
בעניין הרב אלישיב והרב קוק יש תופעה מאוד מעניינת שמצווה לפרסם:
ר' אריה לוין בספרונו על חיי הלשם מתאר בהתרגשות את מסע הלוויה ואת "המופת" שאירע בהספדו של הרב קוק. מסיים ר' אריה לוין ומביא את נוסח המצבה של הלשם אותה כתב הרב קוק בסגנונו המיוחד. בעקבות זאת רבים אף מבאים את נוסח המצבה כנוסח הזה.
והנה מסתבר, שר' משה שפירא, המנסה לטעון זה זמן בשם אביו, שהלשם לא כל כך החזיק מהרב קוק, טען שאין זה נוסח המצבה.
כראוי בדברים אלה הלכתי ובדקתי ואכן ראיתיו וישבתי על קברו ואין זכר לכל הדברים הללו. אין במצבה כל תאורים ובוודאי שירתו של הרב קוק.
או שהרב קוק כתב נוסח והמשפחה דחתה. או ששינו את המצבה, דבר שאינו כל כך מסתבר מאחר והיא נראית ישנה ואוטנתית.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2004 22:32 |
|
| |
אני מאד נהנה מכתבי הרב ויינברג בפרקים גם בהוצאה החדשה וגם לפני כן מהחלקים שנמצאים בשו"ת שרידי אש. אני חרדי למהדרין. יש מישהו שיכול להסביר לי מה הבעיה בו? הוא מגדיר נפלא ומסביר נהדר אז על מה כל הרעש? זה שהוא גם למד לימודי חול ואף מצטט מתוך כתבי פילוסופיםוכאלה עדיין לא פוסל אותו.גם נויגרשל מצטט מהם ולא שמעתי שיש בעיה לשמוע אותו. ואדרבה. 
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2004 22:53 |
|
| |
אין בו בעיה. יש בו המון יופי. וזה שספר כזה הוכשר לבוא אצל חרדי כשר שכמותך הינה ברכה.
הוא אדם חושב. הוא אדם שבוחן את עצמו ואת סביבתו. הוא מסתפק והוא מלא סתירות.
אין כאן לא סינטזה ולא שלמות אלא גדלות ואנושיות.
כולם כאחד אינם סמפטומים של "גדול" בהגדרת יתד, הרב שולזינגר או יוצאי פוניבז'.
הרב ויינברג מוטרד מיחסה של ההלכה לגויים. הוא רואה בזה יחס לא מקובל, ומתאמץ למצוא דרכים לישב או אף להתאים את ההלכה לזמן הזה. הוא מתייסר.
הוא מעיד על עצמו כגדל ונטוע בעולם הישיבה. רוחו של הסבא מסלובדקה עוד עוטפת אותו מכל עבר. אבל ליבו רחק מחברי נעוריו.
הוא מאמין לא רק בידע כללי, אלא אף בגישה מחקרית ומדעית ללימוד גמרא ולהלכה. לומדות של ר' חיים, מחקר של הרב הופמן, והליכה בדרכי שי"ר וזכריה פרנקל אינם שילוב נפוץ. הם נדירים לחלוטין. הייתי אומר שמאז הרב ויינברג לא היה אדם שהיה מקובל כגדול בציבור החרדי שהיה כל כך רחוק מהציבור הזה או יותר נכון מהשקפותיו. למרות ויתכן והיה רואה עצמו כחלק ממנו.
הוא מעניין. והאמת אומר שזו גדלותה של סלובודקה המקורית. אין דעותיו רק מתוך התרחקות מהישיבה. נהפוך הוא - מה שלמד שם - להיות אמיתי להחריד עם עצמך וסביבתך - אם אמונתך - לכתוב ללא יפויי על חולשות ורצונות ליד שאיפות גדלות. הם הם שהובילו אותו לאן שהגיע.
בפנים שונות זה היופי וההדר של ר' אברהם אליהו קפלן והמקוריות והיצירה של ר' יצחק הוטנר. ככה בנו אותם פעם בסלובודקה.
