מינקת חברו

.

מואדיב,

דיברו כאן בעיקר על רמת הפרהסיא ורק באגב על רמת השמירה!

להלבן



הפחד מהמורין הלכה מתוך שנתן (ש צרויה), גדול מזה של המורין הלכה מתוך משנתן, אלו האחרונים לפחות יודעים את משנתן, אך הראשונים יודעים רק דברי חלומות.



איני יודע מה רע בדיונים, אף אם הם בהלכות הקשות שבאבן העזר, אין ביהדות הלכות שנמסרו מתחלה לדיינים וגדולי הרבנים, היו זמנים בהם ניתנה לאדם "סמכות" לדון בדברים מסויימים (כבסנהדרין דף ה עמוד א, "מאי רשותא? כי הוה נחית רבה בר חנה לבבל, אמר ליה רבי חייא לרבי: בן אחי יורד לבבל, יורה? - יורה. ידין ? - ידי*ן . יתיר בכורות? - יתיר. כי הוה נחית רב לבבל, אמר ליה רבי חייא לרבי: בן אחותי יורד לבבל, יורה? - יורה. - ידין? - ידין. - יתיר בכורות? - אל יתיר", אולם מעולם לא היתה צנזורה, על אלו הלכות מותר לדבר, איני חושב שכיום נשארו דברים ש"אין מגלין אלא לצנועין", בזמננו הכל גלוי בו וידוע.



גם לא הבנתי את דבריך, "הסיבה פשוטה כנראה, הרבנים השיבו שלא נמצא היתר. ולכן פנה לכאן, אולי מישהו ימצא משהו שהרבנים לא מסוגלים בעצמם", והרי אף אם נאמר שמישהוא יעלה בפורום "רעיון", למה ומדוע מותר להתחתן לפני מלאת כ"ד חודש, אז מה יהיה? הרי הסמכות החוקית לסידור נישואין היא רק בידי מורשים מטעם הרבנות, ואיני חושב שיהיה מאן דהוא ברבנות שיסדר נישואין למניקה, רק משום שכך כתב בפורום בן בלי שם, המכונה לבן, שחור או ג'ינג'י, והיה ובאם מישהוא "ימצא מה שהרבנים לא מצאו", והדבר יתקבל ע"י רושמי הנישואין, מה רע בכך ?, וכי מה רע לעזור לבן אדם או לבת אדמה?



הפורום הוא במה לדיון, ולא לקביעת הלכה, וכך הם גם הכללים לפיהם הוא פועל, שהם כללי דיון ולא כללי הלכה, אם אתה מרגיש צורך ל"פחד", התבונן סביבך, וראה את כל השועלים הקטנים המסתובבים לבושי פראק וחובשי המבורג..



ועכשיו לדין המינקת.



הדין הוא מילתא בטעמא,



גזרו חכמים שלא ישא אדם ולא יקדש מעוברת חבירו, ולא מניקת חבירו, עד שיהיה לולד כ"ד חדשים (שולחן ערוך אבן העזר סימן יג סעיף יא), וברש"י כתובות דף ס עמוד ב, "עד עשרים וארבעה חדש - שמא תתעבר ותצטרך לגמול את בנה ובעל זה אינו אביו שיקנה לו ביצים וחלב", טעם אחר ברמב"ם הלכות גירושין פרק יא הלכה כה, " וכן גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ..., ומניקה, שמא יתעכר החלב והוא אינו מקפיד לרפאות החלב בדברים המועילין לחלב כשיתעכר".



ומוסכם אצל רוב הפוסקים, שאינה גזרה מותנית, ולכן הגזרה קיימת אף שהסיבות לגזירה שוב אינם- "ואף שבטל הטעם לא בטלה הגזרה".



אלא שמצאנו את ר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה חלק אה"ע ב סימן ט), כותב, "בדבר חדוש הגאון ר' שלמה קלוגער זצ"ל שבזה"ז שאין מי שיונק יותר מי"ח חדש אין לאסור יותר מי"ח חודש.



"מ"מ נראה לע"ד כדבריו משום שבתקנה הראשונה שהיתה במנין נאמר רק שלא ישא מינקת חברו ולא הוזכר מספר חדשים, ... ונמצא שעל מספר החדשים לא היה שום מנין. ולכן בזמן שלא נמצא מי שיונק יותר מי"ח חדש יש להתיר משום דהאיסור לא ישא מינקת חברו לא הוי אלא על זמן היניקה כפי שיהיה בכל דור. ומצד זה דקדקו שלא להזכר מספר החדשים משום שלא אסרו מספר חדשים אלא זמן יניקה, וסובר ר"מ שהוא אף על זמן יניקה דהמיעוט ור' יהודה סובר שלשון סתם מיניקה הוא כפי הרוב כדבארתי לעיל, אבל כשנשתנו הטבעים ואין מי שיונק יותר מי"ח חדש לא אסרו על יותר מזמן היניקה דהמיעוט אף לר"מ, ומתקנת רב ושמואל נוסף לאסור גם ג"ח האחרונים, והוא טעם גדול ומוכרח לע"ד.



ותמוה דברי האחרונים שהביא באוצר הפוסקים ס"ק ע"ג אות ב' שאף שזה זמן גדול שפסקו מלהניק כ"ד חדש לא בטלה התקנה דצריך מנין אחר להתירו, שעל מספר החדשים לא היה מנין. ומה שהביא בשם מהר"מ שיק ואהל אברהם ומאורות נתן שהאם תוכל לשקוד יותר לטובת הולד למסמס בביצים וחלב, אינו כלום שברוב הפעמים הוא להיפוך שהיא אינה יכולה להתפרנס ואחר נישואיה נותן לה הבעל, ואם היא אלמנה שיש לה מעות הרי יכולה להתנות עם הבעל שזה שייך רק להתינוק, ובכלל אין לנו לומר טעמים בדוים מעצמנו. ולכן נראה יותר כהחכמת שלמה וכעוד אחרונים שהביא באוה"פ שם, אבל לא מטעמיה אלא מטעם דבארתי. ורק אחר י"ח חדש שגם בזמן הגמ' לא היו רובן מיניקות יותר מי"ח חדש ולכן עתה שבמדינות הידועות אין יונקין כלל יותר מי"ח חדש אף אם נימא שנמצאים מדינות שיונקין מעוט מהן עד כ"ד חדש הוא נגד מדינותינו כלא כלום שאף מיעוטא דמיעוטא אין להחשיב. אבל אין להתיר מצד זה בפחות מי"ח חדש אף שבמדינתנו רוב הנשים אין יונקות כלל והמיעוט שיונקות הוא רק לחדשים מועטין, משום דהא איפסק כר"מ דחששו בזה גם למיעוט והא אפשר שנמצאות באיזה מדינות שיונקים עד י"ח חדש".



(וכתב בנשמת אברהם ח"ג עמ' פ "שהיום הנטיה יותר ויותר להנקה עד 7-8 חדשים")



בתשובות אחרות מתיר רמ"פ, אפילו בפחות מי"ח חודש:



(שו"ת אגרות משה חלק אה"ע ד סימן מט)



בענין אלמנה שבעלה מת במלחמה ורוצה לינשא תוך כ"ד חודש.



אני כותב זה תיכף אחר הדבור בטעלעפאן בדבר האלמנה שבעלה מת במלחמה, אשר יש לה כבר י"ג חדשים אחר מיתת בעלה, והילדה שנולדה לה אחר מיתת בעלה כבר גמלתה בזמן שנוהגות הנשים בזמן הזה, ולא מצד מחשבת לינשא, ואין חסר לה להתינוקת כלום מחמת שהמלכות שולחת לה בעדה כסף ככל הצורך לה בעדה מחמת שאביה מת במלחמה, ונזדמן לה עתה אחד מידידי בעלה שרוצה לישאנה ולהשגיח על בניה שזהו טובה גדולה להבנים, ועד שתינשא לו יעברו עוד שנים או שלשה חדשים שכבר יהיו יותר מט"ו חדשים ממיתת בעלה, וא"א לפניו לחכות יותר זמן, וגם הרבה אינשי יש ממשפחתו שאם ירצה לחכות יותר יעכבוהו מלישאנה שלפניה הוא הפסד גדול, שלא מצוי מי שירצה ליקח אלמנה עם ילדים. שלכן פשוט שמותרת לינשא לו ואם אפשר טוב לחכות עד אחר י"ח חדש מלידת בתה אבל כשלא אפשר יש להתירה תיכף אף כשעדיין ליכא ט"ו חדש.