איך נשאר מזה רק המגבעות והפסקה לפני מעריב של 30 דקות דמתקריא סדר מוסר אינני יודע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 00:03 |
|
| |
אוליתחכים אותי גם בזאת מי זה שי"ר וזכריה פרנקלוכל השמות האחרים שהזכרת?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 00:19 |
|
| |
שי"ר, שמואל יהודה רפפורט, רבה של פרג בתחילת המאה ה-19 וחתנו (מחלוקת מחיים או לאחר מיתה) של בעל קצות החושן (הויא את ח"ב של האבני מילואים עם הערותיו).
מראשוני חכמת ישראל. כתב מחקרים היסטוריים וביוגרפיים בעיקר על תקופת הגאונים והראשונים.
זכריה פרענקל, מחבר הספר המדעי הראשון על המשנה והירושלמי. ראש בית המדרש לרבנים ב(ברסלאו? אולי אני טועה וזה במקום אחר)
2 הם נחשבים על 8 המייסדים של חכמת ישראל. הם עצמם עוד היו חלק מהאורטודוכסים (שיר יותר) אבל פרצו דרך חדשה. כמה משותפיהם היו בהחלט מקימי הרפורמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 00:52 |
|
| |
גור כפיר
אם אתה אוהב את לפרקים ודאי מהספר היקר בעקבות היראה שהוציאו מכתבי ר' אברהם אליהו קפלן בהוצאת מוסד הרב קוק.
עילוי מסלבודקא שהתמנה לראש ישיבה בבית המדרש לרבנים בברלין (אותו מוסד שהרי"י ויינבערג אח"כ היה בו.
מת בגיל צעיר מאוד. בדיוק כמו אביו העילוי.
ידוע בעולם הישיבות בעיקר בשביל השיר הדיכאוני "שקעה חמה שקעה נפשי" שחיבר כמדריך נוער והנהוג בסעודה שלישית בישיבות קטנות, ובשביל הגרעמין שחיבר על דרשתו של משה פינקל בשבע ברכות בעניין מפסיק צונמא.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2004 01:12 |
|
| |
"כשרותו" של בעל ה'שרידי אש' לבוא בקהל החרדים אינה חדשה.
בקטעי עיתונות (שמופיעים במהדורה החדשה של 'לפרקים' - האחד מ'יתד' והשני מ'הצופה') מלמדים כי בעת שהובא הרב ויינברג לקבורה בישראל, תיכננו קברניטי המיזרחי לקברו בבית העלמין סנהדריה.
הרב יחזקאל סרנא שהיה אז מרותק למיטת חוליו הורה לתלמידיו בישיבת חברון לסגור את הגמרות ולצאת ללוות את הגאון. מסופר, שלאחר ששמע הרב סרנא על מזימת המיזרחי לחטוף את הגאון, קם ממיטת חוליו ופנה לאחד הרחובות בהם היה אמור לעבור מסע ההלוויה. כשהגיעה לשם המיטה זעק הרב סרנא (וכן עוד גדולים ירושלמים) על המארגנים בתביעה לקבור את הרב בחלקת הגדוילים שבהר המנוחות, כיאה לגדול שכמותו.
מארגני האירוע נכנעו ללחץ, והרב נקבר בחלקה שהייתה שמורה לרב סרנא לצדם של גדולי ישראל (כהרב מבריסק ועוד). אגב, הרב סרנא עצמו זכה להיקבר בהר הזיתים לאחר מלחמת ששת הימים.
מה כוחו של השרידי אש אשר טיהר אותו לבוא בקהל?
אני יכול רק להניח שהיכרותם האישית של כמה מגדולי הדור את הרב ויינברג עוד כעילוי בישיבת סלבודקא ואח"כ כ'עילוי מפילשווקי' הביאה ליראת כבוד אליו שהיה בה בכדי לכרסם בדרכו ה'בעייתית'.
_____________________
לגבי משפחת ויינגורט - ככל הידוע לי, האב לימד בישיבת ההסדר שפתח הרב בוצ'קו ממונטריי בישראל ושכנה בישוב כוכב-יעקב ובי-ם. איני יודע מה עלה בגורלה.