שו"ת אגרות משה חלק אה"ע ד סימן נ



בענין גרושה שרוצה לינשא בתוך כ"ד חודש.



אך בנשמת אברהם (חלק ג עמ' פב) הוא כותב על דבריו בשם רש"ז אויערבאך, "מ"מ הרי רב ושמואל קבעו שיעור כ"ד חודש לפסק הלכה ומנלן להקל בזה"ז לכל הנשים".

נישטאיך ,

יש לברר אם הערה זו האחרונה שהבאת מספר נשמת אברהם בשם הרש"ז היא מה שאמר הרש"ז להלכה או כהערה בדרך משא ומתן אבל למעשה לא היה נותן לאלמנה להתייסר מפני הערתו.

זה אחד הדברים שספרי הקיצורים [איני מכיר את הספר נשמ"א וכ"ש לא את המובאה ולכן אני מתייחס כללית] גורמים. הצורך האנוכי להביא פנינים בשם גדולים ולחדש דברים, עלול לאמלל אלמנות וכל אדם!

נישט איך
רק בקצרה, שכנראה לא הבנת את הרקע לדברי. והוא, שכאן רגילים לדון אלו שאין דברי הפוסקים נר לרגלם, ומיד באים גם אלו שאין התורה נר לרגלם ויאמרו סברותיהם, האם זו דרכה של דיון הלכתי?

לווטו



לאשר כתבת: "איני מכיר את הספר נשמ"א וכ"ש לא את המובאה".

תשובתי: אני בטוח שכשתעיין בספר שמחברו הוא הרב פרופסור ד"ר אברהם סופר-אברהם, לא תראהו כספר קיצורים, נדמה לי שהוא (או היה) רופא בבית החולים שערי צדק בירושלים, (26 תשובות שנשלחו אליו, מופיעות בשו"ת ציץ אליעזר), הפרופ' כותב בהקדמת חלק ג (סוף עמ' , 5) "זכיתי ללמוד תורה ממורנו ורבנו הגרש"ז אויערבאך, שגם עבר על ספרי, והיה תמיד מוכן לקבל אותי, ולשמוע את שאלותי. חידושיו נמצאים כמעט בכל סימני הספר, וכבחלקים הקודמים גם כאן, לא נכתב דבר בשמם בלי שהם שליט"א ראו והסכימו למה שכתבתי".

בחלק ו, שהוא חלק המפתחות לכרכים א-ה, ישנו מפתח להלכות "מפי השמועה", (בין הרבנים שדבריהם (כתב או ע"פ), מופיעים ב"מפי השמועה", הרב אלישיב הר"ע יוסף והרב נובירט ועוד), ובעמ' קנה-קעה, מובא מפתח, לכ-1000 פסקים המופיעים בספרי נשמ"א בשם הגרש"ז אויערבאך, רבים מהם מובאים כ"וכתב אלי", או "אמר לי", "שמעתי מ...", ומאחר והדברים בענין "מינקת תוך כ"ד חודש", הובאו בלשון, "וכתב לי הגרש"ז שליט"א", ציטטתי אותו, אם אתה מסתפק (מלשון ספק) בדברים המצוטטים, אנא פנה אל המחבר: שכתבתו: "אברהם סופר אברהם, רח' בית וגן 86 ירושלים", (כתובת המופיעה גם בחלקו האחרון של נשמת אברהם, (חלק ו), שיצא בשנת תשנ"ג.

אך מאחר ואברהם סופר אברהם, לא כתב מה היתה שאלתו להרב אויערבאך, שעליה השיב, "מ"מ הרי רב ושמואל קבעו שיעור כ"ד חודש, לפסק הלכה, ומנלן להקל בזה"ז לכל הנשים", לא ברור אצלי אם השאלה שהופנתה אליו היתה, "האם כיום, ניתן להקל לכל הנשים", ואז ייתכן שבתשובתו שלל הגרש"ז, רק את ההפחתה מכ"ד חודש לכל הנשים, "ללא תנאים", כבדברי רמ"פ, אך הוא לא שלל להקל "במקרים מיוחדים", שהרי לשונו בתשובה: "ומנלן להקל בזה"ז לכל הנשים", או ששלל לכולם.