יש אברך בשם שאול יונתן ויינגורט בכולל ישיבת ההסדר במעלה-אדומים שאף פירסם מס' מאמרים בתחומין, האחד על שחיטה באמצעות קרני ליזר - האם הוא בנו של הראשון?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/5/2004 16:34 |
|
| |
שאול יונתן הוא בנו של הרב אברהם וינגורט.
הישיבה בכוכב יעקב ב"ה קיימת ופעילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2006 00:46 |
|
| |
הרהורים בעקבות אשכול זה
ישנה הרגשה הנתמכת על ידי המציאות כי אין למדע דריסת רגל בעולם הישיבות [הליטאי, לפחות] לא בלבד ביחס ללימוד סוגיא [בירור גרסאות, רקע הסטורי] אלא אף בנוגע לפסיקת הלכה, וראה אשכול התכלת http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=932188
אם אכן דמות כה'שרידי אש' לא היתה בקונצנזוז הזה אולי רוח זו הרבה יותר מצומצמת הן מבחינת הזמן והן מבחינת רוחב המגזר החברתי שהיא מקיפה ?
אולי יש תקוה ?
בקיצור, האם הרב וינברג היה מטיל תכלת בצציותיו ?
(הפעם הסברתי לאט כדי שכולם יבינו מהר)
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2007 09:35 |
|
| |
להלן מכתב רי"י וינברג לר"י הוטנר מנהל יד הרב הרצוג.
המכתב בא כתגובה למאמר הרב הוטנר "משמעון הצדיק ועד ר"ש שקאפ", שבא להצדיק את דרכה של האנציקלופדיה התלמודית. רבים טענו שעל אנציקלופדיה תלמודית להתמקד בספרות התלמודית ובמחקרים שנעשו עליה, מאשר בספרות הרבנית המאוחרת (ספרי פרשנות, שו"ת ופלפולים). על כך בא מאמרו הנ"ל של ר"י הוטנר לבאר את 'אחידותה' של שלשלת המסורה התלמודית, כניכר משם המאמר.
מעניין לקרוא את תגובתו של רי"י וינברג.
המכתב אמור להתפרסם (או שכבר התפרסם, אינני עוקב) ב'המעיין'.
ב"ה יום ד' י"ז אדר תשי"ג, מינכן
להרב ר' יהושע הוטנר שליט"א, מנהל המכון לעריכת הש"ס השלם בירושלים.
שלום וברכה!
כפי שרואה כת"ר אני עכשיו בעיר מינכן זה שמונה ימים, אחרי שהותי בברלין כעשרה ימים לרגל ענייני הפיצויים שלי שאני דורש מאת ממשלת הזדון. עדיין לא עלה בידי כלום. אבל ראיתי ונוכחתי שאין דרכים הללו נעשים ע"י אחרים. וכן הבע"ב בעצמו צריך להיות עומד על גבם ודוחף אותם לעסוק לכה"פ בקריאת ה"אקטען" ובדיונם. הפקידים, שעפ"י רוב הם משיירי הכנופיא המרשעת ימ"ש, מזניחים את הטיפול בשאלות ובקשות של התובעים הרבים. ואם [הם] נתקלים ב"רמאי" הם מחזיקים לו טובה, שע"כ הם יכולים להצדיק את רשלנותם... עכ"פ הועיל ביקורי האישי, הבאתי את הענין לידי תנועה. בימים הקרובים יתברר אם יש לי סיכויים לתשלומים בזמן הקרוב. מחמת כל הנ"ל איני יכול עדיין לקבוע את יום טיסתי לא"י בעזה"י. ואך כשאשוב בעזה"י למונטרוי אודיע לכת"ר את יום טיסתי בדיוק. מובן שאני מזדרז ומזרז אחרים העוסקים עמי בעניני. אבל – ביצוע הענין אינו תלוי בנו אלא ברצון הפקידים הגבוהים, ועלינו להזדיין בסבלנות.
מאמרו היקר "משמעון הצדיק וכו'" (השם הוא סנסציוני קצת, ועלול לעורר קצת תמהון וקצת גיחוך) קראתי, ונהניתי הרבה הן מתוכנו והן מסגנונו המזהיר. כפה"נ [הוא] נכתב מתוך מגמה להגן על האנציקלופדיה מפני מבקרי', ובבחינה ידועה צודק כת"ר כי המחשבה התלמודית לא נפסקה מעולם. מ"מ אין לומר כי התלמוד לא נחתם. האיסור להוסיף או לחלוק עליו הוא כבר בגדר חתימה, אלא שאין זו חתימה רשמית של עורכים או של ועד גדול... [כי] אם חתימה אנונימית ע"י קול העם כולו. בהקדמתי לספר "מחקרים בתלמוד" נגעתי בשאלה זו מנקודת-ראות אחרת, ועי' נא שם.
על דבר הקובלנא של המבקרים על שמכניסים באנציק' פלפולי האחרונים וכו' – יש לדון בה בכובד ראש. בין אנשי המדע נפוצה הדעה כי דברי האחרונים אינם "המשך" התלמוד, כי אם הסעה למהלכי–מחשבה אחרים. ובעיקר קובלים עליהם על שאינם עוסקים בבדיקת המקורות ובתקון הגירסאות, ואינם עמלים להבין את הדברים כפשוטם, ולבאר דברי חז"ל על דעת אומריהם (ולא על דעת הדורות האחרונים, שנתרחקו הרבה מעולם המחשבה של התלמוד וראשוני מפרשיו). בעיני המבקרים פלפולי האחרונים הם "סילופים", בדרך חריפות מלאכותית. אבל כת"ר צודק בעצם רעיונו, כי לאמיתם של דברים פלפולי האחרונים הם חידושי מחשבה מקורית - בצורה של פרשנות לקודמים. ספרותנו היא בעצם ספרות של פרשנות. ניקח נא פירושי האגדה, הקבלה, הפילוסופיא לתורת משה, שמכילים רעיונות מקוריים בצורה של פרשנות, וכן הדרש בפירושי התלמוד, מפרשים ומבארים - ובאותה שעה מחדשים וממשיכים. וכך נראה לנו, שמירת החבית וגם את יינה, אבל גם חידוש ויצירה. וזה הפירוש העמוק של כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש וכו'. העיקר – להישאר בתחום הרוח העברי המקורי, ולא לפרוץ הגדר ח"ו. פריצת הגדר בכוונת מכווין פירושה לתעות ולתהות במדבר הרוח.
לפענ"ד צריך ידידנו הגרי"ש זווין לדקדק יותר בהבאת מקורות ראשונים ודעות גאוני קדמאי ובתראי של בבל, שהם הי' באמת ממשיכי התלמוד במובן העמוק של מילה זו. מה שאין כן האחרונים. הם ממשיכים את חוט המחשבה של התלמוד, אבל אין לכנותם ממשיכי התלמוד. בשעתו אמרתי להגר"מ סולובייציג ז"ל, בנו של מרן הגרח"ה ז"ל, כי חידושי אבי' הגז"ל הם אמיתיים מבחינת המחשבה ההגיונית, אבל אין הם אמיתיים מבחינה היסתורית. להרמב"ם ז"ל היתה דרך לימוד ומחשבה אחרת לגמרי. הבאתי ראיות חותכות, שבתשובות הרמב"ם לא נמצא אף דבר אחד הדומה במהותו לחידושי הגר"ח ז"ל. הרמב"ם מתרץ את עצמו באופן אחר לגמרי. הוא אומר: לי גירסא אחרת, פירוש אחר. או: טעות המעתיק או הכורך וכו'. וגם: טעיתי ושכחתי... אבל אין לקפח שכרו של הגר"ח חלילה, בו קם לנו רמב"ם חדש שהינהו פאר למחשבה התורנית.
ידידו ומוקירו, יחיאל יעקב וינברג
רודולף
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2007 13:56 |
|
| |
רודולף
תודה.
-------
מאיר
|
|
|
|
|