ברצוני לציין שבפתיחת הספר מזהיר המחבר, שספרו לא נכתב כדי לפסוק הלכות, אלא כדי "להדריך בדרך שילכו איך ומתי לשאול ולהייעץ עם מורה הוראה", וברור שלתשובה על השאלה, "מה היתה השאלה?", יש לפנות לשואל: פרופ' אברהם סופר אברהם.

כתבת: "הצורך האנוכי להביא פנינים בשם גדולים, ולחדש דברים, עלול לאמלל אלמנות וכל אדם".

ונזכרתי במכתב של הגרש"ז אויערבאך, (נדפס בנועם ח, עמ' רעה, מכון תורה שלמה, ירושלים תשכה), בו מודיע הגרש"ז, "לאשר פרסמתי קונטרס בעניני נדה, בנועם ז, ובספר אמרי אברהם של כבוד אחי שליט"א, והיות שגדולי תורה הודיעו לי, שמכמה טעמים אינם מסכימים להצעתי, לכן הנני מודיע את אשר מראש הודעתי, שכל הדברים האמורים בקונטרס, כתבתי רק בתור הצעה ולא חס וחלילה למעשה".

חלק ז אינו בידי, אך ניתן להבין מה היתה הצעתו מדברי רמ"מ כשר, שבנועם ח, (עמ' רצג), הכרך בו הופיעה הודעת הגרש"ז, הוא דן בהצעת ידידו, "אחד מחכמי התורה המובהקים שבאה"ק הגאון הרב ר' שלמה זלמן אויערבאך לפני חכמי ישראל, תקנה ע"ד נשים חשוכי בנים, ... המחבר ירד לעומקה של הלכה זו, ובירר יפה בעמקות ובקיאות, כל הפרטים הנוגעים לשאלה זו, ונפשו בשאלתו שחכמי התורה יעיינו בהלכה זו, ויביעו דעתם על הצעה זו, אם אפשר למצוא מזור ותרופה, להחיות לב הנשים הנדכאים".

מה היתה תוצאת ההצעה?

מה אתה חושב?!

נזכרתי בדברים אלה, כשקראתי את דבריך, וחשבתי: דוקא אי הרצון לחדש דברים, עלול לאמלל אלמנות וכל אדם".

בספר מעדני שלמה, (הלכות והליכות רש"ז אויערבאך, ירושלים תשס"ב, עמ' קמד), כותב מחבר הספר, "מרן, (רש"ז אויערבאך), הרבה להתלונן על כך, שהיום אנשים אוהבים לשמוע ש"אסור", והיה מרבה בדוגמאות, בענינים שפעם הסתפקו, האם בכלל יש מקום להחמיר, והיום שגור באפי כל, שאותו ענין "אסור", (ראה גם את מאמרו של פרופ' מ, פרידמן, "מודל השוק וההקצנה הדתית", שנדפס ב"בחבלי מסורת ותמורה", רחובות תש"ן).



להלבן



כתבת : "כנראה לא הבנת את הרקע לדברי. והוא, שכאן רגילים לדון אלו, שאין דברי הפוסקים נר לרגלם, ומיד באים גם אלו שאין התורה נר לרגלם, ויאמרו סברותיהם, האם זו דרכה של דיון הלכתי?".

תשובתי אליך : את דבריך הבנתי היטב, אך לא הבנתי מדוע אינך מבין, שפורום אינו במה לדיונים הלכתיים, אלא במה לדיונים "אודות ענינים הלכתיים", ללא נרות לרגלים, וזרקורים בעינים. היה טוב אם היה כדבריך, אבל כך הוא דרכו של עולם, שהרי אמרו חז"ל: "הרואה אוכלוסין אומר: ברוך חכם הרזים, כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה", (ירושלמי, ברכות פרק ט ה"א), "הרואה אוכלוסין של בני אדם" (במדבר רבה פרשה כא ד"ה ב, מדרש תנחומא פרשת פינחס, (ורשא סימן י, בובר סימן א), "הרואה אוכלוסי ישראל", אומר: ברוך חכם הרזים. אוכלוסי נכרים אומר: בושה אמכם וגו'. (בבלי ברכות דף נח עמוד א).

עצתי לך: אם רצונך בפורום, שילך בתלם שלך, פתח פורום סודי, וכתוב מכתבים לעצמך.

נישטאיך

במקרה שלך "הצורך האנוכי להביא פנינים מהגדויילים" ובפרט מדעתך - מחכים ומשמח.